הגן החדש (פוטסדאם)

הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין
Schlösser und Parks von Potsdam und Berlin
**אתר מורשת עולמית**
	מבט מהגן החדש על אגם הייליגר זה ו"הבית האדום"
	מבט מהגן החדש על אגם הייליגר זה ו"הבית האדום"
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4
מדינה	גרמניה
הערות	הרחבות ב-1992 וב-1999
קואורדינטות	52°24′56″N 13°04′10″E / 52.41543°N 13.069353°E
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני הגן החדש

הגן החדש (בגרמנית: Neuer Garten) הוא פארק בן 1,025 דונם הממוקם בצפון פוטסדאם, דרומית-מערבית לברלין, בירת גרמניה, וגובל באגמים היילינגר זה (אנ') ויונגפרנזה. החל משנת 1787 קבע פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה (1744–1797) להקים גן חדש באתר זה, והוא נודע בשם פרוזאי למדי זה. הגן החדש הוא חלק מהמכלול התרבותי "הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין" שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1990.

הגן

כשהיה עדיין נסיך הכתר, רכש פרידריך וילהלם השני נכס ששכן על אגם הייליגר זה, והשלים אותו מאוחר יותר ברכישת גני פרי וכרמים צמודים. שנה לאחר שעלה לכס השלטון החלה העבודה על יצירת פארק אשר ברוח התקופה היה אמור לשקף את אדריכלות הגן בת-זמנה, וייחד אותו משטחי הנוי הבארוקיים המצועצעים הסמוכים של סנסוסי של פרידריך הגדול שיצאו מחוץ לאופנה.

בביקוריו בנסיכות הקטנה של אנהלט-דסאו התוודע המלך לממלכת הגנים של דסאו-ורליץ (כיום אתר מורשת עולמית של אונסק"ו). פארק זה היה פארק הנוף האנגלי הקדום והגדול ביותר ביבשת ותאם לתפיסת הגן האידיאלי של המלך. יוהאן אוגוסט אייזרבק (Johann August Eyserbeck), הגנן של ורליץ, היה מעורב במימוש תפיסה זו גם בפוטסדאם.

בניגוד לגני הנוף האנגליים הנרחבים של המאה ה-19, שרכיביהם העיקריים היו עצים, כרי דשא ומים, הגן האנגלי של המאה ה-18 התאפיין באזורים נפרדים יחסית המעוטרים באלמנטים אדריכליים קטנים. אופי הנוף הודגש בתכנון שנועד לשחזר את הטבע. העצים והצמחים לא היו אמורים להיות מעוצבים על ידי גיזום, אלא השאירו אותם לנפשם לגדול באופן טבעי. החיים הכפריים "התגלו מחדש" גם הם תוך כדי התהליך. פרות רועות באחו היו חלק מהנוף בגן החדש, כאשר החלב שנתנו עובד לחמאה וגבינה במחלבה בפינה הצפון-מערבית של הפארק (כיום המסעדה על שפת האגם). בתי קיץ שהיו בנכס שולבו בתכנון ושרדו עד ימינו. הם מכונים לפי צבעם: "הבית החום", "האדום" או "הירוק".

מאוחר הרבה יותר, בשנת 1816, בתקופת שלטונו של פרידריך וילהלם השלישי, הגיע לפוטסדאם פטר יוזף לנה, שסיים אז חניכה כגנן, וקיבל את המשימה לעצב מחדש את הגן המוזנח שצמח פרא. תוך שהוא שומר על כמה מיחידות הגן הקיימות, הוא יצר גן נוף אנגלי עם שטחים פתוחים נרחבים, מדשאות ושבילים רחבים, ובעיקר קווי ראייה לאי הטווסים, טירת קליין-גליניקה, פארק בבלסברג וזאקרו.

מבנים אדריכליים בגן החדש

במקביל להקמת הגן החדש בפוטסדאם, הקים פרידריך וילהלם השני ארמון חדש בין השנים 1787–1792. ארמון השיש היה יצירה של קלאסיציזם מוקדם על פי התוכניות של קרל פון גונטארד (Carl von Gontard) וקרל גוטהארד לאנגהאנס (Carl Gotthard Langhans), האחרון היה אחראי בעיקר על עבודות הפנים. מבנה זה הביא לברלין-ברנדנבורג סגנון שכבר היה נפוץ בשאר אירופה ויזם מעבר לתקופה אמנותית חדשה.

