וולבי סלע קצר-אוזן
 וולבי סלע קצר-אוזן
| |
|---|---|
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: וולבי סלע קצר-אוזן | |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
| תפוצת וולבי סלע קצר-אוזן |
וולבי סלע קצר-אוזן (שם מדעי: Petrogale brachyotis; מכונה גם בדבונג) הוא מין של וולבי קטן-בינוני בסוג וולבי הסלע שמצוי בצפון יבשת אוסטרליה, בעיקר באזור קימברלי. בעשור השני של המאה ה-21, פוצל מתוכו מין חדש הקרוי וולבי סלע וילקינס שמוגבל לארץ ארנהם ומבודד ממנו גאוגרפית.
טקסונומיה ומיון
וולבי סלע קצר-האוזן תואר מדעית על ידי ג'ון גולד בשנת 1841 מדגימה שנאספה במפרץ האנובר, והוא אחד מתוך שבעה עשר מינים בסוג וולבי סלעים שב[[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] הקנגוריים. הסוג וולבי הסלע מחולק ל-3 קבוצות-מינים על בסיס דמיון חיצוני וגנטי. הוולבי קצר-האוזן, הוא הנציג הבולט של קבוצת המינים הקטנה בסוג - ברכיוטיס (brachyotis) אשר גם קרויה על שמו. בעבר, הקבוצה כללה חוץ ממנו את המונג'ון והנברלק הננסיים ומחודדי הראש; בשנת 2014, מחקר גנטי ומורפולוגי קבע שהאוכלוסייה המזרחית של וולבי קצר-האוזן נחשבת למין נפרד הקרוי וולבי סלע וילקינס (Petrogale wilkinsi), והקבוצה כוללת כיום 4 מינים. וולבי וילקינס קטן משמעותית מהוולבי קצר-האוזן (אך גדול מהמונג'ון והנברלק), חוטמו מחודד יותר והוא נבדל מקצר-האוזן בפרוותו הצבעונית יותר.
כחלק מהמחקר הגנטי בשנת 2014, וולבי סלע קצר-אוזן כולל 2 תת-מינים: P.b. brachyotis ו-P.b. victoriae. על פי המחקר, תת-המין האחרון שחי ליד נהר ויקטוריה באזור ברדשאו בטריטוריה הצפונית, עשוי לייצג מין חדש בשם וולבי סלע ויקטוריאני, ואף על פי שכרגע אין קביעה ברורה בנושא, פיצול עתידי של המין אפשרי.
אנטומיה ומראה חיצוני
הוולבי קצר-האוזן הוא הנציג הגדול ביותר בקבוצת המינים "ברכיוטיס", ומהווה צורת ביניים בין שלושת קרוביו הקטנים לבין וולביי סלעים אחרים; ראשו אמנם משולש וחרוטי יותר מוולבים בקבוצות אחרות, אך חרטומו פחות מחודד משל שלושת הוולבים האחרים בקבוצתו. מבנה גופו גוצי ועגלגל, עיניו ואפו גדולים ושחורים, ואוזניו המשולשות קצרות ממרבית וולביי הסלעים (בסביבות 4 סנטימטרים) והעניקו לו את שמו הנפוץ. זנבו של הוולבי עבה וגלילי, ומסתיים בקצהו במברשת שיער ארוכה. הגפיים האחוריות ארוכות ומפותחות לעומת הגפיים הקדמיות הקצרות. הטפרים ברגליים ובידיים קצרים למדי, ובצד התחתון של כפות הרגליים יש סוליות מחוספסות. לנקבה כיס עם שרירי סגירה. אורך ראשו וגופו של הוולבי קצר-האוזן 40–55 סנטימטרים, אורך זנבו 32–55 סנטימטרים ומשקלו 3–5.6 קילוגרם.
הפרווה של הוולבי קצר-האוזן קצרה וצפופה, והיא חיוורת יותר משל המינים האחרים בקבוצתו. צבעה הכללי נע בין חום-אפרפר לחאקי כהה, בז', אפור בהיר ואפילו לבנבן, והיא שזורה בשערות חיוורות בצבעים שונים. פלג הגוף האחורי והגב עשויים להיות אפלים יותר בצבעם (עד חום-שחרחר), ואילו המותניים, הרגליים והזרועות חיוורים יותר. אף שהרגליים והזרועות עשויים לנטות לצבע צהבהב, בדרך כלל הצבע דהוי מאוד ונמוג לתוך הגוף האפרפר, בניגוד מובהק לוולבי וילקינס שאצלו הרגליים והזרועות בצבע כתום-צהוב ברור. הבדל חיצוני נוסף בין המינים בא לידי ביטוי ברצועה השחורה והלבנה שבשכמות; אצל הוולבי קצר-האוזן הרצועות דהויות יחסית ועשויות להיעדר, בעוד שאצל וולבי וילקינס הן בולטות במיוחד. צידו התחתון של הוולבי קצר-האוזן בצבע אפרפר חיוור, צהבהב או לבנבן, וכפות ידיו ורגליו שחרחרות.
