רוברט אופנהיימר
 | |
| אופנהיימר: אבי פצצת האטום, מנהל המעבדה הלאומית בלוס אלמוס החל בשנת 1943 | |
| לידה | 22 באפריל 1904 |
|---|---|
| פטירה | 18 בפברואר 1967 (בגיל 62) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| תרומות עיקריות | |
| אבי פצצת האטום. | |
ג'וליוס רוברט אופנהיימר (באנגלית: Julius Robert Oppenheimer; 22 באפריל 1904 - 18 בפברואר 1967) היה פיזיקאי יהודי אמריקאי מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. בזמן מלחמת העולם השנייה, ניהל אופנהיימר את המעבדה הלאומית בלוס אלאמוס ועמד בראש פרויקט פיתוח הנשק הגרעיני בתקופת המלחמה (פרויקט מנהטן). בשל השפעתו הרבה על פיתוח הנשק הגרעיני, נחשב אופנהיימר ל"אבי פצצת האטום".[1]
ילדותו ונעוריו
רוברט אופנהיימר נולד בניו יורק ב-22 באפריל 1904, בנם של ג'וליוס אופנהיימר, יבואן טקסטיל יהודי עשיר שהיגר לארצות הברית מגרמניה בשנת 1888, ואלה פרידמן, בת למהגרים יהודים מבוואריה, שעסקה בציור והייתה מורה לאומנות. לרוברט היה אח בשם פרנק, שהפך גם הוא לפיזיקאי ואח נוסף שמת בסמוך ללידתו. מבחינה אתנית ותרבותית היו בני משפחת אופנהיימר יהודים, אבל הם לא השתייכו לשום בית כנסת. הם בחרו לעצב את זהותם כחלק מתנועת "התרבות האתית", אשר קידשה ערכים דוגמת רציונליזם, הומניזם, צדק חברתי וחילוניות.[2]
אופנהיימר היה ילד מופנם, שלא ניחן בכישורים ספורטיביים וחברתיים מפותחים. בנוסף, ומאחר שהיה חולה לעיתים קרובות בילדותו, נעשתה אימו דאגנית יתר על המידה ונהגה להרחיקו מקרבת ילדים אחרים, דבר שהקשה עוד יותר על טיפוח כישוריו החברתיים. כילד, גדל אופנהיימר בתנאי מותרות ועושר וספג מאמו חינוך למצוינות ודבקות במטרה.[3]
בספטמבר 1911, החל אופנהיימר ללמוד בבית ספר יסודי פרטי של "האגודה לתרבות אתית", אשר חינך את תלמידיו לראיית עולם ליברלית ולאחריות חברתית והוקם על ידי פליקס אדלר - מייסד תנועת התרבות האתית.[1] לאחר סיום לימודיו היסודיים עבר אופנהיימר ללמוד בבית ספר התיכון של האגודה. אל תחום המדעים נחשף אופנהיימר במהלך שנים אלה, כאשר החל ללמוד פיזיקה בכיתה י"א ושנה לאחר מכן כימיה. בשנת 1921, השלים את לימודיו התיכוניים.[4]
לאחר טיול משפחתי בגרמניה, חלה אופנהיימר בדיזנטריה שריתקה אותו למיטתו במשך מספר חודשים. כמו כן הוא נדבק בקוליטיס - דלקת מעיים כיבית שתלווה אותו במשך כל חייו.[5] לאחר שהחלים, נסע אופנהיימר בשנת 1922 למסע רכיבה בניו מקסיקו, שברבות הימים הפכה לאתר ההתבודדות והמנוחה שלו. מסעותיו על סוסי משא, שיצאו מהכפר פריחולס, השוכן ממערב לנהר ריו גראנדה, הובילו אותו לאתר מבודד בשם לוס אלאמוס, שקיבל את שמו משמם הספרדי של עצי הכוריזיה שגדלו לאורך הנחל הזורם בעמק. באותו זמן שכנה באזור, שהיה מבודד ולא מיושב ברובו, פנימייה לנערים.[6] 20 שנה לאחר מכן, אופנהיימר בחר במקום זה כאתר הבנייה של מחנה צבאי מסוגר, שבו תוכננה ונבנתה פצצת האטום.[3]
