יחסי איראן–סוריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איראןסוריה
איראןאיראן סוריהסוריה
Iran Syria Locator.svg
איראן סוריה
שטחקילומטר רבוע)
1,648,195 187,437
אוכלוסייה
89,597,097 23,958,945
תמ"ג (במיליוני דולרים)
388,544 11,159
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,337 466
משטר
רפובליקה אסלאמית רפובליקה נשיאותית, בפועל דיקטטורה

יחסי איראן-סוריה הם יחסים אסטרטגיים המבוססים על אינטרסים משותפים. סוריה נחשבת לבעלת הברית הקרובה ביותר של איראן, על אף הפערים הדתיים והאידאולוגיים בין המדינות. במהלך השנים איראן השקיעה בסוריה משאבים צבאיים, כלכליים ומדיניים רבים, והיא התומכת המרכזית שלה מאז ראשית מלחמת האזרחים בסוריה בזירה הצבאית והבינלאומית. בתמורה משמשת סוריה כצינור אספקה לעושי דבריה של איראן, בהם חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. שתי המדינות רואות עין בעין נושאים עקרוניים רבים, מכירות באויבים משותפים ומשתפות פעולה בנושאים מגוונים.

סקירה

הברית האדוקה בין איראן לסוריה מעוררת עניין רב ואף הפתעה בקרב החוקרים, בעיקר בשל ההבדלים המהותיים העומדים בבסיס משטריהן של שתי המדינות, והתפיסות השונות שיש לכל אחת מהן. בעוד סוריה הערבית בעלת המשטר החילוני נושאת את דגל הלאומיות הערבית ופועלת למען אחדותו של העולם הערבי תחת אידאולוגיית הפאן-ערביות, הרי שאיראן, מדינה שאינה ערבית, בעלת משטר תאוקרטי, דוחה את רעיון הלאומיות מיסודו ומנסה לאחד את העולם הערבי תחת האסלאם לפי האידאולוגיה הפאן-אסלאמית. למרות זאת, היחסים בין המדינות איתנים ואסטרטגיים, והברית ביניהן נמשכת למעלה משלושים שנה, הברית הממושכת ביותר בין שתי מדינות באזור בעשורים האחרונים.[1]

1979 - 1990

המהפכה האסלאמית באיראן (ב-1979) היוותה נקודת מפני ביחסי סוריה-איראן. בסביבות תקופה זו הסתיימה גם הברית האסטרטגית של סוריה עם מצרים עקב הסכם השלום שחתמה זו עם ישראל. לאחר המהפכה באיראן ניתנה הזדמנות לנשיא סוריה חאפז אל-אסד למצוא משקל נגד חדש לישראל ולעיראק, אויביה האזוריים של סוריה. אסד ראה באיראן שלאחר המהפכה, אשר ניתקה את קשריה עם ישראל וקראה לעימות צבאי עמה, תרומה נכבדת למאבק בישראל והכרה נוספת בצדקת דרכו המדינית לעומת זו הפייסנית של סאדאת. בה בעת, המנהיג האיראני החדש, האייתוללה רוחאללה חומייני, ראה בסוריה צינור שדרכו יוכל להגיע אל הקהילה השיעית בלבנון. מוסטפא צ'מראן, אחד מאנשי האקדמיה המובילים במדינה ויועץ קרוב של חומייני, שחווה את מלחמת לבנון, תמך בכריתת ברית איראנית עם אסד כדי להגדיל את השפעת איראן בנעשה בדרום לבנון.

