העת החדשה

קולומבוס בעולם החדש, ציור משנת 1909

עיינו גם בפורטל פורטל היסטוריה הוא שער לחקר ההיסטוריה ומדע ההיסטוריוגרפיה. הפורטל פורש תמונה של אירועים ותהליכים היסטוריים בפרספקטיבה רחבה ומציג את המחקר המדעי העדכני והשתקפותו בערכי ויקיפדיה.

העת החדשה (או העידן המודרני), היא התקופה השלישית והנוכחית בתיקוף ההיסטוריה, על פי המקובל בהיסטוריוגרפיה המערבית. ראשיתה של העת החדשה נקבעה בחלק ניכר מההיסטוריוגרפיה המערבית בשנת 1492, השנה בה גילה קולומבוס את יבשת אמריקה.

העת החדשה מחולקת בהיסטוריוגרפיה לתקופות משנה; למשל, העת החדשה המוקדמת (משלהי המאה ה-15 עד לשלהי המאה ה-18), והעת החדשה המאוחרת (החל מהמאה ה-19).

הגדרות

תיחום על ציר הזמן

מחלוקת על תחילת התקופה

ישנה מחלוקת בדבר סיומה המדויק של תקופת ימי הביניים ותחילתה של העת החדשה, מאחר שהיסטוריון החוקר את איטליה במאה ה-15, לדוגמה, ימצא עצמו חוקר את הרנסאנס, בעוד אחר החוקר את אנגליה בתחילת המאה ה-15, ימצא עצמו בלב ימי הביניים. היסטוריונים מסמנים גם שנים שונות כסוף ימי הביניים. יש הסוברים שימי הביניים הסתיימו בשנת 1492 עם נפילת מעוז המוסלמים האחרון בספרד והמסע של כריסטופר קולומבוס לאמריקה שהתרחשו באותה שנה, אחרים סוברים שהתקופה הסתיימה בשנת 1453 עם נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית ועם סיום מלחמת מאה השנים בין ממלכת אנגליה לצרפת שהתרחשו באותה שנה, בניגוד לכך יש היסטוריונים הסוברים שימי הביניים הסתיימו בשנת 1456 עם המצאת הדפוס. אחרים סוברים שהתקופה הסתיימה רק בשנת 1517 עם תחילת המהפכה הפרוטסטנטית. את סיום תקופת ימי הביניים ואת תחילתה של תקופת העת החדשה מאפיינים שינויים רבים. ביניהם, תחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית בשנת 1517, עליית דגם המדינה המונרכית, תחילת מסעות החקר הימיים, תחילת השינוי הכלכלי-דמוגרפי ותחיית האמנות הקלאסית שהתרחשו לקראת סוף המאה ה-15 באיטליה, ובתחילת המאה ה-16 בצפון אירופה כחלק מהרנסאנס.

הצעות לתיארוך סיום ימי־הביניים

בין התאריכים שהוצעו כמועד סיום ימי הביניים היו:

• 29 במאי 1453, מועד כיבושה של קונסטנטינופול על ידי הטורקים ונפילת האימפריה המזרחית. מהווה תאריך מקביל לתחילת ימי הביניים לפי תיארוך נפילת האימפריה המערבית (תחילת העת החדשה לפי חלק מן ההיסטוריונים הצבאיים).
• 23 בפברואר 1455, תאריך הדפסת הוולגטה על ידי יוהאן גוטנברג והתחלת מהפכת הדפוס (חלק מן ההיסטוריונים של התרבות).
• שנת 1492, יציאת קולומבוס וגילוי אמריקה (היסטוריונים פוליטיים).
• שנת 1517, תחילתה של הרפורמציה הפרוטסטנטית (היסטוריונים של הדת).
• 24 בפברואר 1525 - קרב פאביה הפעם הראשונה ששימוש בנשק חם הוביל לניצחון בקרב, ובכך מסיים את תקופת האבירים שאפיינה את ימי הביניים (חלק מן ההיסטוריונים הצבאיים).
• 1543, השנה בה פרסם קופרניקוס את התאוריה ההליוצנטרית בספר "על תנועתם של גרמי השמים" ובכך נעשה שינוי מחשבתי בדרך בה נתפש העולם (חלק נוסף מן ההיסטוריונים של התרבות).
• המחצית השנייה של המאה ה-18: המהפכה התעשייתית, המצאת מנוע הקיטור, פיתוחים בחקלאות, בדת, בפילוסופיה ובפוליטיקה (המהפכה הצרפתית).

