דונלד רמספלד
 | |||||||
| דונלד רמספלד, 2001 | |||||||
| לידה |
9 ביולי 1932 אוונסטון שבאילינוי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 30 ביוני 2021 (בגיל 88) | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
דונלד הנרי רמספלד (באנגלית: Donald Henry Rumsfeld; 9 ביולי 1932 – 30 ביוני 2021) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי רפובליקני. שימש כמזכיר ההגנה ה-13 תחת הנשיא ג'רלד פורד בין השנים 1975–1977 וכמזכיר ההגנה ה-21 תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בין השנים 2001–2006. היה מזכיר ההגנה הצעיר ביותר (בגיל 43) והמבוגר ביותר (בגיל 74). כמו כן הוא האדם היחיד שהחזיק במשרה בשתי קדנציות לא רצופות והשני מבחינת משך הזמן ששימש בתפקיד, לאחר רוברט מקנמארה. בעיני רבים, רמספלד היה מזכיר ההגנה השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית[דרוש מקור].
ביוגרפיה
רמספלד נולד וגדל בשיקגו, אילינוי. רמספלד היה חניך בתנועת הצופים ואף קיבל את אות "צופה הנשר" (Eagle Scout) בשנת 1949, ההישג הגבוה ביותר שניתן לקבל בתנועת הצופים של אמריקה[1][2]. במהלך שנת 1949 רמספלד התגורר והתנדב בחוות הצופים פילמונט[3]. הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת פרינסטון. במהלך לימודיו השלים קורס קצינים במסגרת העתודה האקדמית של צי ארצות הברית והוסמך כסג"ם. מיד לאחר סיום לימודיו בשנת 1954 התגייס לצי, השלים קורס טיס והוסמך כטייס קרב ושירת בין היתר כמדריך טיסה[4]. בשנת 1957 השתחרר משירותו בצי, אולם הוסיף לשרת במילואים. בשנים 1963-1969 שימש כנציג המחוז ה-13 של אילינוי בבית הנבחרים של ארצות הברית. לאחר מכן שימש רמספלד כשגריר ארצות הברית לנאט"ו ובמגוון תפקידים תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון, ביניהם יועץ לנשיא. תחת הנשיא ג'רלד פורד שימש כראש הסגל של הבית הלבן ובשנים 1975–1977 שימש כמזכיר ההגנה ה-13. ב-1977 הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, מדליית החירות הנשיאותית.
בשנת 2001 מינה אותו הנשיא ג'ורג' ווקר בוש למזכיר ההגנה בממשלו. רמספלד שימש בתפקיד במהלך פיגועי 11 בספטמבר ובהמשך לכך במהלך מלחמת אפגניסטן[5]. רמספלד נחשב לאחד מהוגיה, מעצביה ומוביליה של מלחמת עיראק[6]. כמזכיר ההגנה בכהונתו השנייה יזם רמספלד והוביל שורה של רפורמות בכוחות המזוינים של ארצות הברית במטרה להתאים אותם לעימותים המודרניים. בין היתר פיטר את מפקד צבא היבשה והחליפו בפיטר סקומייקר, שחזר לשם מכך מפרישה לשירות פעיל, ערך שינוי באופן הרכש וההצטיידות, המשיך את התהליך של צמצום והקטנת הכוחות המזוינים. בשתי המערכות, באפגניסטן ובעיראק, דרש רמספלד כי המערכה תחל מהר ככל האפשר ומבלי להמתין עד לצבירת סדרי הכוחות שביקשו מפקדי הצבא, שנראו מוגזמים בעיני[7].
הלך לעולמו ב-30 ביוני 2021 בגיל 88[8].
התנגדותו לשחרור ג'ונתן פולארד
רמספלד הוא מתנגד תקיף לשחרורו או חנינתו של המרגל ג'ונתן פולארד. בשנת 1998, כתגובה לדיווחים בתקשורת על כך שהנשיא קלינטון שוקל לתת חנינה לפולארד, ראמספלד שיגר מכתב לנשיא וביקש ממנו שלא להעניק את החנינה. במכתב נטען ששחרורו של פולארד עומד בניגוד לאינטרסים של ארצות הברית והוא חתום על ידי שבעה מזכירי הגנה לשעבר כולל רמספלד עצמו. בסופו של דבר, קלינטון החליט שלא להעניק חנינה לפולארד.
