צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין

צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
Cecilie Auguste Marie Herzogin zu Mecklenburg
לידה	20 בספטמבר 1886; שוורין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	6 במאי 1954 (בגיל 67); באד קיסינגן, גרמניה המערבית
שם מלא	צציליה אוגוסטה מריה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
מדינה	הקיסרות הגרמנית
בן זוג	וילהלם, יורש העצר של גרמניה
שושלת בית מקלנבורג-שוורין
תואר	דוכסית מקלנבורג-שוורין, נסיכת הכתר של פרוסיה
צאצאים	ראו בהמשך

צציליה אוגוסטה מריה, דוכסית מקלנבורג-שוורין (בגרמנית: Cecilie Auguste Marie Herzogin zu Mecklenburg; 20 בספטמבר 1886 - 6 במאי 1954) הייתה בתו של פרידריך פרנץ השלישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין ואשתו של וילהלם, יורש העצר של גרמניה.

ביוגרפיה

תחילת דרכה

צציליה נולד ב-20 בספטמבר 1886 בעיר שוורין שבדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין. אביה היה פרידריך פרנץ השלישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין ואמה הייתה אנסטסיה מיכאילובנה, הדוכסית הגדולה של רוסיה, בתם של מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וצציליה, נסיכת באדן. אביה סבל מהתקפי אסתמה וקשיי נשימה, ומשום כך שהה רבות בחופי הים התיכון, ששם האקלים המתון היטיב עמו. כתוצאה מכך, צציליה חילקה את ילדותה בין בתי הנופש של אביה בקאן לבין אחוזות המשפחה בגרמניה. היא נודעה כאשה יפה, בעלת שיער ועיניים כהות, והתבלטה גם בגובהה.

ביוני 1904 נישא אחיה של צציליה, פרידריך פרנץ הרביעי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין לאלכסנדרה, נסיכת הנובר. וילהלם השני, קיסר גרמניה שלח את בנו הבכור, וילהלם, יורש העצר של גרמניה כנציגו לחתונה. צציליה נפגשה עם יורש העצר, ולאחר שהקיסר נתן להם את ברכתו, הם חגגו את אירוסיהם ב-4 בספטמבר של אותה שנה. צציליה הגיעה לברלין ב-6 ביוני 1905, ובתחנת הרכבת התקבלה בזרי ורדים. המשפחה הקיסרית כולה נפגשה עמה בארמון בלוו ועברה בתהלוכה מלכותית דרך שער ברנדנבורג. מטחי הצדעה נורו לכבודה מטירגארטן, והמונים הריעו לה כשעברה באונטר דן לינדן בדרך לארמון. החתונה נערכה עוד באותו היום, ונכחו בה אורחים מבתי מלוכה שונים באירופה, ובין היתר פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה מיכאיל אלכסנדרביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ונציגים מדנמרק, איטליה, בלגיה, פורטוגל והולנד. מארש החתונה שנוגן נלקח (לבקשתה של צציליה) מ"לוהנגרין" של ריכרד וגנר. באותו מעמד העניק הקיסר לכלתו הטרייה את אות מסדר לואיזה.

נסיכת הכתר של גרמניה

צציליה השתלבה במהירות בחצר המלוכה בברלין, והפכה לפופולרית מאוד בזכות האלגנטיות וחוש האופנה שלה. סגנון הלבוש שלה הועתק עד מהרה בידי נשות אצולה רבות ברחבי הקיסרות. היא השתתפה במצעדים צבאיים, נשפים וביקורים מלכותיים בחצרות מלוכה זרות. הקיסר חיבב אותה מאוד, והיא קשרה קשרי ידידות גם עם מרי, המלכה-הרעיה של הממלכה המאוחדת. הספינה "נסיכת הכתר צציליה" (SS Kronprinzessin Cecilie) של הצי הקיסרי הגרמני, נקראה על שמה. היא ובעלה התגוררו בפוטסדאם, ונישואיהם לא היו יציבים.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, הייתה צציליה בהריון. הבעיה החריפה כאשר התגלה שהבת שנולדה לוקה בתסמונת דאון, ולפיכך הוסתרה הלידה מעיני הציבור. צציליה נאלצה להמשיך ולמלא את חובותיה הרגילות שכעת כללו גם ביקורים אצל פצועי מלחמה. לאורך כל המלחמה, בעלה היה גנרל-אוברסט בצבא הקיסרות הגרמנית, ופיקד על כוחות גדולים בחזית המערבית. במהלך המלחמה ירדה הפופולריות שלה, כיוון שהיא הייתה רוסייה מצד אמה. המהפכה הרוסית ב-1917, אשר במהלכה נרצחו שני דודים שלה, השפיעה עליה קשה.

