שידוך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שידוכים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "שידוך" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שידוך (פירושונים).
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מנוסח גרוע,.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מנוסח גרוע,.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שידוך הוא הצעה מושכלת ומותאמת לשיוך בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית נישואים, ולקשר בר קיימא, בצורה מכובדת ועל ידי שדכן, המתאם את המסרים העיקריים שביניהם. על מנת לשמור על כבודם של הצדדים, תוך שמירה על גדרי הצניעות המקובלים.

השידוך ביהדות

השידוך בחז"ל

אף שנמצא במקורות קדומים המונח 'באו בקשרי שידוכין', אין תיעוד מדויק על תקופה בה החל התהליך להתקיים כסדרו הנוכחי, ויתכן שהדבר התקבל עם קבלת תקנות הצניעות שבדורות קדמוניים.

התלמוד בבלי דן כמה פעמים על קידושין על ידי שליח, מסירת קידושין על ידי שליח דומה במהותה לתיווך בין שני בני זוג, אך שונה, בכך שהיא חותמת את הקידושין בפועל, ואינה מלמדת האם קדמו לה בירורים ופגישות. מן הראוי לציין, שחז"ל אוסרים לקדש אשה בלא שיראנה, שמא ימצאו הצדדים לא מתאימים, ויבואו לחסרון בשלום בית[1].

"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין ויוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה"[2] יש שהביאו את דברי חז"ל כראיה לכך שבזמנם התיאום נעשה ישירות, אך רבים מצדדים שאין כל ראיה לכך, ויתכן ואף סביר בהחלט שההצעות וההתאמות היו נעשות על ידי צד שלישי, לשמירה על צניעותם ועל כבודם.

מקור המונח "שידוך"

הר"ן[3] (רבינו ניסים בן ראובן גירונדי - פוסק ומפרש על הרי"ף, חי בברצלונה בשנות 1380-1320) מייחס את השורש למילה 'שידוך' לשורש המילה 'שקט' בשפה הארמית, כנראה בהתבסס על תרגום הפסוק בספר שופטים:[4] "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ", אשר המתרגם לארמית תרגמו: "וּשְׁדוֹכַת אַרְעָא". מכאן, ששורש המילה 'שקט' בארמית היא 'שידוך' והוא "מלשון שקט ומנוחה שהאשה מוצאת בבית בעלה", כמו שנכתב במגילת רות:[5] ..וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וגו'.

המונח "שידוכין" השתרש בתקופת התלמוד כתיאור לשלב הראשון בתהליך הנישואים באותה תקופה, שהיה התחייבות חוקית של הגבר והאישה לקיים ביניהם את השלבים הבאים, שהם הקידושין והנישואים. מונח זה מקביל למונח "אירוסים" של ימינו, אם כי בימינו לשלב האירוסים אין תמיד תוקף חוקי. המילה "אירוסין" מקורה במונח המקראי למה שנקרא החל מתקופת המשנה "קידושין". מוסד השידוכים של ימינו הוסיף שלב נוסף בדרך לנישואים, וכך תפס לו כל אחד מהמונחים השונים בעבר משמעות אחרת בתהליך הנישואים המקובל כיום.

שידוך ראוי נקרא בפי חז"ל "ענבי הגפן בענבי הגפן".

הפגשת בן/בת הזוג התחייבות להתחתן קניין (נתינת טבעת) חופה/חתונה
המונח במקרא אירוסין לקיחה
המונח במשנה שידוכין אירוסין (קידושין) נישואין
המונח כיום שידוכים אירוסים קידושין (נישואין) נישואין (קידושין)

השידוך כיום

השידוך כיום מקובל בעיקר בקרב הקהילה הדתית והחרדית. אך גם בתרבויות רבות נישאים עד היום באמצעות הצעת שידוך, כמו גם בחברה המערבית אשר איננה חשה בגדרי הצניעות, הצעה מכוונת ואמינה ממכרים וידידים, תועדף על פני גישות היכרות אחרות.

חברות ליברליות וחדשניות מעדיפות לראות בגישת השידוך הישנה כסמל לבורות ולהתאמה בין בני זוג בעל כורחם. למרות שההצעה מעיקרה אמורה להביא, ככל שניתן לדעת, למירב ההתאמה, עוד קודם לשלב הפגישות בפועל, ומתוך מתן כבוד לשני הצדדים. בעקבות כך, המילה שידוך איננה נתפסת עבורם כהצעה מכוונת ואמינה, אלא כחיבור מגושם ומלאכותי בין שני בני זוג ללא קשר והתאמה, דבר שאיננו בהכרח נכון.

השידוך במגזרים שונים

ראה גם -

ערך מורחב – שידוך בחברה החרדית

רובם של הזוגות במגזר החרדי נישאים בשידוך.

איכות הבירורים ומספר הפגישות תלוי רבות בסוג הקהילה אליה משתייכים בני הזוג, כאשר ניתן לומר, שככל שהקהילה שמרנית יותר, היא תעדיף לסנן ולתאם כמה שיותר בשלב שלפני הפגישה עצמה. ישנם קהילות שהצדדים מסתפקים בפגישה קלה בלבד, זאת אחר שהתברר מעל לכל ספק להתאמה רבה מאד.

באופן כוללני ניתן לומר שהליטאים נוהגים להיפגש מספר פעמים והחסידים ממעטים בהן ויש הנפגשים פגישה אחת בלבד. אך גם בקהילות אלו הדבר תלוי בצורכם של המשודכים, ובהתאם לתפיסות עולמם.

