וולבי זנב-מסמר צפוני
 וולבי זנב-מסמר צפוני
| |
|---|---|
וולבי זנב-מסמר צפוני
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
וולבי זנב-מסמר צפוני (שם מדעי: Onychogalea unguifera; מכונה גם וולבי חולי) הוא מין של וולבי בינוני בסוג וולבי זנב-מסמר, האנדמי לצפון יבשת אוסטרליה. זהו המין הגדול והנפוץ בסוגו, ובניגוד לשני המינים האחרים, מצבו בטבע נחשב שפיר דיו.
טקסונומיה
התיאור הראשון של הוולבי הצפוני לצד דגימה שלו, הוצג על ידי ג'ון גולד בפני האגודה הזואולוגית של לונדון בשנת 1840 לצד הוולבי המרוסן והוולבי הסהרוני, ובאותה עת גולד סיווג אותם כמינים בסוג קנגורו.
.jpg)
פירוש השם המדעי של מין זה (unguifera) הוא טופר בלטינית, בהתייחסו למסמר הייחודי דמוי הטופר בקצה הזנב שניכר במיוחד אצל מין זה. מאוחר יותר, הזואולוג ג'ורג' ווטרהאוס הקצה עבורם סוג נפרד - וולבי זנב-מסמר עם השם המדעי Onychogalea שפירושו "סמור הטופר". מאחר שהשם המדעי של גולד עבור המין נשמר, יוצא עם כן שהמשמעות של שמו המלא היא "סמור-טופר טופרי".
בספרו של גולד "היונקים של אוסטרליה" שיצא לאור בשנת 1849, פורסמו זוג ליתוגרפיות של הוולבי הצפוני שנוצרו על ידי הנרי סי ריכטר. הדגימה שעליה התבסס גולד בתיאורו המדעי, נשלחה אליו על ידי בנימין בינאו, שהיה אחד מחברי המשלחת של אה"מ ביגל במהלך ההפלגה השלישית שלה לאורך החוף הצפון-מערבי של אוסטרליה. בשפות אבוריג'יניות, הוולבי הצפוני נקרא "קורורונגו" או "וולוהוולו", שהוא כינוי אונומטופי המבוסס על הצלילים שהוולבי מפיק בעת שהוא נמלט.
הוולבי הצפוני מחולק לשני תת-מינים:
- Onychogalea unguifera unguifera - מאכלס את החלק הצפון-מערבי של התפוצה.
- Onychogalea unguifera annulicauda - מאכלס את החלק הצפון-מזרחי של התפוצה. תואר במקור מדגימה של נקבה צעירה, ונחשב בתחילה כמין ננסי חדש.
אנטומיה ומראה
הוולבי הצפוני הוא הגדול מבין קבוצת הקנגורים הקטנים (וולבי יערוני, וולבי ארנבי, וולבי סלעים ופדמלון), והמין הגדול בסוגו. בצורתו החיצונית ניתן למצוא קווי דמיון עם הוולארו או הקנגורו האדום, ויש לו מבנה גוף קליל ואלגנטי. הראש שלו מתאפיין בחרטום מרובע דמוי מארה, בעיניים גדולות ובעצמות לחיים בולטות. יש לו צוואר קצר ושדרה מקושתת, גפיים קדמיות קצרות וקרסוליים ארוכים במיוחד. זנבו גמיש ועבה, והתנוחה המעוגלת האופיינית לזנב הקנגורים במהלך הריצה, מוקצנת אצל מין זה עד לכדי יצירת חצי עיגול.
.jpg)
גפיו וזנבו של הוולבי הצפוני ארוכים יותר משל הוולבי הסהרוני או הוולבי המרוסן, והוא גבוה וכבד מהם. המסמר הייחודי בקצה הזנב שמאפיין את הסוג, בולט ומפותח יותר אצלו מאשר אצל שני המינים האחרים ודומה יותר לטופר. אורך ראשו וגופו של הוולבי הצפוני: 50–70 סנטימטרים, ואורך זנבו: 60–74 סנטימטרים. משקלו נע בין 5 ל-9 קילוגרם, והוא מתנשא בעמידה זקופה לגובה של 65 סנטימטרים. האוזניים הארנביות והארוכות שלו מגיעות לאורך 8–9 סנטימטרים, והן ניידות במיוחד.
