קורפורציה

ערך זה עוסק במעמד חברתי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קורפורציה (פירושונים).

קורפורציה (בעברית: שְׂדֵרָה) היא מעמד חברתי בעל זכויות מיוחדות, יחידת-בניין מרכזית של הסדר הציבורי בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת.

מקור המילה "קורפורציה" במילה הלטינית corpus, שפירושה "גוף". בימי הביניים באירופה שימש המושג קורפורציה לתיאור גופים משפטיים בעלי חוקים, מנהגים ומערכות משפט משל עצמם, שהתבדלו האחד מהשני והיו נבדלים מחצר השליט וממנגנונו. היו מסמכים משפטיים שהגדירו במדויק את מעמדה של כל קבוצה דתית, אתנית וחברתית בהסדר הקורפורטיבי. כל קורפורציה קיבלה מהפיאודל המתאים סמכויות שלטוניות, סמכויות גביית מיסים וסמכויות שיפוט כלפי חבריה.

החברה באירופה של ימי הביניים הייתה מאורגנת בצורה קורפורטיבית, ולכל קורפורציה היה מעמד מדיני וחברתי משל עצמה, עיסוק כלכלי, זהות אתנית ומקום מגורים. הקורפורציות השונות התקיימו זו לצד זו, לעיתים תוך התנגשות בין זכויות של האחת לזכויות של קורפורציה אחרת. החלוקה המעמדית באירופה הייתה תופעה ותיקה ששורשיה עוד בעת העתיקה. עם התפתחות הפיאודליזם בימי הביניים, הפכה החלוקה לנוקשה יותר והניידות החברתית בין המעמדות צומצמה. המהפכה הצרפתית נתנה תנופה גדולה לביטול החלוקה המעמדית, ובמהלך המאה ה-19 בוטלה חלוקה זו במרבית מדינות אירופה.

באופן בסיסי התבטא עיקרון זה בחלוקת החברה לשלושה גופים עיקריים. לכל אחד היו מוסדות ומועצות נבחרות משלו, שהשתתפו בתהליך קבלת ההחלטות, כגופים מחוקקים או מייעצים: הראשונה, הכמורה; השנייה, האצולה; והשלישית, פשוטי העם. בכל אחת מאלה היו חלוקות פנימיות רבות. הגילדות, לדוגמה, היו חלק מהמשטר הקורפורטיבי. לכל גילדה בימי הביניים היה מכתב זיכיון (לרוב מהמלך) שהעניק לה שליטה בלעדית בתחום מקצועה בעיר בה פעלה. על בעלי המלאכה נאסר על פי חוק להפעיל עסק אלא אם כן הם חברים בגילדה, ורק לאומנים הותר להיות חברים בגילדה. לפני קביעתם בחקיקה, נקראו אגודות אלו "אגודות בעלי מלאכה". הכנסייה במובנה הרחב הייתה קורפורציה, ומבין החזקות שבהן. כל הכמרים והנזירים היו בעלי זכויות מוגדרות מתוקף מעמדם הדתי, ולכנסייה היו סמכויות שיפוט כלפיהם. בזכות הסכם הפאקס דאי היו אנשי קורפורציית הדת מוגנים מפני גזילת רכושם או חייהם.

במשטר הקורפורטיבי הייתה הקהילה היהודית קורפורציה בפני עצמה. הקהילות היהודיות קיבלו כתבי זכויות שהקנו להם זכות לעסוק לפרנסתם בתחומים מוגדרים, בעיקר הלוואות בריבית, משכונות וסחר בחפצים משומשים. ניתנה לקהילה סמכות גביית מיסים, הוגדרה אוטונומיה שיפוטית פנימית, והוגדר גובה וסוג המיסים שעל הקהילה לשלם לשליט בתמורה לזכויות אלו.

עם עליית מערכת השלטון האבסולוטית נולד מושג המדינה כפי שהוא מוכר היום, והקורפורציות הלכו והתמוססו: בצרפת הן פורקו רשמית במהלך המהפכה, בעיקר באמצעות צווי אוגוסט 1789, ובשאר שטחי אירופה התרחש הדבר במהלך הדרגתי ומקוטע יותר. גם המבנה הקורפורטיבי של הקהילה היהודית עמד בסתירה למגמות השלטון ושאיפותיו, ולכן הוטלו הגבלות על השיפוט היהודי הפנימי ונאסרה או הוגבלה אפשרות הטלת חרם. מאידך, היה השלטון מעוניין בכספי המיסים מהיהודים ולכן לא פורקה מסגרת הקהילה היהודית, מסגרת ששימשה כלי לגביית מיסים.

שרידי גישה קורפורטיבית ניתן לראות בלשכת עורכי הדין בישראל המסמיכה את עורכי הדין ובעלת סמכויות שיפוט עבורם או לשכת רואי החשבון וכן (בהיפוך) אצל דיפלומטים שהמדינה המארחת אותם מנועה מלשפוט אותם היות שיש להם מעמד משפטי קורפורטיבי ייחודי.