חלוקה לתקופות משנה

העת החדשה המוקדמת

ערך מורחב – העת החדשה המוקדמת

נהוג לתארך את העת החדשה המוקדמת החל מתחילת המאה ה-16 ועד סוף המאה ה-18 (1500-1800 בקירוב). תקופה זו מאופיינת בצמיחה תרבותית, מדעית ופוליטית באירופה הכוללת את קץ הפאודליזם והתפתחותן של ממשלות ריכוזיות ומדינות הלאום הראשונות.

העת החדשה המאוחרת

נהוג לתארך תקופה זו למתחילת המאה ה-19 ועד ימינו אלו (החל מ-1800 בקירוב). את תקופה זו, יש המחלקים לשתי תת-תקופות עיקריות:

1. 1789–1914: עד אמצע המאה ה-19, המצב היה דומה לזה של העת החדשה המוקדמת, בעיקר באירופה בה השלטון המונרכי, זה המלכותי, וזה הקיסרי, נשאר כמו שהיה, והתרבות כמעט ולא השתנתה כאשר המוזיקה הקלאסית ויתר ענפי התרבות האירופאית נשארו כפי שהיו במאה שלפני, בעיקר במרכז ובמזרח אירופה. לקראת שנת 1900, התרבות המערבית השתנתה, תקופה זו מאופיינת בראשית האימפריאליזם האירופאי, המהפכה התעשייתית באירופה, הלאומיות המודרנית וראשית הדמוקרטיה המודרנית (המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקנית, שרק בתחילת המאה ה-20 גרמו לשינוי שיטת השלטון באירופה). בתקופה זו נשארת אירופה הכוח החזק בעולם, כאשר לקראת סופה מתחילים לאתגר את ההגמוניה שלה מדינות כגון ארצות הברית ויפן.
2. 1914 עד ימינו: בתקופה זו העולם ידע שתי מלחמות עולם (מלחמת העולם הראשונה והשנייה), אשר בסופן ובמהלכן האימפריאליזם האירופאי קרס (דה-קולוניזציה), ובעולם עלו שני כוחות מרכזיים - ארצות הברית וברית המועצות. שתי מעצמות על אלו, התחרו ביניהן על ההגמוניה בעולם במסגרת המלחמה הקרה, כאשר בסופה קרסה ברית המועצות, וארצות הברית הפכה למעצמת העל היחידה בעולם. בנוסף, בשנים אלו החלו לצמוח כוחות חדשים בעולם באסיה (יפן, סין והודו) ובאמריקה הלטינית (ברזיל) ואירופה התאחדה במידת מה תחת האיחוד האירופי, אולי בניסיון להחזיר מכוחה.

מאפיינים בולטים

תמורות במגוון תחומים

במהלך התקופה המודרנית, שינויים מרחיקי לכת התרחשו בכל תחומי החיים של בני האדם: דת, פוליטיקה, תעשייה, חברה, כלכלה, מסחר, תחבורה, תקשורת, מיכון, מדע, רפואה, טכנולוגיה ותרבות. תמורות אלה שינו את "העולם הישן" למה שמכונה "העולם המודרני" או "העולם החדש".

משטרים ואידאולוגיות

ייסוד המדינה המודרנית

המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית החלו את התהליך של חיסול המלוכה האבסולוטית באירופה. צורות השלטון החדשות שנוצרו במקומה הובילו ליצירת מושגים ומודלים חדשים של שלטון "מודרני" שמתאפיין במשטר דמוקרטי, וכלל ערכים של שוויון חברתי וחירות האדם.

ההסדר הישן של ימי הביניים התמוטט כאשר אישים כדוגמת הקיסר נפוליאון הכינו קודקסים חדשים של חוק, כמו קוד נפוליאון. החוקים החדשים קידמו אנשים על סמך כישרונותיהם ואופיים, ולא רק על סמך מערכת המעמדות, ששורשיה נבעו בין השאר ממערכת הפאודליזם. המערכת הפוליטית המודרנית של ליברליזם נוצרה, והעניקה כוח למעמדות הנמוכים של החברה. כוח שהתבטא ביצירת גופים נבחרים ופוליטיקה פרלמנטרית. השפעתם של הגופים הנבחרים מוטטה את השלטון המסורתי שנשלט על ידי צווים מלכותיים.

