עמוס קלונר

עמוס קלונר

עמוס קלונר, נובמבר 2008
עמוס קלונר, נובמבר 2008
לידה	26 בפברואר 1940 (גיל: 84)
ענף מדעי	ארכאולוגיה
מקום מגורים	ישראל
פרסים והוקרה	פרס א.מ.ת
תרומות עיקריות
חפירות ארכאולוגיות בירושלים וביהודה

עמוס קלונר

עמוס קלוֹנר (נולד ב-26 בפברואר 1940) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וחתן פרס א.מ.ת במדעי החברה: ארכאולוגיה, לשנת 2005.

ביוגרפיה

עמוס קלונר נולד וגדל בגבעתיים בבית ציוני עם ערכי עבודה. הוא האמצעי בין שלושה ילדים, הוריו הם דינה ופסח קלונר שעלו כחלוצים מפולין ורוסיה בשנות השלושים. אביו עבד שנים רבות כפועל בניין ורק במלאת לו חמישים נהיה מנהל חשבונות. עמוס קלונר היה חבר השומר הצעיר ומדריך בתנועה והיה פעיל מאד בידיעת הארץ. למד בתיכון חדש בתל אביב שם בשיעורי תנ"ך החל להתעניין בהיסטוריה של העולם העתיק וארץ ישראל בכלל זה. בצבא שירת בנח"ל המוצנח. השתתף בפעולות מחקריות התנדבותיות וביניהן המשלחת למדבר יהודה ב-1961. למד את לימודיו האקדמיים מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. עשה תואר ראשון בארכאולוגיה וגאוגרפיה בשנים 1962–1965, תואר שני בארכאולוגיה בשנים 1969–1972 ודוקטורט בשנים 1975–1980. נושא עבודת הדוקטורט היה "קברים וקבורה בירושלים בימי הבית השני" והוא נערך בהדרכת הפרופסורים הארכאולוג אברהם נגב וההיסטוריון שמואל ספראי. במהלך לימודיו השתתף בחפירות רבות כמו ערד, תל נגילה, עין גדי, תל חצור, מגדים, ממשית ואחרות. בשנים 1969–1971 ריכז וניהל קורסים למורי דרך בירושלים וכן כיהן כמזכיר האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל. כיהן כארכאולוג מחוז ירושלים ושפלת יהודה באגף העתיקות והמוזיאונים בשנים 1971–1989, כאשר מ-1989 עד 2001 ניהל את החפירות של מרשה ובית גוברין. במקביל בשנים 1978–1980 חפר את בית הכנסת ברימון וכן ניהל חפירות רבות באתרים רבים בשפלת יהודה ובירושלים. לימד באוניברסיטת חיפה בשנים 1975–1978 וב-1980 הצטרף למחלקה ללימודי ארץ ישראל, שהפכה מאוחר יותר למחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. ב-1984 מונה למרצה בכיר, ב-1988 לפרופסור חבר, ב-2001 מונה לפרופסור מן המניין. אחרי צאתו לגמלאות, הוענקה לו ב-24 במרץ 2009 דרגת פרופסור אמריטוס.

בשבתונים שהה בעיקר באוקספורד. קלונר חבר במועצה לארכאולוגיה ובועדת השימור של המועצה, חבר במועצת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, במועצות המערכת של מספר כתבי-עת ארכאולוגיים ובגופים מקצועיים נוספים.

גר בירושלים, נשוי לחנה, אב לארבעה ילדים וסב לתשעה נכדים.

מחקריו

עמוס קלונר הוא ארכאולוג, אשר עיקר עיסוקו בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית.

