וולבי סלע וילקינס
 וולבי סלע וילקינס
| ||
|---|---|---|
וולבי סלע וילקינס
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| תחום תפוצה | ||
| תפוצת וולבי סלע וילקינס | ||
וולבי סלע וילקינס (שם מדעי: Petrogale wilkinsi) הוא מין של וולבי קטן וססגוני בסוג וולבי הסלע שמוגבל לארץ ארנהם בצפון יבשת אוסטרליה ולמספר איים סמוכים. מין זה חדש יחסית, ופוצל רק בשנת 2014 מהמין וולבי סלע קצר-אוזן המצוי בעיקר בקימברלי.
טקסונומיה
הדגימה הראשונה של מין זה נאספה בשנת 1925 על ידי האורניתולוג וחוקר הקוטב האוסטרלי יוברט וילקינס בדרום-מזרח ארץ ארנהם. הדגימה שנשלחה לאנגליה תוארה מדעית על ידי אולדפילד תומאס שנה לאחר מכן בתור מין וולבי עצמאי. בהמשך, הוא אוחד עם המין וולבי סלע קצר-אוזן (Petrogale brachyotis), וזו הייתה הדעה המקובל לאורך המאה ה-20. בשנת 2014, מחקר פילוגנטי ומורפולוגי הגיע למסקנה שיש לפצל את המין לשניים על בסיס הבדלים משמעותיים בגנום המיטוכונדריאלי. המין החדש - וולבי וילקינס (Petrogale wilkinsi) - נקרא על שם מגלהו.
וולבי וילקינס הוא אחד מתוך תריסר וחצי מינים בסוג וולבי סלעים במשפחת הקנגוריים, והוא שייך לקבוצת המינים ברכיוטיס (brachyotis), הכוללת שלושה מינים נוספים מלבדו: וולבי קצר-אוזן, הנברלק והמונג'ון. כל ארבעת המינים חולקים דמיון חיצוני רב, וההבחנה ביניהם מורכבת. ככלל, קצר האוזן הוא המין הגדול והחיוור בקבוצה, הנברלק והמונג'ון שניהם ננסיים, ואילו וולבי וילקינס ססגוני במיוחד ומהווה צורת ביניים בין קצר האוזן לנברלק. דפוסי הפסים של וולבי וילקינס בולטים יותר, וחלקי גופו הכתומים כהים משל השאר. מאחר שהאוכלוסיות של וולבי וילקינס שוכנות על צוקים וסלעים המבודדים זה מזה באמצעות מישורים, יש שונות גנטית נרחבת ביניהן, ובהתאם לכך קיימת וריאציה רבה בגווני הפרווה בין האזורים השונים.
תיאור
וולבי וילקינס הוא המין הקטן ביותר בסוג וולבי הסלע לאחר הנברלק והמונג'ון. מבנה גופו קומפקטי ועגול, וראשו חרוטי ומחודד. האוזניים שלו קצרות ומשולשות, ואפו ועיניו גדולים ושחורים. הזנב ארוך וגלילי עם מברשת שיער סבוכה בקצהו. הגפיים הקדמיות קצרות ודקות, בעוד שהגפיים האחוריות ארוכות ומפותחות. בכפות הרגליים סוליות מחוספסות המסייעות בטיפוס. אורך ראשו וגופו של וולבי וילקינס: 47-31 סנטימטרים, אורך זנבו 29–40 סנטימטרים, ומשקלו 3.5-2.2 קילוגרם. הזכרים גדולים וכבדים בצורה ניכרת מן הנקבות.