בארצות הברית התפתחה שיטת השלטון של הרפובליקה, שבתחילתה העניקה את זכות הבחירה לכל אזרח לבן וזכר. שיטה זו העניקה את מושכות השלטון לממשלה שמרוסנת על ידי חוקה, וכוחה מורכב ממערכת של איזונים ובלמים בין שלוש הרשויות השונות של הממשל: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. שיטה זו של ממשל שימשה נר לרגליהן של ממשלות בכל רחבי העולם המערבי.

אידאולוגיות חדשות

בעת החדשה, נוסח חיבור חדש בין אדם למולדתו, תרבותו ושפתו, תהליך שהפיק בסופו של דבר את היווצרות הלאומיות. הלאומיות הביאה להתפתחותן של אידאולוגיות חדשות של פשיזם, סוציאליזם, מרקסיזם וקומוניזם. הרצון ליצור עולם חדש ומנותק מהעולם הישן הוביל ליצירת אידאולוגיות חדשות וקיצוניות. באימפריה הרוסית התפתחה תנועת הקומוניזם לבולשביזם ששיאה היה במהפכת אוקטובר שהובילה לחיסול משפחת המלוכה הרוסית של הצארים יצירת ברית המועצות, חיסול משטר הצמיתים והפיכת רוסיה ל"מדינה מודרנית". בגרמניה, לאחר התפטרותו של הקייזר ב-1918 החלה תקופת אי-סדר פוליטי שסללה את הדרך לעליית הנאציזם - תנועה פשיסטית ולאומנית.

• 
  הכרזת העצמאות של ארצות הברית, ב-4 ביולי 1776 אשר הביאה להקמתה של הדמוקרטיה הראשונה בעולם המודרני
• 
  ההשתלטות על הבסטיליה ב-14 ביולי 1789 אשר סימנה את המהפכה הצרפתית - אבן יסוד בהתפתחות הדמוקרטיה והלאומיות באירופה. ציורו של ז'אן-פייר הואל, 1789.
• 
  אדולף היטלר נואם בעצרת נירנברג, ספטמבר 1934. הנאציזם היה שיאו של הפאשיזם והלאומנות באירופה

התפתחות טכנולוגית ומדעית

המהפכה המדעית של המאה ה-17 הובילו להתפתחות המדע ופיתוח שיטות מחשבה "מודרניות" של הסקת מסקנות והבנה של היקום הפיזי והביולוגי שמסביב לאדם. כתוצאה מתהליך זה תגליות מדעיות רבות פרצו לעולם ושינו אותו. תגליות והמצאות כגון הטלפון, רדיו, קרני רנטגן, מיקרוסקופ, חשמל ומחשב תרמו בצורה ניכרת לשינוי מהיר ועצום בצורת החיים של האדם, ובחברה האנושית. חיי האדם הוארכו ושופרו בצורה ניכרת הודות לגילויים רפואיים. גילויים כגון אנטיביוטיקה וחיסון הביאו ליצירת דרכים חדשות להיאבק במחלות. פיתוח ענפי הכירורגיה, תרופות, אתיקה רפואית וגנטיקה הובילו לשינוי רדיקלי בטיפול הרפואי, בניהול בתי החולים ובמניעת מחלות ומגפות.

מדע המלחמה שונה לגמרי עם יצירתם של כלי נשק חדשים "חמים", כגון הרובה, התותח, האקדח ומקלע. פיתוח חומר נפץ שינה את מגבלות המלחמה. המצאת כלי נשק מתוחכמים וממונעים כגון הטנק, המטוס, מטוס סילון והטיל שינו את שדה הלחימה מקרב פנים מול פנים, ללחימה בסדר כוחות גדול והרסני. המצאת כלי נשק להשמדה המונית כגון פצצה גרעינית, פצצת מימן נשק כימי ונשק ביולוגי יצרה את האפשרות של השמדתה של האנושות כולה.

תאוריות מדעיות חדשות כגון אבולוציה ופסיכולוגיה ופסיכואנליזה שינו את הגישה המסורתית של האנושות לעצמה ולמוצאה.

התפתחות התעשייה בעת החדשה שינתה באופן דרסטי את עיסוקיו של האדם.

