עיתונות חרדית
המונח עיתונות חרדית מתייחס לעיתונים וכתבי עת המיועדים לציבורים חרדיים. העיתונות החרדית מופקת על ידי עיתונאים חרדים וכפופה לכללי צנזורה והוראות מרבנים.
היסטוריה
עיתונות חרדית קיימת כבר מן המאה ה-19. ב-1868 נתנה הממשלה האוסטרו-הונגרית אישור לחסידות בעלז להוציא עיתון דו-שבועי לאור (מכיוון שהחסידים היו מעוניינים להוציא עיתון פעם בשבוע ולא פעם בשבועיים, הם שינו לסירוגין את שם העיתון מ"קול מחזיקי הדת" ל"מחזיקי הדת").
בישראל
בתקופת המנדט הבריטי הופיעה בארץ ישראל עיתונות חרדית מגוונת. כמו רוב העיתונות היומית בישראל, גם העיתונות החרדית לאחר קום המדינה הייתה בדרך כלל עיתונות מפלגתית, אולם בניגוד לרוב העיתונות כיום, ששינתה פניה, ממשיכים היומונים החרדיים להיות מפלגתיים גם כיום.
- "המודיע" - הוקם בשנת 1950 על ידי "הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל" ומשמש כביטאון אגודת ישראל. עד 1985 היה היומון החרדי היחיד של כלל הציבור החרדי המזוהה עם אגודת ישראל. מזוהה כיום עם חסידות גור.
- "יתד נאמן" - הוקם ב-1985 על ידי הרב שך והרב יעקב ישראל קנייבסקי על רקע המתיחות באגודת ישראל בין החסידים לליטאים. מזוהה עם תנועת דגל התורה הליטאית. בשנת 2012 חל מהפך בשליטה בעיתון והוא עבר לשליטת נאמני הרב אהרן לייב שטיינמן.
- "המבשר" - הוקם ב-2009 על ידי מנחם פרוש ובנו מאיר. מזוהה עם סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל.
- "הפלס" - הוקם ב-2012 בחסותו של הרב שמואל אוירבך על ידי כמה מבכירי העיתון יתד נאמן לשעבר שפוטרו זמן קצר לפני כן על ידי אנשי הרב שטיינמן. מזוהה עם הפלג הירושלמי בציבור החרדי.
- "שערים" - ביטאון פועלי אגודת ישראל. החל לצאת בשנת 1935 באופן בלתי סדיר. בשנת 1951 הפך ליומון עד 1981 ולאחר כך פעל במשך תקופה כשבועון עד לסגירתו.
- "המחנה החרדי" - הוקם ב-1980 כביטאון חסידות בעלז.
- "יום ליום" - הוקם בשנת 1993 כביטאון מפלגת ש"ס, תחילה כיומון ולאחר מכן כשבועון כיום העיתון אינו מזוהה עם תנועת ש"ס.
- "העדה" - ביטאון העדה החרדית
- בקהילה - הוקם בשנת 1997 על ידי דוד זילברשלג. במשך שבע שנים הופץ חינם, והחל משנת 2004 הוא נמכר בתשלום.
- הדרך - הוקם בשנת 2017 על ידי אריה דרעי, כבטאון עולם התורה הספרדי ותנועת ש"ס
- זרקור - נוסד בשנת ה'תשכ"ט (1969) כעיתון ילדים חרדי, כיום הוא מחולק לשני קומות, לילדים ולנוער.
- קהלה קדישא - ביטאון קהילות העדה החרדית
- יום חדש - הוקם בשנת 2008 על ידי הרב אברהם ישעיהו קנייבסקי, בנו של הרב חיים קנייבסקי, יצא לאור במשך כשלושה וחצי חודשים.
- מרווה לצמא - הוקם בשנת 1975 על ידי הרב ישראל פולק, שבועון לענייני חינוך והשקפה לראש המשפחה, לעקרת הבית, לבני הנעורים ולגיל הרך, ומנויו הם מכל מגזרי הציבור החרדי.