מחקר עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני

ספרו של קלונר (ביחד עם בועז זיסו) ראה אור בהוצאת יד יצחק בן צבי והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בשנת 2003. מהדורה באנגלית יצאה לאור ב-2007 והיא מורחבת ומעודכנת. בספר זה נכללות כ-900 מערות קבורה חצובות בסלע, סביב העיר מכל עבריה, עד מרחק של כארבעה קילומטרים מחומות העיר העתיקה. המערות הללו שימשו מימי מרד החשמונאים ועד חורבן בית שני (התקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה). כמה עשרות מהמערות הללו קלונר חפר בעצמו ופרסם במאמרים ובספרים נוספים. המונח נקרופוליס משמעו עיר קברים ואלו הקיפו את ירושלים סביב ושימשו בעיקר לקבורה משפחתית, כאשר המיוחד בבית הקברות הזה הוא שימוש בקבורה בשני שלבים: לראשונה הניחו את הנפטרים סמוך למותם בכוכי קבורה (כוכים הם משכבים החצובים בסלע, הניצבים לקירות חדר הקבורה) ולאחר שנעלמים המרכיבים האורגניים: שרירים, בשר ועור, כעבור כשנה או יותר, אוספים את העצמות ומניחים אותן בחדר צדדי בתיבות המכונות גלוסקמות, אשר עיקר שימושן מימי הורדוס ואילך.

החפצים שנמצאו במערות נעשו מחרס, וכוללים נרות שמן ששימשו לתאורה וכן כלי זכוכית ומחומרים אחרים, הם בעיקרם תשמישים של הקוברים ולא של הנקברים. אצל היהודים אין ולא הייתה כוונה לצייד את הנקברים במזון ובציוד אחר לצרכים של העולם הבא, בחינת "בל תשחית". היהודים לא שמו דברי ערך במערות הקבורה ולכן הקבורה היהודית צנועה מבחינת חפציה. היו במקום סירים שהכילו מים לרחיצת הנפטרים, בקבוקי שמן איתו סכו את הגוויות, פעולה הקודמת לרחיצה במים. מכיוון שהחפצים במערות הקבורה נטמאו טומאת מת, המונעת לעלות להר הבית לפחות שבעה ימים הייתה הקפדה רבה על דיני טומאה וטהרה בימי הבית השני.

מתוך מערות הקבורה של ירושלים קלונר יצר תמונה רחבה של קבורת כל שכבות הציבור הירושלמי, לדעתו אפילו של קבוצות מעטות אמצעים, כי הקבורה מאד חסכונית ויעילה: מפנים את הנפטרים מכוכי קבורה ואוספים את העצמות לגלוסקמה (בעברית ארון) וכך היו שומרים את העצמות מהקבורה הראשונה ומחזיקים את הגלוסקמות של דורות קודמים מבני המשפחה.

סקר ארכאולוגי של ירושלים

קלונר ריכז וערך מחקר של איסוף ותיעוד הממצא הארכאולוגי סביב ירושלים, שהתפרסם בשלושה כרכים של סקר ירושלים, בשנים 2000–2003 הספרים נותנים את תמונת המצב היישובי בכל התקופות, על בסיס סקר וריכוז מידע קודם של כל האתרים בתחום העירוני של ירושלים אחרי 1967. שלושת הכרכים כתובים בעברית ובאנגלית, כולל איורים רבים שנתפרסמו כאן לראשונה, ובהם ריכוז כל המידע הארכאולוגי סביב חומות העיר. כרכים אלה מסכמים מאות חפירות ואלפי נקודות סקר ארכאולוגי (סקר, להבדיל מחפירה, זה ביקור באתר ורק התרשמות ממה שקיים על פני השטח ללא עבודת חפירה מסובכת ויקרה). המחקר של שרידי ירושלים וסביבתה נדון גם בעשרות מאמרים העוסקים במערך הקבורה סביב העיר, בעיקר בתקופה ההלניסטית והרומית והכרת כל מרכיבי הקיום החקלאי והאחר שסביב חומות העיר העתיקה. במקביל ובעיקר בעשר השנים האחרונות בודק קלונר גם הממצא בתוך העיר עצמה. כך נבדקות שאלות בהקשר לבינוי העיר עצמה, חומותיה, מונומנטים בתוכה, רחובות ושימושים ציבוריים. כך נחקרת איליה קפיטולינה, היא העיר של התקופה הרומית המאוחרת, במאות ה-2 וה-3 לספירה. הוא שואל למשל מתי נבנתה קשת וילסון ונבנו רחובותיה. בהקשר לכך מתבקשת השאלה של הבנייה במאה השנייה הספירה וכן מה קרה בהר הבית עצמו באותה התקופה. קיימות שתי דעות עיקריות: דעה אחת אומרת שהר הבית היה ריק במכוון עד התקופה האומאית. קלונר מתנגד לדעה זו וסבור בדומה למתואר אצל קסיוס דיו שהיו מבואות ודרכים שמובילות להר הבית והוא עצמו לא היה נטוש.

