קנגורו אילני לומהולץ
 קנגורו אילני לומהולץ
| |
|---|---|
| קנגורו אילני לומהולץ קנגורו אילני לומהולץ | |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
| תפוצה של קנגורו אילני לומהולץ |
קנגורו אילני לומהולץ (שם מדעי: Dendrolagus lumholtzi), הוא מין כיסאי אוסטרלי בסוג קנגורו אילני שאנדמי ליערות הטרופיים בקצה הצפון-מזרחי של יבשת אוסטרליה, והמין הקטן ביותר בסוגו. לצד קנגורו אילני בנט, השניים הם קנגוריי העצים היחידים שחיים ביבשת אוסטרליה בניגוד לקרוביהם החיים בגינאה החדשה. קנגורו אילני לומהולץ תואר מדעית בשנת 1908 על ידי הזואולוג הנורווגי רוברט קולט (אנ'), וקרוי על שמו של מגלהו - החוקר הנורווגי קרל סופוס לומהולץ.
קנגורו אילני לומהולץ נחשב למין פרימיטיבי יחסית, כלומר: הוא פחות מותאם לחיים במרומי העצים לעומת קנגוריי עצים אחרים וחולק מאפיינים התנהגותים הזהים לאלו של הקנגורים הקרקעיים; דוגמאות לכך, הן שהוא נוטה להזיז את הגפיים יחדיו בעת האכילה, ונע על הקרקע באמצעות קפיצות בלבד בניגוד לריצה הקופצנית והמגושמת של המינים האחרים בסוגו.
תיאור
אנטומיה ומאפיינים פיזיים
קנגורו אילני לומהולץ הוא המין הקטן בסוגו, אך יחסית לפאונה האוסטרלית ניתן להגדירו ככיסאי בגודל בינוני. אורך ראשו וגופו: 65-48 סנטימטרים, אורך זנבו: 70 סנטימטרים ומשקלו נע בין 8.6 קילוגרם לזכר ו-7.1 קילוגרם לנקבה. מבנה גופו גוצי וכבד, גבו מקושת ועצמותיו עבות וחזקות. הראש והצוואר קצרים יחסית לגוף, והאוזניים עגלגלות וקצרות. העיניים בגודל בינוני, והחוטם שלו קצר, רחב ועגול עם נחיריים מחורצים.
הרגליים האחוריות מפותחות היטב, אך עדיין קטנות יחסית לאלה של הקנגורים הקרקעיים; מאידך, הזנב והגפיים הקדמיות גדולים יחסית לקנגורו הקרקעי והם מותאמים לטיפוס על עצים. הזנב של המין שעיר ועבה באופן אחיד, והוא ארוך באופן חריג; חרף אורכו, אין לזנב יכולת אחיזה כשל זנב הקופים והוא משמש אך ורק לצורך איזון המשקל בעת הטיפוס.
זרועותיו של קנגורו אילני לומהולץ מפותחות היטב, כפותיו רחבות, ובכל אחת מהן 5 טפרים ארוכים, חזקים ומעוקלים. ברגליים האחוריות יש אצבע אחת ארוכה, אחת בינונית, ושתי אצבעות סינדקטיליות (מאוחדות) בעלות שני טפרים קטנים. בכפות הידיים והרגליים יש לקנגורו כריות בשרניות גדולות עם מספר רב של פטמיות (Papillae) המשמשות לאחיזה בעצמים מחוספסים. הדו-צורתיות הזוויגית אינה ניכרת אצל מין זה.
כסות
הפרווה של קנגורו אילני לומהולץ צפופה, קצרה וגסה. צבע הפרווה הכללי הוא חום אפרורי דהוי, כסוף או שחרחר. הבטן, המפשעה והירכיים בצבע כתום או צהבהב, ואילו החזה והגרון בצבע צהבהב או לבן קרם שאותו חוצה לעיתים קרובות פס שחרחר דקיק. הגפיים הקדמיות מתחלקות בין חום דהוי או אפרפר בצידן העליון וכתמתם או לבנבן בצידן התחתון. כפות הידיים והרגליים בצבע שחור מבריק, ועל העורף והכתף יש לרוב אוכף או פס שחור בולט.
ראשו של קנגורו אילני לומהולץ בצבע כתום, או צהבהב, ועל המצח יש רצועת שיער חיוורת בצבע כסוף או אפרפר. סימן ההיכר שלו הוא מסיכה שחורה מפוחמת ובולטת המקיפה את הפנים ומקצת מהלחיים. האוזניים שחרחרות בצידן החיצוני וחומות בצידן הפנימי. זנבו של קנגורו זה מתחלק בין שחור פחם בצידו התחתון לכתום או אפרפר בצידו העליון, ואילו קצה הזנב שחור כולו עם גוון ערמוני מעט.
