סאונה

סאונה הוא השם לסוג של מרחץ אדים בו שוהה המתרחץ בחדר המכיל אוויר לח או יבש בטמפרטורה גבוהה מאד המעודדת הזעה מוגברת. מקורה של הסאונה בפינלנד, שם שימשה כאמצעי מרחץ במשך אלפי שנים. כיום קיימים סוגים רבים של סאונות, אולם כאשר משתמשים במונח סאונה הכוונה היא לרוב לסאונה הפינית.

טמפרטורת האוויר בסאונה נעה בין 80°C ל-110°C. טמפרטורה כה גבוהה היא לרוב בלתי נסבלת לגוף האדם, ולכן מווסתת רמת הלחות באוויר לכדי יובש כמעט מוחלט, אשר הופך את חווית השהייה בסאונה לנסבלת ואף מהנה. בסאונות הלחות ("סאונות רטובות"), בהן יכולה רמת הלחות באוויר להגיע ל-100%, תהיה הטמפרטורה נמוכה בהרבה מאשר בסאונות היבשות, ותנוע לרוב בין 40°C ל-60°C. על אף הטמפרטורה הנמוכה יחסית בסאונות מסוג זה, עומס החום המתקבל משילוב הטמפרטורה ומידת הלחות נחשב לרוב לקשה יותר מאשר זה המתקבל בסאונות היבשות.

הסאונה היא מוסד חשוב בתרבות הפינית. באלפי שנות קיומה של התרבות נחשבה תמיד הסאונה פרט חיוני, מקום לניקוי הגוף והנפש, ובעבר גם האמינו בסגולות הריפוי של הסאונה. כיום יש בפינלנד סאונה לכל משפחה בממוצע, הן בדירות ובבתים בעיר, והן בצמוד לבתי הקיץ הפיניים (mökki) על שפת האגם.

הכניסה לסאונה הפינית היא ללא בגדים. בסאונות ציבוריות מקובלת הפרדה בין גברים ונשים.

היסטוריה

העת העתיקה

כיום מקובל להניח כי מקורה של הסאונה ביבשת אסיה, והיא הגיעה לאירופה, ומשם לשאר העולם, על ידי השבטים האסייתים שהפכו במרוצת השנים לתושבי פינלנד. לפני אלפי שנים החלו שבטים נודדים אלו, שמקורם במרכז אסיה, בנדידה לעבר צפון מערב היבשת, כאשר הם מיישבים את מערב רוסיה, אסטוניה, ליטא, הונגריה ולבסוף גם את פינלנד. בתקופת נדודים זו השתמשו הנוודים בקרונות מרחץ מתניידים, אשר שימשו לרחצה אישית נוחה, בדומה למקובל כיום בקרב שבטי נוודים אשר עודם נודדים ברחבי מרכז אסיה.

בתחילת האלף הראשון לספירה הפכו השבטים הנודדים ליושבי קבע באזור, והחלו לעסוק למחייתם בסחר בפרוות. עם תחילת התיישבות הקבע פחת הצורך בקרונות הרחצה הניידים, והפינים החלו כורים לעצמם בתי מרחץ חדשים במעבה האדמה. חדרי מרחץ אלו היו למעשה מערות חצובות, אשר בתוכן נבנה תנור אבן שהוסק בעצים, ואשר עליו היו שופכים מים כדי למלא את החלל האטום באדים מטהרים.

במרחץ מסוג זה לא נבנתה ארובה אשר מנקזת את עשן השריפה אל מחוץ לחלל המערה, ולכן בעת חימום המקום לטמפרטורה גבוהה התמלא החלל בעשן. לפני שנכנסו המתרחצים היה נהוג להוציא את רוב העשן על ידי איוורור החדר, אולם ריחו של העשן הכבד נספג היטב בקירות האטומים, כמו גם ברוחצים שבתוכם. מרחץ זה, על אף שכמעט ולא קיים כיום, נקרא בפינית "סאוו" (Savu - "עשן").