לימודיו האקדמיים
הרווארד
בספטמבר 1922, החל אופנהיימר את לימודיו באוניברסיטת הרווארד. בתחילת לימודיו, לא היה בטוח אופנהיימר באיזה מסלול אקדמי לבחור והוא לקח קורסים שונים ללא קשר בין אחד לשני. הוא שקל זמן מה ללמוד ארכיטקטורה, אך כיוון שאהב יוונית בבית הספר, חשב גם ללמוד לימודים קלאסיים. בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים, החליט אופנהיימר ללמוד לתואר ראשון בכימיה.[7] הישגיו האינטלקטואליים לאורך התואר בלטו, אך הוא נותר בודד והתקשה לפתח קשרים עם הסובבים אותו. בשנת 1925, לאחר שלוש שנים, סיים בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון, על אף תקופות של דיכאון, התבודדות והסתגרות שאפיינו אותו.[8]
לאור הישגיו הלימודיים, קיבל אופנהיימר מהרווארד מלגת מחקר להמשך לימודים מתקדמים במסלול לדוקטורט. למרות זאת, רצה אופנהיימר לפנות ללימודי הפיזיקה. בהקשר זה, קיווה אופנהיימר כי הפיזיקאי ארנסט רתרפורד, אשר נחשב לאבי הפיזיקה הגרעינית וזוכה פרס נובל לכימיה בשנת 1908, יקח אותו תחת חסותו ויהיה המנחה שלו בתארים המתקדמים. לשם כך, ביקש אופנהיימר ממורהו לפיזיקה בהרווארד שיכתוב לו מכתב המלצה לשם קבלה לאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. רתרפורד דחה את בקשתו של אופנהיימר, אך העבירה לפיזיקאי ג'יי ג'יי תומסון, שקיבל בשנת 1906 את פרס נובל לפיזיקה בזכות גילוי האלקטרון. תומסון, שפרש מכל תפקידו המנהליים באוניברסיטה כבר ב-1919, הסכים להנחות את אופנהיימר במסלול לדוקטורט.[9]
מעבר לאנגליה ולימודים בקיימברידג'
בספטמבר 1925, עבר אופנהיימר לאנגליה שם החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'.[10] כחלק מלימודיו, עבד במעבדת קוונדיש, שבה חיברו ופיתחו באותן שנים את תאוריית הפיזיקה הקוונטית. על אף ההזדמנות שנפלה בחלקו לעבוד במחיצת פיזיקאים מובילים, אופנהיימר שנא את העבודה הסיזיפית שניתנה לו במעבדה והדבר השפיע על מצבו הנפשי שהתערער במהלך חודשיו הראשונים באוניברסיטה. בסתיו של אותה שנה, במהלך עבודתו במעבדה, חווה אופנהיימר משבר נפשי. המנחה שלו, פטריק בלקט, הטיל עליו עוד ועוד עבודות מעבדה ואופנהיימר החליט להעניש אותו. לטענת אופנהיימר בפני חברו הקרוב פרגוסון, הוא הניח על שולחנו של בלקט תפוח שלתוכו הוחדר חומר כימי רעיל.[11] למזלו של אופנהיימר, בלקט לא אכל מהתפוח אך המקרה דווח להנהלת האוניברסיטה. מאחר שהוריו של אופנהיימר שהו עדיין בקיימברידג' (לאחר שבאו לבקר את רוברט), דיווחה להם האוניברסיטה על התקרית. רק לאחר התערבותו של אביו, הסכימה ההנהלה לוותר על הגשת תביעה והוסכם שהוא ימשיך ללמוד על תנאי ובמקביל יקבל טיפול אצל פסיכיאטר נודע בלונדון. לאחר תקופה מסוימת, הסתיים הטיפול לאור קביעתו של הפסיכיאטר כי אופנהיימר סובל מ"Dementia praecox" - הגדרה מיושנת לתסמונת סכיזופרניה וכי הוא מקרה חסר תקווה וכל אנליזה נוספת תזיק לו יותר מאשר תועיל.[12]