תפוצה
קנגורו אילני לומהולץ אנדמי למדינת קווינסלנד באוסטרליה. בקווינסלנד גופא, הוא מוגבל לרצועה של כ-5,500 קילומטרים רבועים בקצה הצפוני של הרי החיץ הגדול בתוך חצי האי כף-יורק. הטווח שלו משתרע מרכס קרדוול בדרום ועד נהר דיינטרי בצפון, מזרחית לחוף האוקיינוס השקט. הריכוז הגדול ביותר של קנגוריי לומהולץ נמצא ברכס אתרטון. אף על פי שככל הנראה יש חפיפה מסוימת בטווח התפוצה בינו לבין קנגורו אילני בנט בהר קרביין טבלאנד, שני המינים נחשבים לדוגמה של ספציאציה אלופטרית, בה מין אחד מתפצל לשני מינים בעקבות חסם גאוגרפי. כ-12% מטווח התפוצה של קנגורו אילני לומהולץ נמצא בתוך אזורים מוגנים.
קנגורו זה שוכן בעיקר ביערות גשם טרופיים ובחורש ים-תיכוני; לרוב הוא נמצא ביערות הרריים בגבהים של 1,200-600 מטר מעל פני הים, בעוד שביערות שפלתיים הוא מצוי בצפיפויות נמוכות מאוד. על פני הטווח של המין, יש לקנגורו זה העדפה ברורה ליערות גשם על אדמת בזלת מאשר אדמה סלעית, הקשור ככל הנראה לכך שאדמת הבזלת עשירה במינרלים ובעלת צמחייה מגוונת. מלבד היערות, קנגורו אילני לומהולץ עשוי לאכלס יערות מקוטעים או שרידי יערות שגודלם כ-20 דונם, והוא נראה לעיתים קרובות תר אחר מזון בקצה היער, בשל אור השמש המוביל לצמחייה קרקעית עשירה.
- תמונות של קנגורו אילני לומהולץ בסביבת מחיה אופיינית
-
אקולוגיה
התנהגות ופעילות
קנגורו אילני לומהולץ פעיל בעיקר בשעות הלילה ומבלה את רוב חייו על העצים. להוציא מספר גיחות קצרות ללקט מזון, את רוב היום הוא מבלה בהתכרבלות ובשינה בין הענפים, ועם רדת החשיכה מתחיל לתור אחר מזונו; באופן כללי, רק חלק קטן מהיממה מנוצל על ידי הקנגורו הבוגר לפעילות שאינה קשורה לליקוט מזון, וחריגים בהקשר זה הם הגורים והמתבגרים שנוטים לבלות זמן נוסף בחקירת הסביבה.
על העצים, קנגורו אילני לומהולץ מטפס באמצעות חיבוק הגזע תוך כדי זינוקים קצרים, ומסוגל לנוע במהירות באמצעות קפיצות מענף לענף, או להשתמש בגפיו בלבד בכדי למשוך את עצמו. הזנב העבה והגלילי שלו משמש כאיזון במהלך התנועה. קנגורו זה יורד לקרקע בעיקר כשהוא חש מאוים: הוא מסוגל בדומה לקרוביו לבצע נפילה חופשית ממרומי העצים לעבר האדמה מבלי להינזק הודות לעצמותיו החזקות והעבות. אף שעל הקרקע הוא איטי ומגושם כקרוביו, קנגורו אילני לומהולץ נבדל מקנגוריי העצים הפפואנים בכך שהוא נע אך ורק באמצעות קפיצות בדומה לקנגורו הקרקעי ואינו משתמש כלל בריצה על ארבעת הרגליים.
התקשורת בין קנגוריי לומהולץ אינה מתרחשת כמעט; אף על פי שהם מסוגלים להשמיע קולות, עוצמת הקול שלהם נמוכה למדי ואינה אפקטיבית יותר מ-30 מטר. הסיבה לכך נעוצה גם באוזניים של הקנגורו האילני הקטנות משמעותית מהקנגורו הקרקעי, וכתוצאה מכך חוש השמיעה אינו מפותח דיו. כאשר קנגורו אילני לומהולץ חש בהפרעה, הוא משמיע נשיפת "פופפט" רכה, ולכל היותר ישמיע גניחת "וואף" חזקה מעט כאשר הוא נסער. התקשורת החזותית (מצגי גוף) והתקשורת הכימית (ריח) לא נחקרה דיה אצל מין זה. ידוע שהזכר משתמש בחוש הריח בעיקר על מנת לקבוע אם הנקבה מיוחמת.
