הריכוזיות במשק הישראלי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא נייטרלי, נתונים היסטוריים ולא עדכניים שאינם משקפים את המציאות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא נייטרלי, נתונים היסטוריים ולא עדכניים שאינם משקפים את המציאות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

ריכוזיות כלכלית במשק הישראלי היא שם כולל ונתון במחלוקת למבנה השוק הישראלי שבו, על פי הטענה, נתח ניכר מהפעילות הכלכלית נשלט על ידי מספר קטן של קבוצות עסקיות, לרוב חברות החזקות הנשלטות בידי יחידים או משפחות.

לדעת המצדדים במונח, מצב זה פוגע בתחרותיות וביעילות הכלכלית. כאשר מידת הריכוזיות עולה, לעסקים קטנים אין סיכוי ממשי להצליח ולצמוח כשהם מתחרים בתאגידים הגדולים השולטים בחלק ניכר מהכלכלה, וזו אינה תחרות הוגנת.

לדעת אותם המצדדים הריכוזיות מערערת את הכלכלה, פוגעת ביציבות המשק ואף מכתימה את תדמית הדמוקרטיה הישראלית[1]. היבט משמעותי של ריכוזיות המשק הישראלי היא פעילות כלכלית באמצעות פירמידת שליטה הנתונות בידי מספר מצומצם של אנשי עסקים (רובם ישראלים). מאפיין זה נקבע על ידי בנק ישראל ועל ידי מספר ועדות בכנסת ונחקקו מספר חוקים להתמודד עם בעיה זו. מנגד קיימת דעת מיעוט שטוענת שאין בעיית ריכוזיות במשק הישראלי, שהמספר הקטן של חברות מתאים לגודל המשק, ושאין לריכוזיות השפעה קריטית על ענפי המשק[2].

קביעת המשק הישראלי כריכוזי

הקביעה לפיה השוק הישראלי סובל מבעיה של ריכוזיות הפוגעת בתחרותיות וביעילות הכלכלית נקבעה בין היתר על ידי:

דו"ח הבנק העולמי, שפורסם בשנת 2009, מצא כי 12.0% משווי השוק הישראלי מוחזק בידי פירמידות שליטה (מקום 17 מבין 45 המדינות שנבדקו) ו-23.3% משווי השוק הישראלי מוחזקים בידי חברות החזקה (מקום 20 מבין 45 המדינות שנבדקו)[3].

בשנת 2009 פרסם בנק ישראל דו"ח שקבע כי מדינת ישראל היא מבין המדינות הריכוזיות בעולם המערבי[4]. הבנק חזר על קביעה זו בדו"ח נוסף שפורסם בשנת 2010[5]. במסגרת הדו"ח, הזהיר הבנק כי חברות האחזקה הגדולות מייצרות סיכון ליציבות המשק הישראלי בעת משבר, וכי מומלץ להגביל את פעילותן, בין היתר על ידי הטלת איסור על חברות האחזקה להחזיק בחברות פיננסיות.

ביולי 2010 הוגשה הצעת החוק להגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות[6] בוועדה בכנסת שהכינה את החוק ובדברי ההסבר לחוק הוצגו נתונים רבים המצביעים כי המשק הישראלי מתאפיין בריכוזיות גבוהה.

גם הועדה להגברת התחרותיות במשק שהוקמה באוקטובר 2010 חזרה על קביעה זו והציעה פתרונות לצימצומה.

במהלך דיוני הוועדה עלו טענות כי הריכוזיות בישראל אינה חריגה, אך הן היו טענות מיעוט[7]. ראה עוד הפולמוס סביב תופעת הריכוזיות.

חקיקה לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות

הצעת חוק הגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות, התש"ע-2010

ביולי 2010, הוגשה הצעת החוק להגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות[6]. בדברי ההסבר נכתב:

המשק הישראלי מתאפיין בריכוזיות גבוהה, הבאה לידי ביטוי בכך שמשפחות בודדות שולטות על הפעילות הכלכלית במשק כולו. הדבר מביא לסכנה של ממש לגבי היציבות הפיננסית של המשק, וכן משקף את התרחבות הפערים הכלכליים והחברתיים באוכלוסייה הישראלית. כעשרים קבוצות עסקיות, רובן משפחתיות, בעלות מבנה פירמידלי מובהק ממשיכות לשלוט בחלק ניכר מהחברות הציבוריות בישראל (כ - 25% מהחברות) וכמחצית מנתח השוק. מבחינת פיזור השליטה ישראל נמנית עם המדינות הריכוזיות בעולם המערבי, והיא אף קרובה, מבחינה זו, למדינות המתפתחות.

מניתוח של מבנה הבעלות במשק הישראלי, שנעשה כחלק מתהליך ניסוח הצעת החוק, עלו מספר מסקנות:

  1. קיימת רשת הדוקה של קשרי גומלין בין המגזר הבנקאי לקבוצות העסקיות, כך שבעליהן וגם הקבוצות עצמן, תואמים את הגדרת קבוצת הסיכון המהותית ביותר של לקוחות הבנקים-קבוצת הלווים הגדולים.
  2. נמצאה מערכת ענפה של קשרי גומלין בין קבוצתיים, המתבטאת בבעלות משותפת או בישיבה בדירקטוריונים של חברות רבות.
  3. אופי השליטה בקבוצות העסקיות הוא משפחתי.
  4. בממוצע החברות המסונפות לקבוצות העסקיות אינן רווחיות יותר מחברות מסונפות והשוק מעריך אותן פחות.

במסגרת הצעת החוק הוצע כי תאגיד ריאלי (תאגיד שנרשם בישראל והונו העצמי גבוה מ-200 מיליון ש"ח) לא יחזיק יותר מ-4.1% מאמצעי שליטה במוסד פיננסי ישראלי (דוגמת בנק, קרן פנסיה וקופת גמל) ולהפך.