במהלך החודשים הבאים, המשיך אופנהיימר להיפגש עם פסיכיאטרים שונים לאור מצבו הנפשי המעורער. לאחר תקרית שהתרחשה בראשית שנת 1926, במסגרתה נעל אופנהיימר את אמו בחדר המלון בו שהו, דרשה אלה כי ילך לטיפול אצל פסיכואנליטיקאי צרפתי. לאחר מספר פגישות, קבע הרופא שאופנהיימר סובל מתסמונת הקשורה לתסכול אישי. עד מהרה, התגלה משבר הנפשי שלו בתקרית אלימה אחרת, במסגרתה כרך רצועה של מזוודה סביב צווארו של חברו פרגוסון.[13]
גטינגן
לאחר חופשה קצרה עם חברים באי קורסיקה שבצרפת במרץ 1926, שב אופנהיימר לאוניברסיטת קיימברידג’, במטרה לפנות לתחומים המופשטים של הפיזיקה התאורטית. בעקבות פגישה עם הפיזיקאי הדני נילס בוהר, שהיה למורה שלו, החליט אופנהיימר בקיץ 1926 לנסוע לעיר הגרמנית גטינגן, שם שכן מרכז הפיזיקה התאורטית. במרכז הכיר אופנהיימר פיזיקאים רבים, חלקם זוכי פרס נובל ובהם פיזיקאים גרמנים שתרמו בהמשך לפיתוח תגלית ביקוע האטום, שהוזמנו על ידי אופנהיימר בשנת 1942 לעבוד איתו במסגרת ”פרויקט מנהטן”. במהלך שהותו במרכז הכיר אופנהיימר את ורנר הייזנברג, מהבולטים שבין הפיזיקאים הגרמנים, שלימים עמד בראש פרויקט האטום בגרמניה הנאצית, ופועלו היווה תמריץ לאופנהיימר להקדים אותו בייצור הפצצה.
עבודה כמרצה בברקלי
בקיץ 1927, לאחר שהשלים את לימודי הדוקטורט בפיזיקה, שב אופנהיימר לניו יורק. בזכות הידע שצבר בתחום מכניקת הקוונטים בגרמניה, עלתה קרנו של אופנהיימר בקהילת הפיזיקאים התאורטיים. כחלק ממעמד זה, החליטה קרן רוקפלר לממן את מחקרו במסגרת לימודי הפוסט דוקטורט. בהמשך השנה, בגיל עשרים וחמש בלבד, מונה אופנהיימר למשרת פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובמכון הטכנולוגי של קליפורניה. הוא עסק במכניקת הקוונטים וחקר את התנהגותם של חלקיקים.[1]
לאחר עליית היטלר לשלטון בינואר 1933, פוטרו פרופסורים רבים ממוצא יהודי ממשרותיהם בגרמניה. אופנהיימר תרם לקרן סיוע לפיזיקאים שברחו מהמדינה, וביניהם מדען שהיה הפרופסור שלו בתקופתו בגטינגן.
פרויקט מנהטן
ערך מורחב – פרויקט מנהטן
פיתוח הפרויקט
ב-18 בספטמבר 1942, קיבל על עצמו הצבא האמריקאי ניהול פרויקט סודי ביותר שעיקרו פיתוח נשק אטומי. אופנהיימר נחשב למועמד הראוי לניהולה של מעבדת הנשק הסודי, אך בשל פעילותו הפוליטית, הצבא לא אישר את סיווגו הביטחוני. בטופס ביטחוני שמילא הוא שטח את שמות הארגונים שבהם פעל ולדרישת הצבא הצהיר שהוא מנתק את כל קשריו עם הפוליטיקה. הוא מונה לתפקיד “מתאם הפריצה הגדולה” (הכינוי המקורי של הפרויקט שבהמשך שונה ל"פרויקט מנהטן") והחל לגייס את מיטב המדענים, בהם הפיזיקאים הנס בֶּתֶה, אדוארד טלר וכו'. המידור והסודיות של הפרויקט היו כה גדולים, עד שאפילו הרי טרומן, שהיה סגן נשיא ארצות הברית באותה תקופה, לא ידע עליו דבר. טרומן הוכנס לסודות הפרויקט על ידי הנשיא רוזוולט רק לקראת סוף המלחמה.