הפרווה של וולבי וילקינס ססגונית וצמרירית. צבעה הכללי אפור-כסוף, אוכרה או מהגוני, והיא שזורה בשערות בגוונים שונים (בעיקר אפור, לבן, שחור, חום וצהוב). הפרווה נוטה להתכהות בגב ובפלג הגוף האחורי ולהיות חיוורת יותר באזור המותניים. הצד התחתון הכולל את החזה, הגרון והבטן, בצבע לבן בוהק, שנהב או צהבהב. הזרועות והרגליים בצבע צהוב, כתום או אדמוני. באזור השכמות יש דפוס פסים שחור-לבן האופייני לסוג, והוא גדול ובולט במיוחד אצל מין זה. על הירכיים והברכיים יש רצועות לבנות בוהקות. לאורך הגב יש פס שחור דקיק שמשתרע עד למצח ולעיתים יש בצדדיו פסים צהובים.
ראשו של וולבי וילקינס בצבע כתום או חום בהיר, ההופך לאפרורי באזור החרטום. יש לו פס לבן בוהק על הלחיים, ופס שחור דהוי או ערמוני בין העיניים לנחיריים. הסנטר והשפתיים לבנים, והאוזניים ורודות בצידן הפנימי ואפורות-חומות בצידן החיצוני. כפות הידיים והרגליים של הוולבי בצבע קינמון או שחור. הזנב בצבע חום-צהבהב, והוא הופך לכהה יותר ויותר בחלקו האחורי; קצהו שחור לגמרי.
תפוצה ואקולוגיה
וולבי וילקינס אנדמי לארץ ארנהם בצפון אוסטרליה באזור המכונה טופ אנד, והוא מצוי מוולוגוראנג במזרח ועד נהר דאלי במערב. מלבד האוכלוסייה העיקרית ביבשת, הוא מצוי במספר איים במפרץ קרפנטאריה: האי ביקרטון, האי גרוטה איי ווסל ואיי סר אדוארד פלוו. בית הגידול של המין הוא צוקים, גבעות ורכסים סלעיים השוכנים בתוך סוואנות ויערות מונסון טרופיים.
מעט ידוע על וולבי וילקינס. הוא פעיל לילה ודמדומים, ומבלה את שעות היום במקום מקלט בנקיק או מערה. הוולבי יכול להשתמש בשבעה מקומות נפרדים לשינה, ובימים קרירים, עשוי לצאת ולהשתזף על הסלעים. מדי ערב, הוולבי יוצא ממקום מחבואו לתור אחר מזון ובמהלך הלילה עשוי להתרחק עד 500 מטר משטחו הביתי שגודלו כ-17 דונם. שטחו של הוולבי חופף באופן נרחב לוולבים אחרים, והוא גדול יותר בעונה היבשה בשל המחסור במזון. הזכרים נוטים להיות נוודים יותר מהנקבות.
הוולבי ניזון מצמחים שונים, ומגלה להעדפה לדשא טרי הזמין בעיקר בעונה הגשומה. הוא מגוון את תזונתו גם בזרעים ופירות, וכן בעלים ופקעות של הצמח החד-פסיגי Dioscorea transversa ממשפחת הטמוסיים (Dioscoreaceae). הרבייה מתרחשת בכל השנה ללא עונה קבועה. לאחר תקופת היריון של חודש ימים, נולד גור יחיד השוהה כחצי שנה בכיס.
מצב
הרשימה האדומה של IUCN טרם הגדירה (NE) את מצב השימור של וולבי וילקינס. ידוע שהאוכלוסיות בחלקים הדרומיים נמצאות בירידה, ואילו האוכלוסיות באיים גדולות ויציבות. הוולבי מצוי במספר אזורים מוגנים ביבשת, ביניהם הפארק הלאומי קקדו והפארק הלאומי ליצ'פילד.
לקריאה נוספת
- Potter, Sally, et al. "Taxonomy of rock-wallabies, Petrogale (Marsupialia: Macropodidae). IV. Multifaceted study of the brachyotis group identifies additional taxa." Australian Journal of Zoology 62.5 (2015): 401-414.
קישורים חיצוניים
תמונות של וולבי סלע וילקינס, באתר פליקר- השוואה בין דגימות של וולבי וילקינס לדגימה של וולבי קצר אוזן
- כתבה אודות וולבי סלע וילקינס, באתר המוזיאון האוסטרלי
31084315וולבי סלע וילקינס