פרידריך וילהלם השני השתייך ללשכה של הבונים החופשיים, ולאגודת הסתרים המיסטית והסודית יותר של מסדר צלב הוורד. כמה מבנים בגן החדש משקפים את מסורות הבונים החופשיים. לדוגמה, מטבח הארמון נבנה בצורת מקדש חרב קבור חלקית, מחסן הקירור בצורת פירמידה, והספרייה בסגנון גותי. לאדריכלות זו אין קשר למטרת הבניינים. האדריכלים קרל גוטהארד לאנגהאנס ואנדראס לודוויג קריגר (Andreas Ludwig Krüger) הודו בקיומם של סגנונות של תקופות שחלפו בתכנון מבנים תועלתניים אלה.

מחסן הקירור, בפועל בית קרח (אנ'), הוקם בשנת 1791–92 כפירמידה בקו הראייה הצפוני של ארמון השיש, ושימש לשמור על טריות של אוכל מתכלה. בחורף נוסר קרח מאגם הייליגר זה הסמוך ואוחסן במפלס הנמוך ביותר של המרתף, שהיה כ-5 מטרים מתחת לפני הקרקע. הספרייה הגותית נמצאת בגבול הדרומי של הגן החדש. ביתן קטן דו-מפלסי זה הכיל את ספרייתו של פרידריך וילהלם השני, ובקומת הקרקע היו ספרים בצרפתית ואלה בגרמנית במפלס העליון. בניגוד לקודמו, פרידריך הגדול, שהעדיף את כל מה שהיה צרפתי, עודד פרידריך וילהלם השני אומנויות וכתיבת ספרים גרמניים. רק יצירות של פרידריך שילר וגוטהולד אפרים לסינג היו יכולות להיות מוצגות בתיאטראות פרוסיים. על הכניסה המצרית לאורנז'רי (חממת הדרים, 1791–93) הוצב פסל ספינקס. שני פסלים שחורים של אלים מצרים מהסטודיו של הפסל יוהאן גוטפריד שדו מעטרים גומחות בקיר באזור הכניסה המעוגל למחצה. חדר שקירותיו מחופים בלוחות עץ עם תפאורה של עצי דקל ממוקם במרכז הבניין הצר והארוך הזה. הוא שימש לקונצרטים ציבוריים בהם המלך המוזיקלי ניגן בעצמו בצ'לו. במזרח ובמערב אולמות לצמחים.

פרידריך וילהלם השני הקיף את מקום המפלט והמקלט שלו בחומה גבוהה לאורך הצד המערבי של הפארק. הכניסה הראשית בדרום-מערב מוקפת בשני בתי שער בסגנון הולנדי המכילים אורוות, בתי כרכרות וכדומה. בשדרה שהובילה ישירות לארמון השיש ישנם מספר בנייני לבנים אדומות, גם הם בסגנון אדריכלי הולנדי. אלה היוו דיור למשרתים וגם נוף מקסים במבט מאגם הייליגר זה.

מערה מלאכותית (גרוטו) מעוטרת במינרלים וקונכיות בקצה הצפוני של הגן החדש נבנתה בשנים 1791–92 על פי תוכניותיו של אנדראס לודוויג קרוגר. אזור זה למנוחה בימי הקיץ החמים אמור היה להיראות כמו מבנה טבעי במבט מבחוץ. שלושה חדרים עוטרו מבפנים במראות, זכוכית צבעונית וצדפות. רק היסודות נותרו ממטבח קטן שנבנה בסמוך. לבית יער עגול קטן בקרבת מקום, ה"הרמיטאז'", היה גג קנים והוא חופה בקליפת עץ אלון מבחוץ.

מטבח הארמון (1788–90), חורבה מלאכותית הפונה לאגם היילגר סי, תוכנן להיראות כמו מקדש קבור למחצה בסמוך למרגלות של גרם מדרגות המובילות מטה ממרפסת ארמון השיש, אליה היה מחובר באמצעות מסדרון תת-קרקעי.

האובליסק בפארק הוקם (1793–94) משיש כחלחל-אפור בעקבות עיצובו של קרל גוטהארד לאנגהאנס. ארבעת מדליוני התבליט השטוח שלהם נוצרו על ידי האחים ווהלר ויוהאן גוטפריד שדו ומייצגים את ארבע העונות, כארבעה ראשי גברים בשלבי חיים שונים. יש גם הרמה משיש לבן (1798) המתארת את מנהיג הצבא היווני תמיסטוקלס, העתק של מקור עתיק.

למעלה ממאה שנים מאוחר יותר, לקראת סוף שלטונו של הקייזר וילהלם השני, הוקם הארמון האחרון של שושלת הוהנצולרן בחלק הצפוני של הגן החדש, ארמון צציליינהוף. בנו הבכור, וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה ואשתו צציליה התגוררו שם עד תחילת 1945.