וולבי יערוני מקלאי
 וולבי יערוני מקלאי
| |
|---|---|
| וולבי יערוני מקלאי וולבי יערוני מקלאי | |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
וולבי יערוני מקלאי (שם מדעי: Dorcopsulus macleayi; קרוי גם וולבי יערוני פפואני) הוא מין של וולבי בינוני בסוג וולבי יערוני, אשר אנדמי לדרום-מזרח גינאה החדשה והמין הגדול בסוגו. הוא תואר מדעית בשנת 1885 על ידי הביולוג הרוסי ניקולאי מיקלו-מקלאי (Николай Николаевич Миклухо-Маклай) אשר קרא לו על שמו של חוקר הטבע האוסטרלי ויליאם ג'ון מקלאי (William John Macleay). אף על פי שבעבר נחשב כחלק מהמין וולבי יערוני זוטר, כיום ההתייחסות המקובלת אליו היא כאל מין נפרד. וולבי מקלאי גדול במעט מקרובו הזוטר, ונבדל ממנו במספר מאפיינים חיצוניים. השניים עשויים לחפוף במקומות מסוימים, אך מאכלסים גבהים שונים.
אנטומיה ומראה
וולבי מקלאי הוא בין מיני הוולבים הקטנים ביותר. יש לו גוף קומפקטי, מקושת ועגלגל המותאם לתנועה בסבך, וראש קטן אשר קצר ורחב יותר מקרוביו בני הסוג וולבי הצבי. גפיו הקדמיות קטנטנות וקצרות בניגוד חד לגפיו האחוריות הארוכות והחזקות. עיניו גדולות ומותאמות לראיית לילה, ואוזניו הקטנות עגלגלות מעט. זנבו הבינוני רחב בבסיסו וצר בקצהו, כאשר הוא שעיר בשני השלישים הראשונים וקירח בשליש האחרון. מערכת השיניים שלו מתאפיינת בחותכות קטנות, ניבים דקיקים וטוחנות רחבות וקצרות. אורך ראשו וגופו: 46-43 סנטימטרים, אורך זנבו: 32 סנטימטרים בממוצע, ומשקלו 3.5-2.5 קילוגרם. אין הבדלים ניכרים בין הזכרים לנקבות.
הפרווה של וולבי מקלאי שעירה, צפופה וקצרה. צבעה כהה וחדגוני למדי, לרוב בין חום-אפרורי לחום-קפה עמוק או חום-שחרחר. הכתפיים, הגב, הגפיים, הרגליים ובסיס הזנב נוטים להתכהות לשחור-פחם. לעומת הצבע הכללי הכהה, הגרון, החזה, הבטן, המפשעה וקצה הזנב בצבע אפרפר חיוור. המצח והחרטום כהים, והלחיים והאוזניים אשר דלילים בשיער בהירים יותר. קצה זנבו של וולבי מקלאי בצבע לבן או ורוד, ומשמש כסימן היכר של המין. וולבי מקלאי נבדל מהוולבי הזוטר בכך שהוא גדול ובהיר יותר, אוזניו פחות מעוגלות וזנבו שעיר יותר.
תפוצה ואקולוגיה
וולבי מקלאי אנדמי לאי גינאה החדשה. תפוצתו מוגבלת לאורך המורדות הדרומיים של רכס אואן סטנלי (בעיקר לאורך חצי האי זנב-ציפור), וטווח התפוצה שלו מצומצם משמעותית משל קרובו הוולבי הזוטר ומשתרע על כ-20,000 קילומטרים רבועים. בית הגידול שלו מורכב מיערות גשם טרופיים צפופים במיוחד עם צמחייה קרקעית עשירה, והם מנצלים את האפילה השוררת בהם על מנת להתחמק מטורפים. הוא חי בגבהים של 1,800-1,000 מטר מעל פני הים, אשר נחשבים לנמוכים יחסית לעומת קרובו הזוטר. בעבר וולבי מקלאי היה נפוץ יותר ביערות שפלתיים, אולם החדירה האנושית והצתת שריפות אילצה אותו להרחיק למקומות גבוהים ומוגנים מפני השפעה אנושית. הטמפרטורות בתחומי המחייה שלו בסביבות 30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת 3,000 מילימטר לשנה.
_-_Museo_Civico_di_Storia_Naturale_Giacomo_Doria_-_Genoa,_Italy_-_DSC02933.JPG)
וולבי מקלאי הוא יונק פעיל לילה ככל הנראה. הוא מבלה את זמנו על אדמת היער האפלה, ויש לו יכולת חפירה מוגבלת. התזונה שלו מורכבת מעלים, ניצנים, עשבי תיבול וגבעולים של צמחים דו-פסיגיים. הוולבי נראה לעיתים רחוקות בבית גידול פתוח, והוא מעדיף לשהות ביער הסבוך שבו הוא חש מוגן יותר. הטורפים העיקריים של המין הם הרפיה ניו-גינאית, עיט מחודד-זנב ופיתון השטיחים. הוולבי חי בשטח ביתי קבוע, אך הוא אינו טריטוריאלי. לוולבי מקלאי יש חוש ריח מפותח המשמש כתקשורת העיקרית בין הוולבים. הנקבות משחררות ניחוח חזק כשהן מיוחמות ומחפשות בן זוג.
וולבי מקלאי הוא מין פוליגמי. עונת הרבייה מתרחשת בחודשי ינואר ופברואר ומושפעת מהמצב הפיזיולוגי של הנקבות. בתום תקופת היריון של כ-21 יום, נולד ולד יחיד או תאומים. ההיריון אינו דורש מהאם אנרגיה רבה, אולם לאחר הלידה ההשקעה האנרגטית גבוהה במיוחד כתוצאה מההנקה התמידית, כך שנקבה תבחר להמליט רק כשיש לה מספר משאבים זמינים לגידול הצאצא. הלידה מהירה ביותר עד כדי כך שהנקבה כלל לא מרגישה זאת. הוולד הזעיר זוחל בכוחות עצמו לכיס ונצמד לפטמות. הגור עשוי לבלות עד 18 חודשים בתוך הכיס וההנחה היא שזהו גיל הגמילה. הזכר אינו משתתף בגידול הצאצא. הן הזכרים והן הנקבות מגיעים לבגרות סביבות גיל שנתיים.
תוחלת החיים של וולבי מקלאי אינה ידועה, אולם סביר להניח שהיא בסביבות 8 שנים בדומה לקרובו הזוטר.
מצב שימור
הוולבי היערוני הזוטר מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצה רחבה יחסית, אוכלוסייה גדולה, ובעיקר עקב העובדה שמרבית בית הגידול שלו נותר מוגן מפני השפעות אנושיות כתוצאה מחוסר הנגישות שלו. על אף שוולבי מקלאי מושפע מציד לבשר על ידי הילידים הפפואנים, אין זה מהווה איום חמור עליו, שלא כאצל קרובו הוולבי הזוטר. מגמת האוכלוסייה נחשבת ליציבה והמין נמצא במספר אזורים מוגנים. לא צפוי שינוי משמעותי במצבו בעתיד הקרוב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