• 
  אייזק ניוטון (25 בדצמבר 1642 - 31 במרץ 1727) היה פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי, אשר נחשב לאחד המדענים הגדולים בכל הזמנים. רבים רואים בו את מבשר המהפכה המדעית
• 
  אלברט איינשטיין (4 במרץ 1879 - 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים
• 
  המודל ההליוצנטרי אשר הפך לקונצנזוס בקרב הקהילה המדעית החל מהמאות ה-16 וה-17, הוא אחד מהחידושים המשמעותיים של המהפכה המדעית
• 
  ציור של הצייר הצרפתי גוסטב דורה המתאר את התיעוש של לונדון. המהפכה התעשייתית אשר ראשיתה בבריטניה, שינתה לחלוטין את חיי האדם

חברה ותרבות

גישה חדשה אל הדת החלה להופיע בעת החדשה, כאשר ברחבי העולם הכוחות המסורתיים של הדתות ומוסדותיהן איבדו את כוחם. תהליך זה נראה בבירור בעולם הנוצרי עם היחלשות כוחה של הכנסייה. רצון חדש לחופש אישי ממה שכונה, על ידי האנשים שרצו בכך, "מגבלות דתיות", הוביל להתפתחות מתירנות שנתקבלה על ידי חלקים נרחבים מהעולם המערבי. תופעות של קיצוניות דתית התפתחו אף הן, ויצרו בדתות שונות את הפונדמנטליזם. תהליך של יצירת שוויון בין המינים בפוליטיקה ובכלכלה הוליד את התנועה לשחרור האשה, ואת הפמיניזם.

השילוב, וההשפעה המשותפת של כל השינויים הקיצונים ומרחיקי הלכת שקרו בפוליטיקה, כלכלה, תעשייה, מדע, רפואה, טכנולוגיה, ותרבות בעולם שינו, וממשיכים לשנות את העולם, למה שמכונה המודרנה.

• 
  מרכז העיר ניו יורק. אחת התמורות הגדולות ביותר שאירעו והואצו המהלך העת החדשה היה תהליך האורבניזציה, במהלכו רבים עזבו את הכפר על העיר. כיום, למעלה ממחצית אוכלוסיית העולם מתגוררת בעיר
• 
  מרטין לותר, היה מוביל הרפורמציה הפרוטסטנטית, אשר הייתה תנועה שקראה לשינוי ערכי ומוסדי בכנסייה הרומית הקתולית במאה ה-16. הרפורמציה הפרוטסטנטית מסמנת מגמות של התמתנות וליברליזציה דתית
• 
  מגדלי התאומים בוערים בעת פיגועי 11 בספטמבר, אשר היו שיאו של הטרור

פילוסופיה והגות

יחד עם השינויים הטכנולוגיים והחברתיים התפתחו זרמים חדשים בפילוסופיה. דקארט (1596-1650), "אבי הפילוסופיה החדשה", חידש את המסורת הפילוסופית בכך שבדומה לסוקרטס, התעקש שנקודת המוצא של הפילוסוף היא ספקנית. בניגוד לפילוסופיה של ימי הביניים שנקשרה קשרים הדוקים עם הדת, הפילוסופיה החדשה שאפה לבנות שיטה פילוסופית שבה שכלו של הסובייקט הוא מקור הלגיטימציה של הידע (דקארט ביקש להוכיח את קיום האל באמצעות מחשבתו בלבד).

בפילוסופיה של המאות ה-17 וה-18 מקובל לחלק את הפילוסופים לשני זרמים מרכזיים. דקארט חידש את המסורת הרציונליסטית, שמקורה עוד באפלטון. מולם התחדש הזרם האמפיריציסטי (הנסמך על אריסטו). קאנט איחד בין הזרמים ואז התחיל עידן הנאורות.

העת החדשה הייתה גם נקודת ציון משמעותית בתולדות הפילוסופיה הפוליטית. נהגו בה חלק ניכר מן הרעיונות שמהווים את התשתית למדינה המערבית המודרנית, כגון זכויות האדם (סוף המאה ה-17), והפרדת הרשויות (אמצע המאה ה-18).

בעת החדשה המאוחרת (סוף המאה התשע-עשרה), קמו שני זרמים חדשים עיקריים. הפילוסופיה האנליטית, אשר עוסקת בלוגיקה ובשפה כאמצעים המרכזיים למימוש העשייה הפילוסופית. אבות הפילוסופיה האנליטית הם פרגה אשר היווה השראה עבור הזרם כולו וראסל אשר הביא לפרסום וההכרה של הזרם. המסורת השנייה מכונה פילוסופיה קונטיננטלית וצורת הכתיבה בה "חופשית" יותר ו"קפדנית" פחות. אסכולות קונטיננטליות חשובות הן האקזיסטנציאליזם, הפנומנולוגיה, התיאוריה הביקורתית, הפוסט-סטרוקטורליזם והפוסטמודרניזם.