מערכת היחסים בין ממשלות איראן וסוריה מתוארת לעיתים כ"ציר ההתנגדות". סוריה הייתה המדינה הערבית הראשונה, (והשלישית בכלל, אחרי ברית המועצות ופקיסטן), שהכירה ברפובליקה האסלאמית שנוסדה בפברואר 1979. באופן רשמי סוריה הכירה ברפובליקה האסלאמית ב-12 בפברואר 1979.[2] עם זאת, נשיא סוריה אסד לא ביקר באיראן בעוד חומייני היה בחיים, כמו שהאייתוללה לא החשיב את אסד כמוסלמי כשר. ההנהגה הסורית, כולל הנשיא הנוכחי בשאר אסד עצמו, שייכים רובם לפלג העלאווי של האסלאם השיעי. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות אינם תלויים במטרות דתיות, שכן סוריה היא מדינה חילונית במהותה, ואילו איראן היא רפובליקה אסלאמית. במקום זאת, קשריהם מונעים על ידי אינטרסים פוליטיים אסטרטגיים משותפים.

אחת החזיתות הגדולות והראשונות של הברית בין איראן לסוריה הייתה בעיראק. במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980-1988), סוריה, בניגוד לכל המדינות הערביות, צידדה דווקא באיראן הלא-ערבית נגד שכנתה הערבית עיראק,[3] הנשלטת אף היא על ידי מפלגת הבעת', מהלך שגרם לבידודה על ידי כמה מדינות ערביות ובראשן ערב הסעודית. הברית קיבלה תוקף רשמי כאשר משלחת סורית בכירה בראשות שר החוץ עבד אל-חלים ח'דאם ביקרה בטהראן, וחתמה על סדרת הסכמים דו-צדדיים בנושאי צבא, מסחר ונפט.[4]

בתור בעלת הברית הערבית היחידה של איראן במלחמה, סוריה סגרה את צינור הנפט העיראקי העובר בשטחה, צינור הנפט כירכוכ-בניאס, במטרה לשלול מהעיראקים את ההכנסות מהנפט. סוריה גם אימנה את האיראנים בשימוש בטכנולוגיות טילים מתקדמות וסיפקה לה טילי אלברוס R-17 בשנים 19861988. התמיכה הסורית באיראן התבלטה ב-1986 כאשר הנשיא חאפז אל-אסד הציע שסוריה לא תתאר את איראן ככוח כובש בעיראק.[3] בתמורה לתמיכתה, איראן סיפקה לסוריה מיליוני חביות נפט בחינם או בעלות מוזלת לאורך שנות השמונים. טבח חמאת שבוצע בהוראת הנשיא חאפז אל אסאד ב-1982, זכה אף הוא לגינוי מאופק בלבד שהשמיע האייתוללה חומייני.

האזור העיקרי השני של שיתוף פעולה בין שתי המדינות היה בלבנון במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990). משמרות המהפכה האיראניות בסיוע צבא סוריה, הקימו ואימנו את ארגון חזבאללה, במטרה להפיץ את האידאולוגיה של חומייני ולהדוף את הפלישה הישראלית לדרום לבנון ב-1982. הכוחות האיראניים הגיעו לאזור הבקאע בלבנון דרך סוריה. איראן וסוריה ראו בחזבאללה מנוף שימושי עבורם נגד ישראל וכדרך לכונן השפעה גדולה יותר בנעשה בלבנון.

1990 - 2010

הברית העמיקה בשנות ה-2000 מאז בנו של חאפז, בשאר אל-אסד נטל לידיו את השלטון כנשיא סוריה. האירועים שבאו לאחר מכן, כמו מלחמת עיראק, מהפכת הארזים, ומלחמת לבנון השנייה הביאו להתקרבות בין המדינות, סוריה הפכה תלויה יותר ויותר באיראן ונזקקה לתמיכתה הפוליטית והצבאית, ואסד היה מסוגל לשמור על קשרים חיוביים עם כוחות ערבים אחרים בתקופה זו.

