אה"מ ביגל
 | |
| אה"מ "ביגל", ציור מאת אוון סטנלי, 1841 | |
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | בריג-סלופ מסוג צֶ'רוֹקִי |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | מספנת ווליץ' בנהר התמזה |
| הוזמנה | 16 בפברואר 1817 |
| תחילת הבנייה | יוני 1818 |
| הושקה | 11 במאי 1820 |
| תקופת הפעילות | 1820–הווה (כ־204 שנים) |
| אחריתה | הוצאה משירות ב-1845 והועברה לשירות המכס והבלו. נמכרה ונגרטה ב-1870. |
| מידות | |
| תפוסה | 235 טון (BOM); 242 טון לאחר השיפוץ ב-1831.[1] |
| אורך | 90 רגל ו-3 אינץ' (27.5 מטרים) |
| רוחב | 24 רגל ו-6 אינץ' (7.5 מטרים) |
| שוקע | 12 רגל ו-6 אינץ' (3.8 מטרים) |
| נתונים טכניים | |
| גודל הצוות | 120 איש בהיותה אוניית מלחמה; 65 איש + 9 נספחים בהפלגתה השנייה. |
| מספר תרנים | 2 תרנים; מ-1825 – 3 תרנים. |
| צורת הנעה | מערך מעטה של בריג; מ-1825 מערך מעטה של בארק |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | 10 תותחים על פי הדירוג הנומינלי. המספר הוקטן ל-6 בהפלגות הסקר. |
אוניית הוד מלכותו "ביגל" (באנגלית: HMS Beagle) הייתה אוניית מפרשים מסוג בריג-סלופ נושאת 10 תותחים של הצי המלכותי הבריטי. היא הושקה ב-11 במאי 1820 במספנת ווליץ' בנהר התמזה, ונקראה על שם זן כלב הציד "ביגל". ביולי אותה שנה השתתפה במשט חגיגי לרגל הכתרתו של המלך ג'ורג' הרביעי, במהלכו הייתה האונייה הראשונה ששטה תחת גשר לונדון החדש. מאחר שלא היה בה כל צורך מיידי, הושמה בעתודה כשהיא עוגנת ללא תרנים וְחִיבֵּל. ב-1825 הוסבה לספינת סקר (survey vessel) ונטלה חלק בשלוש משלחות. בהפלגת הסקר השנייה הפליג בה צ'ארלס דרווין הצעיר, והודות לו ולמחקריו הפכה לאחת האוניות המפורסמות ביותר בהיסטוריה.
ההפלגה הראשונה
ב-7 בספטמבר 1825 הובאה "ביגל" אל מספנת הצי בווליץ' כדי להתקינה לייעודה החדש. העלות הכוללת של ההסבה הייתה 5,913 ליש"ט. מספר תותחיה הוקטן מעשרה לשישה והוסף לה תורן שלישי, אחורי, מה שהפך אותה לספינה מסוג בארק.
ב-22 במאי 1826 יצאה "ביגל" מפלימות' להפלגתה הראשונה יחד עם אה"מ "אדוונצ'ר" הגדולה ממנה (380 טון). משימתן הייתה עריכת סקר הידרוגרפי בחופי פטגוניה וארץ האש. הפיקוד הכולל על המשלחת נמסר לידי קפטן פיליפ פארקר קינג האוסטרלי, מפקד ה"אדוונצ'ר". על "ביגל" פיקד קפטן פרינגל סטוקס.[2][3]
באחד הקטעים הקשים יותר של ההפלגה, בחופיה הקודרים והשוממים של ארץ האש, נתקף קפטן סטוקס דיכאון עמוק. כשפקדו האוניות את פוארטו אמברה שבמצרי מגלן, הסתגר סטוקס בתאו למשך 14 יום, וב-2 באוגוסט 1828, לאחר שדיבר בהתרגשות יתרה על ההכנות להמשך ההפלגה, נטל את אקדחו וירה בעצמו. אחרי ארבעה ימים שבה אליו הכרתו ונדמה היה כי הוא מחלים, אך אז הידרדר מצבו וב-12 באוגוסט 1828 הוא נפטר.[4] קפטן פארקר קינג מינה כמחליפו את לפטננט ו' ג' סקיירינג, הלפטננט הראשון של "ביגל", ושתי האוניות יצאו שוב לים והפליגו אל מונטווידאו. ב-13 באוקטובר נכנסה "אדוונצ'ר" אל ריו דה ז'ניירו לתיקונים והצטיידות. תוך כדי כך הגיע לנמל באה"מ "גנגס" סגן אדמירל סר רוברט אוטווי, מפקד תחנת הצי באמריקה הדרומית. הוא הורה להביא את "ביגל" לתיקונים בנמל מונטווידאו, ומסר כי בכוונתו למנות לה מפקד חדש. כשהגיעה האונייה לנמל, מסר את הפיקוד עליה לידי שלישו, לפטננט הדגל רוברט פיצרוי.[5]
רוברט פיצרוי, האריסטוקרט בן העשרים ושלוש, הוכיח עצמו כמפקד מוכשר וסוקר דייקן. פעם גנבה קבוצת ילידים פואגיינים את סירת האונייה, ופיצרוי תפס אחדים מבני משפחותיהם והחזיק אותם באונייה כבני ערובה. בסופו של דבר נותרו על סיפונה של "ביגל" ארבעה מהם, שני גברים, נערה ונער, אשר האנגלים העניקו לו את השם ג'מי באטן. "ביגל" שבה לאנגליה עם ארבעת הפואגיינים ב-14 באוקטובר 1830.