בתחילת המהפכה הגרמנית ב-1918, התגוררה צציליה עם ילדיה בארמון צציליינהוף. ארמון זה נבנה בפוטסדאם בידי הקיסר, במיוחד עבור צציליה ווילהלם. הארמון גם נקרא "צציליינהוף" על שם צציליה. עם פרוץ המהפכה, עברה צציליה להתגורר בארמון החדש עם חמותה וילדיה. ב-9 בנובמבר 1918, ויתרו הקיסר ובנו על זכויותיהם, וחצו את הגבול להולנד. צציליה שקלה בתחילה להצטרף אליהם, אולם בסופו של דבר החליטה להישאר בגרמניה עם ילדיה. היא קיבלה אישור מיוחד מרפובליקת וויימאר לעשות זאת, וב-14 בנובמבר עזבה את הארמון החדש וחזרה להתגורר בארמון צציליינהוף. היא פיטרה את מחצית מהמשרתים שהעסיקה לפני המהפכה, וכן את מוריהם של ילדיה. נסיכיה של גרמניה נאלצו ללמוד בבתי ספר רגילים עם נערים אחרים.

אחריתה

בהיעדרם של בעלה ואביו, הפכה צציליה למנהיגת בית הוהנצולרן בגרמניה. היא לא שגתה באשליות שהמונרכיה תחזור, ומיקדה את מאמציה בשמירת רכוש המשפחה. ב-1923 קיבל בעלה אישור מיוחד מהקנצלר גוסטב שטרזמן לחזור לגרמניה, אולם היא המשיכה להתגורר בארמון צצילינהוף בעוד וילהלם התגורר בשלזיה. הם המשיכו לבוא יחד לאירועים משפחתיים ורשמיים. לאחר עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית ב-1933, חזר וילהלם לגור בארמון צציליינהוף, והיטלר ביקר אותם בו שלוש פעמים. וילהלם ניסה לשכנע את היטלר להפוך את גרמניה הנאצית למונרכיה חוקתית בראשותו, אולם היטלר דחה את הרעיון. ב-26 במאי 1940, מת בנם הבכור וילהלם, נסיך פרוסיה במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, ובהלווייתו השתתפו כ-50,000 איש. הדבר הפחיד והרגיז את היטלר, והבהיר לו שלמשפחת המלוכה לשעבר עדיין יש תומכים באוכלוסייה. כתוצאה מכך פרסם היטלר צו בשם "צו הנסיכים" האוסר על בני משפחת הוהנצולרן לשרת בוורמאכט. ב-1941 מת הקיסר, עדיין בגלות בהולנד. בעוד בתקופת המונרכיה שינוי זה היה הופך את וילהלם לקיסר ואת צציליה לקיסרית, כעת הפך הדבר למסוכן כיוון שווילהלם הפך למנהיג המלוכנים, שהיטלר המשיך לחשוש מהם. ככל שהמלחמה התקדמה, עזב הזוג יותר ויותר את פוטסדאם ועבר לאחוזתו שבשלזיה. בפברואר 1945, עם התקדמות הצבא האדום למזרח גרמניה, עזבה המשפחה את ארמון צציליינהוף לתמיד.

צציליה עברה לבאד קיסינגן שבבוואריה עם חלק מילדיה, בעוד וילהלם גר בהכינגן. ב-20 ביולי 1951 מת וילהלם, ב-1952 עברה לגור בשטוטגרט ושם פרסמה את זיכרונותיה. האירוע הרשמי האחרון שבו השתתפה הייתה הלוויית אחותה אלכסנדרינה, דוכסית מקלנבורג-שוורין שהייתה מלכת דנמרק. היא מתה בגיל 67 במהלך ביקור בבאד קיסינגן, ב-6 במאי 1954, הוא יום הולדתו של בעלה המנוח.