אתיקה נורמטיבית

אתיקה נורמטיבית היא הענף של האתיקה השואף לגבש ולנסח את אמות המידה להתנהגות מוסרית^[1]. בניגוד לאתיקה תאורית(אנ'), שחוקרת באופן אמפירי את העמדות המוסריות שבני-אדם מחזיקים בהן בפועל, אתיקה נורמטיבית שואפת להגיע לעמדות המוסריות שבהן ראוי להחזיק; כך לדוגמה, אתיקה תאורית תעסוק בשאלה מה אחוז בני האדם המאמינים כי רצח הוא אסור תמיד, בעוד אתיקה נורמטיבית תעסוק בשאלה אם נכון להחזיק בעמדה זו. יש להבחין אף בין אתיקה נורמטיבית לבין מטא-אתיקה. זו האחרונה אינה תרה אחר העובדות המוסריות, אלא שואלת מה הופך טענה מוסרית לעובדה על ידי עיסוק בפילוסופיה של השפה המוסרית ובמעמדן המטאפיזי של טענות מוסריות.

רוב תורות המוסר המסורתיות מתבססות על עקרונות הקובעים אם התנהגות היא נכונה או שאינה נכונה מבחינה מוסרית. תורות קלאסיות ברוח זו כוללות תועלתנות, תורת המוסר של קאנט וחלק מן הגרסאות של אמנה חברתית. תאוריות אלו הציע בעיקר את השימוש הגורף בעקרונות מוסריים כדי לפתור דילמות מוסריות.

גישות לאתיקה נורמטיבית

נהוג לשייך תאוריות של אתיקה נורמטיבית לאחת משלוש גישות, הנבדלות זו מזו באופן שבו הן מנסות לספק לאדם אמות מידה להתנהגות מוסרית. תורות מוסר דאונטולוגיות או תוצאתניות שואפות לנסח עקרונות כלליים שמהם ניתן לגזור תשובה לשאלה "מה עלי לעשות?" במצבים קונקרטיים. אתיקה של הסגולה הטובה, לעומת זאת, מתמקדת באפיון האדם בעל הסגולה הטובה, ובאופן שבו ניתן לרכוש מידות טובות.

אתיקה של הסגולה הטובה (אנ'), אשר קיבלה ביטוי נרחב בכתבתי אריסטו ותומאס אקווינס, מתמקדת באופיו המהותי של האדם ולא בביטויי התנהגות פרטניים. המחצית השנייה של המאה ה-20 ידעה תחייה משמעותית של הוגי גישת האתיקה של הסגולה הטובה אשר קיבלה ביטוי בעבודותיהם של ג.א.מ. אנסקומב, פיליפה פוט, אלסדייר מקינטאייר, מורטימר ג'. אדלר, ז'אק מריטיין, איב סימון ורוזלינד הורסטהאוס.
הגישה הדאונטולוגית טוענת כי החלטות מוסריות חייבות להתקבל לאחר שניתן משקל לחובותיו של האדם ולזכויותיהם של אחרים. כמה מן התורות הבולטות בגישה הדאונטולוגית הן:
- תורת המוסר של קאנט המוצאת את מהות ההתנהגות המוסרית ביכולתו של האדם לחשיבה רציונלית וגוזרת ממנה כללי מוסר שאינם ברי-הפרה.
- תאוריה של צדק במשנתו של ג'ון רולס, המסיקה כי התנהגויות מוסריות הן אלה אשר כולם יסכימו כי הן אינן כרוכות בהטייה.
- תורות הזכויות הטבעיות, למשל אלה של ג'ון לוק או רוברט נוזיק, הרואות בבני האדם כבעלי זכויות טבעיות, מוחלטות.
הגישה הטלאולוגית (תוצאתנות) הבוחנת את תוצאת התנהגות כדי להכריע בשאלה האם ההתנהגות הייתה מוסרית, או לאו. אין הסכמה בין תורות מוסר טלאולוגיות באשר למה שהן רואות בו "טוב":
- תועלתנות רואה בהתנהגות כמוסרית אם היא מניבה את המאזן הטוב ביותר של אושר/הנאה למספר הרב ביותר של בני האדם.
- תוצאתנות מדינית רואה בהתנהגות כמוסרית במידה והיא מקדמת במידה הטובה ביותר את רווחת המדינה.
- אגואיזם היא גישה הרואה באדם המוסרי מי שמקדם את מטרותיו שלו ומעשה מוסרי יהיה זה המקדם במידה הטובה ביותר את טובתו של העושה.
- אתיקת מצבים הגורסת כי ההתנהגות הנכונה מוכרעת על פי הנסיבות המיוחדת שבהן היא מתרחשת. ההתנהגות המוסרית היא זו שמניבה את מידת האהבה הגדולה ביותר.
- אינטלקטואליזם גורס כי ההתנהגות הטובה ביותר היא זו המקדמת במידה הרבה ביותר את הידע.
- אתיקת רווחה גורסת כי ההתנהגות הטובה ביותר היא זו המקדמת את הרווחה.
אתיקה של דאגה או אתיקה של יחסים, רואה במוסר כערך העולה מתוך הניסיון האנושי של אמפתיה ודאגה. גישה זו מדגישה את חשיבות התלות בין בני אדם והיחסים ביניהם בהשגת מטרות מוסריות.