טנזניה

טנזניה
Jamhuri ya Muungano wa Tanzania

דגל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	חירות ואחדות
המנון לאומי	"אלוקים יברך את אפריקה" המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש המדינה	נשיא
שפה רשמית	סוואהילי, אנגלית
עיר בירה	דודומה 6°10′23″S 35°44′31″E
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
העיר הגדולה ביותר	דאר א-סלאם
שטח יבשתי	947,300 קמ"ר (32 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +3
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - טנגניקה - זנזיבר - איחוד	מהממלכה המאוחדת 9 בדצמבר 1961 19 בדצמבר 1963 26 באפריל 1964
ישות קודמת	רפובליקת טנגנייקה הרפובליקה העממית של זנזיבר ופמבה
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בנובמבר 2024)	69,222,990 נפש (22 בעולם)
צפיפות	73.07 נפש לקמ"ר (141 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 42.54% גילאי 15 - 24 20.20% גילאי 25 - 54 30.77% גילאי 55 - 64 3.46% גילאי 65 ומעלה 3.05%
כלכלה
תמ"ג (2023)	79,158 מיליון $ (79 בעולם)
תמ"ג לנפש	1,144$ (189 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2021)	0.532 (167 בעולם)
מטבע	שילינג טנזני‏ (TZS)
שונות
סיומת אינטרנט	tz
קידומת בין־לאומית	255
(למפת טנזניה מוגדלת)   דודומה דאר א-סלאם זנזיבר סיטי ארושה קילימנג'רו מוואנזה מביה קיגומה מטווארה קניה אוגנדה רואנדה בורונדי זמביה רפוב. דמוק. קונגו מלאווי מוזמביק האוקיינוס ההודי טנזניה (למפת טנזניה רגילה)   דודומה דאר א-סלאם זנזיבר סיטי ארושה קילימנג'רו מוואנזה מביה קיגומה מטווארה קניה אוגנדה רואנדה בורונדי זמביה רפוב. דמוק. קונגו מלאווי מוזמביק האוקיינוס ההודי טנזניה

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה (בסוואהילי: Jamhuri ya Muungano wa Tanzania) היא מדינה השוכנת במזרח אפריקה. מצפון היא גובלת בקניה ובאוגנדה, ממערב ברואנדה, בורונדי וקונגו, ומדרום בזמביה, מלאווי ומוזמביק. ממזרח המדינה נושקת לאוקיינוס ההודי. הרפובליקה הוקמה כאיחוד של טנגנייקה וזנזיבר.

בשנת 1996 נבחרה העיר דודומה כבירתה הרשמית של טנזניה במקום דאר א-סלאם, אם כי רבים ממשרדי הממשלה נותרו בדאר א-סלאם.

היסטוריה

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה נוצרה ב-26 באפריל 1964 ממיזוג של טנגניקה עם האי השכן זנזיבר.

ב-1971 הודח שליט אוגנדה, מילטון אובוטה, מתפקידו ויצא לגלות בטנזניה, אצל ידידו ג'וליוס נייררה.

ב-1979 הכריזה טנזניה מלחמה על אוגנדה לאחר שזו ניסתה לספח לעצמה שטחים בצפון המדינה. טנזניה לא הסתפקה בסילוק הכוחות האוגנדים מאדמתה, אלא אף פלשה לתחומי אוגנדה וכפתה את גירושו של הרודן האוגנדי אידי אמין והחזרתו לשלטון של אובוטה.

בחירות רב-מפלגתיות שנערכו לראשונה בשנת 1995 סימלו את קץ השלטון החד-מפלגתי בטנזניה. ב-23 בנובמבר 1995 הושבע בנג'מין מקפה כנשיא המדינה. שתי מערכות בחירות נערכו מאז, בעיקר לנוכח התנגדות עממית ומעמדה האוטונומי-למחצה של זנזיבר, ובשתיהן ניצחה מפלגת השלטון, חרף עדויות משקיפים בדבר אי-סדרים.

פוליטיקה

נשיא טנזניה וחברי האספה הלאומית (פרלמנט חד-ביתי בן 384 חברים, מתוכם 264 נבחרים על פי השיטה הרובנית, והשאר - על פי השיטה היחסית) נבחרים בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת חמש שנים. הנשיא, העומד בראש הרשות המבצעת, ממנה ראש ממשלה המשמש כמנהיג הממשלה באספה הלאומית. הנשיא בוחר את חברי הקבינט מבין חברי האספה הלאומית, אך החוקה הטנזנית מסמיכה אותו לבחור בעשרה שרים שאינם חברי הפרלמנט.

היחסים האוטונומיים-למחצה שמקיימת ממשלת טנזניה עם זנזיבר מהווים מערכת שלטונית ייחודית למדי. בית הנבחרים הזנזיברי, המונה 76 נציגים, עוסק בעניינים הרלוונטיים לאי בלבד. החוקה משריינת חמישה מושבים באספה הלאומית לחברי בית הנבחרים הזנזיברי. להלכה, בית הנבחרים של זנזיבר רשאי לחוקק חוקים עבור זנזיבר מבלי להזדקק לאישורה של ממשלת האיחוד, כל עוד אין הדבר מתנגש עם עניינים הנוגעים לטנזניה כולה.