מערכות המסתור בשפלת יהודה

מחקר מערכות המסתור ביהודה התנהל בעיקר בשנים 1978 – 1985 עם המשך ועדכון בשנים שלאחר מכן. על קיומה של התופעה עמד לראשונה דוד אלון, שעבד עם קלונר. תופעה זו קיימת בכל ארץ יהודה ולא רק בשפלת יהודה. בנושא זה התקיימו דיונים מחקריים כמו זה שהתפרסם בקתדרה 26 ובבמות נוספות. הנושא הוצג בספר שכתב קלונר ביחד עם יגאל טפר ויצא לאור בשנת 1987 הספר עוסק במערכות תת-קרקעיות שקיומן הועלם במכוון ממי שמסתובב על פני השטח והן נועדו להיות מקומות המסתור של אוכלוסיות בתקופה הרומית בעיקר. החוקרים הללו מייחסים תופעה זו בעיקר למרד בר כוכבא בשנים 132–135 לספירה. המערכות הללו הותקנו חלקן קודם למלחמה, חלקן כאפשרות למילוט יחידה במהלכה, מתוך הנחה שהצבא הרומי עלול היה לנצח ולכבוש את השטח.

תופעת המסתור התת-קרקעי נפוצה בעיקר בשפלת משום הריכוז היישובי היהודי באותה עת ומשום תפוצת הסלע העשוי גיר רך מאוד, שקל לחצוב בו חללים תת-קרקעיים. החללים נשמרים כפי שנחצבו אפילו אחרי אלפיים שנה. התופעה נמצאה בכ-130 אתרים בכל ארץ יהודה ומספר המערכות התת-קרקעיות הקרויות "מערכות מסתור" עולה על 350 אתרים. יש אתרים שיש בהם מערכת אחת או שתיים, אבל יש אתרים שבהם 11 מערכות מסתור. קלונר ובועז זיסו, שחבר לו מאז 2000, חילקו אותם לכמה טיפוסים, שהבולטים בהם הן מערות מסתור משפחתיות ומערות מסתור גדולות ליישובים שלמים; כך יש מערכות מסתור שנועדו לשמירת מזון ואחרות שנועדו לשהות אוכלוסייה למשך שבועות ואפילו חודשים. כל התופעות הללו הן מתחת לפני הקרקע, המערות התת-קרקעיות הללו מחוברות באמצעות מחילות שנחצבו בסלע בין חללים שקדמו להם מבחינה כרונולוגית כמו בורות מים, בתי בד, קולומבריה (שובכי יונים תת-קרקעיים) ואפילו מקוואות. המחילות מחברות בין החללים ובהן בור מים לאספקת שתייה וכן לאוורור. יש מערות שמורכבות מחללים קדומים יותר, שחיברו אותם במחילות ויש מערות שגם החללים לאורכן נחצבו בזמן המסתור בלבד. מסתבר שמערכות המסתור הללו נמצאות בכל ארץ יהודה מבקעת באר שבע בדרום ועד האזור השומרוני בצפון ומסתבר שישנה התאמה מובהקת בין מערות המסתור בארץ יהודה ובין הממצא של מטבעות בר כוכבא על פני השטח. זוהי עוד סיבה לתארך את המערות למאה השנייה לספירה, פרק הזמן של מלחמת בר-כוכבא. עיקר הפרוט של התופעה נעשה לראשונה בספר הנזכר ועדכונים נוספים פורסמו במאמרים בעברית ובאנגלית משנות ה-90 והאלפיים.

החפירות הארכאולוגיות רחבות ההיקף בתל מרשה

בתחילה ערך קלונר במרשה בדיקות וסקרים מצומצמים בשנים 1972, 1980, 1985-1984, ואחר כך ערך חפירות רחבות היקף מ-1989 עד 2001. מדי שנה בתקופה זו הוא ערך עונת חפירות שארכה לעיתים שישה חודשים, לעיתים קצרה יותר ואסף מידע רב על העיר בתקופות קיומה שהן תקופות הברזל (ימי הבית הראשון), התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית. בתקופה ההלניסטית העיר הייתה מורכבת משני חלקים עיקריים: התל הגבוה שנחפר כולו ב-1900 על ידי בליס ומקליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund). קלונר פרסם שני כרכים שהם תוצאות החפירות, שיצאו לאור בשנים 2003 ו-2008 (Maresha Excavations: Final Report).