הוועדה להגברת התחרותיות במשק

ערך מורחב – הוועדה להגברת התחרותיות במשק

באוקטובר 2010, הקימה ממשלת ישראל את הוועדה להגברת התחרותיות במשק (שכונתה גם ועדת הריכוזיות) כדי לבדוק את הנושא לעומק ולגבש פתרונות כיצד להתמודד עם בעיית הריכוזיות במשק. במהלך דיוני הוועדה עלו טענות כי הריכוזיות בישראל אינה חריגה, אך הן היו טענות מיעוט[7][8]. הוועדה הגישה את המלצותיה הסופיות בפברואר 2012 ובעקבות המלצתה חוקק בשנת 2013 חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות.

ב-22 בפברואר 2012 פרסמה הוועדה את המלצותיה הסופיות, שאמורות להיקבע בחוק, עיקרי ההמלצות:

  • הפרדה בין גופים ריאליים משמעותיים (מכירות או צריכת אשראי בישראל בלמעלה מ-6 מיליארד ש"ח בשנה) לבין גופים פינסיים משמעותיים (גופים המנהלים למעלה מ-40 מיליארד ש"ח). ההפרדה תתבצע בתוך 4 שנים.
  • השטחת מבנה פירמידות עסקיות ("חברות פער"), איסור יצירת פירמידות חדשות וחיזוק הרגולציה עליהן.
  • דירקטור לא יכהן בגופים ריאליים ופיננסיים משמעותיים במקביל. האיסור יחול בעוד שנתיים.
  • בהקצאת נכסי מדינה לגופים פרטיים יישקלו שיקולי ריכוזיות.

החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013

ערך מורחב – חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות

בעקבות המלצות הועדה להגברת התחרותיות במשק נחקק החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013, המוכר בשם חוק הריכוזיות, החוק עבר בקריאה ראשונה ביוני 2012 ובקריאה שנייה ושלישית ב-9 בדצמבר 2013, אחרי שעבר הכנה ממושכת של חודשים בוועדת הכספים של הכנסת בראשות ח"כ ניסן סלומיאנסקי.

לחוק שלושה פרקים עיקריים
  1. שקילת שיקולי ריכוזיות כלל–משקית ושיקולי תחרותיות ענפית בהקצאת זכויות: עוסק בשיקולי ריכוזיות ותחרותיות בהקצאת רישיונות וזיכיונות לשימוש במשאבי המדינה, וקובע: "בהקצאת זכות ובקביעת התנאים באותה זכות יביא המאסדר בחשבון, נוסף על כל שיקול אחר שעליו לשקול לפי דין לעניין ההקצאה, שיקולים של קידום התחרותיות הענפית" (מאסדר הוא מי שמוענקת לו לפי דין סמכות הקצאה של זכות, לרבות שר משרי הממשלה ומי ששר אצל לו את סמכותו זו).
  2. הגבלת השליטה בחברות במבנה פירמידלי: הגבלת פירמידות שליטה רק לשתי שכבות ומניעת מצב שבו יש חברה-בת של חברה-בת (3 שכבות), דבר המאפשר לבעל השליטה בשכבה העליונה להשתמש בחברות הבת של חברת הבת לטובתו האישית ובניגוד לאינטרסים הציבוריים.
  3. הפרדה בין תאגידים ריאליים משמעותיים ובין גופים פיננסיים משמעותיים: הפרדה בין גוף פיננסי משמעותי (כגון בנק או קרן השקעות) לגוף ריאלי משמעותי (חברה מסחרית כגון חברת בנייה, רשת חנויות וכו'): המטרה למנוע ניגוד עניינים כגון מתן הלוואות בתנאים נוחים במיוחד ומחיקת חובות של חברה שבעליה הוא גם בעל הבנק.

בהתאם לחוק הוקמה ועדה לצמצום הריכוזיות, שהיושב ראש שלה הוא הממונה על ההגבלים העסקיים, וחבריה הם המנהל הכללי של משרד האוצר או ראש אגף כלכלה במשרד האוצר, וראש המועצה הלאומית לכלכלה או אחד מסגניו.

בעלי השליטה המרכזיים במשק הישראלי

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו למכלול ועזרו לעדכן אותו. הסיבה היא ילקוט הפרסומים.

משפחת שטראוס

ערך מורחב – עפרה שטראוס
חברת החזקות מזון
שטראוס גרופ (64.6%)[9] שטראוס ישראל

שטראוס קפה, פפסיקו-שטראוס, שטראוס מים

יצחק תשובה

ערך מורחב – יצחק תשובה
חברת החזקות אנרגיה
קבוצת דלק אבנר

דלק אנרגיה

קובי מיימון

ערך מורחב – קובי מימון (איש עסקים)
חברת החזקות נדל"ן אנרגיה
קבוצת יואל נצבא

איירפורט סיטי

נפטא

ישראמקו

עידן עופר

ערך מורחב – עידן עופר
חברת החזקות תעשייה בנקאות ספנות תעופה

החברה לישראל (53%) קנון הולדינגס קבוצת XT

בנק מזרחי טפחות (20%) כימיקלים לישראל

בתי הזיקוק לנפט קורוס אוטו

XT ספנות

צים

XT תעופה

ליאורה עופר

ערך מורחב – ליאורה עופר
חברת החזקות נדל"ן מלונאות

עופר השקעות

מליסרון חברת חוף אלמוג
  • מלון מועדון הים התיכון
  • מלון מרידיאן
  • מלון לגונה

דודי ורטהיים

חברת החזקות בנקאות משקאות תקשורת קמעונאות

מ. ורטהיים (אחזקות)

בנק מזרחי טפחות (20%) החברה המרכזית לייצור משקאות קלים

טרה פריגת נביעות מבשלות בירה ישראל

קשת 12 (51%)

רדיו קול הים האדום חברת החדשות מאקו N12

קוויק סופר אונליין

דנה עזריאלי

ערך מורחב – דנה עזריאלי
נדל"ן וקמעונאות
קבוצת עזריאלי

לאונרד בלווטניק

ערך מורחב – לאונרד בלווטניק
חברת החזקות תעשייה מסחר אנרגיה תקשורת
כלל תעשיות נשר מפעלי מלט ישראליים יפאורה-תבורי

קבוצת גולף א.ק.

