דורא

דורא
دورا
טריטוריה	הרשות הפלסטינית
נפה	חברון
ראש העיר	מוסטפא ח'ליל רג'וב
גובה	860 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	39,336 (2017)
אזור זמן	UTC +2

דוּרַא (בערבית: دورا) היא עיר בנפת חברון של הרשות הפלסטינית, כ-7 ק"מ דרום-מערבית לחברון. לפי הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה, חיים בעיר 39,336 תושבים (נכון ל-2017)^[1]

היסטוריה

הכפר דורא, המזוהה עם אדוריים הקדומה, יושב בחלקו על תל קדום. על צלעו נמצאו מערות קבורה עם פתחים מרובעים. בכפר נערך סקר ארכאולוגי לאחר מלחמת ששת הימים, שהניב ממצאים מגוונים; במטע של עצים נשירים השוכן במדרון הדרום-מזרחי של התל נמצאו חרסים מתקופת הברזל (II), מהתקופה ההלניסטית (חרסים רבים), מהתקופה הביזנטית ומימי הביניים. במדרון הצפון-מזרחי של התל נמצאו בחצרות בתים חרסים רבים מן התקופה ההלניסטית, ושתי טביעות חותם רודיות.^[2]

העת העתיקה

ערך מורחב – אדורים

דורא נזכרת לראשונה ברשימת הערים בפפירוס אנאסטאזי א ובמכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס. בתנ"ך מוזכרת דורא בשם "אדורים" (דברי הימים ב' י"א, ט) כאחת הערים שבוצרו על ידי רחבעם. ובספר היובלים (לח',י') מופיעה כמקום מיתתו של עשו אבי אדום (עם) לאחר שנורה למוות בידי יעקב ובניו לשבטי ישראל. פרעה שושנק הראשון ערך מסע צבאי לכנען בשנת 925 לפני הספירה ומפרט את הערים שכבש, מספר 19 ברשימה הוא ככל הנראה דורא, אולם החוקרים סבורים כי ייתכן ומדובר בהתייחסות ליישוב אחר שאינו ידוע, צפונה יותר בממלכת ישראל. בראשית המאה השישית לפני הספירה תקפה האימפריה הנאו-בבלית את ממלכת יהודה, וחלקה הדרומי מדורא ועד מרשה, נפל לידי ממלכת אדום.

בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, האזור היה חלק ממלכת בית תלמי. היישוב מוזכר בפפירוסים של זנון בשנת 259 לפנה"ס כ"עיר מבצר". על פי יוסף בן מתתיהו, יוחנן הורקנוס לכדה ולחץ על יושביה האדומים למול את ילדיהם ולהתגייר^[3]. בתקופה הרומית בארץ ישראל נכללה ברשימת הערים שנבנו מחדש על ידי הקונסול הרומי אולוס גביניוס. היא שימשה בין השנים 57–47 לפנה"ס כבירת מחוז ("סינדריה") אדום המזרחית. לאחר מכן, סופחה למחוז יהודה הצפוני לה, ואוכלוסייתה הפכה ליהודית בעיקר, עד למרד מרד בר כוכבא.

עם התפשטות הנצרות באזור בתקופה הביזנטית (סביב סוף המאה ה-4 לספירה), הפכה לעיר נוצרית^[4].

ימי הביניים

בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל התאסלמו בהדרגה תושבי העיר.

בתקופה הממלוכית בארץ ישראל הוקם במערב דורא מבנה מקאם המיוחס לנח ("א-נבי נח"), בתוך חורשת עצי אורן ירושלים. המבנה משמש כמקום תפילה ומסביבו בית קברות. מצבת הקבר נמצאת במבנה רבוע עם כיפה לבנה והיא עטופה ביריעה ירוקה. גם המסגד הגדול בדורא נקרא על שם נח, "ג׳מע א-נבי נוח"^[5].

התקופה העות'מאנית

במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האזור.^[6], בהמשך, התקוממו תושבי דורא כנגד אבראהים פאשא, שנלחם בשלטון העות'מאני^[7].