- משפחה - הוקם בשנת ה'תשמ"ח (1987) על ידי קבוצת משקיעים ואנשי תקשורת חרדים,
בנוסף לעיתונות המפלגתית, בשנות ה-80 החלו להופיע גם שבועונים על מפלגתיים. הראשון בהם היה "יום השישי", שבועון ומסחרי שהוקם ב-1983. לאחר פשיטת הרגל של המו"ל הוצא לאור תחת השם "ערב שבת". לאחר מכן חזרו עורכיו, יצחק נחשוני וישראל קצובר, לערוך את העיתון תחת השם "יום השישי" עד לסגירתו. שבועונים בולטים אחרים הם משפחה, בקהילה, שעה טובה, קו עיתונות דתית, מרכז העניינים ומרווה לצמא, שבו מדורים לכל הגילאים ואין בו פרסומות.
רבנים וגורמים בממסד החרדי נאבקים בשבועונים החרדיים בנימוק שיש בהם לשון הרע ופתיחות מסוכנת.
קיימת גם עיתונות בשפה היידיש, השייכת ברובה לפלגי העדה החרדית, כגון "דאס אידישע ליכט", "דער אידישער שטראל". העדה החרדית מוציאה גם עיתון בעברית בשם "העדה".
בנוסף קיימת עיתונות חרדית אינטרנטית, כדוגמת בחדרי חרדים וכיכר השבת.
מטרת העיתונים החרדיים
מטרתם המוצהרת של העיתונים החרדיים היא להוות אלטרנטיבה חרדית לעיתונות החילונית. כך, למשל, בישר העיתון "המבשר" על מטרתו:
... מן המפורסמות הוא שיסודו והתהוותו של 'עתון חרדי', הוא פרי תוצאה של 'בדיעבד', והופעתו של עתון לציבור החרדי אינה 'מטרה' כשלעצמה, אלא אך ורק 'אמצעי' אשר בדורות קדמונים לא היה צורך בכגון דא, כאשר יהודים עבדו את ה' בשמחה ובתמימות, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, והשתדלו לא לצאת מד' אמותיה של תורה ותפילה, ולא חשו צורך לשום עינם בדברים שחוץ לזמנם ולמקומם.
בדורות האחרונים, עם התפתחות עולם הדפוס ואחריו עולם התקשורת הכללי, מצאו רבותינו גדולי התורה והחסידות לחובה לקיים מקרא שכתוב: "ויגזל את החנית מיד המצרי" ולייסד כלי תקשורת המתנהלים על פי רוח התורה ומצוותיה, למען אשר לא יגיעו הרוחות העזות הנושבות ברחוב אל תוך ביתו של הירא והשלם.
מול כלי התקשורת המפותחים והמשוכללים הנמצאים בצד השני, מול גל המידע והאינפורמציה הבלתי מבוקרת הזורם באשדות אדירים מכל עבר, שומה עלינו לדאוג לקיומם של כלי תקשורת הנאמנים לה' ולתורתו, שיספקו את הצורך במידע חדשותי וקהילתי לציבור הנזקק לכך, באופן ראוי, רהוט, נקי ומכובד...— "לדרכו של עתון", המבשר, 14 בינואר 2009
מאפייני העיתונות החרדית
העיתונות החרדית שונה במאפייניה משאר העיתונות בארץ. ראשית, מרבית העיתונים החרדיים מזוהים עם זרם מסוים בציבור החרדי, ואינם טוענים לנייטרליות או להיעדר משוא פנים. ידיעות עיתונאיות ומאמרים "פובלציסטיים" (במשמעות הישנה של המושג) מוצגים בצורה התואמת את המסרים שמנהיגי הזרם רוצים להעביר לציבור הקוראים ותוקפים בדרך כלל את החילונים ואת תרבות המערב.