בחפירות הוא עבד בעיקר בחלק של העיר התחתית, שמקיפה את התל הגבוה ומשתרעת על פני 320 דונמים. העיר התחתית הזאת (תחתית במשמעות של נמוכה, לעומת התל הגבוה) נמצאו בתי מגורים מהמאות ה-3 וה-2 לפני הספירה. בכל השטח של העיר התחתית חצובות בסלע כמאה וששים מערכות תת-קרקעיות מורכבות ביותר שהירידה אליהן הייתה מבתי מגורים שהיו בעיר. בסך הכל נמנים כ-2500 חללים תת-קרקעיים בסדרי גודל שונים ובתפקודים מגוונים בתת-הקרקע של העיר התחתית. העיר כולה הייתה בנויה מבתים ומתחת לבתים היו חצובות בסלע 160 המערכות התת-קרקעיות. המושג "מערכת תת-קרקעית" פירושו שאפשר לזחול ולעבור מחדר לחדר בלי לצאת החוצה והן כוללות לפעמים 60 או 70 חדרים מסדרי גודל שונים. במערכות התת-קרקעיות נתגלו כל אמצעי היצור של תושבי מרשה בתקופה ההלניסטית, כולל כ-200 בורות מים, 85 מתקני קולומבריה, שהם שובכים לגידול יונים, 22 בתי בד ליצור שמן, 4 אורוות, כלומר מקומות שהחזיקו בהם בהמות ועשרות מחסנים, מחצבות, כלומר חללים שחצבו מהם אבן ולא ידוע לנו שימושים מאוחרים יותר. כל גושי האבן שהוצאו מהמערות שימשו לבניית הבתים שעל פני השטח. בין השאר נמצאו במרשה גם 3 בתי קברות שהקיפו את העיר התחתית בצד המזרחי, הדרומי–מערבי והצפוני.

בחפירות מרשה התאפשר להכיר את האוכלוסייה של האזור שנקראה אדומים, שהתיישבו במקום במהלך התקופה הפרסית ואליהם נוספים מרכיבים אוכלוסייתיים של צידונים ויוונים שייבאו את התרבות היוונית שהתלכדה עם הממצא של האדומים במקום וייצרה את המיזוג התרבותי המכונה הלניסטי. האדומים דיברו וכתבו בלשון הארמית והאוכלוסייה הפיניקית, בעיקר צידונית והיוונית השתמשה בשפה היוונית, שהייתה השפה הבינלאומית בעת ההיא.

החפירות במרשה הניבו כמות ממצאים שאין כדוגמתה לא רק בארץ ישראל אלא בכל הלבנט (הצד המזרחי של הים התיכון) מבחינת כלי חרס, נרות שמן לתאורה, אמפורות (כלים גדולים שהביאו בהם יין וייצאו בהם שמן), קערות מעשה דפוס שנקראות "קערות מגאריות", אוסטרקאות (חרסים כתובים בארמית וביוונית), צלמיות חרס ומתכת. אלו הן דוגמאות להשפעה יוונית שחדרה לאוכלוסייה האדומית שדרה במקום. למרות שהיה להם אל מקומי ששמו קוס, אודותיו אין לנו פרטים, כי דמותו היית סכמטית. החפירות של מרשה חושפות עיר מהתקופה ההלניסטית שאין כדוגמתה מבחינת ידיעתנו את חיי היום-יום בתקופה ההלניסטית, לא רק בישראל. ‫ ‫