חוקר ארץ ישראל, הצרפתי ויקטור גרן, ביקר בדורא ב-1863 וכתב:

בשעה שתיים וחמש עשרה דקות הגענו לגב ההר. שם פנינו מזרחה, ובשעה שתיים וחמישים וחמש דקות חנינו בדורא. עיירה זו היתה מוקד ההתקוממות שפרצה זה לא כבר בכל הר חברון נגד ח'ורשיד פאשה, מושל ירושלים, ושדוכאה מיד בתחבולות ובחוזק יד. מצאתי את התושבים עוד נסערים במידת מה עקב המאורעות שהתרחשו. מספרם חמשת אלפים, ויצאו להם מוניטין של אמיצים, נמרצים וקנאים. סיירתי ברחובות הראשיים. נציבי עמודים עתיקים אחדים ומספר גדול בערך של אבני גזית עקורות מבניינים עתיקים ומשוקעות בבתים ערביים מעידים שדורא יושבת על גבי עיר מערי יהודה, שאבניה שימשו שוב לבניינה. באותו אופן נבנו גם שני קסרקטינים, שבעת סיורי גרו בכל אחד מהם כשלושים באשי. מעל דלתו של כל אחד מהם משמש כמשקוף גוש אבן נאה שהיה לפנים מעוטר בתגליף אך הוא מחוק מאוד עכשיו. ממערב דרום מערב לעיר עומד על גבעה 'ולי' נודע, ויש בו ארון קבורה ענק, שלפי המסורת הונחה בו גופתו של נח. הקבר הזה מכוסה שטיח, המוחלף מפקידה לפקידה, ופוקדים אותו עולי רגל רבים יחסית. השיח' שהראהו לי הוסיף ואמר שהמסורת הקושרת בו את שם האב הזה ימיה כימות עולם, והסביר שאין מקום לתמיהה לנוכח הגודל הבלתי רגיל של הסארקופאג, שהרי 'הנביא' הזה (זה התואר שנותנים המוסלמים לנח ) היה ענק.

— ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שלישי: יהודה (ג), ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1983; עמ' 241

המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי, השתייכה דורא לנפת חברון, הייתה היישוב המרכזי בהר חברון והיו לה 99 ישובי בת עצמאיים, ששמרו על זיקה ליישוב האם. העיירה הייתה מחולקת אז לשניים: דורא אל אמריה ודורא אל ערג'ן^[8].

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בדורא הייתה אוכלוסייה של 5,834 נפש, כולם מוסלמים^[9]. במפקד 1931 היו בדורא, יחד עם כל כפרי הבת, 7,255 תושבים כולם מוסלמים^[10]. בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 9,700 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 240,704 דונם. אשר מתוכם הוקצו 3,917 לחקלאות שלחין, ו-90,637 לגידולי דגנים^[11].

שלטון ישראלי

בינואר 1967 הוכרזה העיירה כרשות מוניציפלית, רק שישה חודשים לפני כיבושה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים.

תחת הרשות הפלסטינית

בשנת 1995 עברה השליטה המלאה בדורא לידי הרשות הפלסטינית ("שטח A"), והתמקמו בה משרדי ממשלה ורשויות רבות, כך שעלתה חשיבותה בפוליטיקה ובממשל הפלסטיני.

בקיץ 2014, במהלך החיפוש אחר שלושת הנערים שנחטפו בגוש עציון, פשט צה"ל על הכפר עם 150 חיילים. בעימותים נהרג מאש צה"ל מוחמד דודין, בן 15^[12].

ספורט

במערב העיירה שוכן האצטדיון הבינלאומי דורא המשמש את הקבוצה המקומית שבאב דורא מליגת העל הפלסטינית^[13].

הקשר היהודי

יצחק בן-צבי ביקר בדורא ב-1935 ותיאר אותה ככפר הגדול והמאוכלס ביותר באזור חברון. הוא תיעד מסורת מקומית, לפיה משפחת מסלמאה המתגוררת בכפר וביישובים הסמוכים היא ממוצא יהודי. הוא סיפר כי המשפחה מרוכזת ברחוב מסוים בדורא הידוע בשם חארת' אל-מסלמאה. זקני המשפחה סירבו להודות בכך בהתחלה, אך בסופו של דבר הודו כי הם התאסלמו לאחר כיבוש האזור על-ידי צלאח א-דין^[14].

לפי צבי מסיני, תושבי דורא הם צאצאי יהודים, כולל חמולת רג'וב, אליה משתייך ג'יבריל רג'וב (ולכן נפגש עם הרב עובדיה יוסף^[15]) ושימרו מסורות יהודיות, כולל נוהל קבורה יהודית השונה מהותית מהנהוג באסלם: שימוש במערות קבורה, שימור הקברים ועלייה אליהם כל שנה^[16].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דורא

אתר האינטרנט הרשמי של דורא
מידע על אתר 5311 דורא, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות

Welcome To The City of Dura
Dura, Welcome to Palestine
Survey of Western Palestine, Map 21: IAA, Wikimedia commons
Dura Town (Fact Sheet), המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ)
Dura Town Profile, ARIJ
Dura Area Photo, ARIJ
The priorities and needs for development in Dura town based on the community and local authorities' assessment, ARIJ
1946 survey with detailed plans.