תעלת ביגל, שמופתה ונסקרה במהלך הפלגה זו, נקראת על שמה של האונייה.[6]
ההפלגה השנייה
פיצרוי קיווה כי הסקר באמריקה הדרומית יימשך תחת פיקודו, אך כשנתברר לו כי האדמירליות חושבת לבטל את התוכנית, החל פועל להחזרת הפואגיינים לארצם בדרך אחרת. בסיוע דודו, שהיה בעל קשרים באדמירליות, מונה פיצרוי בסופו של דבר למפקד אה"מ "שאנטיקליר" שעמדה לצאת להפלגת סקר אל טיירה דל פואגו, אך בשל מצבה הרעוע הוחלט לשלוח במקומה את אה"מ "ביגל". ב-27 ביוני 1831 מונה פיצרוי למפקד "ביגל" יחד עם ג'ון קלמנס ויקהם וברתולומיו ג'יימס סאליבן כלפטננטים, וב-4 ביולי הוחזרה האונייה לשירות פעיל.[7]
"ביגל" הובאה אל מספנת דבונפורט, שם נעשו בה תיקונים ושינויים נרחבים לקראת הפלגתה. הסיפון העליון שנזקק להחלפה פורק, ובעצת פיצרוי נבנה במקומו סיפון שהיה גבוה מקודמו ב-8 אינצ'ים (200 מ"מ) בחרטום וב-12 אינצ'ים (300 מ"מ) בירכתיים. האוניות מסוג צ'רוקי נודעו כ"ארונות מתים צפים" בשל כישורי השיט הגרועים שלהן ונטייתן לטבוע. הסיפון המוגבה והניקוזים שנוספו לו הקטינו את סכנת ההתהפכות והטביעה של האונייה עקב היקוות גלי הים שנשברו עליו בים הסוער. ציפוי תחתית האונייה בפחי נחושת הוסיף למשקלה עוד כחמישה-עשר טון.[8] "ביגל" הייתה גם האונייה הראשונה שהותקן בה כליא הברקים המותאם לאוניות שהמציא ויליאם סנו הריס. פיצרוי לא חסך גם בציודה של האונייה, שכלל 22 כרונומטרים וחמישה סימפייסומטרים, סוג של ברומטר ללא-כספית שהמציא אלכסנדר איידי שפיצרוי העדיפו על פני הברומטרים הרגילים בשל קריאתו המדויקת יותר.[9][10][11]
פיצרוי נזקק בהפלגה הראשונה למומחה לגאולוגיה, ובא אז לכלל החלטה כי אם יצא שוב למשלחת חקר דומה, ישתדל לקחת עמו אדם בקי בנושא זה בעוד הוא עצמו ושאר הקצינים יעסקו בהידרוגרפיה.[12] הפיקוד על משלחת חקר באותה תקופה היה כרוך במתח נפשי ובבדידות, כפי שהוכיחה התאבדותו של קפטן סטוקס, כמו גם התאבדות דודו של פיצרוי עצמו, וייקונט קסלריי, בשל לחץ העבודה הבלתי פוסקת.[13] נסיונותיו למצוא חבר שיתלווה אליו לא צלחו, והוא ביקש מחברו והממונה עליו, קפטן פרנסיס בופור, שיחפש עבורו ג'נטלמן חוקר טבע, המוכן להצטרף על חשבונו להפלגה כנוסע ולשמש לו בן לוויה. האדם שנבחר בסופו של דבר לתפקיד היה צ'ארלס דרווין, ג'נטלמן צעיר שלמד באותה תקופה לקראת סמיכתו לכומר כפרי.[14]
"ביגל" אמורה הייתה לצאת למסעה ב-24 באוקטובר 1831, אך ההכנות התעכבו וההפלגה נדחתה עד דצמבר. היא ניסתה לצאת לים ב-10 בדצמבר, אולם נאלצה לשוב בשל מזג אוויר סוער. בבוקר ה-27 בדצמבר עזבה לבסוף "ביגל" את מקום עגינתה בברן פול (Barn Pool), למרגלות הר אדג'קומב בצדו המערבי של מפרץ פלימות' (Plymouth Sound), ויצאה אל הפלגת חקר חלוצית שתיזכר לעד.[15] לאחר שביצעה סקר נרחב באמריקה הדרומית, שבה האונייה דרך ניו זילנד, סידני והוברט טאון (6 בפברואר 1836) וב-2 באוקטובר 1836 נכנסה אל נמל פלמות' שבאנגליה.[16]