משאב אנרגיה רשת 13

האחים זלקינד

חברת החזקות תעשייה מוצרי צריכה וקמעונאות נדלן אנרגיה
אלקו אלקטרה אלקטרה מוצרי צריכה אלקטרה נדל"ן אלקטרה פאוור

צחי נחמיאס

ערך מורחב – צחי נחמיאס
חברת החזקות נדלן קמעונאות
מגה אור החזקות

השקעות דיסקונט

אפי נכסים ביג מרכזי קניות

שוק ההון

נכון לשנת 2009 12.01% משווי השוק הישראלי הוחזק בידי פירמידות שליטה[3]. על-פי ניתוח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2010, בישראל יש רמת ריכוזיות גבוהה יחסית הן בענפים בודדים והן במשק כולו. כמו כן, חלק גדול מהפעילות של קבוצות העסקים הוא באותם הענפים שבהם הריכוזיות גבוהה. אחד הגורמים לגידול בריכוזיות ההון בישראל היה תהליכי ההפרטה בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, במהלכם נכסים וחברות ציבוריות (חברות ממשלתיות, הסתדרותיות וקואופרטיבים) נמכרו לאנשי עסקים שהפכו לבעלי השליטה עליהם[10].

בנקאות

ערך מורחב – בנקאות בישראל

בענף הבנקאות בישראל קבוצה של חמישה בנקים מובילים מרכזת כ־93% מהפעילות ושני הבנקים הגדולים, הדואופול של לאומי ופועלים, מרכזים את פעילותם של כ-50% משוק משקי הבית. רמת התחרותיות בחלק ממגזרי הפעילות בענף היא נמוכה. דו"ח של בנק ישראל קבע, בשנת 2005, שריכוזיות המערכת גבוהה ביותר, והתעצמה בתחילת שנות ה-2000. בדווח נכתב כי: "למעשה המערכת הבנקאית בארץ נשלטת בידי שני הבנקים הגדולים בישראל. גם בהשוואה בינלאומית נמצא כי הריכוזיות בישראל היא מן הגבוהות בעולם"[11].

בשנת 2009 דרשה הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, תשלום קנס בסך 290 מיליון שקל כתנאי לסגירת תיק החקירה בפרשת קרטל עמלות הבנקים, עקב חשד לתיאום ייקור העמלות בין הבנקים[12]. הפרשה הסתיימה לבסוף בפשרה שבה חויבו הבנקים בתשלום קנס של 70 מיליון ש"ח בלבד או בפיצוי ללקוחות באותו הסכום, והרשות תבטל את הקביעה מ–2009, שלפיה הבנקים קיימו ביניהם הסדרים כובלים כשהעבירו ביניהם מידע על עמלות[13].

דו"ח ועדת טרכטנברג קבע בשנת 2011 כי "קיימות אינדיקציות לכך שהבנקים גובים ממשקי הבית מחיר הגבוה ממחיר התחרות"[14] והוועדה העריכה כי עלות חוסר היעילות התפעולית במערכת הבנקאית היא כשני מיליארד שקל בשנה. בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, הוקמה בדצמבר 2011, ועדת לבחינת התחרותיות במערכת הבנקאית[15].

בשנת 2015, שם שר האוצר משה כחלון את נושא הריכוזיות בשוק הפיננסים בישראל במרכז סדר יומו. לאחר שהוביל מהלך להפחתת הריכוזיות ולהגברת התחרות בשוק התקשורת. באותה עת, הנתונים אודות מבנה השוק הראו ש: חמש קבוצות בנקאיות גדולות מחזיקות בכ־94% מנכסי הבנקאות המסחרית, ו־97% מענף הביטוח מרוכזים בחמש חברות בלבד. מדד הרפינדל-הירשמן (HHI) מצא כי הריכוזיות במערכת הבנקאות הישראלית גבוהה במידה ניכרת מהממוצע באיחוד האירופי, ומדד CR3 מראה כי מידת הריכוזיות בענף הביטוח בישראל גבוהה גם היא בהשוואה בינלאומית[16]. ביוני 2015 הקים כחלון את "הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים" - ועדת שטרום, לשם בחינת דרכים להגברת התחרותיות בשירותים הבנקאיים בישראל. בין היתר המליצה על הפרדת הבעלות של חברות כרטיסי האשראי מן הבנקים, ושמוסדות פיננסיים חוץ-בנקאים יוכלו גם לתת אשראי ללקוחות, לדוגמה לכיסוי משיכת יתר, ולהתחרות בבנקים[17][18].

יבוא רכב

בענף יבוא הרכב בישראל פועלת קבוצה קטנה של "יבואנים רשמיים" שבעזרת תקנות שונות של משרד התחבורה (שקובעות שלכל מותג רכב בינלאומי יהיה רק יבואן רשמי אחד) מונעים את פתיחת שוק יבוא הרכב לתחרות של יבואנים נוספים. כמו כן, בישראל נאסר במשך שנים רבות יבוא אישי של כלי רכב חדשים או משומשים[19]. בספטמבר 2013, רשות ההגבלים העסקיים פרסמה חוות דעת ולפיה בניגוד לקביעות בדו"ח זליכה על הריכוזיות במשק הישראלי, לא קיימת ריכוזיות בשוק יבוא הרכב בישראל[20]. אולם בשנים שאחר כך, גדלה הריכוזיות לאחר שמספר יבואני רכב נמכרו או מוזגו. חברת יפנאוטו, יבואנית רכבי סובארו, עברה לבעלות חברת סמל"ת - סוכנות מכוניות לים התיכון[21]. וזיכיון השיווק של מכוניות אופל בישראל עבר מידיה של קבוצת שלמה לידיה של קבוצת לובינסקי[22].