אופנהיימר הציע את העיירה לוס אלאמוס, אותה הכיר במהלך מסעותיו, כאתר לבניית המעבדה. באותו זמן שכנו במקום מבנים של בית ספר לנערים שמוקמו בראש הר־שולחן שהתנשא לגובה של 2,200 מטר. לאחר הליך בנייה של מספר חודשים, נפתחה המעבדה במרץ 1943. תוך כשנתיים, הפך המחנה לעיירה ובה 4,000 אזרחים ו-2,000 אנשי צבא.
ניסוי טריניטי
ב-16 ביולי 1945, בוצע בלוס אלאמוס הניסוי הגרעיני הראשון - ניסוי טריניטי - שבמהלכו התחולל הפיצוץ האטומי הראשון בתולדות האנושות. במסגרת ההכנות לניסוי, גידר הצבא האמריקאי שטח של כ-40 קמ"ר ובנה בונקרים ממוגנים לצופים שיגיעו לחזות בניסוי. במהלך ראיון שנערך עמו בשנת 1965, תיאר אופנהיימר את תחושותיו בזמן שחזה בניסוי:
היו אנשים שצחקו, היו אנשים שבכו, רובם שתקו. נזכרתי בשורה מכתבי הקודש ההינדיים, מ'בהגווד גיטא'. וישנו מנסה לשכנע את הנסיך שעליו לבצע את חובתו, וכדי להרשים אותו הוא מתגלה בצורתו מרובת הזרועות ואומר, 'עכשיו אני המוות, משמיד העולמות'. אני מניח שבדרך זו או אחרת כולנו חשבנו ככה.
— עומר הלין, הבן האובד של האטום באתר "אלכסון", 17 ביוני 2013
הניסוי המוצלח העמיד למעשה לרשות ממשלת ארצות הברית נשק בעל עוצמת הרס והרג חסרות תקדים. כשבועיים וחצי לאחר הניסוי, נעשה שימוש מעשי בפצצת הגרעין בפעם הראשונה בהיסטוריה. ב-6 באוגוסט 1945, בשעה 08:14 הוטלה על העיר הירושימה שביפן פצצת אורניום. באודיטוריום בלוס אלאמוס התאסף קהל גדול שרקע ברגליו והריע כשאופנהיימר עלה על הבמה והניף את ידיו מעל לראשו כמנצח בזירת אגרוף. כעבור שלושה ימים החריבה פצצה נוספת את העיר היפנית נגסאקי. ב-14 באוגוסט 1945, הסתיימה המלחמה, לאחר הודעת הכניעה של יפן.
חבר הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית
לאחר המלחמה, עבד אופנהיימר בוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית - הגוף העליון שניהל את הפיתוח הגרעיני במדינה. הוא התנגד לפיתוח של פצצת מימן, הן משיקולים פרקטיים - הוא פקפק באפשרות לבנות מתקן כזה - והן משיקולים עקרוניים - הומניטריים, בהיותו מזועזע מהתוצאות ההרסניות של הפיצוצים הגרעיניים בהירושימה ובנגסאקי. אופנהיימר לא היה היחיד שהביע דעות כאלה. גם ג'וזף רוטבלט, שעבד לצד אופנהיימר בפרויקט מנהטן, התנגד באופן נמרץ להמשך פיתוח הפצצה מן הרגע שהוברר לו שגרמניה אינה מפתחת נשק גרעיני. רוטבלט עסק מאז בפעילות נגד נשק גרעיני.
בארצות הברית של ראשית שנות ה-50, שהייתה מודאגת מהמלחמה הקרה עם ברית המועצות תחת שלטון סטלין, די היה בעמדות כאלה כדי להפוך אפילו מדענים ידועים וחשובים כמו אופנהיימר לחשודים בנטיות קומוניסטיות.