דרווין ניהל יומן בו רשם את כל קורותיו בהפלגה. הוא ערך אותו מחדש ופרסם אותו כספר שכותרתו Journal and Remarks, שראה אור ב-1839 ככרך השלישי של הדוח הרשמי של המשלחת. יומן המסע המדעי זכה לתפוצה רבה ונדפס מחדש פעמים רבות ובשמות שונים, והוא מוכר כיום בשם "הפלגת האונייה ביגל" (The Voyage of the Beagle).[17]
ההפלגה השלישית
שישה חודשים לאחר שובה, ב-1837, נשלחה "ביגל" תחת פיקודו של קומנדר ג'ון קלמנט ויקהם, מי שהיה לפטננט בהפלגה השנייה, למפות חלקים נרחבים של חופי אוסטרליה. עוזרו כסוקר היה לפטננט ג'ון לורט סטוקס, מי ששירת כפרח חובלים בהפלגתה הראשונה של "ביגל" וכחובל ועוזר-סוקר בהפלגתה השנייה. (לא היה לו כל קשר משפחתי עם פרינגל סטוקס.) הסריקה החלה בחוף המערבי של אוסטרליה, בין נהר סוואן (פרת' של ימינו) ונהר פיצרוי, ונמשכה בסריקת שני החופים של מצר בס בפינה דרום-מזרחית של היבשת. כדי לסייע ל"ביגל" בפעולות הסריקה במצר בס, צורפה אליה הקאטר הקולוניאלית "ונסיטרט" (Vansittart) מוון דיימנ'ס לנד (טסמניה). היא הושאלה על ידי סר ג'ון פרנקלין, מושל טסמניה, והפיקוד עליה נמסר לידי צ'ארלס קודרינגטון פורסיית', רב החובלים של הספינה. במאי 1839 הפליגו שתי האוניות צפונה כדי לסקור את חופי ים אראפורה ממול טימור. במרס 1841, לאחר שוויקהם חלה ונאלץ לעזוב, נמסר הפיקוד על "ביגל" לידי לפטננט ג'ון לורט סטוקס, אשר המשיך את מלאכת הסקר. ההפלגה הסתיימה ב-1843.
ויקהם וכמוהו גם סטוקס לאחר שקיבל את הפיקוד העניקו שמות למקומות רבים לאורך החופים אותם סרקו. רבים מן המקומות נושאים את שמותיהם של אנשים מפורסמים ואחדים של אנשי האונייה. ב-9 באוקטובר 1839 קרא ויקהם את פורט דרווין (Port Darwin), שנתגלה ראשון על ידי סטוקס, על שם חברו לאונייה במסע הקודם - צ'ארלס דרווין. השניים נזכרו בו כאשר גילו במקום אבן חול דקת גרגר חדשה. יישוב שנוסד במקום הפך ב-1869 לעיר בשם פלמרסטון, אשר ב-1911 הוחלף שמה לדרווין.[18]
שנות שירותה האחרונות
ב-1845 הוסבה "ביגל" לספינת משמר נייחת (watch vessel) כמו אוניות רבות דומות לה שהוצבו בנהרות ובנמלים ברחבי אנגליה. היא נמסרה לידי שירות המכס והבלו כדי למנוע הברחות בחוף אסקס בנתיבי השיט מעבר לגדה הצפונית של שפך התמזה. האונייה עוגנה באמצעיתו של נהר רוץ', המהווה חלק מהסבך הרחב של נתיבי שיט וביצות הידועים בשם מערכת הנהרות המועדיים של נהר קרוץ' ונהר רוץ'. לאזור ימי גדול ממדים זה יש קו חוף מועדי באורך 243 קילומטרים, והוא מהווה חלק מקו החוף של אסקס שאורכו 565 קילומטרים, החוף הארוך ביותר בממלכה המאוחדת. שולי וסוחרי צדפות, שהתפרנסו מגידול צדפות באזור עגינתה של האונייה, תבעו ב-1851 את סילוקה של ספינת המשמר WV-7 (אה"מ "ביגל" לשעבר), מאחר שהיא חוסמת את הנהר ואת מצע הגידול של הצדפות. ברשומות הצי (Navy List) מ-25 במאי 1851 מצוין כי שמה הוחלף ל-Southend W.V. No. 7. ב-1870 נמכרה האונייה ל"האדונים מארי אנד טריינר" לגריטה.
