המרכז הרפואי לבריאות הנפש - מזור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המרכז הרפואי לבריאות הנפש - מזור
Mazra logo.jpg
לוגו 50 שנה למזרע (שנת 2004)
גיאוגרפיה
מיקום עכו
מאפייני הארגון
סוג בית חולים פסיכיאטרי
אוניברסיטה אוניברסיטת חיפה, הטכניון, הפקולטה לרפואה בצפת
שירותים
מיטות 300

המרכז לבריאות הנפש - מזור (מוכר גם בשם בית החולים לבריאות הנפש מזרע), הוא בית חולים פסיכיאטרי הממוקם בעכו, ומספק שירותים פסיכיאטרים לתושבי אזור צפון ישראל - הגליל העליון, הגליל התחתון והגליל המערבי.

פעילות

בבית החולים 309 מיטות אשפוז ו-60 מיטות ביחידה להכנה לקהילה. בנוסף מגיעים אליו 25 מאושפזי יום (שאינם ישנים בבית החולים).

המרכז משמש גם להכשרת סטודנטים לסיעוד, לעבודה סוציאלית, לפסיכולוגיה ולריפוי בעיסוק מאוניברסיטת חיפה וסטודנטים לרפואה מהטכניון ומהפקולטה לרפואה בצפת, וכן מתקיימים שיתופי פעולה למטרות טיפול ומחקר עם פקולטות וסטודנטים לקרימינולוגיה, למשפטים ועוד.

בית החולים מפעיל שרות קהילתי הכולל:

  • מרפאות פסיכיאטריות למבוגרים בערים נהריה, עכו וכרמיאל ומרפאה פסיכיאטרית לילד ונוער בנהריה וכרמיאל. למרפאות שלוחות הפועלות בערים מעלות (מבוגרים וילד ונוער) ועראבה (מבוגרים).
  • מרפאת מעקב, בה מופעלת תוכנית ייחודית לטיפול בהתקף פסיכוטי ראשון. התוכנית מבוססת על מודל שפותח בארצות הברית על ידי המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית. במטרה לצמצם נזקים שכיחים של פסיכוזה ראשונה ולשנות את מהלכה באמצעות התערבות אינטנסיבית מוקדמת שיטה טיפולית אינטנסיבית.

היסטוריה

בית החולים נוסד בשנת 1954 כ"כפר עבודה" לחולים כרוניים – מודל שהיה מקובל אז באירופה וארצות הברית. הרעיון שעמד מאחורי הקמתו היה לתת מענה לאוכלוסייה גדולה של מטופלים, שרובם הגיעו בגלי העלייה, שבתום הגלים החריפים של מחלתם נזקקו למסגרת שתוכל לקלוט אותם ולסייע להם להשיג את מירב השיפור ולמצות יכולתם בתחומי החיים השונים. באותה תקופה לא היו קיימות חלופות בקהילה, והחשיבה הייתה להקים כפר כמיני-קוסמוס אוטונומי, שישרת את "התושבים" וגם ייצר מסגרות שונות המאפשרות מגעים טיפוליים מבוקרים.

ה"כפר" הוקם במקום מחנה המעצר מזרעה במבנים ששימשו מחנה צבאי בריטי על שפת הים מצפון לעכו. הכפר אוכלס בכשלושים נשים, עם מחלת נפש ממושכת, שהועברו מבית החולים עכו הסמוך, התנאים הפיזיים היו ירודים וקשים – ללא חשמל, מים לא נקיים ושירותים מחוץ למבנה. בודדים מהצוות המטפל היו בעלי השכלה וניסיון פסיכיאטרי. הצוות היה ברובו לא מקצועי וללא ניסיון בתחום אך עם חזון, תחושת שליחות, מסירות ורצון לנתינה. הלמידה והתמקצעות היו תוך כדי העבודה כשהמורים הבולטים הם דר' פליגלמן ואחריו דר' זוסמן והאחות הראשית אנאליז. מלכתחילה הושם דגש רב על תעסוקה והתפתחו במקום: מתפרה, אריגה, גן ירק, שפניה, חנות למכירת עבודות היד. המטופלות גם היו שותפות לעבודות אחזקת המקום כניקיון ובישול. גישת הצוות הייתה שיקומית.

ב-31 באוקטובר 1957 נחנכו מבנים חדשים בבית החולים, שהוסיפו עוד 132 מיטות על ה-200 שכבר היו במקום. עם התרחבות המקום נוספו אליו גם גברים[1].

עם השנים הפך המקום לבית חולים מודרני המטפל במגוון מחלות נפשיות ובמצבים פעילים וממושכים. התפתחו מחלקות סגורות, פתוחות ושיקומיות, והתפתח המערך של מרפאות לבריאות הנפש בגליל המערבי. צוות המטפלים עבר תהליך של התמקצעות, בבית החולים מכשירים סטודנטים ברפואה ובמקצועות פרה-רפואיים, וצוות בית החולים עוסק גם במחקר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0