ימי הביניים

כיום לא קיים שום תיעוד הנוגע למנהגי הרחצה הפינים במשך כל ימי הביניים, אולם ידוע כי במרוצת השנים הללו התפתח המרחץ לצורה דומה לזו אותה אנו מכירים כיום. עם ההתפתחות הטכנולוגית החלו הפינים לבנות את הסאונות במבנים שהוקמו במיוחד לצורך זה ונטשו את בתי המרחץ שבמעמקי האדמה. באותה תקופה נוספה גם הארובה לתנור המרחץ, דבר שהביא להפסקת השימוש במרחצי העשן הקדומים.

במרוצת השנים התפשטה הסאונה הפינית ברחבי אירופה, ובמאה ה-16 היה מרחץ האדים, המזכיר בתכונותיו את הסאונה הפינית, בשימוש נפוץ בכל רחבי היבשת. עם תחילתה של תנועת הרפורמציה, הופסק השימוש במרחץ אדים באירופה הקתולית כמעט לחלוטין, וזאת משום שמקור המנהג היה בארצות הפרוטסטנטיות, ולכן נתפס כמגונה. בתקופה זו נמשך השימוש במרחצי האדים רק בארצות סקנדינביה ובמערב רוסיה.

מרחץ האדים בנורווגיה ושוודיה

כחלק מהתפשטותו של מרחץ האדים באירופה הגיע המנהג גם לשכנותיה המערביות של פינלנד, נורווגיה ושוודיה. דעיכת השימוש במרחץ בארצות הקתוליות לא נגע לארצות פרוטסטנטיות אלו, אולם עד מהרה הופסק בהן השימוש במרחץ זה כמעט לחלוטין.

במאה ה-18, החלה מתגבשת קואליציה של כלכלנים ורופאים אשר יצאה למלחמת חורמה כנגד השימוש במרחץ אדים, פרטי או ציבורי. לדידם של הכלכלנים היה השימוש במרחץ זה בזבזני ביותר, ופוגע באחד ממשאבי הטבע היחידים של ארצות סקנדינביה - העץ. מרחץ האדים צרך כמויות עצומות של עצים, הן לצורך הבערת התנורים והן לבניית המבנה עצמו, אשר לרוב לא החזיק מעמד זמן רב ונדרש לתיקונים ושיפוצים לאחר פרקי זמן קצרים של שימוש.

הרופאים, מצידם, טענו כנגד המרחץ כי הוא גורם להתפתחותם של מגוון תחלואים ומעודד העברת מחלות עור.

טענות המתנגדים למרחץ האדים לא היו משוללות יסוד לחלוטין. עם העלייה במודעות להגיינה אישית בקרב תושבי אירופה עלתה צריכת העצים בסקנדינביה במאות אחוזים, והעמידה בסכנה ממשית את קיומו של משאב הטבע החשוב. גם טענתם של הרופאים הייתה מוצדקת, וזאת לנוכח תנאי התברואה הנמוכים במרבית מבתי המרחץ.

מחאתם של המתנגדים למרחץ האדים עלתה יפה, וכעבור שנים ספורות פסק השימוש ב"באסטו" (Bastu, מרחץ האדים השוודי) כמעט לחלוטין, למעט שימושים טקסיים בחגים ולצרכים רפואיים ספציפיים.

גם ההתפתחות שחלה בייצור הבגדים התחתונים, ובראש ובראשונה המעבר ללבישת תחתונים עשויי כותנה, תרמה לזניחת השימוש במרחץ האדים. בד הכותנה, שהוא נוח לכביסה, שימש מעתה כסופג זוהמה אשר אותו היו רוחצים במקום לרחוץ את הגוף עצמו.