במרץ 2017, פרסם הכלכלן הראשי במשרד האוצר יואל נוה סקירה, על פיה מאז 2006 הרווחים (לפני מס) של 12 היבואנים הגדולים בישראל הסתכמו ב־14.1 מיליארד שקל, עלייה ריאלית של 72% בהשוואה לשנים 2003-2006[23]. בנובמבר 2017, הוכרזה קבוצת כלמוביל כגורם ריכוזי, לאור נתח השוק הגבוהה שלה[24].

באוגוסט 2020, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא התחרות בשוק הרכב, תקפו חברי הוועדה את אוזלת היד של משרד התחבורה בטיפול בריכוזיות בענף. יו"ר הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי, אמר בדיון: "יש ריכוזיות בענף ויש לפרקה", "יש כמה קרטלים בשוק הרכב שמשתפים פעולה, וכולם מפחדים מהם"[25].

יבואני הרכב

חברה בעל שליטה מותגי רכב
צ'מפיון מוטורס בע"מ AG Trust פולקסווגן, אאודי, סקודה, סיאט
דלק מערכות רכב בע"מ גיל אגמון מאזדה, פורד, ב.מ.וו, מיני קופר
יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (UMI) חיים דנון שברולט, קדילאק, איסוזו
חברת המזרח לשיווק מכוניות משפחת עיני יגואר, לנד רובר
יוניון מוטורס בע"מ ג'ורג' חורש טויוטה, לקסוס, hino, ג׳ילי, זיקר.
מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ יעקב שחר וולוו, הונדה, לינק אנד קו, פולסטאר.
דוד לובינסקי בע"מ משפחת מנור פז'ו, סיטרואן, אופל, MG Motor
קרסו מוטורס בע"מ משפחת קרסו רנו, ניסאן דאצ'יה אינפיניטי, אקספנג, צ'רי, EVeasy.
קבוצת כלמוביל משפחת חרל"פ מרצדס, יונדאי, מיצובישי, Ora
מכשירי תנועה ומכוניות בע"מ צבי נטע סוזוקי, מאן
סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (סמל"ת) מיכאל פאולו לוי פיאט, סובארו, jeep, אלפא רומיאו, אבארט, dodge, קרייזלר, IVECO, לנצ'יה, ram dodge, Wey, hongqi
טלקאר חברה בע"מ רמי אונגר קיה, סאנגיונג, Seres

ענף המזון

בישראל שוק המזון מאופיין בריכוזיות רבה ונשלט ברובו המוחץ על ידי מספר חברות מועטות: תנובה, שטראוס, אסם, יוניליוור, החברה למשקאות קלים ועוד כ-18 ספקי מזון ומוצרי צריכה שנחשבים על פי המדינה כספקים גדולים כגון דיפלומט ושסטוביץ.[26] בחלק מהמקרים מחזיק יצרן אחד בלבד ב-70%-90% מקטגוריות מוצרי מזון מסוימים[27]. בשנים 2015 - 2020 נתח השוק הממוצע של עשרת הספקים הגדולים בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה היה כ-54% מכלל השוק. הספק בעל נתח השוק הגדול ביותר מחזיק בכ-12% מכלל שוק המזון.[26]

בישראל, מחירי המזון הם מהגבוהים בעולם ומנתונים שנאספו בשנת 2014 עולה כי בהשוואה למדינות ה-OECD, מדד מחירי המזון בישראל גבוה בשיעור של כ-25% ובהשוואה ל-28 מדינות האיחוד האירופי, מדד מחירי המזון בישראל גבוה בשיעור של כ-24%[28], אך בין השנים 2012–2020 נמדדה עליה של כ-6% בשיעור מדד מחירי המזון בקטגוריה של מזון ומשקאות לא אלכוהוליים בישראל לעומת עלייה של כ-%11 במדינות האיחוד האירופי.[26]

המחירים הגבוהים ביותר בתחום המזון בישראל הם אלה שנמצאים בפיקוח ממשלתי, לדוגמה, רמת המחירים של החלב והביצים גבוהה ב-68% מהממוצע במדינות ה-OECD וב-73% ממדינות האיחוד האירופי.[28]

על פי מחקרים של מרכז המחקר והמידע וסטורנקסט, בשנת 2011 שלטו חמשת הספקים הגדולים ביותר (תנובה, שטראוס, אסם, החברה המרכזית למשקאות קלים ויוניליבר) בכ-42.6% מכלל שוק המזון. ב-2014 שלטו אותם חמשת ספקים בכ-48.7% מכלל השוק המזון וב-2020 שלטו חמשת הספקים בכ-38.5% מכלל שוק המזון.[26]

ענף המשקאות

ענף המשקאות גם הוא מאופיין בריכוזיות גבוהה בנתחי השוק של שלוש חברות משקאות: החברה המרכזית, טמפו ויפאורה-תבורי.

