נשורת גרעינית
נשורת גרעינית היא אבק המכיל חומר רדיואקטיבי. נשורת גרעינית נוצרת כתוצר לוואי של פיצוצים גרעיניים, וכתוצאה מתקלות בכורים גרעיניים או טיפול רשלני בחומר רדיואקטיבי. הנשורת הגרעינית פולטת קרינה רדיואקטיבית ומהווה סיכון בריאותי חמור: קרינה בעוצמה גבוהה גורמת למחלת קרינה ובעוצמה נמוכה היא עלולה לגרום למחלת הסרטן, גם שנים רבות לאחר החשיפה אליה. כמו כן עלולות להיגרם מוטציות גנטיות בבעלי חיים ובבני אדם הנחשפים לקרינה וכך נזק עלול לעבור לדורות הבאים.
נשורת שמקורה בפיצוץ גרעיני
אף נשק גרעיני אינו יעיל במאה אחוזים. חלק מהחומר הבקיע מתאייד כתוצאה מהאנרגיה הנפלטת מתגובת השרשרת ומתפזר לפני שעבר ביקוע. חומרים אלו מתעבים לחלקיקים מיקרוסקופיים, המהווים את אבק הנשורת. יעילות הפצצות האטומיות הראשונות לא עלתה על 20% - כלומר, רוב החומר הגרעיני בפצצה התפזר ולא עבר את תגובת השרשרת. יעילות נשק אטומי מודרני גבוהה הרבה יותר.
יתר על כן, פליטת הנייטרונים בפיצוץ גרעיני הופכת חומרים נפוצים רבים לרדיואקטיביים.
הנשורת הגרעינית מסוכנת באופן משמעותי רק אם הפיצוץ הגרעיני קרוב לפני הקרקע. בפיצוצים בהם הפצצה אינה מתקרבת לפני הקרקע, כמו שהיה בהפצצת הירושימה ונגסאקי, עוצמת הפיצוץ אמנם חזקה יותר אך כמעט ולא הייתה נשורת[1].
הנשורת נישאת מעלה עם כדור האש של הפיצוץ הגרעיני, ומתחילה לשקוע לקרקע תוך פחות משעה, אך למעט פיצוצים הסמוכים לקרקע, שאינם סבירים, עובר פרק זמן של עד 12 שעות עד שהנשורת מגיעה לקרקע[2]. רוחות עלולות להסיע את הנשורת הרחק ממקום הפיצוץ, אך גם מפזרות אותה על שטח גדול יותר ובכך מפחיתות את פגיעתה הרעה. פרוטוקולים להישרדות אחרי התקפה גרעינית כוללים, על כן, הוראות לנוע כנגד כיוון הרוח, על מנת לצמצם את זמן החשיפה. בפיצוצים גרעיניים גדולים מאד, בני למעלה מעשרה מגאטון, עשויה הרוח ליצור חגורה באורך מאות קילומטרים בה כמות הנשורת קטלנית. גם משקעים מהווים גורם בעל משקל - ירידת גשם מענן הנושא נשורת או דרך ענן הנושא נשורת מורידה לקרקע תוך פרק זמן קצר חלק ניכר מהנשורת.
בנוסף לנשק גרעיני קיים חשש משימוש בפצצה מלוכלכת: נשק גרעיני שמלכתחילה תוכנן לפיצוץ לא יעיל, כך שזיהום הנשורת יהיה גבוה, או פצצות רגילות שחומר רדיואקטיבי הוסף להן על מנת לפזר כמות גדולה של נשורת. ייצור נשק מסוג זה אינו דורש ידע טכני מפליג וקיים חשש שארגוני טרור ישתמשו בו למטרות מגה-פיגוע.
נשורת שמקורה בכורים גרעיניים
כור אטומי מתפקד בתנאים של לחץ גבוה וטמפרטורה גבוהה. תפעול הכור דורש איזון מתמיד של מהירות תגובת השרשרת כך שהלחץ לא יעלה למידה בה ליבת הכור תתבקע. במקרים של תקלות שבהן אובדת השליטה, ליבת הכור נחשפת ומתפזרת נשורת. התקלה החמורה ביותר שהתרחשה בכור גרעיני עד כה, היא אסון צ'רנוביל, בו נהרגו 15 אנשים. אסון מפורסם נוסף הוא האסון הגרעיני בפוקושימה, יפן בשנת 2011.
פרט לתקלות, קיים גם סיכון כתוצאה מטיפול רשלני בפסולת גרעינית שמקורה בליבת הכור. רוב המדינות מגבילות מאד הימצאות פסולת גרעינית בשטחן. באופן פרדוקסלי, הגבלות אלו גורמות לפינוי הפסולת למדינות עולם שלישי, בהן שלטון החוק חלש והפסולת מטופלת ברשלנות.
