העת החדשה המוקדמת

העת החדשה המוקדמת (באנגלית: Early modern period) הוא השם שניתן בהיסטוריוגרפיה המערבית לחלקו הראשון של העידן המודרני, מתחילת המאה ה-16 עד סוף המאה ה-18 (1500-1800 בקירוב). התקופה הקודמת לה בתולדות התרבות המערבית היא ימי הביניים המאוחרים, וזו שלאחריה היא העת החדשה המאוחרת. היסטוריונים נוהגים להשתמש במאורעות היסטוריים חשובים כתאריכים סמליים לציון סופה של תקופה אחת ותחילתה של תקופה חדשה, אף שהחלוקה מלאכותית בלבד. את ראשית העת החדשה המוקדמת מקובל לציין בגילוי אמריקה ב-1492 ואת סיומה בפרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789, אך ישנם היסטוריונים החולקים על כך. התקופה מתחילה בתקופת הרנסנס, המתאפיינת בתחיית המחשבה, האמנות ותחומים רבים נוספים. היא מכונה גם "תקופת התגליות", מאחר שבה יצאו רבים למסעות בימים, ולמעשה בה גילו את רוב היבשות והאזורים שלא היו ידועים לפני כן. בתקופה זו מתחיל ערעור מעמדה של הכנסיה עם הופעת הרפורמציה. למרות ההתקדמות הרבה, שיטת השלטון לא השתנתה ונותרה המונרכיה האבסולוטית במשך כל התקופה, עד למהפכה הצרפתית שהביאה את ראשית הרצון לדמוקרטיה לאירופה.