לאחר הפסקת השימוש במרחץ האדים בשוודיה ניסו השוודים, ששלטו באותה התקופה בפינלנד, להביא להפסקת השימוש בסאונה במדינה. על התושבים הפינים הופעל לחץ תעמולתי כבד, שבמהלכו הופצו שמועות כי הסאונה גורמת ליצירת גידולים בגוף, לאובדן הראייה, לפגיעה בעור ולעוויתות לא-נשלטות. עוד טענו המומחים השוודים כי הסאונה מהווה סכנת נפש לילדים ובשמץ של גזענות רמזו כי עורם השחום והמקומט של הזקנים הפינים נראה כך בעקבות השימוש הרב שעשו בסאונה.

עד מהרה החלו מופיעים גם מחקרים מדעיים רשמיים השוללים את השימוש בסאונה. בשנת 1751 כתב מחבר בשם פר אדריאן גאאד כי הסאונה גורמת לאובדן הראייה טרם לאובדן השמיעה. בשנת 1756 ראה אור מאמר בשם "הצורך בשמירה ודאגה לילדים הוא חובתו של כל הורה נוצרי". במאמר בעל אופי דתי מובהק זה, נכתב בין היתר כי "בפינלנד ישנו מנהג משוגע, לפיו נוטלות אימהות את ילדיהן הקטנים אל הסאונה, אשר, בדומה לכל השגעונות, מביאה למותם המוקדם של אותם הילדים. נדמה כי אמהות אלו מבקשות למעשה את מות ילדיהן".

הסאונה כחלק מהפולחן הדתי

בעקבות נסיונותיהם של השוודים להפסיק את השימוש בסאונה בפינלנד, החלה הסאונה זוכה למעמד חדש בקרב הפינים הגאים במורשתם. לאחר מאות שנים של שימוש יומיומי במרחץ, קיבלה הסאונה גם סממנים דתיים, אשר נועדו לחזק את הקשר בין הפינים למרחץ האהוב עליהם ולמנוע את השפעתם הרעה של המלומדים השוודים.

בשנת 1776 כתב כלכלן שוודי: "אנשים עיקשים אלו מקשרים את הסאונה עם מקורות הדת ורואים בה מעין מקדש!". פתגם מתקופה זו, אשר נמצא בשימוש גם היום גורס כי "בסאונה על האדם לנהוג בעצמו כמו שהיה נוהג עצמו בכנסייה".

הסאונה בתקופה הרומנטית

במאה ה-19 לאחר חתימת הסכם שלום בין רוסיה לנפוליאון, יצאו הרוסים למלחמה מול שוודיה, אשר בסופה נלקחה פינלנד לידיו של הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון. אלכסנדר הראשון הטיל איסור חמור על קיום פעילות פוליטית בפינלנד, מה שהביא להגברת הלאומנות הפינית וחיפוש אחר סממני תרבות ייחודיים בהם יוכלו הפינים להאחז.

עד מהרה תפסה הסאונה את מקומם של סממני התרבות האסורים, והחלה משמשת כגורם מאחד וכמקור גאווה ייחודי לעם הפיני. הסאונה הפכה למושא לשירים ואגדות עם, וכן לנושא אשר הופיע ביצירות אמנות רבות מאותה התקופה.

הסאונה בתקופת התיעוש

באותה מידה בה העלתה תנועת הלאומנות באירופה את מעמדה של הסאונה בפינלנד, כך פגעה מהפכת התיעוש באותו מעמד. הגעת החשמל לפינלנד והאפשרות לחמם מים באופן פשוט יחסית, הביאו לנטישה המונית של הסאונה לטובת אמבט המים. השימוש בסאונה, שנותרה סמל לאומי, הוגבל לאירועים מיוחדים בלבד דוגמת חגים או מסעות ציד חווייתיים.

גם צמיחתו של מעמד ביניים מבוסס בפינלנד הביא לפגיעה במעמדה של הסאונה. הבורגנים החדשים שאפו להפוך את מדינתם למודרנית ככל הניתן, ולכן החלו מנתקים את הקשר המסורתי לסאונה ולפנים הדתיים שהיא ייצגה בעבר. באזורים המבודדים המשיכה הסאונה להוות את אמצעי הרחצה המקובל, אולם עם הגעתם של מתיישבים חדשים אשר שאפו להפריח את השממה, החל המנהג מתדרדר גם באזורים אלו.