החברה המרכזית שאחראית על ייבוא, שיווק ואף ייצור של משקאות רבים היא החברה למשקאות קלים. החברה למשקאות קלים גם כן מוגדרת כאחת מ-18 הספקים הגדולים.[26] על פי מרכז המחקר והמידע, ספק גדול הוא ספק בעל מחזור מכירות לקמעונאים, או באמצעות קמעונאים, העולה על כ-300 מיליון ש"ח, או אם הוא מוגדר כבעל מונופולין לגבי מצרך מסוים שבשלו הוכרז מונופולין.[28]

שוק המשקאות הקלים

טמפו (16%), החברה המרכזית (43%) ויפאורה-תבורי (38%) מחזיקות שלושתן ביחד 95% משוק המשקאות הקלים.[29][30]

שוק הבירה

שתי החברות, טמפו והחברה המרכזית, מחזיקות ביחד בנתח שוק של 77% (45% טמפו, 32% החברה המרכזית).[29]

שוק היין השולחני

טמפו מחזיקה בנתח שוק של 25%, עם חברות-הבת ברקן וסגל.[29]

ענף החלב

ערכים מורחבים – חלב בישראל, מחאת המילקי

שוק החלב בישראל מאופיין במחירים מהגבוהים בעולם[31][32] ומנוהל על ידי גוף ממשלתי - מועצת החלב - שקובעת מכסות יצור ומחירים כך שלמעשה אין שוק חופשי בתחום זה בישראל. כמו כן, נאסר על יבוא של מוצרי חלב לישראל[33][34][35]. בענף החלב שולטות ברובו המוחץ שתי חברות גדולות: תנובה ושטראוס. בתחום החלב הטרי לשתייה שולטת תנובה בכ-71% מכלל השוק ושטראוס בכ-13%. בתחום החלב בטעמים שולטת תנובה בכ-32% מהשוק ושטראוס בכ-65%. בתחום הגבינות שולטת תנובה בכ-62% מהשוק ושטראוס בכ-24%. בתחום מעדני החלב שולטת תנובה בכ-24% מהשוק ושטראוס בכ-66% ובתחום היוגורטים שולטת תנובה בכ-37% ושטראוס בכ-43%. רמת הריכוזיות הגבוהה עשויה להסביר חלק מהסיבות לעליית מחירי מוצרי החלב[36].

יש מספר מאוד מצומצם של מוצרים אשר נתח השוק של שלוש החברות הגדולות בקטגוריה הוא 100%, ולמרות זאת, כל המוצרים הללו הם מוצרי חלב: לבן ואשל, שמנת חמוצה, גבינת קוטג', חלב טרי, חלב עמיד וגבינה לבנה. כל שוקי המוצרים הללו נשלטים על ידי שלוש חברות גדולות בלבד.[26]

ענף הבשר

"דבאח" ו-"תנובה" הם שני קמעונאים גדולים - קמעונאים שמחזור המכירה שלהם הוא מעל 250 מיליון ש"ח, ויש להם שליטה על אחוזים גבוהים מענף הבשר.[37] משפחת דבאח שולטת ביותר מ-60% משוק הבשר הטרי בישראל[38], לצד תנובה שמחזיקה באמצעות החברה הבת "אדום אדום" בכ-30% משוק זה. כלכלנים סבורים כי הריכוזיות בשוק הבשר מאפשרת לשתי השחקניות העיקריות בשוק לגבות מחירים גבוהים משמעותית על תוצרת הבשר הטרי. עם זאת, יש לזכור כי הבשר הטרי מהווה כ-35% בלבד מן הבשר הנצרך בישראל[39], ואילו 65% הנותרים הם בשר קפוא המיובא ברובו מדרום אמריקה, כך שההשפעה על המחיר של בשר כשלעצמו עבור הצרכן אינה מובהקת.

ענף הדבש

ערך מורחב – דבש בישראל

ענף הדבש הוא ריכוזי ונשלט בידי המותג "מכוורת יד מרדכי" של קבוצת שטראוס, המחזיקה בנתח שוק של יותר מ-50%. המשווקות הבאות אחריה: מכוורות עמק חפר ועין חרוד, מחזיקות יחד כ-30% ממקטע השיווק[40].

קמעונאי המזון

בקרב קמעונאי המזון בשוק הישראלי ישנה ריכוזיות רבה ומספר מצומצם של קמעונאים. רשות התחרות קבעה שבישראל קיימים 24 קמעונאים גדולים.[37] קמעונאי גדול הוא קמעונאי (סופרמרקט/רשת צריכה) המחזיק בשלוש חנויות לפחות שמחזור המכירות הכולל שלהן בשנת הכספים הקודמת הוא מעל 250 מיליון ש"ח[41]. מתוך 24 הקמעונאים שרשות התחרות הגדירה, חמישה מהם שולטים על נתח שוק גבוה מאוד - כ-67 אחוזים מכלל נתח השוק (ביניהם שופרסל השולטת על נתח שוק של כ-30 אחוזים). הדבר מאפשר להם להעלות מחירים ולגרוף רווחים רבים על חשבון הציבור, ובגלל שצברו שליטה כה גדולה (סניפים רבים ברחבי הארץ) הציבור פיתח בהם תלות מסוימת, והדבר יוצר ריכוזיות רבה, ובנוסף, שליטת הקמעונאים על טווחי המחירים גורם לעלייה ביוקר המחיה ופגיעה באזרחים.[37]

על פי מרכז המחקר והמידע, הקמעונאים הגדולים ביותר הם: שופרסל, חברת פז, רמי לוי שיווק השקמה, יינות ביתן ועוד 20 קמעונאים הנחשבים על ידי המדינה כקמעונאים גדולים. בשנים 2016 עד 2020 סך הסניפים של חמשת הקמעונאיות גדל בכ-%9.13, של רשת שופרסל גדל בכ-%7.10,של רשת רמי לוי גדל בכ-%3.23 ושל רשת יוחננוף גדל בכ - %7.86.שטח המכירות הכולל של חמשת הקמעונאיות גדל בכ-%7.13, של רשת שופרסל גדל בכ-%6.6, של רשת רמי לוי בכ-%7.18 ושל רשת יוחננוף גדל בכ-%5.113.[37]

דוח מבקר המדינה בתחום המזון

על פי מבקר המדינה ההתמודדות עם יוקר המחיה בענף המזון מחייב את ממשלת ישראל לפעול למיגור התופעה של מונופולין וקבוצות ריכוז, לקידום התחרות במשק ולהפחתת החסמים על ייבוא מוצרים.[42]

בנושא זה בדק משרד מבקר המדינה בשנים 2019–2020 את הפעולות שנקטו משרדי ממשלה וגופים נוספים למיגור הריכוזיות בענף המזון, לטיפול בחסמי היבוא, לקידום דגל התחרות ולמנוע מהמונופולים להשתלט על השוק.

