תל חדיד
תל-חָדִיד הוא תל הנמצא מצָפון ליער בן שמן ולכביש 443 ודרומית לנחל נטוף. התל ממוקם בקו הגבעות הראשון מעל מישור החוף באזור בן שמן וממנו תצפית על כל גוש דן.
התל
התל מתנשא לגובה 147 מטרים. תל חדיד הוא חלק מיער בן שמן, אף על פי שהוא מופרד מחלקו העיקרי של היער על ידי כביש 443. בשנת 2000 נסללה מנהרה באורך 430 מטר מתחת לתל כדי לאפשר מעבר של כביש חוצה ישראל. במורד המערבי של התל, לכיוון כביש 444, שוכן אתר ההנצחה לחללי חיל הלוגיסטיקה. מערבית לתל שוכן המושב חדיד. תל חדיד הוא אחד ממקומות הרכיבה הפופולריים בקרב רוכבי אופנועי שטח.
היסטוריה
בתל חדיד היה יישוב עתיק, המזוהה עם היישוב העתיק "חדיד", ועל שמו קרוי התל. השרידים העתיקים ביותר שהתגלו במקום הם מראשית תקופת הברזל. על פי חרסים שנמצאו במקום הייתה בו עיר מוקפת חומה כבר בתקופת יהושע בן נון, אולם היא ככל הנראה הגיעה לשיאה בתקופת ממלכת יהודה במאות ה-7 וה-8 לפני הספירה. בשנת 1955 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות ונמצאה רצפת פסיפס, כנראה מהמאה השישית לספירה, שבה מתוארת ספינה שטה על הנילוס, עיר מבוצרת, החי והצומח על גדות הנהר וכתובת "איגיפטוס" (מצרים). רצפת הפסיפס הוצאה מהאתר ומוצגת במוזיאון הימי הלאומי שבחיפה.
בתנ"ך מוזכר היישוב חדיד כאחד המקומות שבהם התיישבו שבי ציון: ”בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה”[1].
מאוחר יותר נזכר המקום כעיר שבוצרה על ידי שמעון התרסי מבית החשמונאים בשנת 143 לפנה"ס[2].
יוסף בן מתתיהו כתב שאספסיאנוס לכד את חדיד במרד הגדול, והציב בה חיל משמר כדי לחסום את הדרך לירושלים[3].
בתקופת המשנה ישבו במקום חכמים, ובהם התנא רבי יקים איש חדיד[4]. כמו כן, העיר נזכרת במשנה כאחת הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון[5].
חדיד נזכרת גם באונומסטיקון של אוסביוס, בצורה "חדיתא", ומופיעה במפת מידבא.
העיר התקיימה בתחילת האלף הראשון לספירה, ואף נחשבה חשובה בתקופה הרומית והביזנטית.
רבי אשתורי הפרחי ציין בשנת 1322 בספרו כפתור ופרח כי חדיד נמצאת כשעתיים מהעיר לוד על הר עגול, וכי הערבים קוראים למקום "חדיתא".
כפר ערבי בשם ח'דיתה התקיים במקום בשנים שלאחר מכן. בשנת 1944 מנה הכפר כ־750 תושבים. בתחילת מלחמת העצמאות השתתפו ערבים מהכפר בהתקפות על תושבי בן שמן עד שביולי 1948, במבצע דני, נכבש הכפר ונהרס.
קיבוץ בשם "חדיד" הוקם בשנת 1949 על אדמות הכפר והתפרק לאחר זמן קצר. המושב חדיד, הנמצא סמוך לתל, הוקם בשנת 1950 בידי עולים מתימן, וכעבור זמן הצטרפו אליו עולים מרומניה.
התעודות מתל חדיד
במהלך החפירות הארכאולוגיות בשולי תל חדיד,[6] בהנהלתם של פרופ' יצחק בית אריה ואתי ברנד מטעם אוניברסיטת תל אביב, נחשפו שתי תעודות כתובות בכתב יתדות, במצב השתמרות מצוין[7]. שתי התעודות הן מסמכים משפטיים הכתובים באשורית.
תעודות אלה מצטרפות לשתי תעודות בכתב אשורי, מן השנים 651 ו-649 לפנה"ס, שהתגלו בתל גזר, כ-10 ק"מ מדרום לתל חדיד.