עם התפתחות מדע הרפואה איבדה הסאונה גם את מעמדה הרפואי. הסאונה, שבעבר שימשה כמקום בו ילדו נשים את ילדיהן ובו נערכו ניתוחים פשוטים והקזות דם, ננטשה על ידי ההמונים לטובת בתי החולים המודרניים. גם הרגלי הרחצה השתנו בתקופה זו: לפני המאה ה-19 היה נהוג כי גברים ונשים משתמשים בסאונה יחדיו, וגם היציאה לטבילה במים הקרים בין פרקי השהייה בסאונה נעשתה ללא לבוש. עם חדירת התרבות המערבית למדינה החל להעלם הנוהג של כניסה לסאונה ללא בגדים, והחלו צצות סאונות נפרדות לנשים וגברים.

הגידול באוכלוסיית המדינה פגע אף הוא בסאונה המסורתית. הסאונה, ששימשה בעבר מקום מפגש והווי לאזרחים, נהייתה קטנה מלהכיל את האנשים הרבים שנדרשו לשירותיה, ועד מהרה הפך המקום ממקום מפגש חברתי למקום רחצה בלבד, כאשר הרחצה מתבצעת במשמרות בעלות פרק זמן קצוב. שינוי זה פגע רבות בקסם של הסאונה והביא פינים רבים להעדיף את המקלחת הביתית על חוויית הרחצה בסאונה, שהפכה מכנית ומנוכרת.

כלל הגורמים המוזכרים, יחד עם תחילת הבנייה בבטון אשר דרש השקעה רבה כדי לחמם את מבנה הסאונה לטמפרטורות הנדרשות, ועליית תחום ביטוח הרכוש (חברות הביטוח ראו במבני העץ של הסאונות, הקלים להתלקחות, סיכון ביטוחי), הביאו את הסאונה לשפל שלא נודע כדוגמתו מעולם.

תחייתה של הסאונה

תחייתה של הסאונה החלה בתחילת המאה ה-20 והגיעה לממדיה המרביים בעת מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו היה המצב החברתי בפינלנד קשה ביותר. מקומות הבילוי נסגרו, המחסור במזון הפך ממשי, ומקום הבילוי היחיד שהמשיך את פעולתו כתמול שלשום היה הסאונה. פן נוסף שעזר לעידוד הפופולריות של הסאונה היה השימוש בסאונות לחימום החיילים בחזית. סאונות רבות שנמצאו נטושות והרוסות באזורי הכפר המבודדים שופצו על ידי כוחות הצבא והופעלו לרווחת החיילים.

במהלך המלחמה, התגבשה קבוצה של עיתונאים, רופאים ואדריכלים פינים אשר שמו להם למטרה להחיות את תרבות הסאונה בפינלנד. הקבוצה שנודעה בשם "ידידי הסאונה הפינית" (Suomalaisen Saunan Ystavat), ויותר מאוחר כ"חברת הסאונה של פינלנד" (Sauna Seura r.y), החלה לחקור את השימוש בסאונה, את התנאים האקלימיים ששוררים בה ואת השפעתה על גוף האדם, וזאת במטרה ליצור את הסאונה המיטבית שתשוב ותכבוש את העם הפיני.

בשנת 1940 פרסם ראש החברה, ה. ג'. ויהריוארי את "ספר הסאונה", שהכיל בקצרה את ההיסטוריה של נוהג המרחץ ברחבי העולם, מקורות הסאונה הפינית וכן תוכניות לבניית הסאונה הנכונה. הספר הופץ גם ברחבי העולם במספר שפות והביא לחידוש ההתעניינות בסאונה הפינית גם מחוץ לפינלנד.

