יחסי אוסטריה–גרמניה
| יחסי אוסטריה–גרמניה | |
|---|---|
|
|
| |
| אוסטריה | גרמניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 83,871 | 357,022 |
| אוכלוסייה | |
| 9,118,373 | 84,391,141 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 516,034 | 4,456,081 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 56,593 | 52,803 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה פדרלית |
היחסים בין רפובליקת אוסטריה לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הם יחסים היסטוריים שתחילתם עוד בימי הביניים, אז היו השתיים מאוחדות תחת האימפריה הרומית ה"קדושה"[1], ולאחר מכן תחת הקונפדרציה הגרמנית. במהלך המאה ה-19 רבו אוסטריה בהנהגת בית הבסבורג ופרוסיה בהנהגת בית הוהנצולרן על ההגמוניה בגרמניה, ולבסוף ניצחה פרוסיה במלחמת אוסטריה-פרוסיה, ואיחדה את גרמניה בהנהגתה, בעוד שאוסטריה נדחקה הצידה והקימה את האימפריה האוסטרו-הונגרית.
לאחר מכן השלימו השתיים והתאחדו בברית שלושת הקיסרים ובברית המשולשת, ואף שיתפו פעולה ביניהם במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר התבוסה במלחמה נאסר על השתיים להתאחד, ואוסטריה נותרה מדינה עצמאית עד האנשלוס בשנת 1938. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה אוסטריה חלק מגרמניה הנאצית, ולאחר המלחמה חזרה ונעשתה מדינה עצמאית.
כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.
היסטוריה
האימפריה הרומית ה"קדושה"
בימי הביניים היו כל השטחים שנכללים היום בגרמניה, אוסטריה, צ'כיה, סלובניה ועוד, מאוחדים תחת שלטון האימפריה הרומית ה"קדושה", שנשלטה החל משנת 1440 על ידי בית הבסבורג.
בתחילת המאה ה-18 עלתה ממלכת פרוסיה תחת שלטון בית הוהנצולרן ככוח משפיע נוסף על המדינות השונות, ובין השנים 1740–1763 לחמו פרוסיה ואוסטריה בסדרת מלחמות על השלטון בשלזיה.
המלחמות הנפוליאוניות
במהלך המלחמות הנפוליאוניות שיתפו השתיים פעולה נגד הקיסרות הצרפתית הראשונה, אולם הובסו על ידי נפוליאון, ובשנת 1806 פורקה האימפריה הרומית ה"קדושה" והוקמה האימפריה האוסטרית.
המאה ה-19
לאחר תבוסתו של נפוליאון בשנת 1815, שיתפו השתיים פעולה בקונגרס וינה, ולאחר מכן הקימו את הקונפדרציה הגרמנית. באותה תקופה עלתה תנועת הפאן-גרמניות - שדגלה באיחוד כל דוברי השפה הגרמנית למדינה אחת גדולה, ובעקבות כך חזר והתעורר מתח בין שתי המדינות על ההנהגה בגרמניה. בשנת 1834 הקימה גרמניה את הצולפריין - איחוד מכס בין המדינות הגרמניות השונות, שהיווה בסיס להקמת איחוד מדיני.
בשנת 1864 שיתפו השתיים פעולה במלחמת שלזוויג השנייה נגד דנמרק, ווכבשו את שלזוויג-הולשטיין. לאחר מכן תמרן אוטו פון ביסמרק את אוסטריה ליצירת סכסוך בנוגע לשלטון בשטחים הכבושים, ובעקבות כך פרצה מלחמת אוסטריה-פרוסיה, שבמהלכה הובסה אוסטריה, ונאלצה לפרוש מהנהגת גרמניה. בשנת 1867 הקימה פרוסיה את הקונפדרציה הצפון גרמנית בראשותה, ולאחר הניצחון הגדול במלחמת פרוסיה-צרפת הוקמה הקיסרות הגרמנית בראשותה.
בשנים לאחר מכן השלימו השתיים, מתוך הבנה שיש להם אינטרסים משותפים, והחשש האוסטרי מרוסיה לעומת החשש הגרמני מצרפת. בעקבות כך הוקמה הברית הכפולה בשנת 1879, שהורחבה בשנת 1882 ליצירת הברית המשולשת יחד עם איטליה.
מלחמת העולם הראשונה ולאחריה
לאחר רצח פרנץ פרדיננד ביוני 1914 גיבתה גרמניה את אוסטריה בכל הנוגע לדרישותיה מסרביה, ובעקבות כך פרצה לבסוף מלחמת העולם הראשונה. השתיים שיתפו פעולה במהלך המלחמה, אולם לבסוף נחלו תבוסה מידי מעצמות ההסכמה.