הביקורת נערכה ברשויות ומשרדים שונים. הממצאים שעלו הראו שהממשלה קידמה את התחרות ענפים שונים על ידי מימון ותמיכה כלכלית. עדכנית לשנת 2021, הממשלה הביאה לתחרות גדולה יותר בשווקים, וכך ממוצע המחירים לצרכן בתחום המזון ירד. הממשלה מינתה ועדות ממשלתיות שעסקו בנושא זה. תוצאות הבדיקה העלו שהביקורת על הקצאת מכסות יבוא ליבואנים הייתה לא מספקת וגרמה לריכוזיות גבוהה של ספקי מזון בקטגוריות מסוימות.[42]

מונופולים טבעיים

ערך מורחב – מונופול טבעי

בישראל קיימים מספר ענפים עתירי השקעה בהון ראשוני להקמתם, אשר מושפעים מקוטנו היחסי של שוק הצרכנים הפוטנציאלי, ומן העובדה כי המדינה היא כעין "אי" מבודד משכנותיו לעניין אספקת מוצרים ושירותים שונים ו"תחנה ראשונה וסופית" של קווי הולכה ואספקה שלהם. לאור זאת, בענפים אלה מתקיימים התנאים המאפיינים את קיומו של מונופול טבעי ביצור ואספקה של אותם מוצרים ושירותים.

מלט

ערך מורחב – מלט בישראל

בישראל רק יצרן אחד של מלט, חברת נשר מפעלי מלט ישראליים. פקודת המלט מטילה רגולציה חריפה על ענף המלט, וחברת נשר מהווה למעשה מונופול בשוק זה[43].

חשמל

יצור ואספקת החשמל בישראל נשלט על ידי מונופול אנכי של חברת החשמל, אף על פי שהמחיר שהיא גובה עבור החשמל הוא נמוך יחסית בהשוואה בינלאומית, החברה פועלת בחוסר יעילות והיא בעלת חוב גדול של כ-60 מיליארד שקל נכון לשנת 2011[44]. חוק משק החשמל שנחקק בשנת 2007 מנסה להתמודד עם המצב על ידי הכנסת גופים חדשים לתחום יצור החשמל בישראל[45].

נמלי ים ואוויר

נמלי הים העיקריים בישראל, חיפה, אשדוד הם בבעלות ממשלתית ועובדי הנמלים משתכרים משכורות הגבוהות באופן משמעותי מהממוצע במשק[46][47][48][49].

הפולמוס סביב תופעת הריכוזיות

מומחים, פרשנים ואנשי מקצוע שונים מתייחסים בגישות שונות לחומרתה ולהיקפה של הריכוזיות במשק הישראלי, כאשר חלקם מתייחסים למובנים שונים או היבטים שונים של התופעה.

ספרו של פרופסור אסף חמדני משנת 2009, ריכוזיות השליטה בישראל[50], חוקר את אפקטיביות התמודדותה של מערכת המשפט בישראל עם תופעת ריכוזיות השליטה בחברות ציבוריות, ומותח ביקורת על מערכת המשפט, אשר על פי חמדני מקלה ראש בדומיננטיות של בעלי השליטה על ענפים שונים במשק.

הכלכלן אהרון פוגל אשר שימש בעבר יו"ר המועצה המייעצת לבנק ישראל, מנכ"ל משרד האוצר והממונה על התקציבים במשרד האוצר, טוען בספרו "התנור והחמאה"[51] כי בישראל לא קיימת בעיית ריכוזיות של בעלות, וכי בעלות צולבת על חברות במגזרים שונים אינה פוגעת בצרכן ואינה בעלת השפעה פוליטית. לטענתו, הפגיעה בזכויות הקניין, והאיסור בעלות משותפת של עסקים ריאלים ופיננסים היא מיותרת ואינה תורמת לרווחת הצרכנים.

עו"ד דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים טוען[52] כי קיימים שני מובנים שונים למונח ריכוזיות. האחד הוא ריכוזיות ענפית, המתייחסת לתחרות מעטה בענף מסוים, והשני הוא ריכוזיות משקית, מצב שבו מעט אנשים מחזיקים בבעלות על נכסים רבים.

לטענתו, הריכוזיות הענפית היא נושא המטופל באופן מספק באמצעות חוק התחרות הכלכלית, חוק ההסדרים, רגולטורים ספציפיים ואגף התקציבים במשרד האוצר. לעומת זאת הוא טוען כי הריכוזיות המשקית לא בהכרח קיימת ולא הוכח כי היא בעלת השפעה תחרותית אמיתית. עו"ד תדמור קובע כי "אין בעיה קריטית של ריכוזיות משקית".

בתקשורת, עיתונאים ופרשנים שונים מבטאים גישות שונות לגבי הריכוזיות בישראל, כאשר בעוד חלק מהעיתונאים כותבים ומתארים את חומרתה של בעיית הריכוזיות, אחרים טוענים שהבעיה שולית ואף לא קיימת.

