שבועת הרופאים
שבועת הרופאים, או שבועת הִיפּוֹקְרָטֵס, היא שבועה שמקבלים על עצמם מרבית הרופאים בתחילת דרכם. נהוג לומר את השבועה עם סיום הלימודים בבית הספר לרפואה.
השבועה נחשבת כבסיס לאתיקה הרפואית המודרנית, אולם היא לא מהווה מסמך משפטי מחייב. בשבועה מתחייב הרופא לנסות להציל חיים, לא לגרום נזק לחולה, לנהוג בטוהר מידות ולשמור על סודיות רפואית. היות שבשבועה המקורית, המיוחסת להיפוקרטס, מופיעים סעיפים שאינם רלוונטיים לימינו, מקובל כיום להשתמש בנוסחים מודרניים המבוססים על הגרסה הקדומה. בנוסחים אלו יש התייחסות לעניינים נוספים שלא מופיעים בנוסח המקורי, כגון החובה לתת טיפול שוויוני לכל אדם באשר הוא אדם.
היסטוריה
הנוסח המקורי של שבועת הרופאים מיוחס להיפוקרטס היווני, הנחשב לאבי הרפואה. אין ודאות שאכן היפוקרטס כתב את השבועה, אולם ניתוח של הטקסט מראה שהיא מתאימה לסגנון של המאה ה-4 לפנה"ס, שבה חי היפוקרטס, ושהסגנון מתאים לאסכולה של פיתגורס, שהיפוקרטס היה קשור אליה. כבר בתקופות קדומות עסקו בשאלה אם שבועה זו וכתבים אחרים שמיוחסים להיפוקרטס אכן נכתבו על ידו. גלנוס טען שכתבים אלו לא בהכרח נכתבו על ידי היפוקרטס, אך הם מייצגים נאמנה את דעותיו ואת השקפותיו בענייני רפואה. גישה זו מקובלת גם כיום.
הנוסח המקורי של שבועת הרופאים מעולם לא היה מקובל על כל הרופאים באשר הם, הן מסיבות אידאולוגיות והן מחמת סעיפים מסוימים בו, דוגמת הצורך לתמוך כספית במורה הרפואה ובמשפחתו. כבר ביוון העתיקה התגלעו חילוקי דעות לגבי האתיקה המוצגת בשבועה. למעשה, הגישה של השבועה ייצגה דעת מיעוט בקרב הרופאים באותה תקופה, אולם היא הייתה מוכרת הן ביוון העתיקה והן ברומא העתיקה. קרוב לוודאי שעם נפילת האימפריה הרומית השבועה נשכחה באירופה, אך הייתה מוכרת במזרח. כתביהם של רופאים מוסלמים בימי הביניים, דוגמת אבן סינא ואל קינדי, מעידים על כך שהם הכירו את השבועה ונהגו לפיה. המסורת חזרה לאירופה עם תרגומם של כתבים מדעיים מלטינית ומערבית בסוף ימי הביניים.
בעת החדשה החלו להתייחס למורכבות של האתיקה הרפואית שלא בהכרח מבוטאת בשבועת היפוקרטס. ההתקדמות משמעותית בהקשר זה הייתה בספרו של תומאס פרסיבל, מאבות האתיקה הרפואית המודרנית. עקרונות שבועת היפוקרטס לא עמדו תמיד למבחן אצל רופאים שפעלו במשטרים טוטליטריים, דוגמת גרמניה הנאצית, ופעמים רבות רופאים אלו לא קיימו את כללי האתיקה המובעים בשבועה. על אף ששבועת היפוקרטס אינה מהווה מסמך רפואי, הייתה לה, ולעקרונות המודרניים של האתיקה הרפואית, השפעה בהתייחסות לאותם רופאים, למשל במשפטי נירנברג שבמסגרתם הוצגו מקרים של ניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה (משפט הרופאים בגרמניה). בעקבות כך נוסח קוד נירנברג ומאוחר יותר הצהרת הלסינקי אשר עוסקים בהגבלת ניסויים רפואיים בבני אדם. גם באמנות ז'נבה יש התייחסות לענייני אתיקה רפואית, במיוחד בכל הקשור לטיפול רפואי בשבויי מלחמה.
רופאים בני עמים רבים חיברו "נוסח מקומי" של שבועת הרופאים, כך שיתאים לתרבות ולזמן. כך למשל, הזכרת האלילים היוונים, שמופיעה בפתיח של שבועת היפוקרטס, לא התאימה לרופאים יהודים ולהבדיל גם רופאים בני דתות מונותאיסטיות. לכן חוברו במשך הדורות מספר גרסאות של שבועה או תפילה שנאמרת על ידי רופאים. על מחברי הגרסאות השונות נמנים אסף הרופא, הרמב"ם, ר' יעקב צהלון, ולהבדיל אמטוס לוזיטנוס.
בימינו קיימות כמה גרסאות של שבועת הרופאים שנמצאות בשימוש. בשנת 1952 חוברה גרסה עברית על ידי ד"ר ליפמן היילפרין בסיום המחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. הגרסה הנפוצה ביותר בעולם המערבי קרויה "גרסת לזניה"[1]. היא נוסחה על ידי לואיס לזניה (Louis Lasagna) בשנת 1964, ובהמשך התקבלה על ידי מספר גדול של בתי ספר לרפואה בעולם.