הרשות השופטת בטנזניה כוללת חמש ערכאות, ומשלבת את מערכות החוק השבטי, האסלאמי והבריטי. השופטים ממונים על ידי שר המשפטים, מלבד אלה המכהנים בבית הדין לערעורים ובבית המשפט העליון, הממונים על ידי הנשיא. מערכת המשפט בזנזיבר מקבילה לזו הקיימת באיחוד, ועל פסקי הדין של בתי הדין הזנזיבריים (מלבד אלה הדנים בסוגיות חוקתיות ובדין האסלאמי) ניתן לערער בבית הדין לערעורים של האיחוד.

טנזניה מחולקת לעשרים-ושישה אזורים אדמיניסטרטיביים: 21 בטנגנייקה, 3 בזנזיבר ו-2 בפמבה. 99 מועצות מחוזיות הוקמו לצורך הגדלת סמכות השלטון המקומי. כיום ישנן 114 מועצות הפועלות ב-99 מחוזות, מתוכן 22 עירוניות ו-92 כפריות.

כלכלה

טנזניה היא אחת הארצות העניות בעולם. הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות, שעליה מבוסס חצי מהתל"ג, מספקת 85% מהיצוא ומעסיקה 90% מכוח העבודה.

תנאי הטופוגרפיה והאקלים מגבילים את שטח האדמה הניתנת לעיבוד ל-4% משטח המדינה. התעשייה כוללת כמעט אך ורק עיבוד של מוצרי חקלאות ומעט מוצרים אחרים.

הבנק העולמי ותורמים נוספים מספקים משאבים לשיקום התשתית הכלכלית המדורדרת של טנזניה. אף על פי שיש בה כמות נכבדה של משאבים טבעיים כגון, מרבצי זהב ופארקים לאומיים יפהפיים, הם אינם מפותחים ולכן אינם נמצאים בשימוש ועקב כך מספקים הכנסות מועטות.

בין השנים 1991 לבין 1999 היו עלייה בייצוא התעשייתי וגידול משמעותי בתפוקה ממינרלים, ובראשם זהב. כמו כן, חיפוש אחר גז טבעי באזור דלטת רופיג'י נראה מבטיח.

רפורמה במערכת הבנקאית בתחילת המאה ה-21 עזרה להגדיל את הצמיחה בסקטור הפרטי ובהשקעות, אולם הקידום הכלכלי תלוי גם בריסון השחיתות.

גאוגרפיה

מפת טנזניה

טנזניה היא מדינה אפריקאית השוכנת במזרח אפריקה על גדות האוקיינוס ההודי. היא גובלת בקניה ובאוגנדה מצפון, ברואנדה, בורונדי וקונגו ממערב, בזמביה, מלאווי ומוזמביק מדרום.

מלבד השטח ביבשת, המדינה כוללת גם מספר איים סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, ביניהם איי זנזיבר, מאפיה (Mafia) ופמבה.

האתרים המומלצים מבחינה תיירותית הם: דאר אל סלאם, זנזיבר (אי התבלינים), הר הקילימנג'רו, הפארק הלאומי סרנגטי, שמורת הטבע נגורונגורו וכפרים לאורך החוף.

אקלים

האקלים בטנזניה משתנה מאזור לאזור, במקומות מסוימים כמו החוף קיים מזג אוויר טרופי ובאזורים אחרים כמו בהרים שורר מזג אוויר מתון יותר.

פני השטח

פני השטח מישור לאורך החוף, פלאטו במרכז והרים בצפון ובדרום.

הנקודה הנמוכה ביותר: האוקיינוס ההודי, 0 מ' (גובה פני הים).

הנקודה הגבוהה ביותר: הר קילימנג'רו, 5,895 מ', שהוא ההר הגבוה באפריקה.

משאבים טבעיים

טנזניה עשירה במשאבים טבעיים ביניהם: חשמל הידרואלקטרי, בדיל, פוספט, ברזל, פחם, יהלומים, אבנים טובות: ביניהן הטנזניט - אבן חן נדירה מאוד הנכרית רק באזור קטן ליד העיר ארושה, זהב, גז טבעי, ניקל.

רשימת אזורים

אזורים מערביים

• ארושה (Arusha)
• דודומה (Dodoma)
• אירינגה (Iringa)
• קגרה (Kagera)
• קיגומה (Kigoma)
• מניירה (Manyara)
• מרה (Mara)
• מבייה (Mbeya)
• מוונזה (Mwanza)
• רוקווה (Rukwa)
• שיניינגה (Shinyanga)
• סינגידה (Singida)
• תבורה (Tabora)

אזורים מזרחיים

• דאר א-סלאם (Dar es Salaam)
• קילימנג'רו (Kilimanjaro)
• לינדי (Lindi)
• מורוגורו (Morogoro)
• מטווארה (Mtwara)
• פמבה (Pemba)
• פוואני (Pwani)
• רוֹווּמה (Ruvuma)
• טנגה (Tanga)
• זנזיבר (Zanzibar)

עדר של זברות מצויות בטנזניה

דמוגרפיה

חלוקת האוכלוסייה במדינה היא לא-שיוויונית באופן קיצוני. צפיפות האוכלוסייה נעה בין אדם אחד לקמ"ר באזור אחד לבין 51 אנשים לקמ"ר באזור אחר ועד ל-134 אנשים לקמ"ר - והכל תלוי בכמות המים של אותו האזור, ככל שיש יותר מים האוכלוסייה גדולה יותר.