עיתונים כלכליים שונים, ובראשם דה-מרקר[53] וגלובס[54], מסקרים באופן קבוע את נושא הריכוזיות בכלכלה הישראלית. בעוד בדה-מרקר מסקרים את התופעה בדרך כלל בזווית של ביקורת, תוך ציטוט דו"ח בנק ישראל על פיו "נמנית עם המדינות הריכוזיות בעולם המערבי"[5], העיתונאי סבר פלוצקר המשמש כעורך הכלכלי של ידיעות אחרונות הוא אחד המתנגדים החריפים לטענה בדבר קיומה של ריכוזיות במשק הישראלי. לטענתו[55] "מדובר בנושא שלא קיים, או לחלופין בעיה שולית".

לאחר שהתקבל בכנסת חוק הריכוזיות, המשיך פלוצקר לתקוף[56] את הרעיון העומד מאחוריו, כינה אותו "אידיוטי" ו"מטופש", וטען כי אינו אלא פועל יוצא של כניעת המחוקקים להלך רוח ציבורי כנגד "פירמידות" ו"טייקונים". פלוצקר ממשיך וטוען כי הריכוזיות בישראל היא "תופעה מדומיינת שקיומה בארץ לא הוכח". פלוצקר מזהיר מפני פגיעת החוק בציבור הרחב ומשווה בין תומכי החוק לתומכי מלחמת וייטנאם. הוא מכנה אותם מובילי "מצעד האיוולת", ואת ההולכים אחריהם הוא מדמה למסוממים שדעתם השתבשה עליהם[57].