קנגורו אילני לומהולץ מגן על עצמו בעיקר באמצעות הסוואה; מאחר שהוא קטן יחסית, פעיל בשעות הלילה ומבלה את מרבית זמנו חבוי בענפים במרומי העצים, הוא כמעט ואינו נתקל בטורפים. על הקרקע, הוא עשוי להיטרף על ידי דינגו או כלב הבית, ועל העץ כנראה אך ורק על ידי פיתון השיחים אשר תועד כשהוא צד את קרובו קנגורו בנט; גורים עשויים להיטרף על ידי עיט מחודד-זנב. אף שקנגורו אילני לומהולץ חולק את סביבת המחיה שלו עם פוסום זנב-מברשת מצוי ופוסום טבעתי מצוי, אין בינו לביניהם תחרות על מקורות מזון, מאחר שהקנגורו ניזון מעלים גדולים וקשים לעומת הפוסומים המעדיפים עלים טריים או דקים.
תזונה
קנגורו זה הוא יונק צמחוני הניזון מכ-37 מיני צמחים, ותוזנתו כוללת בעיקר עלים ופירות, גפניים, שיחים ואפיפיטים; ההעדפה העיקרית היא לעלים גדולים וקשים, אך הוא אינו בוחל גם בעלים טריים ובפרחים מדי פעם. הקנגורו האילני עשוי לרדת לעיתים לקרקע ולבקר בשדות חקלאיים בקצה היער על מנת לאכול גידולים כתירס ודגניים.
מין זה מעולם לא נצפה בטבע שותה מים בהתחשב בכך שגופי מים אינם שכיחים בבית גידולו ההררי; סביר להניח שהוא מקבל את הלחות הנדרשת לו ממזונו הצמחי. בעת האכילה, הקנגורו שולח את שתי ידיו קדימה בו זמנית ותופס בעלים, מקרב אותם לפה ולועס אותם בעודם בידיו.
חרף העלווה העשירה במרומי העצים, קנגורו אילני לומהולץ אינו ניזון מכל סוגי העלים. דוגמאות למינים שכיחים הנאכלים על ידו הם ער תלת-וורידי (Cryptocarya triplinervis) מהעריים, עץ השטן (Alstonia scholaris) מההרדופיים וריפוגונום (Ripogonum album) מהשושנאים; קנגורו אילני לומהולץ ידוע ככזה הניזון ממספר צמחים אשר רעילים עבור מרבית היונקים האוסטרלים, כדוגמת סרפד נוצץ (Dendrocnide photinophylla), מין סולונום (Solanum mauritianum) ולנטנה ססגונית.
רבייה ומחזור חיים
קנגורו אילני לומהולץ הוא בעל חיים סוליטרי הפעיל מרבית הזמן בגפו, למעט בעונת הרבייה. מדי פעם, עד כ-4 פרטים עשויים להראות ביחד, אולם ככלל מדובר ביונק טריטוריאלי יחסית למינים אחרים בסוגו. כל קנגורו חי בתוך טריטוריה קבועה עליה הוא מגן מפני פולשים מאותו הזוויג, כלומר: זכר יפגין עוינות אך ורק כלפי זכר אחר וכנ"ל לגבי הנקבה. החריג היחיד בהקשר זה הוא היחס הסובלני של הזכר כלפי הגור שלו. זכרים בוגרים תוקפניים במיוחד זה כלפי זה, והם עשויים להילחם לעיתים עד למותו של אחד מהם. שטחי הזכרים גדולים משל הנקבות, וחופפים למספר שטחים של קנגורים אחרים משני הזוויגים. קנגורו אילני לומהולץ מפגין נאמנות חזקה לטריטוריה שלו, והוא נשאר בה אף אם היא הופכת בהדרגה ללא מתאימה למחיה עבורו כתוצאה מהפרעה אנושית או פגיעה בבית הגידול.
נקבת קנגורו אילני לומהולץ מגיעה לבגרות בגיל שנתיים, והזכרים בגיל ארבע שנים. הרבייה מתרחשת בכל השנה ללא עונה קבועה, ותלויה במחזור היחום של הנקבה.