מקורות
- Marquardt, Karl Heinz. HMS Beagle: Survey Ship Extraordinary (Anatomy of the Ship). London, Conway Maritime Press, 1998.
- Darwin, Charles. The Voyage of the Beagle (including FitzRoy's commentary on refitting the Beagle from his account of the voyage). London, Penguin Books, 1989. Abridged version of Darwin's Journal and Remarks, with introduction by Janet Browne and Michael Neve.
- FitzRoy, Robert (1836). "Sketch of the Surveying Voyages of his Majesty's Ships Adventure and Beagle, 1825-1836, Commanded by Captains P. P. King, P. Stokes, and R. Fitz-Roy, Royal Navy." Journal of the Geological Society of London, Vol. 6, pp. 311–343. Digitized copy in: Darwin-Online.
- King, Philip Parker (1839). Narrative of the surveying voyages of His Majesty's Ships Adventure and Beagle between the years 1826 and 1836, describing their examination of the southern shores of South America, and the Beagle's circumnavigation of the globe. Proceedings of the first expedition, 1826-30, under the command of Captain P. Parker King, R.N., F.R.S. London, Henry Colburn. Digitized copy in: Darwin-Online.
- FitzRoy, Robert (1839). Narrative of the surveying voyages of His Majesty's Ships Adventure and Beagle between the years 1826 and 1836, describing their examination of the southern shores of South America, and the Beagle's circumnavigation of the globe. Proceedings of the second expedition, 1831-36, under the command of Captain Robert Fitz-Roy, R.N. Volume II. London, Henry Colburn. Digitized copy in: Darwin-Online.
- FitzRoy, Robert (1839). Narrative of the surveying voyages of His Majesty's Ships Adventure and Beagle between the years 1826 and 1836 ect. Appendix to Volume II. London, Henry Colburn. Digitized copy in: Darwin-Online.
- Stokes, John Lort (1846). Discoveries in Australia, With an Account of the Coasts and Rivers Explored and Surveyed During The Voyage of H.M.S. Beagle, in the Years 1837-38-39-40-41-42-43. By Command of the Lords Commissioners of the Admiralty. Also a Narrative of Captain Owen Stanley's Visits to the Islands in the Arafura Sea. Vol. 1 and Vol. 2. London, T. and W. Boone. Digitized copies in Guttenberg.
- Desmond, Adrian J. and James Moore (1991). Darwin. New York, Warner Books.
קישורים חיצוניים
- Darwin Online - bibliography: Proceedings of the first and second expeditions, and Darwin's Journal (The Voyage of the Beagle).
- John Lort Stokes, Discoveries in Australia. Volume 1, Volume 2.
- Digitised copies of the original logs of HMS Beagle, in: British Atmospheric Data Centre/The National Archives as part of the CORRAL project.
- Visit and Testimony of Captain Fitz-Roy.
- HMS Beagle - Port Cities.
- The sympiesometer of Alexander Adie.
- The Journal of Syms Covington - Chapter 1.
- The HMS Beagle project.
- BBC News - Darwin's Beagle ship 'found'.
- The Observer - Evolution of radar points to HMS Beagle's resting place.
- BBC News - Plans to build HMS Beagle replica for 2009 Darwin bicentenary.
הערות שוליים
- ^ FitzRoy (1839), pp. 17-18.
- ^ King (1839), pp. xi-xix.
- ^ קינג נולד באי נורפוק ועבר אל אנגליה ב-1796.
- ^ Guardian Review: Man on a suicide mission.
- ^ King (1839), p. 188.
- ^ Herbert, Sandra (1999). "An 1830s View from Outside Switzerland: Charles Darwin on the "Beryl Blue" Glaciers of Tierra del Fuego". Eclogae Geologicae Helvetiae 92, pp. 229-346.
- ^ FitzRoy (1839), pp. 13-17.
- ^ FitzRoy (1839), pp. 17-19.
- ^ FitzRoy (1839), pp 17-19.
- ^ "HMS Beagle – Port of science and discovery – Port Cities".
- ^ "The sympiesometer designed by Alexander Adie."
- ^ King (1839), p. 385.
- ^ Desmond and Moore (1991), p. 104.
- ^ Brown and Neve (1989), p. 4-7.
- ^ FitzRoy (1839), p. 42.
- ^ FitzRoy (1839), p. 638.
- ^ R. B. Freeman (1977). "Darwin Online: Journal of Researches". Bibliographical introduction.
- ^ "Darwin - Northern Territory - Australia - Travel - smh.com.au". The Sydney Morning Herald. 8 February 2004.