בחברה הדתית לאומית נהוג גם כן להשתמש בשידוך אך בשונה מהחברה החרדית כאן בני הזוג אינם נפגשים פעמים בודדות וברוב המקרים הקשר נמשך מספר חודשים. גם קשר זה מתחיל בהצעה משדכן או מכר של בני הזוג, ולרוב נערך בירור מקדים על פיו יחליטו בני הזוג אם להפגש. לאחר קשר, יחליטו בני הזוג אם להתמיד ולהינשא או להיפרד. בני הזוג נוהגים להתייעץ עם חבריהם הנשואים או יועצים מוסמכים טרם ההחלטה.

בחוגים שאינם דתיים, יש אשר ינסו למצוא בן או בת זוג באמצעות שדכן מקצועי, מכר משותף וכדומה. שידוכים באמצעות גורם שלישי הם מאד נפוצים בחברה החילונית ומתאימים במיוחד לאנשים שמתקשים להכיר בן או בת זוג באופן עצמאי מסיבות שונות, כגון ביישנות, מגורים במקום מבודד או מוגבלות. בחברה החילונית הזוג, על פי רוב, יוצא זמן רב יותר כדי לגבש דעה עצמית על מידת ההתאמה של בן או בת הזוג ולא בהכרח מסתמך על בירור מקיף שנעשה קודם לכן בידי גורמים אחרים.

ההגיון הפסיכולוגי והרעיוני

בבסיס רעיון השידוך ניתן להבחין בהשקפה הדתית הרואה עניין חשוב ומהותי, בהקמת בית, הנוסף לשושלת הדורות, והרואה בקשר נישואין איתן, את שלימות ייעוד האדם, והשלמת מטרת הבריאה.

היהדות רואה בשלום הבית, ובאחוות בני הזוג לאורך כל ימיהם, מטרה חשובה ביותר, אשר שם ה' נמחה על המים בעבורה (כמבואר בפרשת סוטה). ומשכך, קהילות שומרי התורה מרכזים את מירב מאמציהם להצלחת ההתאמות בין בני הזוג. התאמה זמנית הנעשית באמצעים רגשיים, אשר רבים סיכוייה להתפוגג, איננה נחשבת להתאמה ראויה מספיק.

המציאות הנראית כיום בבתי הדין מוכיחה כי מספר המתגרשים בקרב היהודים החילוניים גבוה ממספר הנישאים על ידי שידוך.(דרוש מקור)

הסיבות העיקריות לתיווך באמצעות שדכן
  • , שמירת גדרי הצניעות. על פי כללי הצניעות, בחור ובחורה אינם נפגשים סתם כך בלי סיבה, אלא אך ורק למטרת נישואים, ולכן עליהם להיפגש על ידי שידוך, בתיאום הסביבה הקרובה כמו המשפחה או המכרים וכדומה, אליהם קשור המועמד לנישואים.
  • החשש שמועמד צעיר הבוחר בן זוג באופן עצמאי עלול לקבל החלטה שגויה מבלי להכיר לעומק את התכונות והמידות האישיות של בן הזוג. המצדדים בשידוך סבורים שמוטב לבחור את בן הזוג על פי תכונותיהם (תכונות הנפש, ידע תורני, כישורים, שושלת, מצב כלכלי, מצב משפחתי וכו') בהתאם לדרישות של כל משפחה, ולאו דווקא מתוך קשר רגשי למועמד, לפחות בשלבי ההיכרות הראשוניים. בשידוך אידיאלי נוצרת ההיכרות רק לאחר בירור מקיף באמצעות שדכנים מקצועיים ומכרים הבוחנים את המועמדים ואת התאמתם ההדדית.
  • שמירת כבודם של הנפגשים. השדכן חוסך לצדדים מלקבל סירוב ישיר מידיי, או הסכמה מאולצת, או אפילו הצעה מפתיעה או ישירה מידיי. הדבר שומר על כבודם של המשודכים ומשפחתם.

תיאוריית ההתאמות

כיום מתגבשת בציבור ובבעלי מקצוע, העוסקים בתחום, תיאוריה הטוענת כי בהתאם לגמישות בני הזוג ויכולת הבלגתם, תיתכן אפשרות נישואין בין כמעט כל אחד ואחת. וכי רמת ההתאמה והבירורים, איננה אלא מורידה את דרישות יכולת ההבלגה מבין בני הזוג. לפי תיאוריה זו יתכנו בני זוג שהתאמתם קלה יותר לאחרים, ובני זוג שהתאמתם קשה יותר. כמו כן לפי תיאוריה זו יתכן לומר שכמעט אין התאמה מוחלטת אף פעם. גישת השידוך איננה מבוססת על תיאוריה זו בדווקא, אך היא מסבירה למשל את הצלחתה, בהיותה ממומשת על הציבור הדתי, המחונך באופן שיטתי ועקבי לנתינה ולויתור.

לצורך פיתוח הקשר הרגשי בין בני הזוג, מקובל לראות בתורתו של הרב דסלר על נתינה מולידה אהבה, מדריך עבור בני זוג, כיצד לפתח אהבה מקשר והתאמה מבוססי אינטלקטואל שכלי. אם כי ישנן שיטות שונות בהסברת עניין זה.



ראו גם

לקריאה נוספת

  • בתיה זיבצנר ודוד להמן, "השידוכים בעולם החרדי: סמכות, גבולות ומוסדות", מגמות מט/4 (2012), עמ' 641–668

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קידושין מא א
  2. ^ תענית כו ב
  3. ^ בפירושו על תלמוד בבלי מסכת שבת, דף ה' ע"ב
  4. ^ שופטים ה לא
  5. ^ רות א ט


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22977770שידוך