• 
  תומאס הובס, אחד הפילוסופים הפוליטיים המובילים של העת החדשה.
• 
  רנה דקארט, אבי הפילוסופיה החדשה. היה נוצרי אדוק אך בשיטתו שהולידה את הביטוי המפורסם "אני חושב משמע אני קיים" פרץ את הדרך לפילוסופיה שאינה תאולוגית.
• 
  עמנואל קאנט - תאוריית האידיאליזם הטראנסנדנטלי שלו מהווה בעיני רבים איחוד של הזרם הרציונליסטי והזרם האמפיריציסטי וכתוצאה מכך איפשרה לפילוסופיה להתקדם לקראת שאלות חדשות
• 
  פרגה אבי הפילוסופיה האנליטית

אמנות ואדריכלות

ערכים מורחבים – אדריכלות הרנסאנס, אדריכלות מודרנית, אדריכלות פוסט-מודרנית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

היהדות בעת החדשה

ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל#העת החדשה

קיים דיון בין ההיסטוריונים כיצד לתקף את ראשית העת החדשה בתולדות עם ישראל:

• ישנם הטוענים שגירוש ספרד ב-1492, ויצירת הקהילות החדשות מסביב לים התיכון וברחבי האימפריה העות'מאנית מסמנים את תחילתו של עידן זה.
• ההיסטוריון בן-ציון דינור, ראה בהתעוררות הלאומית של עם ישראל כמסמנת את תחילת העת החדשה ביהדות. הוא מציין את שנת 1700, השנה בה הגיעה שיירת רבי יהודה החסיד לירושלים, כאירוע הפתיחה לעת החדשה בתולדות ישראל.
• ההיסטוריון שמעון דובנוב רואה במהפכה הצרפתית ובמתן שוויון זכויות ליהודים בצרפת את תחילתה של העת החדשה.
• שמואל אטינגר מסמן את הסופות בנגב ב-1881 ושגשוגה של האנטישמיות המודרנית במערב אירופה, בשלהי המאה ה-19 את ראשיתה של התקופה.

במאות ה-18 וה-19, היהודים שבו למערב אירופה, ולקחו חלק בתמורות הכלכלה ועליית הקפיטליזם. יהודים רבים רכשו השכלה כללית, בעיקר לצורך השתלבות בחברה שסביבם, מהלכים שהשפיעו על תהליכי חילון. במקביל, התגוונה התרבות היהודית במזרח אירופה עם היווצרות תנועת החסידות של הבעש"ט. בשלהי המאה ה-18 נוצר המרכז היהודי החשוב באמריקה והחל להתפתח פלורליזם דתי ויצירת הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי שפרשו מזרם האורתודוקסי, . במקביל התפתחה במזרח אירופה התנועה הלאומית היהודית – הציונות. תנועה זו הקימה יישוב יהודי מודרני בארץ ישראל שהחיה את השפה העברית.

במלחמת העולם השנייה אירעה השואה כתוצאה של האנטישמיות המודרנית. מתוך הקיבוץ היהודי בעולם שמנה כ-16 מיליון נפש, הנאצים רצחו כשישה מיליון יהודים. בעקבות השואה הנהיגה הציונות מאבק פוליטי להקמת מדינה ליהודים. בשנת 1948 בעקבות החלטת האו"ם, ועם סיום המנדט הבריטי הכריזו מנהיגי היישוב על הקמת מדינה ריבונית לעם היהודי בארץ ישראל ושמה מדינת ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה מדינת ישראל להיות המרכז החשוב ביותר של העם היהודי, שבו כשבעה מיליון יהודים. ברחבי העולם מתקיימות קהילות יהודיות רבות שהגדולה בהם היא יהדות ארצות הברית.

ראו גם

• ימי הביניים
• רנסאנס
• מודרניזם
• פוסטמודרניות

לקריאה נוספת

• פרד ברונר, אילן רחום, המעצמה העולמית הראשונה: ספרד, אירופה ואמריקה בראשית העת החדשה, ירושלים : הוצאת כרמל, תשס"ז 2007.
• חיים ברקוביץ, מסורת ומהפכה : תרבות יהודית בצרפת בראשית העת החדשה, (תרגום: מאנגלית - איילת סקסטין ; עריכה לשונית - יהושע גרינברג), ירושלים : הוצאת מרכז זלמן שזר, תשס"ז 2007.
• שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל, (עורך: חיים הלל בן-ששון), ג: העת החדשה, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ט-1969.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא העת החדשה בוויקישיתוף

• היסטוריה מודרנית, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

העת החדשה על ציר הזמן
ציר הזמן

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36278563העת החדשה