מספר נוסחים של שבועת הרופאים
שבועת היפוקרטס
תרגום שבועת היפוקרטס מיוונית,(תרגום חופשי):[2]
אני נשבע בשם אפולו המרפא, בשם אסקלפיוס, היגיאה ופנקיאה, וכל האלילים והאלילות עדי, כי אקיים את השבועה ואת האמנה דלהלן כמיטב שיפוטי ויכולתי:
להתייחס למי שלימד אותי את אומנותי כפי שאני מתייחס להורי ולחיות עמו בשיתוף, ואם הוא יהיה זקוק לכסף לחלוק עמו את כספי, ולהתייחס לילדיו כמו לאחי, ואם יחפצו, ללמד אותם את ידיעותיי בלא תשלום ובלא הבטחות שבכתב; אלמד את יסודות אומנותי לבני, לבניהם של מורי ולכל אותם תלמידים, אשר יצהירו כי הם נכונים לקיים את חוקי המקצוע, ולא לאיש זולתם.
אקבע את הדיאטה הנחוצה לחולה כמיטב כושר השיפוט שלי וכמיטב יכולתי; אשמור על החולים מאי-צדק ולעולם לא אזיק להם.
לעולם לא ארשום סם קטלני למי שביקש אותו, ולעולם לא אציע לו ליטול סם כזה. באופן דומה לעולם לא אתן לאישה תרופה שעלולה לגרום להפלה. בטוהר ובקדושה אשמור על חיי ועל אומנותי.
לא אנתח, אפילו לא כדי לסלק אבנים[3], אלא אשאיר זאת לאנשים שמוכשרים לכך במיוחד.
לכל בית שבו אבקר, אגיע לטובת החולה, ולא אבצע שום פשע ולא אגרום לנזק בכוונה תחילה, ובייחוד לא אקיים איתם יחסי אישות, בין אם הם בני-חורין ובין אם הם עבדים.
כל אשר אראה או אשמע תוך כדי הטיפול ואפילו מחוץ לטיפול, ושלא נועד להפצה, אשמור לעצמי, ואתבייש לדבר על הדברים הללו עם אחרים.
אם אקיים את השבועה ולא אפר אותה, מי ייתן ואמצא הנאה בחיי ובאומנותי ואזכה בתהילה מצד כל האנשים בהווה ובעתיד; אם אפר את השבועה ובכך היא תהפוך לשבועת שקר, ייפול ההפך מזה בגורלי.
שבועת הרופא לפי אמטוס לוזיטנוס
אני נשבע בשמו של ה' הנצחי הכל-יכול ובעשרת הדברות הקדושות שנתנו על הר סיני למשה המחוקק
שלעולם, בעת שליחותי הרפואית, לא חרגתי ממה שנמסר באמונה טובה לנו ולזרענו;
שמעולם לא עסקתי במעשי תעתועים, לעולם לא שיניתי או הפרזתי בהערכה למען רווח כספי, שתמיד התאמצתי שלקחי עבודתי יעמדו לטובת המין האנושי,
לא שיבחתי אף אחד ולא השמצתי אחר למען ענייני הפרטיים, אלא רק כאשר האמת דרשה זאת.
אם דיברתי דברי כזב יכלו אותי ה' והמלאך רפאל בזעמם הנצחי ומעתה והלאה לא ייתן אדם אמונו בי.
לא הייתי להוט אחר פיצוי עבור טיפול רפואי, ואכן טיפלתי ברבים ללא קבלת כל תשלום, ולמרות זאת – במסירות.
לעיתים קרובות סירבתי, בתקיפות וללא אנוכיות, לפיצוי שהוצע
והעדפתי על ידי טיפול שקדני לשקם את בריאותו של המטופל מאשר להתעשר מנדיבות ליבו
(הענקתי את שירותיי במידה שווה לכל, לעברים, נוצרים ומוסלמים)
רוממות מעמדות לעולם לא השפיעה עלי והענקתי טיפול זהה לעני ולדל כמו לבני המעלה.
מעולם לא עסקתי ביצירת מחלות. מעולם לא הפליתי רוקח לטובה, אלא אם טיפח אחרים מצטיינים באומנותו ובאופיו.
במרשם תרופות התנהגתי במתינות, מודרך על ידי התנאים הפיזיים של הנכה.
מעולם לא חשפתי סודות שנמסרו לי בנאמנות.
מעולם לא מזגתי כמות קטלנית.
אף אישה לא הפילה עוברה מעולם, בעזרתי.
בקצרה, לא עשיתי כל מעשה שלא ייעשה על ידי רופא מהוגן ונכבד.
חוויתי את היפוקרטס וגלנוס לעיניי תמיד, כמופת הראוי לחיקוי, ולא שמתי ללעג עבודותיהם המוסריות של מומחים אחרים ומצטיינים באומנותנו.