העיתונאי אלי ציפורי המשמש כפרשן הבכיר של העיתון גלובס טוען[58] כי "פסטיבל הריכוזיות הוא הולכת השולל הגדולה ביותר של העשור האחרון....הכול נועד להסיח את דעתכם מניפוח בועת הנדל"ן, מבעיית השכר במשק ומאחריות הממשלה ליוקר המחיה בישראל".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רועי ויינברגר, ‏מפקחים פיננסים חוששים מריכוזיות הגופים המוסדיים: "כוחם הולך וגדל", באתר גלובס, 21 בספטמבר 2022
  2. ^ אלה לוי-וינריב, ‏עו"ד דוד תדמור: "אין בעיה קריטית של ריכוזיות במשק", באתר גלובס, 6 באוקטובר 2010
  3. ^ 3.0 3.1 Ronald W. Masulis, Peter Kien Pham, Jason Zein, Pyramids: Empirical Evidence on the Costs and Benefits of Family Business Groups around the World, World Bank, 2009, עמ' 48-49
  4. ^ https://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/InvestigationCommittee/Documents/2018a24122018.pdf
  5. ^ 5.0 5.1 מירב ארלוזורוב, דו"ח בנק ישראל: הטייקונים - סכנה ליציבות המשק; ממליץ הטלת מס על דיווידנד פנימי ולהגביל השליטה, באתר TheMarker‏, 21 באפריל 2010
  6. ^ 6.0 6.1 https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=369994 הצעת_חוק_הגברת_התחרותיות_במשק.pdf הצעת חוק הגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות, התש"ע-2010]
  7. ^ 7.0 7.1 אלה לוי-וינריב, ‏עו"ד דוד תדמור: "אין בעיה קריטית של ריכוזיות במשק", באתר גלובס, 6 באוקטובר 2010
  8. ^ גולן חזני, אי.די.בי: "אין בעיה אמיתית של ריכוזיות בישראל", באתר כלכליסט, 8 באוגוסט 2010
  9. ^ קבוצת שטראוס - מבנה ארגוני
  10. ^ אורי רם, הפרטה היא הפרדה של הציבור מנכסיו: הערות על שיח ריכוזיות ההון, באתר "העוקץ", 22 ביולי 2010
  11. ^ מחקר חדש בבנק ישראל: "התחרותיות בענף הבנקאות: היבטים תאורטיים וראיות אמפיריות מישראל ומחו"ל.", באתר בנק ישראל, 10 במאי 2005
  12. ^ "הבנקים צריכים להפסיק לשתף פעולה - לא רק בעמלות", באתר TheMarker‏, 1 במאי 2009
    דיויד גילה, ‏"עמלה ייצוגית" של קרטל, באתר גלובס, 13 ביולי 2008
    קרטל העמלות: עובדים בכירים בבנקים הגדולים מסרו מידע חשאי זה לזה , באתר הארץ, 27 ביוני 2008
  13. ^ אתר למנויים בלבד סיון איזסקו, חקירת תיאום עמלות הבנקים מסתיימת בדיל עם הממונה על ההגבלים, באתר TheMarker‏, 5 בפברואר 2014
  14. ^ דו"ח ועדת טרכטנברג - כשלי שוק והמלצות בענפי המשק השונים
  15. ^ עירן פאר, ‏הבנקים על הכוונת: מונתה ועדה לבחינת התחרות בענף, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2011
  16. ^ אתר למנויים בלבד יוליה מרוז, המפתח לתחרות בשוק ההון, באתר TheMarker‏, 20 בספטמבר 2015
  17. ^ אתר למנויים בלבד מירב ארלוזורוב, ועדת שטרום: חוסר התחרות בין הבנקים פוגע בכמות האשראי וגם במחיריו, באתר TheMarker‏, 10 בינואר 2016
  18. ^ עדי בן ישראל, ‏ועדת שטרום ממליצה להפוך את חסכונות הפנסיה לכספומט, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2015
  19. ^ דניאל שמיל, כץ: "ענף הרכב מונופוליסטי ונשלט על ידי האנשים החזקים במשק", באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2011
  20. ^ דובי בן גדליהו, ‏רשות ההגבלים על שוק יבוא הרכב: יש תחרות, אין ריכוזיות, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2013
  21. ^ קובי ישעיהו, ‏העסקה אושרה סופית: יפנאוטו עוברת לבעלות סמל"ת, באתר גלובס, 6 באוגוסט 2013
  22. ^ תומר הדר, הצרכן משלם את מחיר הריכוזיות של יבואני הרכב, באתר כלכליסט, 22 בינואר 2019
  23. ^ עמרי מילמן, הכלכלן הראשי: רווחי יבואניות הרכב זינקו ב-72% בעשור האחרון, באתר כלכליסט, 19 במרץ 2017
  24. ^ תומר גנון, קבוצת הרכב כלמוביל הוכרזה כגורם ריכוזי, באתר כלכליסט, 16 בנובמבר 2017
  25. ^ הלל פוסק, רכב>חדשות>, באתר ynet, 3 באוגוסט 2020
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 26.5 מבקר המדינה, הטיפול במונופולין ובריכוזיות בענף המזון, ‏2021
  27. ^ אילנית חיות, ‏יצרני המזון הקטנים: "ריכוזיות היצרנים הגדולים והרשתות חונקת", באתר גלובס, 27 ביולי 2011
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 בת חן רודנברג, נתונים על יוקר המחייה בישראל בהשוואה למדינות המפותחות, ‏17 בדצמבר, 2018
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 קובי רחמני, ליאת קדיש, טמפו משקאות בע"מ מעקב דצמבר 2019, באתר מגנא - רשות ניירות ערך, ‏דצמבר 2019
  30. ^ עידו בר–אב, ליאת קדיש, טמפו משקאות בע"מ מעקב דצמבר 2017, באתר מידרוג דירוגי אשראי, ‏דצמבר 2017
  31. ^ אתר למנויים בלבד עדי דברת-מזריץ, "הישראלים נחנקים תחת יוקר המחיה, אך יצרניות המזון גורפות רווחים כרגיל", באתר TheMarker‏, 7 באוקטובר 2014
  32. ^ אתר למנויים בלבד עדי דברת-מזריץ, אגורה אחר אגורה: מי מלקק את הקצפת של המילקי?, באתר TheMarker‏, 14 באוקטובר 2014
  33. ^ מירב ארלוזורוב, שמחון ושטייניץ משמרים את קרטל החלב, באתר TheMarker‏, 23 ביוני 2011
  34. ^ חדשות 2: "צריך לחסל את קרטל החלב"
  35. ^ חיים פרוכטר ודני כהן, קרטל החלב הגולמי: החכי"ם נרדמו בשמירה, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2011
  36. ^ איתמר מילרד ותמיר אגמון, ניתוח השפעת הריכוזיות בענף מוצרי המזון על עליית מחירי מוצרי המזון בישראל, ‏2 ביולי, 2013
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 37.3 בת חן רוטנברג, תיאור וניתוח רמת התחרותיות בשוק המזון ומוצרי צריכה מהירה - מעודכן, ‏16 בנובמבר, 2021
  38. ^ אתר למנויים בלבד חגי עמית, למה הבשר נשאר יקר אף על פי שמחיר העגלים ירד?, באתר TheMarker‏, 1 בפברואר 2014
  39. ^ לא על סיר הבשר: למה הישראלים לא נפרדים מהעוף?, באתר nrg, ‏20 באפריל 2012
  40. ^ אתר למנויים בלבד גבריאלה דוידוביץ'-ויסברג, הענף שמגלגל 170 מיליון שקל בשנה - וחיוני לכל חקלאי, באתר TheMarker‏, 22 בספטמבר 2019
  41. ^ חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014, ‏27 במרץ, 2014
  42. ^ 42.0 42.1 מבקר המדינה, הטיפול במונופולין ובריכוזיות בענף המזון, באתר דוח מבקר המדינה בנושא ריכוזיות בשוק המזון, ‏01.01.21
  43. ^ פקודת המלט, 1944, באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
  44. ^ תני גולדשטיין, חברת החשמל: חובות עצומים - אפס התייעלות, באתר ynet, 9 באוגוסט 2011
  45. ^ אושרה הצעת חוק משק החשמל לקריאה שנייה - מעריב
  46. ^ מירב ארלוזורוב, הסטייקים לעובדים בוטלו - האוניות בנמל אשדוד מתעכבות, באתר TheMarker‏, 17 במאי 2011
  47. ^ שרון שפורר, עובדי נמל אשדוד: מעיצומי הסטייקים לעיצומי הדניס, באתר הארץ, 17 ביוני 2011
  48. ^ שרון שפורר, הפעילות בנמל אשדוד שותקה לרגל חתונתו של בכיר בוועד העובדים; הנזק - מאות אלפי שקלים, באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2011
  49. ^ תני גולדשטיין, עובדי נמל חיפה פתחו בשביתת פתע, באתר ynet, 14 באפריל 2010
  50. ^ ריכוזיות השליטה בישראל, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  51. ^ אהרון פוגל, התנור והחמאה-מבט שובר מוסכמות על כלכלת ישראל, הוצאת כתר 2013
  52. ^ הערה מס' 5
  53. ^ ריכוזיות, באתר דה-מרקר
  54. ^ ריכוזיות במשק, באתר גלובס
  55. ^ ערן אזרן, סבר פלוצקר: ריכוזיות - תרגיל סמנטי שאין בו דבר. לא צריך ועדת ריכוזיות, באתר TheMarker‏, 8 בפברואר 2012
  56. ^ טור אישי במוסף ממון-ידיעות אחרונות 11 בדצמבר 2013
  57. ^ אורן פרסיקו, בראייה היסטורית, באתר העין השביעית, 11 בדצמבר 2013
  58. ^ אלי ציפורי, ‏הבריון הכי גדול בשכונה, אלי ציפורי, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2013
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39050310הריכוזיות במשק הישראלי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הריכוזיות_במשק_הישראלי&oldid=2681410"