לאחר תקופת היריון של 42–48 ימים, הנקבה ממליטה וולד זעיר יחיד שגודלו כ-2 סנטימטרים בלבד. הוולד זוחל מהרחם החוצה לתוך הכיס של האם ונצמד לפטמות. לאחר חמישה חודשים הוא עוזב לראשונה את הכיס ונע בסמיכות לאימו. הוא עוזב את הכיס סופית בגיל שנה, ונגמל לאחר מספר חודשים מעזיבת הכיס. הזכר אינו משתתף כלל בגידול הגור, אך מאפשר לו לשהות בשטחו מספר שנים. הנקבה לעומתו מקדישה זמן רב לגידול הגור, ובמקרים שהוא עוזב את הכיס היא תופסת אותו לפעמים ומעודדת אותו לחזור לכיס. היא גם חולקת עימו את מזונה, ומקדישה זמן רב ללמד אותו כיצד לתמרן בבטחה במרומי העצים. גם לאחר הגמילה, הגור עשוי לשהות בטריטוריה של אימו עד גיל 3 שנים. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל שנתיים, והזכרים בגיל ארבע שנים וחצי.
תוחלת החיים הממוצעת של המין בטבע היא כ-8 שנים.
מצב שימור
קנגורו אילני לומהולץ מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), בשל טווח התפוצה המצומצם והמוגבל יחסית, ואוכלוסייה עולמית המוערכת בכ-10,000 פרטים בוגרים. אין הערכות מהימנות אודות מגמת האוכלוסייה, אך נראה שמתרחש ירידה מתונה ולא עקבית במספריו, כך שהוא עשוי בעתיד להעפיל לקטגוריית שימור מאוימת יותר.
מבחינה היסטורית, האיום העיקרי שרחף על קנגורו אילני לומהולץ היה אובדן בית הגידול וצמצום יערות הגשם. לאחר ההכרזה על היערות הטרופיים בצפון אוסטרליה כאזור מורשת עולמית, האיום חדל, והאוכלוסייה מצליחה להתקיים בפסיפס של יערות גשם מקוטעים. במקומות מסוימים ברמת אתרטון, הקיטוע בבית הגידול גורם להם להיות פגיעים יותר לטריפה על ידי כלבים, מאחר שהם נאלצים לרדת לאדמה על מנת לנוע מאזור לאזור. פעולות הייעור של רשויות השימור האוסטרליות עתידות לצמצם בהדרגה את הבעיה הזאת. האיום העתידי על המין נשקף מצד שינויי האקלים בעקבות ההתחממות הגלובלית; על פי ארגון השימור IUCN, הקנגורו עשוי להיות מושפע מהם באופן ישיר או עקיף באמצעות צמצום יערות הגשם, נזקים לבית הגידול מצד סופות ציקלון, עלייה בטמפרטורות, צמצום שיעור המים בערפל וכתוצאה מכך הקטנת שכיחות הלחות במזונו.
ביוני 2019, התגלתה תופעת עיוורון אצל קנגוריי לומהולץ; אף שבדרך כלל הם מבלים את מרבית זמנם על העצים וכמעט בלתי נראים, פרטים ממין זה החלו להיראות בתדירות גבוהה על הקרקע בתוך יישובים ובדרכים לאחר שהתבלבלו ואיבדו את דרכם בשל חוסר ראייה. ד"ר אנדרו פיטרס, וטרינר מאוניברסיטת צ'ארלס סטורט, מצא עדויות לנזק מוחי ופגיעה בעצב הראייה הנובעים מזיהום חדש. נטען שהגורם לכך הוא תקופות ממושכות של מזג אוויר יבש בבתי הגידול של הקנגורו; על פי התאוריה, אף על פי שקנגוריי העצים ניזונים מעלי העצים הרעילים מבלי להינזק, מזג האוויר היבש הוביל לרעל מרוכז יותר בעלים אשר הוביל לפגיעה בעצב הראייה.
לעת עתה, קנגורו אילני לומהולץ מוגן פחות או יותר מצד אובדן בית גידול, ואינו סובל מציד לא חוקי כקרוביו הניו-גינאים, אך נדרשים מחקרים מעמיקים יותר אודות סביבת המחיה שלו וההסתגלות שלו לבתי גידול ליד התיישבות אנושית. רשויות השימור האוסטרליות פועלות לקדם את מעמדו כ"מין דגל" (Flagship species) של האזור הטרופי בצפון אוסטרליה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
30617358קנגורו אילני לומהולץ