ניסוחם של התעודות זהה לניסוח המסמכים המשפטיים שהיה נהוג בארץ אשור בתקופת האימפריה האשורית. במסמכי תל גזר ותל חדיד רשומים שמותיהם של 36 אנשים. כולם, פרט לאחד, נתניהו מגזר, הם שמות לא עבריים, כמחציתם אכדיים וכמחציתם ארמיים.
המסמך הקדום מתוארך ל-698 לפנה"ס.[6] לפי המקרא יושבו גולים זרים בארץ על ידי מלך אשור: ”וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ” (ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק כ"ד) החוקרים מניחים[6] כי מלך אשור הנזכר בפסוק אינו סרגון השני (705-722 לפנה"ס), מחריבה של ממלכת ישראל. גם לא סנחריב (681-705 לפנה"ס), בנו של סרגון, אלא מוקדם יותר, שכן, לא נראה שפרק זמן בן שלוש עד ארבע שנים הספיק לגולים מבבל להסתגל ולהתבסס, לקבל קרקעות ולהגיע לסטטוס של מוכרי אדמה וקוניה. הצעת החוקרים היא כי בתעודה מתל חדיד נזכרים גולים מבבל, שיושבו בימי סרגון בתחומה הדרומי של ממלכת ישראל, זמן לא רב לפני כיבושה.
האמור בספר נחמיה מעלה נקודה נוספת: הנוכרים שהתיישבו בתל חדיד סולקו על ידי יאשיהו מלך יהודה,[6] שכן נבלט (בית נבאלא) וחדיד נזכרים כיישובים יהודיים[8] ובכותרת שבראש רשימת שבי ציון נאמר: ”אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ” (ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ו') יוצא מכאן, כי התושבים יצאו לגלות בבל ממקום מושבם והנוכרים כבר לא גרו במקום.
אם נוסיף לכך כי באותה תקופה נחלשה ממלכת אשור וגברה השליטה המצרית בארץ ישראל, ייתכן כי בסוף תקופת המלוכה ביהודה לא היו באזור תושבים מבבל,[6] חדיד שבה להיות עיר יהודית, ותושביה הוגלו לבבל בידי הכשדים בעת חורבן בית ראשון, ושבו מהגלות לבתיהם בימי עזרא ונחמיה.
לקריאה נוספת
- ויקטור גרן, תיאור ארץ ישראל, השומרון, (תרגום מצרפתית: חיים בן עמרם), (המקור משנת 1875, פריז), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי תשמ"ד, כרך 5 עמ' 54-57.
- זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1986, עמ' 2200.
קישורים חיצוניים
- תל חדיד: מבנה מתקופת הברזל ומראשית התקופה הפרסית חגית טורגה, חפירות וסקרים בישראל גיליון 128 (אתר חדשות ארכיאולוגיות)
- על חשיבות הגילויים בתל חדיד (באנגלית, באתר החברה לחקר תל חדיד) כולל תמונה ופיענוח צורת האותיות של אחת התעודות.
- מפה של הקרן הקיימת ליער בן שמן
- אי ירוק מסלול 104, הקרן הקיימת לישראל
- על מרכז השלטון האשורי בארץ ישראל הרצאת ד"ר שון-זליג אסטר מאוניברסיטת בר-אילן (ערוץ החברה לחקר המקרא)
- בית מרדית אשורי ליד תל חדיד? מאמרו של ד"ר שון-זליג אסטר, עמוד ראשון מן המאמר, הירחון לחקר המזרח הקרוב (באנגלית, אתר ירחונים בהוצאת אוניברסיטת שיקגו)
הערות שוליים
- ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק ל"ג ובספר נחמיה, פרק ז', פסוק ל"ז עם שינויים קלים
- ^ ספר מקבים א, יב, 38; יג, 13.
- ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ד, 486.
- ^ משנה, מסכת עדיות, פרק ז', משנה ה'.
- ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ט', משנה ו'.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 אתר רשות העתיקות
- ^ התעודות פורסמו לראשונה על ידי פרופ' נדב נאמן ופרופ' רן צדוק מאוניברסיטת תל אביב
- ^ ספר נחמיה, פרק י"א, פסוקים ל"ד-ל"ה
23508459תל חדיד