מקורות נשורת אפשריים נוספים
מעבדות רפואיות משתמשות בחומרים רדיואקטיביים למטרות שונות, החל בהקרנת גידולים סרטניים וכלה במעקב אחרי חילוף חומרים. כמויות זעירות של חומרים רדיואקטיביים משמשות בייצור מוצרים רבים - החל במחוגי שעונים וכלה בגלאי עשן. למרות שהמוצרים עצמם מכילים כמות זניחה, קיים חשש להתנהלות לא זהירה במפעלי הייצור עצמם. קיימים נהלים קפדניים לטיפול בפסולת ממקורות אלו.
מידת הסיכון בחשיפה לאחר זמן מהאירוע
להבדיל מהדיעה הנפוצה שנשורת גרעינית מרעילה את הסביבה למאות שנים, בפועל רמת הסיכון שבחשיפה יורדת בחדות עם הזמן מאירוע פיזור הנשורת. אמנם בנשורת קיימים חומרים רדיואקטיביים שנשארים מסוכנים זמן רב, אך שתי סיבות תורמות לכך שהפגיעה מצטמצמת עם הזמן: ראשית, חלק ניכר מחומרי הנשורת הם בעלי זמן מחצית חיים קצר ומתפרקים מהר, ושנית באופן טבעי האבק עובר תהליכי כיסוי וערבוב[3]. הניסיונות שנערכו על ידי ארצות הברית ורוסיה, כמו גם הניסיון המעשי מאסון צ'רנוביל, הוא שרמת הקרינה יורדת לרמת הרקע הנורמלית בתוך עשר שנים לכל היותר, למעט מקומות שחוו הפצצה חוזרת ונשנית, דוגמת אתרי הנסויים הגרעיניים, או סמוך לכורים גרעיניים גדולים (שאינם קיימים בישראל) שליבת החומר הרדיואקטיבי שלהם התפוצצה ופלטה כמויות ענק של נשורת דוגמת צ'רנוביל. ההמלצה לאנשים באזור פיצוץ גרעיני היא להשאר במקלטים ללא שום גיחה החוצה למשך יומיים או שלושה[4], להמשיך את השהייה באופן רצוף למשך שבועיים למעט יציאות חפוזות להיפטרות מפסולת הפרשות שנאגרה במקלט, ואחרי שבועיים ניתן לצאת לפרקי זמן של עד ארבע שעות[5]. יש להקפיד על כיסוי הגוף בזמן היציאה, ויש להתפשט מהביגוד הנגוע בכניסה למקלט.
מחלת קרינה
נשורת שיוצרת קרינה בעוצמה של 1 גריי ומעלה תגרום למחלת קרינה אצל חלק מהנחשפים. התסמינים הראשונים הם בדרך כלל בחילה והקאה, ולאלה אפשר שיתווספו סחרחורת, שילשול, כאבי ראש וחולשה כללית. חולף זמן בין החשיפה לנשורת לבין הופעת התסמינים הראשונים, וככל שהחשיפה קטלנית יותר - פרק זמן זה קצר יותר.
למעט פגיעות קשות במיוחד, מגיע שלב רדום לאחר הופעת התסמינים הראשונים.
אם החשיפה הייתה גבוהה דיה, יופיעו התסמינים למחלת קרינה בינונית או קשה: נשירת שיער, חום, זיהומים ופצעים שאינם נרפאים בקצב סביר, הקאות דמיות וצואה דמית - ומוות. בין אם החשיפה הייתה עזה או לא ניתן טיפול לחשיפה בינונית.
הגסיסה רבת סבל, עד שקיימת המלצה רשמית-למחצה להמתת חסד במידה והתסמינים מעידים על פגיעה נטולת סיכוי להחלמה, כלומר ששלב נשירת השיער החל פחות משבוע לאחר האירוע (תסמינים מוקדמים יותר משותפים עם גורמים אחרים, ולכן אין להסתמך עליהם. שילשול, למשל, עלול להגרם כתוצאה מהרעלת מזון או אפילו לחץ נפשי. התסמינים שבאים לאחר השלב הרדום, לעומת זאת, מובהקים למחלת הקרינה).
