החברה המרכזית לייצור משקאות קלים
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה פרטית |
| מייסדים | אברהם פיינברג |
| תקופת הפעילות | 1968–הווה (כ־56 שנים) |
| משרד ראשי | בני ברק |
| שליטה בחברה | דודי ורטהיים |
| מוצרים עיקריים | קוקה-קולה, ספרייט, FUZE tea, פריגת, פאנטה, קינלי סודה, נביעות, קרלסברג, טובורג, טרה (מילר), משק צוריאל, יקב תבור |
| נשיא | יורם שגיא |
| מנכ"ל | ניר לוינגר |
| עובדים | 4,700 |
החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, הידועה גם בשם קוקה-קולה ישראל, היא יצרנית ומשווקת וכן הזכיינית הבלעדית בישראל של חברת קוקה-קולה ובירות שונות כגון טובורג וקרלסברג, ומחזיקה במספר חברות מזון ומשקאות נוספות. החברה הוקמה בשנת 1968 והיא מעסיקה בה ובחברות הבת שלה כ-4,700 עובדים. לחברה החזקות בחברות נוספות שהבולטת בהן היא חברת שידורי קשת.
החברה נמצאת היום בשליטת ילדיו של מוזי ורטהיים.[1] המפעל הראשי של החברה ומשרדיה שוכנים בבני ברק.
היסטוריה
ניסיון ראשון להקמה
חברת קוקה-קולה העולמית היא חברה לייצור משקאות קלים, שנוסדה באטלנטה, ארצות הברית בשנת 1892. החל מאמצע המאה ה-20 היא נחשבת אחת החברות העשירות והמוּכרות בעולם. מוצר הדגל שלה הוא המשקה קוקה-קולה.
בשנת 1949 פנה איש העסקים אברהם פיינברג לחברת קוקה-קולה בבקשה לאשר לו לפתוח בישראל מפעל מקומי שיוכר כזכיין למוצרי המפעל. הרעיון אושר על ידי החברה, אך לא קיבל אישור מממשלת ישראל. שר האוצר הראשון של המדינה, אליעזר קפלן, הביע התנגדותו בתוקף להכנסתו של מפעל זה לישראל, בגיבויו של דוד בן-גוריון. ההתנגדות הייתה אידאולוגית. במדינת ישראל הצעירה, שסיימה מלחמה עקובה מדם זה עתה, ושקלטה מעל מיליון עולים תוך זמן קצר, ללא תשתיות ותוך קשיים כלכליים, הונהג עם קום המדינה משטר צנע כלכלי. הקמתו של מפעל לשתייה קלה, המייצג באופן מופגן את ערכי הקפיטליזם האמריקאיים, לא הייתה לרוחה של ממשלת ישראל הראשונה.
בישראל הוקמו מפעלים מקומיים אחרים לייצור משקאות קלים וגזוז, אולם חברת קוקה-קולה האמריקאית לא קיבלה דריסת רגל במשך יותר משני עשורים.
חברת קוקה-קולה מול החרם הערבי
בשנת 1951 עברה במליאת הליגה הערבית החלטה כלכלית-פוליטית כי מדינות ערב לא יקיימו יחסים כלכליים עם חברות המקיימות קשרים כלכליים עם מדינת ישראל. החלטה זו, שכונתה "החרם הערבי", היוותה מכה קשה לכלכלתה הצעירה של מדינת ישראל.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל בארצות הברית מאבק פוליטי מצד ארגונים יהודיים נגד החרם הערבי. נעשתה פנייה לחברות אמריקאיות שונות בבקשה לפעול נגד החרם, לפתוח נציגויות בישראל ולשווק את מוצריהן בה. מרבית החברות האמריקאיות לא נענו לפניות הארגונים היהודיים, חלקן מסיבות כלכליות. השוק הערבי, שגודלו הפוטנציאלי נאמד ב-800 מיליון צרכנים, היה גדול באופן ניכר מפוטנציאל השוק הישראלי והיהודי.
בניגוד לחברות אחרות, הודיעה חברת קוקה-קולה העולמית על הסכמתה העקרונית למאבק האידאולוגי, ולשיתוף פעולה כלכלי עם מדינת ישראל, וזאת גם במחיר כלכלי כבד. החלטה זו של חברת קוקה-קולה הביאה בדיעבד לעליית כוחה של החברה האמריקאית המתחרה, פפסיקו, שהמשיכה לשתף פעולה עם החרם הערבי.
בשנת 1965 הודיעה חברת קוקה-קולה באופן רשמי על הסתלקות מהחרם הערבי. איש העסקים הישראלי-אמריקאי אברהם פיינברג פנה לממשלת ישראל בבקשה לאישור הקמת מפעל ישראלי כזכיין של חברת קוקה-קולה. הפעם, בברכתה של ממשלת ישראל, הוקמה בשנת 1968 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, ומפעל הייצור הראשון נבנה בבני ברק.
התפתחות החברה
המשקאות המיוצרים על ידי החברה תחת זיכיון קוקה-קולה: קוקה-קולה, ספרייט, פאנטה, קינלי סודה, קוקה-קולה דיאט, קוקה-קולה זירו ו-FUZE tea (עד 2012 נקרא נסטי).
