יחסי איראן–פקיסטן

יחסי איראן–פקיסטן
איראן	פקיסטן
שטח (בקילומטר רבוע)
1,648,195	796,095
אוכלוסייה
91,923,060	252,917,583
תמ"ג (במיליוני דולרים)
401,505	338,368
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,368	1,338
משטר
רפובליקה אסלאמית	רפובליקה אסלאמית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי איראן–פקיסטן (בפרסית: روابط ایران و پاکستان, באנגלית: Iran–Pakistan relations) הם יחסי החוץ בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. אורך הגבול בין המדינות הוא 959 ק"מ.

היסטוריה

מיד עם עצמאות פקיסטן ב-14 באוגוסט 1947 הכירה איראן במדינה, כשהיא המדינה הראשונה להעניק הכרה דיפלומטית למדינה החדשה, ושתי המדינות אף חתמו על הסכם ידידות במאי 1950. בשנת 1955 הצטרפה פקיסטן, יחד עם איראן, עיראק וטורקיה, לברית בגדאד, שבשנת 1959, לאחר נסיגת עיראק, שונה שם לארגון האמנה המרכזית. פקיסטן ואיראן כוננו שיתוף פעולה כלכלי הדוק, שבא לידי ביטוי, אם כי בתחילה מטרת ארגון האמנה המרכזית הייתה ליצור ברית הגנתית. המהפכה האסלאמית התרחשה באיראן בשנת 1979, ממשלתו של השאה מוחמד רזא פהלווי הופלה והשלטונות האיראניים החדשים החליטו לפרוש מארגון האמנה המרכזית.

במהלך המלחמה הקרה, המדינות ניסו לפתח יחסים: איראן תמכה בפקיסטן במהלך מלחמת הודו–פקיסטן השנייה ב-1965, בה סייעה איראן לפקיסטן לעקוף החלטות לאי מכירת נשק כאשר רכשה נשק מגרמניה המערבית והעבירה אותו לידי פקיסטן, ובמלחמת הודו–פקיסטן השלישית ב-1971. פקיסטן בתורה, סיפקה סיוע צבאי לאיראן במהלך מלחמת איראן–עיראק.

במהלך שנות השבעים הורעו היחסים בין המדינות, וכאשר הודח השאה מוחמד רזא שאה פהלווי במהפכה האיראנית הייתה פקיסטן המדינה הראשונה להכיר במשטר החדש בראשות אייתוללה ח'ומייני. למרות זאת, הפיכת איראן לתיאוקרטיה אסלאמית-שיעית ולעומת זאת הפיכת פקיסטן תחת מוחמד זיא אל-חאק למדינה אסאלמית-סונית הביאו להתדרדות היחסים בין המדינות.

מלחמת אפגניסטן הסובייטית הביאה לשיתוף פעולה זמני בין שתי המדינות, כאשר שתיהן תמכו במוג'אהדין בהתקוממותם נגד הסובייטים. אך לאחר נסיגתם של הסובייטים התפצלו שתי המדינות, כאשר איראן תומכת בברית הצפונית בעוד פקיסטן תמוכת בטליבאן, שביצע מתקפות ומעשי טבח בשיעים ובאיראנים.

בשנות האלפיים המשיכו היחסים בין איראן לפקיסטן להתחזק כלכלית וצבאית. איראן ופקיסטן משתתפים במאבק נגד סחר בסמים, הבדלנים בבלוצ'יסטן והטליבאן בגבול המשותף.

בשנת 2013 ערך סקר השירות העולמי של ה-BBC סקר בפקיסטן, שחשף כי 76% מהפקיסטנים דירגו באופן חיובי את המדיניות האיראנית. זה הופך את פקיסטן למדינה הכי פרו-איראנית בעולם.^{[דרוש מקור]}

באוקטובר 2013 תקף ג'איש אל-אדל , ארגון סלפי בדלני את כוחות הביטחון האיראנים בגבול איראן–פקיסטן, כש-14 איש ממשמר הגבול האיראני נהרגו. ב-2019 תקפו פעילי הארגון כוחות של משמרות המהפכה האסלאמית בפיגוע התאבדות, והרגו 27 מהם.

בינואר 2024 תקפה איראן בבלוצ'יסטן. איראן טענה כי הותקפו שני בסיסים חשובים של ג'איש אל-אדל בעוד פקיסטן טענה כי בתקיפה בפנג'ור נהרגו שני ילדים ושלושה נוספים נפצעו. בעקבות התקיפה החזירה פקיסטן את שגרירה מאיראן והורתה לשגריר איראן במדינה שלא לשוב אליה. בנוסף, תקפה פקיסטן מטרות טרור באיראן, בהם נהרגו שבעה.

יחסי כלכלה ואנרגיה

בשנת 1983 נחתמו שורה של הסכמים לשיתוף פעולה בין המדינות בפיתוח של אנרגיה גרעינית להפקת חשמל.

משנת 2005 עד 2009 היקף הסחר הדו-צדדי גדל בכמיליארד דולר (מ-500 מיליון ל-1.4 מיליארד דולר). בשנת 2014 הייתה אמורה להסתיים הקמת צינור גז מאיראן לפקיסטן. ב-29 בינואר 2013 איים הקונסול הכללי של ארצות הברית, מייקל דודמן, על פקיסטן בסנקציות כלכליות אם הוא לא יסרב לשתף פעולה עם איראן בתחום האנרגיה. בשנת 2016 הודיעו ממשלות שתי המדינות כי בכוונתם להגדיל את היקף הסחר ל-5 מיליארד דולר במשך 5 שנים.

שתי המדינות הן חברות בשמונה האסלאמיות, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (ECO) ומשקיפות בארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה (SCO).

נציגויות דיפלומטיות

• איראן מחזיקה בפקיסטן שגרירות באסלאמאבאד ו-4 קונסוליות בקראצ'י, לאהור, פשאוור וכוויתה.
• פקיסטן מחזיקה באיראן שגרירות בטהראן ו-2 קונסוליות במשהד וזאהדאן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי איראן–פקיסטן בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37895051יחסי איראן–פקיסטן