לעיתים קרובות סיבת המוות אינה מחלת הקרינה באופן ישיר, אלא זיהום, שכן הקרינה פוגעת באופן קשה במיוחד בתאי הדם הלבנים המהווים את המערכת החיסונית[6].
| שלב מחלת הקרינה | תסמין | עוצמת קרינת הנשורת ביחידות גריי | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1-2Gy | 2–6Gy | 6-8Gy | 8-30Gy | מעל 30Gy | ||
| לאחר החשיפה לנשורת | בחילה והקאה | 5-50% | 50-100% | 75-100% | 90-100% | 100% |
| פרק זמן עד להופעת התסמין | 2-6 שעות | 1-2 שעות | 10-60 דקות | פחות מ 10 דקות | מיד לאחר החשיפה | |
| משך זמן | פחות מ24 שעות | 24-48 שעות | יותר מ 48 שעות | יותר מ 48 שעות | 48 שעות- מוות | |
| שילשול | ללא | קל (10%) | קשה (10%) | קשה (90%) | קשה(100%) | |
| פרק זמן עד להופעת התסמין | -- | 3-8 שעות | 1-2 שעות | פחות משעה | פחות מחצי שעה | |
| כאב ראש | חלוש | בינוני(50%) | ניכר(80%) | חמור (80–90%) | חמור (100%) | |
| פרק זמן עד להופעת התסמין | -- | 4-24 שעות | 3-4 שעות | 1-2 שעות | פחות משעה | |
| חום | מועט או כלל לא | בינוני (50%) | גבוה (100%) | גבוה מאד (100%) | גבוה מאד (100%) | |
| פרק זמן עד להופעת התסמין | -- | 1-3 שעות | פחות משעה | פחות משעה | פחות מחצי שעה | |
| תפקוד שכלי ומוטורי | אין פגיעה בתפקוד | פגיעה ביכולות שיכליות בין 6 ל 20 שעות | פגיעה ביכולות שיכליות נמשכת למעלה מ20 שעות | אבדן תפקוד מהיר | פירכוסים, עויתות, אבדן קואורדינציה מוחלט | |
| שלב רדום | 28–31 ימים | 7–28 ימים | פחות משבוע | ללא | ללא | |
| חולי גלוי | לויקופניה קלה; תשישות; חולשה; |
לויקופניה; פריחה; דימום; זיהומים; נשירת שיער; |
לויקופניה חמורה; חום גבוה; שילשול; הקאה; סחרחורת ובלבול; אבדן מתח שריר; מאזן מלחים משובש; |
בחילה ; הקאה ; שילשול חמור; חום גבוה ; מאזן מלחים משובש; הלם |
מוות | |
| שיעור תמותה ללא טיפול | 0%-5% | 5%-100% | 95%-100% | 100% | 100% | |
| שיעור תמותה עם טיפול | 0%-5% | 5%-50% | 50-100% | 100% | 100% |
הטיפול במחלת קרינה
הטיפול במחלה כולל שלושה אמצעים עיקריים: כדורי יודיד האשלגן[7], הצפת אנטיביוטיקה ומנוחה מוחלטת.
מטרת יודיד האשלגן היא להציף את בלוטת התריס, כך שלא תאגור יוד רדיואקטיבי בתוכה. יש להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר. הצפת הבלוטה במנה יומית של 130 מיליגרם לתינוקות בגיל שנה ומעלה, ילדים ומבוגרים, מורידה ב-99% את הסיכון לפגיעה בבלוטת התריס. מנות גדולות יותר לא משפרות תוצאה זו ויש להימנע מהן. יש להתמיד בטיפול לאורך עשרה ימים[8].
הצפת האנטיביוטיקה - מתן אנטיביוטיקה במינון גבוה מאד - נותנת סיכוי לגוף שהמערכת החיסונית שלו פגועה להתמודד עם זיהומים, ולכן גם נדרשת מנוחה מוחלטת. יש להמתין עם הטיפול האנטיביוטי כיממה לאחר החשיפה, משום שנפגעים שהשלב השני (נשירת שיער ושטפי דם רבים תחת העור) מופיע אצלם תוך פחות מיממה אינם שורדים בין כה וכה.
מחלת קרינה אינה מדבקת בשום צורה, למעט אולי קניבליזם בו נאכל בשרו של אדם שספג מנת קרינה גבוהה. בהירושימה ונגסקי[9]טיפלו רופאים ואחיות ללא הגנה בחולים שספגו מנות קרינה אדירות של 50 גריי ומעלה ללא שום נזק או קיצור בתוחלת חייהם של המטפלים.
נערך מחקר, שעדיין לא הגיע לכלל ניסויים בבני אדם אך הניב תוצאות מעודדות בחיות מעבדה, לשימוש בקלאטורים לסילוק אטומים של אקטינידים רדיואקטיביים מתוך הגוף[10]. באחד המקרים סולקו מגוף עכבר מעבדה כ-80% מחלקיקי האקטינידים אחרי טיפול בודד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יהושע סוקול ורן לוי, עושים היסטוריה, פרק 53
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 26
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 13
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 25
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 13
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 110
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 111
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 112
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 110
- ^ This pill may be a cure for radiation poisoning, ideas.ted.com (באנגלית אמריקאית)