יחסי אוקיאניה–ישראל

נשיא המדינה ראובן ריבלין לצד ראש ממשלת פיג'י פרנק ביינימרמה וראש ממשלת פפואה גינאה החדשה ג'יימס מרפה (מימין), בעת פסגה של ריבלין עם מנהיגים ממדינות אוקיאניה שהתקיימה בנאדי שבפיג'י, פברואר 2020

המושג יחסי אוקיאניה–ישראל מתייחס ליחסים בין מדינת ישראל למדינות אוקיאניה, לאחר עצמאותן מארצות הברית, בריטניה וצרפת (ונואטו בלבד).

לכל 14 המדינות באוקיאניה (אם לא כוללים את חלק משטח אינדונזיה ביבשת) יש יחסים עם ישראל, ו-12 מתוכן לא מכירות ברשות הפלסטינית (מלבד ונואטו ופפואה גינאה החדשה).

אוסטרליה ונאורו (שתומכות בישראל באומות המאוחדות) הן בין המדינות הבודדות בעולם שמכירות במערב ירושלים כחלק משטח ישראל. גם לאיי מרשל, מיקרונזיה, פיג'י (לרוב) ופלאו יש יחסים מצוינים עם ישראל, והן תומכות בה באו"ם (גם אם הן היחידות שעושות זאת עם ארצות הברית).

עם זאת, היחסים ידעו גם עליות ומורדות. ב-2012 איי שלמה וטובאלו תמכו באו"ם בקבלת הרשות הפלסטינית כחברה משקיפה בארגון (בניגוד לעמדת שאר המדינות ביבשת וחרף עמדת ישראל). ב-2016 ניו זילנד הייתה בין היוזמות של החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם (האנטי-ישראלית), שהביא למשבר בין שתי המדינות, שתם שנה לאחר מכן, ב-2017.

לישראל יש שגרירות בבירת אוסטרליה, סידני, ובבירת ניו זילנד, וולינגטון (שמייצגת גם את טונגה וסמואה). בעבר לישראל היה שגרירות בבירת פיג'י, סובה (שנסגרה מסיבות תקציביות). לאוסטרליה יש שגרירות בתל אביב-יפו, ולנאורו ופיג'י יש קונסוליות בעיר.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30870377יחסי אוקיאניה–ישראל