באר מנוחה

באר מנוחה היא באר בערבה, כ-150 מטר מערבה לכביש 90 וכ-100 קילומטר מצפון לאילת. מקור השם בשמה הערבי של הבאר, ביר אל מליחה (הבאר הטובה - בגלל כמות המלחים הנמוכה שבמים).

הבאר ממוקמת לרגלי גבעות מנוחה ואחיותיה שמצפון וממערב להן, והן עשירות במצוקים בולטים. הבאר היא קדומה אך בתקופה המנדטורית שופצה ונבנתה בתוך מבנה בטון. בעת סלילתו של כביש הערבה, הוקם במקום מחנה עבודה. כן שימשה בעבר תחנת יציאה לבני נוער הרפתקניים, שניסו להגיע בסתר אל פטרה שמעבר לגבול, במרחק 30 ק"מ מזרחה. במקום שתי אנדרטאות לזכר הנופלים בעת ניסיונם זה. השרידים במקום הם מתקופת הברזל והמקום שימש כנקודת שיירות שעברו לכיוון סיני. ליד הבאר, על גבעה רמה, נמצאים שרידי מצד נבטי מהמאה הראשונה. צורתו הייתה מלבנית וממדיו: 18 על 21.5 מטר. בתוכו חדרים ברוחב 3 מטר הערוכים סביב חצר רחבה. בתקופה הרומית הוקם מעל שרידי המיבנה הנבטי מגדל שמידותיו 9.5 על 9.5 מטר ובו 3 חדרים^[1].

בינואר 1945, באר מנוחה שימשה כנקודת חניה לילית למסע ה-14 לאום רשרש, אך בפועל משלחת החקר והמודיעין לנה בסמוך לה, ואליה הגיעה רק למחרת.

בקיץ 1956 התרחשה סמוך לצומת התקפת מחבלים (פדאיון), על אוטובוס שעשה דרכו לאילת. בהתקפה נהרגו 4 איש: 3 חיילים שליוו את האוטובוס ברכב צבאי, ונוסעת באוטובוס^[2].

בשנת 1981, אפשרה המדינה לשמעון (כושי) רימון להקים בסמוך לבאר מנוחה, בקילומטר ה-101, פונדק דרכים, הצופה אלי פטרה, אליה הצליח להגיע הבעלים בשנת 1959 ולחזור בשלום. הפונדק משמש את יעודו עד היום. צומת מנוחה הנמצאת בסמוך, מחברת את כביש 90 עם כביש 40 המגיע מבאר שבע, באמצעות כביש 13 לצומת ציחור.