בזנזיבר יותר מ 80% מהאוכלוסייה היא עירונית. דאר א-סלאם היא העיר הגדולה ביותר. דודומה נמצאת במרכז טנזניה, נבחרה כעיר הבירה החדשה, על אף שבפועל רבים מגופי השלטון נשארו בדאר א-סלאם.

מבחינת ההתפלגות האתנית של התושבים, בחלקה היבשתי של טנזניה 99% מהאוכלוסייה הם אפריקנים (אשר 95% הם בנטו המורכב מיותר מ-130 שבטים), ו-1% הם אירופים, אסיאתים וערבים. בזנזיבר לעומת זאת הרכב האוכלוסייה שונה ומורכב בעיקר מערבים, אפריקנים מקומיים, ובני תערובת של המקומיים והערבים.

מבחינה דתית, בטנזניה כולה: 61% הם נוצרים, 35% הם מוסלמים, 2% חסרי דת. לעומת זאת, בזנזיבר 99% מהאוכלוסייה הם בני דת האסלאם.

בחינוך בטנזניה קיים חינוך חובה חינם לילדי בית ספר יסודי.

ישראל וטנזניה

ערך מורחב – יחסי טנזניה-ישראל

במהלך שנות ה-60 התהדקו הקשרים בין מדינת ישראל הצעירה לבין טנזניה. הנשיא הטנזני הסוציאליסטי ג'וליוס ניררה התחבר עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. בין המדינות התפתחו קשרים וישראל סייעה לטנזניה בהקמת ה"שירות הלאומי" של המדינה, ה-JKT (בסווהילית : Jeshi la Kujenga Taifa - צבא בניית המדינה). בתחום הבנייה נקשרו קשרים אמיצים בין חברות ואדריכלים ישראלים לבין השלטונות הטנזנאים. שלושת האדריכלים הישראלים אשר בלטו בפעילותם במקום הם משה ירמיצקי, גבריאל מרגלית ויעקב מרקו שתכננו בין השאר את מרכז הצרכנות בדאר א-סלאם, את "מלון קילימנג'רו" בדאר א-סלאם ואת "מלון ספארי" בשמורת מיקומי.

לאחר מלחמת יום כיפור, במסגרת החרם הערבי, ניתקה ממשלת טנזניה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל בלחץ המצרים שהיו בעלי אינטרסים רבים בטנזניה, והפעילו לחץ דיפלומטי על הממשלה הצעירה של המדינה. ב-24 בנובמבר 1988 הכירה טנזניה בעצמאותה של הרשות הפלסטינית, קשרים דיפלומטיים, תיירותיים ומסחריים ענפים מתקיימים בין המדינות. ישראלים נדרשים לוויזת כניסה לטנזניה.

ב-2017 העלו ישראל וטנזניה את דרג היחסים, ושגריר טנזניה הראשון הגיע לישראל.

ב-2018 הודיעה ממשלת טנזניה כי תקים שגרירות ברמת גן.

לקריאה נוספת

• רפאל רופין, "שליחות לטנגנייקה", הוצאת משרד הביטחון, 1986

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של טנזניה
• מידע על טנזניה באתר משרד החוץ הישראלי
• טנזניה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• ארי ליבסקר, הרפתקאות ארי בספארי והמרדף אחרי עשירי העולם לרגלי הקלימנג'רו, באתר כלכליסט, 29 באפריל 2010
• רויטל חורש, מסאי אחר: יממה עם השבטים של טנזניה, באתר nrg‏, 16 ביולי 2013
• רן דגוני, ...וארבעת איי היציבות (טנזניה, זמביה, חוף השנהב ומלאווי), מעריב, 22 באפריל 1984
• יריב כץ, ארץ הג'ונגל: מסע בטנזניה, באתר ynet, 26 במאי 2015
• זיו ריינשטיין‏, בטן-גב בשילוב ספארי: השילוב המנצח של טנזניה, באתר וואלה!‏, 03 בספטמבר 2015
• נמרוד מישאל‏, טנזניה, אפריקה: הר הגעש שיצר מכתש גן עדן לבעלי החיים, באתר וואלה!‏, 08 ביוני 2017
• ארווין פלר‏, לא רק חופים מדהימים: הכירו את היעד הכי יפה ופראי באפריקה, באתר וואלה!‏, 19 בפברואר 2019
• סמדר רייספלד, נסענו לספארי בטנזניה וחשבנו שאנחנו לגמרי מוכנים לבלתי צפוי. אז חשבנו, באתר הארץ, 1 במאי 2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25885823טנזניה