ב-16 ביוני 2006 שרי ההגנה של איראן וסוריה חתמו על הסכם לשיתוף פעולה צבאי נגד מה שהם כינו "איומים משותפים", אותם יצגו ישראל וארצות הברית. פרטי ההסכם לא פורסמו, אולם שר ההגנה האיראני מוחמד נג'אר אמר אז כי "איראן רואה בביטחונה של סוריה את ביטחונה שלה".[5] הביקור גם הניב מכירה של ציוד צבאי איראני לסוריה.[6] בנוסף לקבלת ציוד צבאי, איראן השקיעה בעקביות מיליארדי דולרים במשק הסורי.

נכון להיום, איראן מעורבת ביישום כמה פרויקטים תעשייתיים בסוריה, כולל מפעלי מלט, פסי ייצור של מכוניות, תחנות כוח, ובבניית ממגורה. איראן אף מתכננת להקים בנק איראני-סורי משותף בעתיד.[7][8]

ב-19 ביולי 2007 נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד ונשיא סוריה בשאר אל-אסד נפגשו בדמשק. על פי הדיווחים, הבטיח אחמדינג'אד לאסד כי איראן תעביר לסוריה סיוע טכני בתחום המחקר הגרעיני והנשק הכימי ותממן לסוריה עסקאות נשק רוסי וצפון קוריאני בעלות של מיליארד דולר. בתמורה התחייבה סוריה, שלא להתקדם במשא ומתן עם ישראל ולהמשיך לתמוך בעמדה האיראנית בכל מה שנוגע ללבנון.[9] במסיבת עיתונאים הצהיר אחמדינג'אד כי איראן וסוריה ניצבות בחזית מאוחדת מול האויבים של שתי המדינות ושל האזור.[10] בעקבות ביקור נוסף של אחמדינג'אד בדמשק בשנת 2010, אישרה מזכירת המדינה של ארצות הברית כי ארצה מעוניינת בהלחשת היחסים בין דמשק לטהרן, וטענה כי מדובר בצעד הכרחי לקראת נורמליזציה ביחסי ארצות הברית וסוריה.[11] בתגובה טען אסאד במסיבת עיתונאים משותפת עם אחמדינג'אד כי חיזוק היחסים דווקא ישפר את היציבות במזרח התיכון, והוסיף: "איננו מעוניינים שאחרים יעניקו לנו שיעורים על אזורנו ועל ההיסטוריה שלנו". אחמדינג'אד גיבה אף הוא את דברי אסד וציין כי "היחסים בין סוריה לאיראן הם יחסים עמוקים, מוצקים ונצחיים", וכי "דבר אינו יכול לפגום בקשר בין המדינות".[11]

ב-3 באוגוסט 2013, יום השבעתו של נשיא איראן חסן רוחאני, הוא צוטט כאומר במהלך פגישה עם ראש ממשלת סוריה, ואיל אל-חלקי, כי הברית של איראן עם סוריה תימשך, וכי שום כוח בעולם לא יצליח להפר את הברית המוצקה, האסטרטגית וההיסטורית בין איראן וסוריה.[12][13]

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה

מאז ראשית מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 ובמהלכה, איראן סייעה רבות לממשלת סוריה ותמכה בה, צבאית וכלכלית (אנ'). שירותי הביטחון והמודיעין האיראניים העניקו למשטר הסורי ייעוץ וסיוע צבאי בניסיון לשמר את אחיזתו של בשאר אל-אסד בשלטון.

על פי הדיווחים איראן סייעה לממשלת סוריה באמצעים שונים, כמו שליחת ציוד לפיזור הפגנות, סיוע בטכניקות מעקב ומודיעין ונפט.[14] את הסיוע החומרי, איראן מספקת לבשאר אל-אסד בעיקר דרך הקו האווירי בין דמשק לטהראן,[3] ובשל הקושי שבדבר איראן גם הסכימה לממן בסיס צבאי גדול בנמל התעופה לטקיה בשווי מיליוני דולרים, כדי להקל על העברת ספינות נשק ואספקה צבאית לאסד.[15]