הפרווה של הוולבי הצפוני קצרה וזיפית, והיא בהירה יותר משל המינים האחרים. צבעה הכללי הוא חול צהבהב או אדמדם עם גוון זנגביל, שהופך לחיוור יותר בהדרגה באזור הצוואר והראש. הגחון, המפשעה והחזה בצבע לבן או שנהב, והזרועות וקרסוליים בצבע לבן-אפרפר. את גבו של הוולבי הצפוני חוצה פס ערמוני עבה, והוא בולט במיוחד בפלג הגוף האחורי; הפס הופך למעורפל באזור העורף ובבסיס הזנב עד שנמוג. מלבד הפס הגבי, ישנם 2 פסים עבים בצבע שמנת שחוצים את הירכיים, ופס דק בהיר באזור השכם.
ראשו של הוולבי בצבע צהבהב, מצחו זהוב, ופניו לרוב אפרוריות. לאורך עצמות הלחיים, יש לו פס לבן עבה שנמשך עד לשפתיים, ומעל עיניו יש גבות לבנות גדולות. שפתיו וסנטרו לבנים אף הם. העיניים והאף בולטים בצבעם השחור. האוזניים לבנות בצידן הפנימי ואפורות בצידן החיצוני. הזנב בצבע לבן-אפרורי, והוא מתכהה בהדרגה עד שמסתיים בציצת שיער שחורה המסתירה את המסמר הכהה; לעיתים קרובות, קצה הזנב מפוספס בפסים דהויים שחרחרים.
תפוצה ואקולוגיה
הוולבי הצפוני כשמו, אנדמי לחלקים הצפוניים של היבשת האוסטרלית. טווח התפוצה שלו רחב יחסית ומשתרע מחצי האי כף יורק דרך ארץ ארנהם עד לקימברלי בתוך המדינות האוסטרליות: קווינסלנד, הטריטוריה הצפונית ואוסטרליה המערבית, כאשר הטווח נכנס פנימה לעבר שולי המדבריות האוסטרלים. למרות הטווח הרחב, צפיפות האוכלוסייה משתנה משמעותית בין המקומות: יש מקומות שבהם הוא נפוץ בשפע, ויש מקומות שבהם הוא נדיר במיוחד. בעבר הוא היה מצוי בצורה נרחבת גם בתוך מדבר החול הגדול ומדבר טאנאמי, אולם הוא נדחק מאז בהדרגה לשולי המדברות הללו כתוצאה מחדירת השועל האדום.
הוולבי הצפוני מאכלס מגוון רחב של בתי גידול צחיחים וגשומים. בית הגידול העיקרי שלו, מורכב מכיסי סבך צפופים של שיחים ועשבים עם עצים מזדמנים באזורים מדבריים למחצה; מקומות אלו מתאפיינים לרוב בקרקעית חמרה אדמדמה או חרסית, בסלעים ובדיונות חול קטנות שבהם הפרווה שלו מתמזגת היטב ומספקת לו הסוואה. מלבד זאת, הוא מצוי גם בחורשים פתוחים המשולבים בבתה ובערבות עשב, וכן במישורים לאורך החופים של מפרץ קרפנטריה וים טימור המנוקדים בכיסי סבך של הדס דבשי.
הוולבי הצפוני פעיל לרוב בגפו, אך נראה לעיתים קרובות בקבוצות קטנות ארעיות. שעות הפעילות העיקריות שלו הן בדמדומים ובלילה. במהלך היום, הוא נוהג לנוח מתחת לעצים ושיחים, בתוך שקע רדוד שחפר לעצמו בחול. על מנת למנוע את חשיפתו לטורפים, הוולבי משתדל לשהות תמיד באזור סבוך או בעשב גבוה. גם במהלך הלילה שאז הוולבי מרגיש יותר בטוח לצאת לשטחים חשופים בשביל לתור אחר מזונו, הוא ימלט במהירות לסבך עם החשש הקל ביותר לאיום. הוולבי הצפוני ניזון בעיקר משיחים ועשבים, מספר צמחים בשרניים מקבוצת הסקולנטים ופירות. הוא אינו טריטוריאלי, אך מבלה את זמנו בשטח קבוע המשתרע על מספר דונמים.