בחוזה סן-ז'רמן פורקה אוסטריה, ועל שטחיה הוקמו צ'כוסלובקיה[2], ומדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים[3], ושטחים נוספים נמסרו לאיטליה, פולין ורומניה, וכן נאסר עליה להתאחד עם גרמניה. בעקבות המלחמה התרבתה האבטלה בשתי המדינות, ועלה כוחם של הלאומנים.
בשנת 1933 עלה אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, אולם אנגלברט דולפוס וקורט שושניג סירבו בכל תוקף לניסיונות הסיפוח הגרמניים.
האנשלוס ומלחמת העולם השנייה
בשנת 1938 סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה, לאחר מסע איומים והפחדות כלפי המנהיגות האוסטרית. לאחר האנשלוס הפכה אוסטריה למחוז בגרמניה הנאצית בשם "אוסטמארק". ב-10 באפריל אותה שנה נערך ביוזמת הנאצים משאל עם לגבי הסיפוח, (אף שתוצאותיו היו ברורות מראש משום שנערך באווירה של איומים וטרור) אשר אישר את האיחוד ברוב של 99.73%.
אוסטריה לא התקיימה כמדינה עצמאית במהלך מלחמת העולם השנייה, והגם שבאופן טכני האיחוד עם גרמניה היה תוצאה של פלישה צבאית, רבים מן האוסטרים אהדו את המשטר הנאצי ואף לקחו חלק בפשעיו, ורוב הקהילה היהודית האוסטרית, שתרמה תרומה גדולה לחיי הרוח באוסטריה אולצה לצאת לגלות או שנספתה בשואה. גם פוליטיקאים סוציאליסטים, קתולים ומלוכנים הוכרחו לצאת לגלות או שנעצרו על ידי הנאצים. אמנם היו קיימות קבוצות התנגדות אוסטריות, אבל אף אחת מהן לא הייתה מוצלחת במיוחד.
ב-28 במרץ 1945 חצו חיילים אמריקאים את הגבול האוסטרי מכיוון איטליה, ויומיים אחריהם נכנס גם הצבא האדום מהונגריה. ב-13 באפריל כבשו הכוחות את וינה. אירוע זה ציין את קיצו של השלטון הנאצי באוסטריה וחזרתה של אוסטריה לעצמאות, כחודש לפני כניעת גרמניה.
לאחר המלחמה היו שתי המדינות מחולקות לאזורי כיבוש, אשר בגרמניה נמשכו עד לשנת 1949, אז הוקמו גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית, ואילו באוסטריה נמשך הכיבוש עד לשנת 1955.
מתום המלחמה לא נעשה ניסיון לאחד את שתי המדינות, והדבר גם נאסר באמנת המדינה האוסטרית, ובאוסטריה התפתחה זהות לאומית נפרדת, עד כדי כך שבשנת 1987 רק 6% מהאוסטרים החשיבו את עצמם כ"גרמנים". שתי המדינות שיתפו פעולה ביניהם בתחומי הכלכלה והתרבות במהלך שנות המלחמה הקרה, אולם למרות שגרמניה המערבית הצטרפה לנאט"ו, אוסטריה הייתה מנועה מכך, בהתאם לדרישת ברית המועצות שאוסטריה תישאר נייטרלית.
בשנת 1995 הצטרפה אוסטריה לאיחוד האירופי ולאזור שנגן, אשר ביטל את הגבולות בין המדינות, וחיזק את היחסים ביניהם. בשנת 1999 הצטרפו שתי המדינות לגוש האירו, וכיום קיימים יחסים טובים בין המדינות, הכוללים יחסים מדיניים, דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים.
יחסים דיפלומטיים
אוסטריה מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין, ו-12 קונסוליות בברמן, דרזדן, דיסלדורף, המבורג, הנובר, קיל, ליבק, מינכן, נירנברג, רוסטוק, זארבריקן ושטוטגרט. מאידך, גרמניה מחזיקה באוסטריה שגרירות בווינה וקונסוליות בברגנץ, גראץ, אינסברוק, לינץ וזלצבורג[4].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ליתר דיוק, לא הייתה קיימת אז מדינה גרמנית, אלא היה אוסף של מדינות גרמניות שונות
- ^ בצירוף שטחים מממלכת הונגריה
- ^ שצורפה מאוחר יותר לסרביה להקמת יוגוסלביה
- ^ אתר על יחסי מדינות
24948768יחסי אוסטריה–גרמניה