העיתונות החרדית מעסיקה גם מפקחים (המוכנים "משגיחים"), שתפקידם לנטר את המידע ולצנזר מתוכו מינוחים או נושאים אשר חורגים מהקו שנקבע על ידי הרבנים. כך למשל:
- לא מופיעים בעיתונות החרדית דיווחים על נושאים הקשורים לתרבות הפופולרית (מפורסמים, ספורט, בידור, תרבות) או התרבות הגבוהה הלא-חרדית (ספרות, קולנוע, אמנות פלסטית וכיוצא באלה). דיווחים שכן נכתבים על התרבות הלא-חרדית מתמקדים בדרך כלל בהיבטיה השליליים: (חילול שבת, אכילת לא-כשר, עבריינות וכו') או במאמרים פובליציסטיים הלועגים לתרבות הלא-חרדית.
- מקרי פשיעה פליליים כמו מעשי שוד וגניבה מוזכרים במקרים חריגים בלבד. כמו כן נמנעים מדיווח על אלימות בדברים שבצניעות.
- בציבור החרדי לא קיימת כלל עיתונות צהובה.
- לא מופיעות בה תמונות או איורים של נשים. דוגמה קיצונית לכך היא הגרסה המעובדת של תמונת ממשלת ישראל ה-34, שבחלק מאמצעי התקשורת החרדיים הוסרו ממנה פני השׂרות, ובאחרים היא לא פורסמה[1]. בעיתון המודיע נמנעים אף מלהשתמש במילה "אישה", וכך הוועדה לקידום מעמד האישה נקראה בעיתון בשם "הוועדה לקידום מעמד"[2].
- שמן הפרטי של נשים הכותבות בעיתון מופיע בחלק מהעיתונים כאות ראשונה בלבד. הן גברים והן נשים כותבים פעמים רבות בשמות עט, אולם בין הגברים הכותבים בשמם האמיתי מופיע בדרך כלל השם הפרטי במלואו. בנוסף, בעיתונים החסידיים "המבשר" ו"המודיע" מוזכרות שרות ונושאות משרה ציבורית אחרות באות הראשונה של שמן הפרטי בלבד.
- מערכות העיתונים מצנזרות פרסומות בלתי צנועות ועובדות רק עם פרסומאים שמכירים את ההוראות של הוועדות הרוחניות.
גלריה
ראו גם
לקריאה נוספת
- יוסף פונד, מתווי דרכים: עתונות אגודת ישראל, בני ברק: הקבוץ המאוחד, תש"ע, 2010
קישורים חיצוניים
- דב אלבוים, חבורת הזבל וזוללי הסמים, באתר העין השביעית, יולי 1996
- מנחם מיכלסון, עיתונות חרדית בישראל, באתר "עמלנט", מתוך "קשר" מס' 8, ע"ע 11–22
- קימי קפלן, רבות רעות צדיק, קווים לדמותה של העיתונות החרדית
- צוריאל ראשי, יחס המנהיגות היהודית האורתודוקסית לתקשורת ההמונים במאה ה-20, באתר דעת
- טלי גלנסקי, החרדים החדשים, האוניברסיטה הפתוחה
- חיים קליגר, מאפייני התקשורת החרדית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- אורי פז, עוז אלמוג, דפוסי קריאת עיתונים וכתבי עת בחברה החרדית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
חגי עמית, טלפון מלמעלה | השיטות האלימות של מלחמת העיתונים במגזר החרדי, באתר TheMarker, 12 בדצמבר 2014- חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 249–254.
- רפי מן, הרנסנס של הדיגיטל החרדי, באתר העין השביעית, 1 ביוני 2017
- ישראל א. גרובייס, על דעת המקום ועל דעת הקהל, על העיתונות החרדית, באתר 'צריך עיון'.
הערות שוליים
- ^ קמפיין "השקופות": בטאון ש"ס מחק את השרות, באתר ynet, 21 במאי 2015; עומרי אפרים, מחאה: השרות צונזרו מתמונת הממשלה, באתר ynet, 20 במאי 2015.
- ^ דוד אסף, הוועדה שאסור לומר את שמה, בבלוג "עונג שבת", יוני 2015