חפירות בית גוברין

קלונר סקר וחפר בבית גוברין מאז 1981 ואילך, אם כי החשיפה העיקרית של הממצאים נערכה בשנים 1990 - 1998. קלונר היה גם בין המזהים והמגלים של מבנה שהתברר שהוא האמפיתיאטרון השלם היחידי בכל הלבנט, שנבנה מראשיתו ככזה. האמפיתיאטרון אמנם קטן בגודלו, אבל השתמר בצורה טובה מאוד, היום הוא חלק מהגן הלאומי ופתוח לקהל הרחב. זהו אמפיתיאטרון צבאי שנוסד על ידי הצבא הרומי שישב בבית גוברין אחרי מרד בר כוכבא והקים במקום מתקן שעשועים לשרות יחידות הצבא ששכנו במקום במחצית השנייה של המאה השנייה לספירת הנוצרים. האמפיתיאטרון מעט אובאלי בצורתו והכיל במקורו 3500 צופים, השתמרו מעט מאד מושבים. המבנה שימש כאמפיתיאטרון במשך כמאתיים שנה עד רעידת האדמה של שנת 363 ונהרס באותה רעידת אדמה. לאחר מכן המשיכו להשתמש בו במשך כמה שנים או עשרות שנים, כמקום שעשועים. בתקופה הביזנטית הוא שימש כשוק של העיר שנקראה אז אליותרופוליס, שמשמעה עיר בני החורין. שם זה ניתן על ידי הקיסר ספטימיוס סוורוס בשנת 200 וכאמור בתקופה הביזנטית, היא תקופת השלטון הנוצרי, היה במקום שוק ציבורי כאשר בזירה נבנו עמודים סביב שנשאו גג (סטווים).

בנוסף לאמפיתיאטרון נתגלה במקום מרחץ גדול, מהטיפוס שנקרא אימפריאלי, שנחפר בשנות ה-90 של המאה ה-20 עם מיכה כהן. המרחץ הרומי נמצא במקום בו הוקמה בתקופות האומאית ואחריה מצודה פנימית אשר עיקר שרידיה הקיימים עתה הן מהתקופה הצלבנית. אז היה בכל השטח הצפוני של בית גוברין מבצר צלבני בתבנית מלבנית, כשהמצודה מהווה את מרכזו. קלונר היה שותף למחקר בתי הקברות מהתקופות הרומית והביזנטית (עם גדעון אבני, עזי דהרי ואחרים) שמקיפים את בית גוברין. בתי הקברות הללו היו מחוץ לשטח הבנוי של העיר וסבבו אותה מכל עבריה. בית הקברות הדרומי שרת את האוכלוסייה היהודית שהתגוררה במקום ונותרו כאן בחלקם הקטן גם לאחר מלחמת בר-כוכבא. מערות בבית קברות זה עוטרו בתבליטים של מנורות בנות חמישה ושבעה קנים, אתרוגים ולולבים. בית הקברות שימש במאות השלישית – שמינית לספירת הנוצרים; בתי הקברות האחרים שימשו אוכלוסייה פגאנית ונוצרית באותן מאות שנים לערך.

חפירות בחורבת רימון

בשנים 1978–1980, כולל השלמות מחקר בשנים 1981–1982, נערכו בראשות קלונר חפירות בחורבת רימון, הנמצאת בדרום שפלת יהודה ליד קיבוץ להב. באתר היה כפר גדול מאד של יהודים, לפי דברי אוזביוס בספר האונומסטיקון (ספר השמות המזהה יישובים מתקופת המקרא עם יישובים בני זמנו), שנכתב בשנת 320 לערך. הוא אומר "חרמון הזהה עם חורמה, כפר גדול מאד של יהודים ט"ז מילין מבית גוברין בדרום". בכפר הגדול הזה של יהודים זוהה המבנה המרכזי בראש הגבעה כבית כנסת. החפירות הראו כי המבנה היה מבוצר והיו לו לפחות ארבעה שלבים של קיום עם מבנים של בתי כנסת האחד מעל השני. הדבר מכונה בארכאולוגיה שיכוב, או סטרטוגרפיה. בתי הכנסת האלה התקיימו במקום בין אמצע המאה השלישית לספירה ועד סוף המאה השביעית. בסמוך לבתי הכנסת נתגלה חדר ששימש כמחסן של הקהילה ונמצאו חפצים רבים שהוחבאו או הוסתרו בו, כולל שני מטמונים של מטבעות בתוך כלי חרס. בתי הכנסת של חורבת רימון הם עדות לקיום היהודי שנשמר אחרי מלחמת בר כוכבא רק בשולי ארץ יהודה, בדומה לבתי הכנסת בדרום הר חברון ובית הכנסת, הנזכר פה, כולם בדרום הר חברון ודרום שפלת יהודה, מצפון לבאר שבע. הממצא הארכאולוגי נותן לנו לדעת קלונר תמונה מלאה של המבנה הציבורי שהיה בתוך מתחם סגור, שהקנה להם גם את תחושת הביטחון. בתי מגורים מתקופות שונות נמצאו למרגלות הגבעה משני העברים. שטחו של היישוב בתקופות הרומית והביזנטית היה כמאה דונמים ואוכלוסייתו מנתה כ-4000 נפשות. בכפר הגדול הזה של רימון החלו החיים ביישוב בתקופת הבית השני וניתן לשער כי כבר אז נבנה לראשונה בית הכנסת במקום.