לאחר המלחמה הקימה החברה מתחם רחצה בסמוך להלסינקי אשר שימש את חברי החברה, ובשנת 1952 הוקם מתחם גדול הפתוח לציבור. במתחם זה ערכה נאס"א ניסויים בתפקוד גוף האדם בטמפרטורות גבוהות, דוגמת הטמפרטורות אליהן מגיע גוף אשר שב מהחלל אל תוך האטמוספירה. כיום חברים בחברת הסאונה של פינלנד כ-2,000 איש. החברה מפרסמת ירחון העוסק בסאונה והיא אחראית לארגון "קונגרס הסאונה הבינלאומי" אשר מתרחש אחת לארבע שנים.

ההתעניינות העולמית בסאונה הביאה להקמתן של חברות מסחריות רבות שהחלו מייצרות חדרי סאונה פרטיים בהתאם למחקרי חברת הסאונה של פינלנד. כיום קיימות כ-300 חברות כאלה אשר מייצאות את מרכולתן לרחבי העולם.

הסאונה כיום

מודרניות ומסורת

המחקר והפיתוח בתחום הסאונה לא עצרו במאה ה-20, וכיום ממשיך התחום להתפתח במקביל להתפתחות הטכנולוגית. הסאונה הפינית שימשה כבסיס לפיתוח סאונות רבות ומגוונות, וחלקן עושות שימוש בטכנולוגיה המתקדמת ביותר. דוגמה לסאונה כזו היא סאונה המבוססת על קרני אור אינפרה אדום אשר מחליפות את החום הסטנדרטי הנפלט מתנורים רגילים. בתחום ה"קונבנציונלי" יותר של הסאונות ניתן למנות את הסאונות שעושות שימוש בגז לצורך חימום וכמובן בחשמל.

הסאונה היא מוסד חשוב בתרבות הפינית. באלפי שנות קיומה של התרבות נחשבה תמיד הסאונה פרט חיוני, מקום לניקוי הגוף והנפש, ובעבר גם האמינו בסגולות הריפוי של הסאונה. בעת העתיקה הייתה הסאונה חדר הלידה המועדף היות שנחשבה כסטרילית. כיום יש בפינלנד סאונה לכל משפחה בממוצע, כאשר הדירות החדשות מצוידות בחדר סאונה צמוד למקלחת, ובבית מגורים משותף ישנה סאונה משותפת לדירי הבניין. כמו כן, בכל בית קיץ (mökki) יש סאונה על שפת האגם.

הסאונה הפינית מתאפיינת בטמפרטורה גבוהה במיוחד (בין 80 ל-110 מעלות צלזיוס) ובלחות נמוכה. הכניסה לסאונה הפינית היא ללא בגדים, וכאשר מדובר במשפחות וחברים קרובים נכנסים גברים ונשים יחדיו. בסאונות ציבוריות ישנה הפרדה בין גברים ונשים.

מבנה הסאונה

הסאונה הקלאסית היא מבנה עץ, וגם בסאונות בבתים הפרטיים הבנויים מלבנים מצופים הקירות בעץ. בפינת חדר הסאונה מותקן תנור הסאונה (KIUAS), ומולו בנויים שניים או שלושה דרגשי עץ מדורגים. הטמפרטורה בדרגשים העליונים חמה יותר מזו שבדרגשים התחתונים, וכך יכולים המשתמשים לבחור את מידת החום בה הם רוצים לשהות. בנוסף ישנו מד חום שעל פיו מווסתים את טמפרטורת הסאונה (אם כי סאונות חשמליות חדשות מצוידות בתרמוסטט).

הסאונה הפינית המקורית התבססה על תנורים שמוסקים בעץ. עם התפתחות הטכנולוגיה, נכנסו לשוק תנורי סאונה חשמליים, שהם כיום הנפוצים ביותר בסאונות בבתים הפרטיים. בבתי-קיץ מתקינים רבים את הסאונה הקלאסית המוסקת בעצים, ולדעת מרבית הפינים זוהי הסאונה המשובחת יותר. על תנור הסאונה מונחות אבנים מיוחדות שמתלהטות מהחום המופק מהתנור. אבנים אלה משמשות לפיזור החום בחדר, וכן ליצירת לחות באמצעות אידוי מיידי של מים המוטלים עליהם על פי הצורך.