בדומה לקנגורים גדולים, הוולבי הצפוני עושה שימוש רב בזנבו אשר מהווה עבורו רגל חמישית; התנועה הרגילה שלו מוזרה ואיטית, במהלכה הוא נשען על הגפיים הקדמיות והזנב, ומקפיץ את הרגליים האחוריות עד אזור הראש. תכונה נוספת המאפיינת את המין, היא שבעת זינוק או קפיצה, הוא נוהג תמיד לקפוץ לצד שמאל קודם, דבר שהוליד לו את הכינוי "הוולבי השמאלי". למרות התנועה המוזרה, הריצה של הוולבי הצפוני מהירה ותנועותיו זריזות ופתאומיות.
הזנב משמש לאיזון בדומה למינים אחרים, אך לא ברור האם יש גם שימוש למסמר הייחודי בקצה הזנב; תאוריה אחת גורסת שהוא נועד לשמש כעוגן ולאפשר פניות חדות, ותאוריה אחרת גורסת שהוא בכלל נועד לשמש כנשק במהלך הקרבות בין הזכרים. שתי ההשערות הללו טרם הוכחו. כאשר הוולבי הצפוני נמלט מסכנה, הוא מפיק צליל גרוני חזק של "וולוהוולו", אשר עשוי לשמש כקריאת אזהרה לוולבים אחרים באזור. מלבד הדינגו ושועל האדום, הטורף הטבעי הנוסף של הוולבי הוא ככל הנראה תנין ג'ונסטון האורב לו בגופי מים מתוקים כאשר הוא בא לשתות.
הוולבי הצפוני הוא יונק פוליגמי. לאחר היריון קצר שנמשך כ-23 יום, נולד גור יחיד זעיר ששוהה בכיס 4 חודשים ברציפות בטרם יתחיל לצאת ממנו. בגיל 8 חודשים, הגור עוזב את הכיס לצמיתות, אך נשאר לצד אימו זמן נוסף. תוחלת החיים שלו אינה ידועה, אך ייתכן שהיא בסביבות 5 וחצי שנים בטבע וארוכה יותר בשבי בדומה לקרובו הוולבי המרוסן. חרף היותו של הוולבי הצפוני מין זהיר וחששן, הוא מסתגל בנקל לחיים בשבי, ואף מתיידד עם המטפלים האחראים על האכלתו.
מצב שימור
הוולבי הצפוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה משוערת גדולה, התרחשות באזורים מוגנים, ומשום שאין זה סביר שהוא יחווה ירידה משמעותית בעתיד הנראה לעין. אין כרגע איומים גדולים על הוולבי הצפוני. הוא עשוי להיות מושפע לרעה מפעילות אנושית בבית גידולו, וכן מהפסקת שריפות מבוקרות שמובילה לגידול בצמחייה יבשה ולפריצת שריפות בר גדולות. בחלק הדרומי של תפוצתו, הוולבי הפך לנדיר יחסית בשל התפשטות השועל האדום, ואם השועל ימשיך להתפשט צפונה הדבר עלול להוות סיכון משמעותי עבורו. קרוביו הוולבי הסהרוני והוולבי המרוסן, סבלו שניהם מהתפשטות השועל וכיום הראשון נכחד והשני מוגבל לאוכלוסיות מצומצמות.
אף שהוולבי הצפוני נמצא באזורים מוגנים, מרבית בתי הגידול המועדפים שתומכים באוכלוסיות גדולות כמעט ואינן נמצאים בתוך אזורים מוגנים. ארגון IUCN ממליץ לרשויות השימור האוסטרליות לעקוב היטב אחר מספריו של המין, על מנת לגלות מבעוד מועד סימנים לירידה, וכן לעקוב אחר התפשטות השועל האדום.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
30495909וולבי זנב-מסמר צפוני