בשנת 1953, לאחר שברית המועצות ביצעה ניסוי בפצצת מימן קיבל אופנהיימר מסמך שנשלח על ידי יו"ר נציגות האנרגיה האטומית בארצות הברית לואיס סטראוס, ובו נטען שאופנהיימר מהווה סיכון ביטחוני. המסמך כלל 34 האשמות, שהתייחסו ברובן לעברו הקומוניסטי לכאורה. במסגרת המסמך נטען, בין היתר, כי משנת 1949, החל אופנהיימר להתנגד לפיתוח פצצת המימן, שהייתה לדעת הממשל האמריקאי האמצעי שיכריע במאבק בין המערב לבין מדינות המזרח הקומוניסטיות (שכונו "ציר הרשע").[3][14]
לאור מסמך זה, נדרש אופנהיימר להכריע אם להתפטר מתפקידיו כיועץ לענייני מדיניות לאומית לממשלה וכיועץ הנציבות לאנרגיה אטומית האמריקאית, או לערער על השעיית סיווגו הביטחוני הגבוה ידידו אלברט איינשטיין המליץ לו לוותר אך הוא התעקש ובמסמך תגובה ששלח לסטראוס, כפר אופנהיימר בהאשמות כנגדו וציין כי אינו מסכים להתפטר מתפקידיו, על אף עידודו של סטראוס לעשות כן.[15]
עבודתו של אופנהיימר בוועדה לאנרגיה אטומית הופסקה, לאחר שהסנטור ג'וזף מקארת'י הטיל ספק בנאמנותו של אופנהיימר לארצות הברית, בשל חשדו שהוא בעל נטיות קומוניסטיות. פרשת הדחתו של אופנהיימר עוררה סערה גדולה בקרב הקהילה המדעית בארצות הברית, וחלפו כעשר שנים עד ששמו טוהר לחלוטין.
שנות ה-50 וה-60
בשנות החמישים והשישים המשיך אופנהיימר ללמד ולחקור כמנהל המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ופרסם מספר ספרי מדע פופולריים, בהם ניסה להסביר לקהל הרחב את מושגי היסוד ואת שאלות המחקר העיקריות של הפיזיקה המודרנית. אופנהיימר ביקר בישראל בשנת 1966.
אופנהיימר נפטר ממחלת סרטן הגרון בשנת 1967. לאחר מותו גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים.
לקריאה נוספת
- קאי בירד ומרטין ג'יי שרווין, פרומתאוס אמריקאי: הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום, מאנגלית: רחל אהרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוברט אופנהיימר |
BioCast - אלף אישים באלף שניות: רוברט אופנהיימר, באתר iCast, 25 בפברואר 2011- רון מיברג, מעריב, כך הושלך ממציא פצצת האטום לפח האשפה של ההיסטוריה, באתר "פורבס ישראל", 22 ביוני 2015
- איתי נבו, הגאון מנתץ העולמות, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 22 באפריל 2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 J. Robert Oppenheimer, atomicheritage.org
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 22
- ^ 3.0 3.1 3.2 דליה קרפל, רוברט אופנהיימר - אני המוות, משמיד העולמות, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2012
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 30
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 36
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 40
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 44
- ^ איתי נבו, 113 שנים להולדתו של רוברט אופנהיימר, מכון דוידסון, 22 באפריל 2017
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 52
- ^ J. Robert Oppenheimer, biography.com
- ^ רות אלמוג, האור השחור של רוברט אופנהיימר, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 58
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 59
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 9
- ^ בירד ושרווין, בעמ' 10
24028533רוברט אופנהיימר
- ילידי 1904
- פיזיקאים שעל שמם כוכב לכת מינורי
- ניו יורק: אישים
- פיזיקאים יהודים
- פיזיקאים אמריקאים
- עובדי פרויקט מנהטן
- סגל המכון למחקר מתקדם
- סגל אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
- סגל המכון הטכנולוגי של קליפורניה
- עמיתי החברה המלכותית
- זוכי פרס אנריקו פרמי
- בוגרי אוניברסיטת קיימברידג'
- בוגרי אוניברסיטת הרווארד
- בוגרי אוניברסיטת גטינגן
- נפטרים ב-1967
- אישים שגווייתם נשרפה