הרחצה בסאונה

אל הסאונה נכנסים לאחר שטיפה של הגוף במים חמים. בבתי הקיץ, שבחלקם אין מים זורמים ומקלחת, עושים זאת בדרך כלל על ידי הרטבת הגוף במים שחוממו בתנור מיוחד שנמצא בחדר הסמוך לסאונה. בתוך הסאונה מטילים מדי פעם על האבנים מים, שאותם דולים מתוך דלי בעזרת כף עץ. המים מתאדים מיד ומשחררים גל של קיטור בחדר. מומלץ שלא לשהות בסאונה יותר מ-15 דקות ברציפות, ואף פחות.

חלק מחוויית הסאונה היא מעבר מהיר וחד מחימום הגוף בחום הסאונה לצינונו. בשלב זה ישנם הבדלים קלים בין הסאונה העירונית לסאונה בבתי הקיץ. בבתי הקיץ נוהגים לצאת מהסאונה הישר למי האגם הסמוך, שעשויים להיות קרים מאוד. בחורף, יש הנוהגים לקדוח מבעוד מועד חור באגם הקפוא, ואז לטבול למשך כמה שניות במים הקפואים. אחרים, שאינם מחבבים מים קרים מדי, טובלים באגם רק בקיץ, ובשאר חודשי השנה הם מסתפקים בצינון באוויר הקר שבחוץ. בעיר, לעומת זאת, נוהגים הפינים לצנן עצמם עצמם במקלחת קרה או פושרת, ולחזור לשהייה נוספת בסאונה.

היבטים פיזיולוגיים ורפואיים

תוצאה מיידית של שהייה בסאונה היא עלייה בטמפרטורת הגוף, והגברת פעולתם של המנגנונים לוויסות חום הגוף. הדבר מתבטא בהתרחבות של כלי הדם ובפעילות יתר של בלוטות הזיעה, תהליכים המובילים לירידה בלחץ הדם ובאספקת הדם לאיברים חיוניים בגוף. תגובת הגוף לתהליכים אלה כוללת האצה של קצב הנשימה והדופק, וכן הפרשה של אדרנלין ואנדורפינים. השפעתם של אלה דומה להשפעת מורפיום, מה שנותן הסבר חלקי לתחושה הנעימה שמעניקה השהייה בסאונה.

השהייה בסאונה מרפה את שרירי הגוף ומפחיתה כאבי שרירים ומפרקים. מכוני בריאות וכושר נוהגים לכלול סאונה בין השירותים המוצעים, להרפיית שרירי מתאמנים ועוסקים בספורט.

יש המייחסים לסאונה השפעות רפואיות חיוביות נוספות כגון סיוע בריפוי מחלות כאלו ואחרות, אך אין ראיה מחקרית התומכת בטענות אלה. הימצאות בסאונה איננה פותחת או מחדשת את התאים על פני העור, לא מוציאה רעלים מהגוף ולא מורידה כולסטרול. לעומת זאת, ידוע על השפעות מזיקות של שהייה בסאונה בתנאים מסוימים. בשל העובדה שהסאונה ממריצה את הלב ואת מחזור הדם ומאמצת את הנשימה, היא אינה מומלצת לחולי לב וללוקים במחלות ריאה כגון אסתמה.

הטמפרטורה הקיצונית בסאונה וההזעה המוגברת הנגרמת בעקבותיה, עלולים לגרום להתייבשות מהירה. על-כן, מומלץ על שתיית מים מרובה לפני ואחרי השהייה בסאונה. על פי רוב, שהייה של למעלה מ-15 דקות בסאונה אינה מומלצת, ובסאונות רבות מותקן שעון חול או אמצעי אחר לתזמון השהות בה.

נטען כי סאונה מגבירה את הסיכוי להידבקות במחלות זיהומיות, וכי בשל הטמפרטורה בה היא מהווה קרקע גידול נוחה לחיידקים ונגיפים אחדים.