אני חוויתי אובדן הון עצמי, נאלצתי לנסוע תדירות בדרכים מסוכנות ואפילו יצאתי לגלות, אולם סבלתי זאת בשקט ובאומץ כיאה לפילוסוף.
לסטודנטים הרבים שבאו לשמוע אותי התייחסתי כאילו היו בניי. השתמשתי במיטב מאמצי להדריך אותם ודחקתי בהם להתנהגות טובה.
פרסמתי את מחקריי הרפואיים, לא למען מלא שאיפותיי, אלא למען אוכל, במידה מסוימת, לתרום לקידום בריאותו של המין האנושי.
אני מותיר לאחרים לשפוט אם הצלחתי בכך;
למזער, הייתה זו תמיד מטרתי ולעולם היא תפסה מקום עיקרי בתפילותי.
— שבועת הרופא לפי אמטוס לוזיטנוס
[4].
שבועת הצהרה רפואית
(נתקבלה באספה הכללית של ההסתדרות הרפואית העולמית (שווייץ), ספטמבר 1948)
בשעה שהנני מתקבל כחבר למקצוע הרפואי : - אני מתחייב חגיגית להקדיש את חיי לשירות האנושות.
אתייחס למורי ביראת כבוד והכרת תודה שהם ראויים לה.
אעבוד במקצועי לפי צוו מצפוני וכבודי.
בריאותו של החולה תשווה עבורי את השיקול העיקרי.
אכבד את הסודות שהופקדו בידי.
אשמור, בכל האמצעים שברשותי, על הכבוד והמסורת האצילה של המקצוע הרפואי.
חברי יהיו לי לאחים.
לא ארשה, כי השיקולים של דת, לאומיות, גזע, מדיניות מפלגתית או מעמד חברתי יעמדו בין חובותי והחולה שלי.
אתייחס ביראת הכבוד הגדולה לגבי חיי אדם מעת ההפריה או היקלטו של הזרע ברחם האם.
אף תחת איום לא אשתמש בידיעותי הרפואיות בניגוד לחוקי האנושות.
אני מבטיח את כל זאת חגיגית באופן חופשי ומחייב בכך את כבודי[5].
השבועה העברית
השבועה העברית חוברה בשנת 1952 על ידי פרופ' ליפמן היילפרין, מייסד המחלקה הנוירולוגית בבית החולים "הדסה", זוכה פרס ישראל (תשי"ג) לרגל סיום המחזור הראשון של 63 בוגרי בית ספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים בל"ג בעומר תשי"ב:
אתם ניצבים היום כולכם[6], בפני מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה, לעברכם בברית הרפואה.
למען תקיימו את תורתה בכל מאודכם, בשום שכל וביושר לבב למען קום דור רופאים, דרוכי מעש ואמוני יעוד לעזרת האדם הדווי.
וזאת הברית אשר אנכי כורת אתכם היום לאמור: על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה.
ושמרתם עד מאד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים.
ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד.
והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש.
אל תמהרו להוציא משפט ושקלתם את עצתכם במאזני החכמה הצרופה בכור הניסיון.
שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם, אל תגלו סודו ואל תהלכו רכיל.
יחכם לבבכם גם לבריאות הרבים, להעלות ארוכה למדווי העם.
תנו כבוד ויקר לרבותיכם, שנחלצו להנחותכם במעגלי הרפואה.
תרבו חכמה ואל תרפו כי היא חייכם וממנה תוצאות חיים.
היזהרו בכבוד חבריכם, כי בכבודם הם תכובדו גם אתם.
דברי הברית האלה קרובים אליכם מאד בפיכם ובלבבכם לעשותם. ועניתם כולכם אמן, אמן כן נעשה.
יהיה רצון שישגא פועלכם להאדרת מורשת הרפואה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- על אודות שבועת היפוקרטס, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- שבועת הרופא, באנציקלופדיה "דעת" - שם מופיעה גם תפילת הרופא המיוחסת לרמב"ם
- שבועת הרופא, באתר "השפה העברית"
- תפילות ושבועות של חולים ורופאים ביהדות
- אודות שבועת היפוקרטס באתר ה-BBC (באנגלית)
- דיון אודות שבועת הרופאים והרלוונטיות שלה לימינו (באנגלית)
על שבועת היפוקרטס- ד"ר לימור שריר ועל מחלות ביצירות עגנון- חיים באר, ראיון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ "גרסת לזניה" של שבועת הרופאים
- ^ אתר ובו תרגום של השבועה מיוונית לאנגלית
- ^ הכוונה לאבני כליה או אבני מרה
- ^ שבועת אמטוס לוזיטנוס - בסוף ספריו הקליניים, בצנטוריה הששית והשביעית, ניתנה בסלוניקי בשנת שי"ט
- ^ ד"ר א. גולדשטיין, ד"ר מ. שכטר, "אוצר הרפואה והבריאות - לכסיקון רפואי", הוצאת דביר, תל אביב, 1955, "שבועת הרופא", סעיף ד' : "שבועת ההצהרה הרפואית", עמוד 1196
- ^ מבוסס על פסוק ט בפרק כט בספר דברים: ”אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם” (בהמשך: ”לעברך בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ”)