נושאי מחקר נוספים

נושאי מחקר נוספים שעליהם כתב קלונר מאמרים הם דרכים עתיקות בארץ ישראל, בעיקר בתקופה הרומית ואף בירדן, בה בדק דרכים מתקופת הברזל (תקופת הבית הראשון) ומהתקופות הנבטית והרומית, מתקני ייצור של בתי בד לתעשיות שמן, מתקני אגירה ומאגרי מים.

ספריו

• מערכות-המסתור בשפלת יהודה, עמוס קלונר, יגאל טפר.‫ תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987.
• שפלת יהודה : לקט מאמרים, ליקט עמוס קלונר ; ערכו עמוס קלונר, קלוש יאיר, צבירון. ‫ישראל, צבא ההגנה לישראל - קצין חינוך ראשי - ענף תורה והסברה, תשמ"ז.
• מערות הקבורה הצידוניות במרשה, ע’ קלונר. [ירושלים] : רשות הגנים הלאומיים, תשנ"ד.

• The Sidonian burial caves at Maresha, A. Kloner. [Jerusalem] : National Parks Authority, 1994.

• ‫‫ מרשה : מדריך, עמוס קלונר. ‬ ירושלים : רשות העתיקות, תשנ"ו 1996.

• Survey of Jerusalem, Amos Kloner ; editor, Ayala Sussmann. Jerusalem, Israel Antiquitites Authority : Archaelogical Survey of Israel, 2000-2001.

• ‫ סקר ירושלים האזור הדרומי [105-106] : [גליונות 12-12,16-17], עמוס קלונר ; ירושלים, רשות העתיקות - האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל, תשס"א 2000.
• ‫ סקר ירושלים האזור הצפוני-מזרחי [102] : [גיליון 13-17], עמוס קלונר ; ראשי חוליות הסקר: ש’ גיבסון ג’ מזור;‫ ירושלים, רשות העתיקות - האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל, תשס"ב 2001.
• ‫ סקר ירושלים האזור הצפוני-מערבי : מבוא ומפתחות, עמוס קלונר ; ראשי חוליות הסקר:. [ואחרים];‫ ירושלים : רשות העתיקות - האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל, תשס"ג 2003. ‬
• עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, עמוס קלונר ובועז זיסו‫ ירושלים, יד יצחק בן-צבי, תשס"ג 2003. ‫

‫

• Maresha excavations final report I : subterranean complexes 21, 44, 70, Amos Kloner ; with contributions by: Donald T. Ariel ... et al., Jerusalem : Israel Antiquities Authority, 2003.
• Maresha excavations final report II : Hellenistic terracota figurines from the 1989-1996 seasons, Adi Erlich and Amos Kloner Jerusalem, Israel Antiquities Authority, 2008.
• Oil and Wine Presses in Israel from the Hellenistic, Roman and Byzantine Periods. Etan Ayalon, Rafael Frankel and Amos Kloner, (Editors). BAR International Series # 1972 2009

קישורים חיצוניים

• קורות חיים ורשימת פרסומים קצרה של עמוס קלונר, אתר אוניברסיטת בר-אילן
• עמוס קלונר, באתר פרס א.מ.ת
• רועי מנדל, "ה'חשיפה' של קבר ישו: קידום מכירות", באתר ynet
• פרופ' עמוס הדס, על בתי בד וגיתות, מגזין "יין וגורמה", גיליון מספר 137, אוקטובר 2009
• רשימת המאמרים של עמוס קלונר באתר רמב"י

מאמרים של עמוס קלונר

• מערות למגורים: על פעמון ושובך יונים, מסע אחר 127
• מאגרי מים בהר הנגב
• חקלאות קדומה בהר הנגב
• בית גוברין
• מערות - חורבת מדרס