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
^ משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא ירושלים, 1972, עמ' 62-63
^ מוזיאון העם היהודי, גיור העם האדומי: ברית המילה הגדולה בהיסטוריה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018
^ אבי יונה, עמ' 96.
^ אלי שילר, קברי הנביאים באסלאם בתוך: דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, עורך: אלי שילר ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמוד 59
^ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund., 1905, עמ' 356-343
^ Robinson and Smith, 1841, vol 3, pp. 2-5
^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, 2010; עמ' 224
^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21
^ Mills, 1932, p.67
^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
^ קטינים פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית, לאחר מבצע "עופרת יצוקה" באתר בצלם
גדעון לוי ואלכס ליבק, הנער מדרום הר חברון שגורלו המר אינו מעניין את ישראל, באתר הארץ, 27 ביוני 2014
^ אורי לוי, הליגה הפלסטינית מציגה: סיפורים מרגשים, בעיות בטחוניות, מהומות ענק - וכדורגל, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2016
^ בן-צבי, יצחק (1966). שאר ישוב (שנייה ed.). ירושלים: יד בן צבי. p. 408.
^ ישראל כהן, ‏ג'בריל רג'וב לכיכר השבת: 'הרב עובדיה יסייע לשלום', באתר כיכר השבת, 29 ביולי 2013
^ צבי מסיני, ההתחברות - בעיית ארץ ישראל שורשיה ופתרונה, הוצאת ליעד, 2014, עמוד 42

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39181152דורא

[אוכלוסייה-1] 1.0 ^1.1 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה

[:02-2] משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא ירושלים, 1972, עמ' 62-63

[3] מוזיאון העם היהודי, גיור העם האדומי: ברית המילה הגדולה בהיסטוריה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018

[4] אבי יונה, עמ' 96.

[5] אלי שילר, קברי הנביאים באסלאם בתוך: דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, עורך: אלי שילר ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמוד 59

[6] Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund., 1905, עמ' 356-343

[7] Robinson and Smith, 1841, vol 3, pp. 2-5

[8] עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, 2010; עמ' 224

[9] Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21

[10] Mills, 1932, p.67

[11] Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26

[12] קטינים פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית, לאחר מבצע "עופרת יצוקה" באתר בצלם
גדעון לוי ואלכס ליבק, הנער מדרום הר חברון שגורלו המר אינו מעניין את ישראל, באתר הארץ, 27 ביוני 2014

[13] אורי לוי, הליגה הפלסטינית מציגה: סיפורים מרגשים, בעיות בטחוניות, מהומות ענק - וכדורגל, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2016

[14] בן-צבי, יצחק (1966). שאר ישוב (שנייה ed.). ירושלים: יד בן צבי. p. 408.

[15] ישראל כהן, ‏ג'בריל רג'וב לכיכר השבת: 'הרב עובדיה יסייע לשלום', באתר כיכר השבת, 29 ביולי 2013

[16] צבי מסיני, ההתחברות - בעיית ארץ ישראל שורשיה ופתרונה, הוצאת ליעד, 2014, עמוד 42

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

Flag of Senegal יישובי נפת חברון
ערים	חברון • דורא • חלחול • יטא • דאהרייה
מועצות מקומיות	בני נעים • בית עווא • בית אולא • בית אומר • דיר סאמת • אידנא • ח'אראס • נובא • סעיר • א-סמוע • צוריף • תרקומיא • תפוח
כפרים	אום אל-ח'יר • אל-בקעה • בית עמרה • בית ענון • בית כאחיל • בית א-רוש אל-פוקא • אל-בורג' • דיר אל-עסל אל-פוקא • א-דווארה • חדב אל-פוואר • אל-חילה • חוריז • אמריש • ח'ירבת כרמה • אל-כרמל • ח'אלת אל-מאיה • חֻ'רסא • אל-כום • ח'ירבת סאפא • ח'רבת זנוטה • ח'ירבת א-סימיא • מג'ד • קַלְקַס • קילה • רמאדין • א-ריחייא • א-שויוח' • שיוח' אל-ערוב • א-סורה • א-טבקה • אל-עודייסה • זיף • ראבוד • קורייסה
מחנות פליטים	אל-ערוב • אל-פוואר
נפות הרשות הפלסטינית