הכוח המוביל את המאמץ האיראני בתמיכה בסוריה הם לוחמי יחידת כוח קודס, הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה, ואשר על פי ממשלת ארצות הברית, הכוח, בראשות גנרל קאסם סולימאני, ומפקד המבצעים של היחידה, מוחסן שיזארי, הכשיר יחידות אבטחה סוריות להילחם במפגינים. בהתאם לכך, הטילה מחלקת האוצר האמריקנית (במרץ 2011) סנקציות על שני הבכירים, אותם תיארה כ"אחראים על הדיכוי האלים אשר מופעל כנגד המפגינים הסורים".[3] על פי דיווח הדיילי טלגרף באוגוסט 2011, חבר לשעבר של המשטרה החשאית של סוריה סיפר כי "צלפים איראניים" נפרסו בסוריה כדי לסייע למשטר ולהערים סנקציות על ההפגנות ההמוניות.[16]

ביוני 2011, הסביר המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי את תמיכת ארצו במשטר: "בכל מקום בו קיימת תנועה אסלאמית, פופולרית ואנטי-אמריקאית, אנו תומכים בה".[17] לדבריו, ארצות הברית וישראל מעורבים במרד הסורי וידם ניכרת בו. בכירים איראנים אחרים סיפקו אף הם הצהרות דומות וזיהו את הממשלה האמריקאית כמקור המרד בסוריה.[17] עם זאת, בסוף אוגוסט, ממשלת איראן נתנה את "הסימן הפומבי הראשון" שלה והביע את דאגתה מאופן הטיפול במשבר המתמשך בסוריה, כאשר שר החוץ עלי אכבר סאלחי פרסם הצהרה בה כלל אף את ממשל סוריה ברשימת המדינות, ודחק בה "לענות לדרישות אנשיה".[18]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי איראן–סוריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "ציר הרשע" בפעולה: איראן מסייעת לסוריה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  2. ^ Syrian Alliance Strategy in the Post-Cold War Era: The Impact of Unipolarity" by Wallsh, David - The Fletcher Forum of World Affairs, Vol. 37, Issue 2, Summer 2013 | Online Research Library: Questia Reader, www.questia.com
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 האסטרטגיה האיראנית בסוריה - חדשות רוטר, באתר Rotter.net
  4. ^ Iran and Syria | The Iran Primer, iranprimer.usip.org
  5. ^ Iran, Syria sign defense agreement, ynet
  6. ^ Iran and Syria sign pact against 'common threats', The Daily Star Newspaper - Lebanon
  7. ^ Stern, Yoav (2007-02-18). "Iran, Syria Vow United Front to Thwart U.S. and Israel". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2016-04-07.
  8. ^ אושרה הקמת הבנק המסחרי הסורי-איראני, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il
  9. ^ ליברמן: יש לכונן ממשלת חירום לאומית - וואלה! חדשות, באתר וואלה! חדשות
  10. ^ אחמדינג'אד ואסד נפגשו בדמשק, באתר ערוץ 7
  11. ^ 11.0 11.1 אסד: חיזוק יחסינו עם איראן תורם ליציבות, באתר nrg
  12. ^ רוחאני: שום כוח לא יפר את הברית עם סוריה - מבזקים - ערוץ 7, באתר ערוץ 7
  13. ^ AFP, Syria alliance will ‘stay strong’, GulfNews, ‏2013-08-04
  14. ^ By Con Coughlin, Iran agrees to fund Syrian military base, Telegraph.co.uk
  15. ^ By Con Coughlin, Iran agrees to fund Syrian military base, Telegraph.co.uk
  16. ^ Iran snipers in Syria as part of crackdown, Telegraph.co.uk
  17. ^ 17.0 17.1 How Iran Keeps Assad in Power in Syria, Foreign Affairs
  18. ^ Bakri, Nada (2011-08-27). "Iran Tells Syria to Bow to 'Legitimate' Public Demands". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-04-07.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0