טנזניט
.jpg) | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | Ca2Al3(SiO4)3OH |
| מערך קריסטלוגרפי | אורתורומבי |
| צורת הגביש | גבישים ארוכים שטוחים דמויי מחט. |
| צבע | כחול, סגול, ירוק. |
| ברק | זגוגי, פנינתי על משטחי הפצילות. |
| שקיפות | שקוף. |
| פצילות | מושלמת בכיוון אחד (לאורך הגביש) |
| שבירה | בלתי שווה עד דמוית קונכייה. |
| קשיות | 6.5 עד 7בסולם מוס |
| משקל סגולי | 3.4-3.2 |
| שרטוט | לבן |
טנזניט הוא מינרל שהוא אחת מהצורות בה מופיע בטבע המינרל זואיסיט (Ca2(Al. OH)Al2(SiO4)3), מינרל השייך לקבוצת האפידוט. הטנזניט נתגלה לראשונה בשנת 1967 בהרי מֵרֵלָני (Merelani קרויים גם מררני) בקרבת העיר ארושה שבצפון טנזניה. לאחר ליטוש וחיתוך נוצרת מהטנזניט אבן חן יקרה ופופולרית, אם כי עמידותה, יחסית לאבני חן אחרות, נמוכה. נטייתה של האבן להישבר מונעת לעיתים את האפשרות להשתמש בה כאבן חן לשיבוץ בטבעות. הטנזניט ידוע בפליאוכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו) בולט באופן מיוחד, והוא מקבל גוון כחול ספיר, סגול, וירוק מרווה בהתאם לכיוון הגביש, תכונה המכונה טריכרואיזם (פליאוכרואיזם של שלושה צבעים). עם זאת במרבית המקרים נוהגים לחמם את הטנזניט. פעולה הגורמת להדגשת צבעו הכחול, אבל גם להחלשת תופעת הטריכרואיזם.
רקע
חייט יליד גואה בשם דה סוזה (de Souza), שהתגורר בארושה שבטנזניה ושעסק בזמנו החופשי בחיפוש זהב, מצא שברים שקופים של גבישי אבן חן שצבעם משתנה בין כחול עז לסגול על רכס הרים סמוך למררני, כ-70 קילומטרים דרומית מזרחית לארושה. הוא החליט כי המינרל הוא אוליבין (ליתר דיוק פרידוט, אבן חן מאוליבין), אך לאחר בדיקה החליט שטעה וכי מדובר בדיומורטיריט, מינרל בצבע כחול שאיננו אבן חן. זמן קצר אחר כך הראה דה סוזה את האבנים לג'ון סול (John Saul), גאולוג וסיטונאי של אבני חן שמושבו בניירובי, שבאותו הזמן עסק בכרייה של אבני אקוומרין באזור שסביב הר קניה. סול, בעל תואר שלישי מ-MIT ושאחר־כך גילה את המרבצים הידועים של אבני האודם באזור טסאבו שבקניה, פסל את ההשערות כי האבנים הם דיומורטיריט או קורדיאריט ושלח את הדגימות לאביו, היימן סול, שהיה סגן נשיא ברשת חנויות האופנה סאקס בשדרה החמישית. היימן סול הביא את הדגימות למכון הגמולוגי של אמריקה ששכן בבניין מול החנות ושם זיהו נכונה את אבן החן החדשה כצורה של זואיסיט. זיהוי נכון נעשה במקביל גם על ידי מינרלוגים באוניברסיטת הרוורד, במוזיאון הבריטי ובאוניברסיטת היידלברג, אבל האדם הראשון שזיהה את האבנים בצורה נכונה היה איאן מקלאוד (Ian McCloud), גאולוג שעבד בשירות ממשלת טנזניה והתגורר בדודומה. היימן סול נתן לתכשיטן ללטש שתיים מהדגימות והראה אותן להנרי פלאט (Henry Platt) מחברת התכשיטים הנודעת טיפאני, שמיד העריך את יופיין של אבני החן וטבע את השם "טנזניט" כרמז לארץ המוצא של האבן. שתי אבנים אלו שובצו אחר־כך בטבעות.
השימוש בשם שיש בו רמז לארץ המוצא נחשב אמצעי פרסומת יעיל לשיווק אבן החן לציבור, והשם אכן דבק מאז באבן. הפופולריות שצבר הטנזניט כאבן חן כיום היא בעיקר הודות למערכות השיווק של טיפאני.