בשנת 1990 קנתה החברה את "משקר", חברה להפעלת מכונות אוטומטיות לממכר מזון ומשקאות.
בשנת 1992 נכנסה החברה גם לשוק הבירה בישראל והקימה את "מבשלות בירה ישראל".
ב-1998 הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים על החברה כמונופול בתחום המשקאות המוגזים בטעם קולה.
בשנת 2000 החלה החברה לשווק מים מינרליים, במותג "נביעות".
בשנת 2005 רכשה "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" את מחלבות "טרה", המחזיקות בכ-12 אחוז משוק מוצרי החלב בישראל[2]
בשנת 2006 החברה רכשה את "יקב תבור"[3]
בשנת 2007, על מנת להוסיף מגוון מוצרים לחברת החלב "טרה", נרכשו "מחלבות גלעד" ו"משק צוריאל"[4][5]
בשנת 2008 החלה "טרה" בשיווק מוצרי חלב של חברת "מילר". כמו כן רכשה "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" 95.6% מקרלסברג טורקיה, ובנוסף רכשה גם את 20% הנותרים של קרלסברג ישראל והפכה לבעליה בשליטה מלאה.
בתחילת המאה ה-21 החברה היא אחד המעסיקים הפרטיים הגדולים במשק הישראלי. המפעל הראשי של החברה ומשרדיה שוכנים בבני ברק. מפעל זה הוא מהגדולים במתקני חברת קוקה-קולה בעולם. החברה מפעילה מרכז שירות ארצי לטיפול ואחזקה של ציוד הקירור והמזיגה של החברה, בסמוך לצריפין.
בפברואר 2014 נפתחה חקירה נגד החברה ברשות ההגבלים העסקיים בחשד לניצול לרעה של כוח מונופוליסטי, בין היתר כדי לדחוק המותג נסטי של מתחרתה אׂסם. לאחר שלוש שנות חקירה, קבעה במרץ 2017 הרשות כי החברה ניצלה לרעה את מעמדה כבעלת מונופולין[6] ובדצמבר 2019 הוטל עקב כך על החברה עיצום כספי בסך 39 מיליון ש"ח.[7]
מבשלות בירה ישראל
ערך מורחב – מבשלות בירה ישראל
מבשלות בירה ישראל בע"מ, ידועה גם כמב"י או קרלסברג ישראל, היא חברה ישראלית השייכת לחברה המרכזית לייצור משקאות קלים. מב"י הוקמה ב-1992 כגוף אשר מטרתו לשווק את מותגי הבירה של קרלסברג וטובורג בישראל.
בשנת 1995 הוקם מפעל באשקלון הכולל מבשלה, בו מיוצרים עד היום מוצרי קרלסברג, טובורג, מאלטי (נקרא במקור "טובורג מאלט"), FUZE tea וייצור משקאות קלים. ב-1996 נכנסה מב"י לשותפות עם חברת גת גבעת חיים, יצרנית מותג פריגת, וב-2003 שולבו שתי החברות.
בנוסף, מב"י היא היבואנית של מותגי הבירה: בלאנק, סומברסבי, גרימברגן, קירין, כמו כן מותג הבירה האירי גינס (כולל מותג-הבת קילקני), והמותג הגרמני וייהנשטפאן. בעבר יבאה גם את: הוגרדן, לף, וסטלה ארטואה של חברת InBev הבלגית.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים- אימפריית המשקאות התוססת של מוזי ורטהיים, באתר גלובס, 25 ביולי 2008
- שלומית לן, שני מוזס, "צריך להבין שלייבא גבינה מפולין זה לייבא אבטלה לארץ", באתר גלובס, 10 בספטמבר 2018
יובל מלחי, פרק 286: החרם היהודי על קוקה-קולה, באתר "קטעים בהיסטוריה", 30 בנובמבר 2018
הערות שוליים
- ^ שלומית לן, מכנים אותו חשדן ומופנם, הוא חולש על מונופול אגרסיבי ומעורב בסכסוך משפחתי לוהט: מי אתה דודי ורטהיים, באתר גלובס, 15 במרץ 2019
- ^ תני גולדשטיין, קוקה-קולה רוכשת את טרה ב-39 מיליון דולר, באתר ynet, 28 באפריל 2004
- ^ קוקה קולה רכשה את יקב תבור- יקב הבוטיק הראשון שנקנה על ידי גוף מסחרי גדול, כך מדווח אתר "היין הישראלי", באתר ערוץ 7, 4 בנובמבר 2005
- ^ אבי שאולי, טרה רכשה את מחלבות צוריאל בכ-5 מיליון דולר, באתר ynet, 28 באוגוסט 2007
- ^ אורה קורן,?, רונית קן אישרה את רכישת משק צוריאל בידי החברה המרכזית למשקאות?, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007
- ^ נורית קדוש, רשות ההגבלים נערכת להטיל קנס בגובה 62 מיליון שקל על קוקה-קולה ישראל, באתר כלכליסט, 22 במרץ 2017
- ^ אלה לוי-וינריב, ניצול לרעה: הממונה על התחרות קנסה את החברה המרכזית בכ-39 מיליון שקל, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2019
35998089החברה המרכזית לייצור משקאות קלים