ראשו של הוולבי בצבע אפרפר חיוור, עם פס שחרחר לאורך המצח, רצועה לבנה על הלחיים ורצועה שחורה בין העיניים לאף; כל הסימונים הללו דהויים אצלו בהשוואה לוולבי וילקינס, ועשויים להיעדר חלקית. השפתיים והסנטר לבנים. הזנב בצבע אפרפר-צהבהב, להוציא את מברשת השיער בקצה שנעה בין קינמון לשחרחר.
תפוצה וביולוגיה
הוולבי קצר-האוזן אנדמי לצפון אוסטרליה, בעיקר באוסטרליה המערבית עם גלישה מסוימת לתוך הטריטוריה הצפונית. הוא מוגבל לקימברלי, ומצוי במידה פחותה גם במערב ארץ ארנהם. לפני פיצול המינים, כל ארץ ארנהם נכללה בטווח התפוצה שלו לצד איים רבים במפרץ קרפנטריה, אולם מאז שנת 2014, האזורים הללו מאוכלסים על ידי המין החדש וולבי סלע וילקינס. בית הגידול של הוולבי קצר-האוזן שוכן באקלים הטרופי ומורכב מגבעות ורכסים סלעיים, צוקים וערוצי נהרות הנמצאים בתוך סוואנות, חורש ים-תיכוני או יערות טרופיים.
הוולבי קצר-האוזן הוא יונק לילי שמבלה את שעות היום בשינה בקבוצות קטנות במערות ובנקיקים בסלעים; הוא עשוי לצאת מדי פעם במהלך היום ולהשתזף על הסלעים. הוולבי ניזון בעיקר מעשבים שאותם הוא מלקט בינות לסלעים; בעונה היבשה, הוולבי מסוגל לשרוד תקופות ממושכות ללא מים, ולקבל את הלחות הנדרשת מקליפות עצים ושורשים.
מחזור הביוץ של הנקבה נמשך כחודש, ותקופת ההיריון גם היא בסביבות חודש. גור יחיד זעיר נולד בכל פעם, והוא זוחל בכוחות עצמו מפתח הביב לעבר הכיס (לעיתים רחוקות נולדים תאומים). הוא שוהה בתוכו במשך 190–230 ימים ונגמל זמן קצר לאחר מכן. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 18 חודשים והזכרים בגיל 20 חודשים. תוחלת החיים של הוולבי קצר-האוזן בשבי עד 10 שנים.
מצב
הוולבי קצר-האוזן מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצתו הרחבה יחסית, ואוכלוסייה שנחשבת לגדולה על פי הערכות. עם זאת, ה-IUCN מתייחס עדיין לוולבי קצר-האוזן ולוולבי וילקינס כאל מין אחד, כך שסביר שבהערכה עדכנית יותר של הארגון בעתיד מצבו של הוולבי קצר-האוזן יחשב למאוים יותר בדומה למונג'ון או לנברלק. לא ידוע על איומים משמעותיים כרגע על המין; ייתכן שהוא סובל מנוכחות חתולים ומשינוי במשטרי אש. הוולבי קצר-האוזן נמצא במספר אזורים מוגנים, ביניהם הפארק הלאומי פורנולולו והפארק הלאומי נהר הדרייסדייל. מגמת האוכלוסייה אינה ידועה.
לקריאה נוספת
- Potter, Sally, et al. "Taxonomy of rock-wallabies, Petrogale (Marsupialia: Macropodidae). IV. Multifaceted study of the brachyotis group identifies additional taxa." Australian Journal of Zoology 62.5 (2015): 401-414.
- Eldridge, M. D., P. G. Johnston, and P. S. Lowry. "Chromosomal rearrangements in rock wallabies, Petrogale (Marsupialia: Macropodidae). VII. G-banding analysis of Petrogale brachyotis and P. concinna: species with dramatically altered karyotypes." Cytogenetics and cell genetics 61.1 (1992): 34-39.
- Potter, Sally, et al. "Habitat connectivity, more than species’ biology, influences genetic differentiation in a habitat specialist, the short-eared rock-wallaby (Petrogale brachyotis)." Conservation Genetics 13.4 (2012): 937-952.
- Telfer, Wendy R., and Mark DB Eldridge. "High levels of mitochondrial DNA divergence within short-eared rock-wallaby (Petrogale brachyotis) populations in northern Australia." Australian Journal of Zoology 58.2 (2010): 104-112.
קישורים חיצוניים
תמונות של וולבי קצר-אוזן, באתר פליקר- השוואה בין דגימות של וולבי קצר-אוזן לדגימה של וולבי וילקינס
הערות שוליים
30495907וולבי סלע קצר-אוזן