עד היום אותר טנזניט טבעי במקום אחד בלבד בעולם, שטח של שמונה קילומטרים רבועים על רכס הרי מרלני, כ-16 קילומטרים דרומית לנמל התעופה הבינלאומי קילימנג'רו. כריית הטנזניט כיום מכניסה לממשלת טנזניה כ-20 מיליון דולר בשנה. האבנים המלוטשות נמכרות בעיקר בשוק האמריקני ומעריכים את סך כל מכירות הטנזניט המלוטש בארצות הברית בכ-500 מיליון דולר בשנה.
באוקטובר 2002 הכריז איגוד סוחרי אבני החן של אמריקה הידוע בראשי התיבות AGTA (American Gem Trade Association) על השינוי הראשון מזה 90 שנה ב"טבלה המודרנית של אבני הולדת" והכתיר את הטנזניט כאבן ההולדת של דצמבר.
ביוני 2003 חוקקה ממשלת טנזניה חוק שאסר על יצוא הטנזניט הבלתי מעובד להודו (כמו אבני חן רבות מבוצע חיתוך וליטוש הטנזניט בג'איפור). האיסור הוסבר כניסיון לעודד פיתוח תעשיית עיבוד מקומית, ובכך לעודד את הכלכלה ולהגדיל את הרווחים. איסור זה הוסר בהדרגה במהלך השנתיים לאחר הכרזתו, ומאז רק אבנים במשקל מעל 0.5 גרם מצויות תחת איסור זה.
להחלטה זו הייתה השפעה רצינית על העיר ג'איפור, שכן שליש מהיצוא השנתי של אבני החן שלה היו של טנזניט. תעשיינים בעיר הביעו חשש שאיסור זה ייצור תקדים שיוביל את טנזניה לאסור את יצוא כל אבני החן הבלתי מעובדות, כולל תוצרת המדינה של טסאבוריט, יהלומים ואבני אודם.
באפריל 2005 הודיעה חברה בשם טנזניטוואן (TanzaniteOne) בע"מ, כי היא רכשה את השליטה על החלק ממרבץ הטנזניט המכונה "C-Block", כלומר גוש ג'(מרבץ הטנזניט מחולק לחמישה גושים). במהלך השנה שלאחריה השתלטה החברה על שוק הטנזניט בסגנון בה שלט קונצרן דה בירס על שוק היהלומים. החברה אף הגדילה את שליטתה על כל הטנזניט החדש שנכרה באמצעות רכישה של חלק גדול מהייצור המגיע מפעילות כרייה של כורים עצמאיים הפועלים באזור. זו היא הפעם הראשונה שהמסחר באבן חן צבעונית נשלט בצורה כזו. מחירי האבן הגולמית עלו בהתמדה במהלך השנים האחרונות ככל שהחברה חיזקה את שליטתה בשוק. עד לאוגוסט 2005 גביש הטנזניט הגדול ביותר שהתגלה היה בגוש ג'. הגביש שקל 16,389 קרט (3.4 קילוגרם) וגודלו 22 על 8 על 7 סנטימטרים. ביוני 2020 כורה מצא שתי אבני טנזניט במשקל כולל של 15 ק"ג ומכר אותן תמורת 3.35 מיליון דולר (ynet)
בפברואר 2006 הודיעה החברה כי היא מקדמת מסע שיווק שיהפוך את הטנזניט ל"אבן הולדת" בהא הידיעה. הם מתכוונים לשווק את אבן החן הנדירה כאבן שיש לתת לכל תינוק בעת הולדתו, על מנת לחגוג יצירת חיים חדשים.
חיקויים
מעבדה הצליחה לייצר חיקוי של טנזניט אותו היא משווקת תחת השם "טנזניק" (tanzanique). האבן מחקה בנאמנות את צבעו של הטנזניט הקלאסי, אך אין לה את תכונת הפליאוכרואיזם הבולטת של הטנזניט. טנזניט הוא צורה של המינרל זואיסיט בעוד שהטנזניק הוא צורה של פורסטריט (סוג של אוליבין). חיקוי נוסף של הטנזניט שנעשה פופולרי לאחרונה הוא זירקוניה (אבן מלאכותית שמשמשת כתחליף ליהלום) שנצבעה בצבע המחקה את הגוון של האזוביון.
מקורות
הערך הוא תרגום של הערך המקביל בוויקיפדיה האנגלית שהסתמך על:
קישורים חיצוניים
22354635טנזניט