גם לאחר קביעת מועד שחרורו של פולארד בנובמבר 2015, דבק ראמספלד בהתנגדותו לשחרור, וטען כי מדובר ב"רעיון גרוע".[9]
התפטרותו
בשנת 2006 הוטחה ברמספלד ביקורת קשה עקב המצב הקשה במלחמה בעיראק. רמספלד נחשב, מבין ראשי הממשל, מהתומכים העיקריים ביציאה למלחמה. עיקר הטענות היו על התמקדות במלחמה ללא חשיבה מספקת על המצב שיבוא בעקבותיה ועל כך שקיצץ מתקציב מטוס הקרב ה-F-22. ביקורת הייתה גם בנושאים צבאיים ובמרכזה מכתב של שמונה גנרלים ואדמירלים לשעבר שקראו לרמספלד להתפטר. בנוסף, נמתחה ביקורת רבה על האישור שניתן על ידי רמספלד לשיטות חקירה אלטרנטיביות, שנטען[דרושה הבהרה] כי עלו כדי עינויים. ידוע, בהקשר זה, מה שזכה לכינוי "מזכר רמספלד", שעמד במוקד ספרו הביקורתי של פיליפ סאנדס, צוות הטרור - מזכר רמספלד והבגידה בערכים האמריקאיים.
הנשיא בוש הביע בו תמיכה. גם בתקופה שלפני הבחירות לבית הנבחרים האמריקני בשנת 2006, טען הנשיא בוש במספר הזדמנויות שרמספלד יישאר בתפקיד מזכיר ההגנה כל עוד הוא משמש כנשיא. אולם לאחר הבחירות בהן איבדו הרפובליקנים את השליטה בבית לטובת הדמוקרטים לאחר 12 שנים, בוש הודיע שרמספלד יתפטר מתפקידו כמזכיר ההגנה. רפובליקנים רבים ראו את ההודעה על ההתפטרות כמאוחרת מדי, שכן היו סבורים שהיו זוכים בקולות רבים יותר לו המצביעים ידעו על ההתפטרות.
בוש מינה לתפקיד מזכיר ההגנה את ד"ר רוברט גייטס. במסיבת עיתונאים בה הודיע הנשיא על התפטרותו של ראמספלד ומינויו של גייטס, הוא טען שאמריקה והעולם בטוחים יותר בשל שירותו ומנהיגותו של דונלד רמספלד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: דונלד רמספלד |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דונלד רמספלד |
אתר האינטרנט הרשמי של דונלד רמספלד- אמיר אורן, כך סיכלתי את שחרור פולארד, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
- בועז ביסמוט ועמוס רגב, "אלקים אדירים, אתם תצטרכו להחליט על איראן", באתר ישראל היום, 14 באוקטובר 2011
- אלי לאון וסוכנויות הידיעות, "במקום ישראל, לא הייתי מעדכן את הבית הלבן", באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2012
- אוריה כנף, שקרים מנומסים: כך נגררה ארה"ב למלחמה מדממת, באתר וואלה!, 06 בספטמבר 2013
- דונלד רמספלד באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- דונלד רמספלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Charting the Road to Tomorrow, scoutingmagazine.org
- ^ President Addresses 2005 National Boy Scout Jamboree, georgewbush-whitehouse.archives.gov
- ^ Defense.gov Transcript: Secretary Rumsfeld's Remarks at the White House Conference on Cooperative Conservation, archive.defense.gov
- ^ טל שניידר, אדריכל המלחמה הולך הביתה, באתר nrg, 8 בנובמבר 2006.
- ^ מאת אמיר אורן, היפוכו של דגם רמספלד, באתר הארץ, 24 ביוני 2003.
- ^ עפר שלח, רביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 282.
- ^ עפר שלח, "האומץ לנצח", תל אביב: ידיעות ספרים, 2015, עמודים 270-269.
- ^ סוכנויות הידיעות, הלך לעולמו דונלד רמספלד, שר ההגנה האמריקני בזמן מלחמת המפרץ השנייה, באתר ynet, 30 ביוני 2021
- ^ סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", 27 ביולי 2015
.svg)
31688327דונלד רמספלד
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית
- מזכירי ההגנה של ארצות הברית
- ראשי הסגל של הבית הלבן
- טייסי צי ארצות הברית
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1988
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מאילינוי
- מועמדים בבחירות המוקדמות מטעם המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית
- נאו-קונסרבטיבים
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'ורג' ווקר בוש
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'רלד פורד
- יועצים לנשיא ארצות הברית
- בוגרי תנועת הצופים
- מקבלי עיטור מסדר השמש העולה
- זוכי פרס פטל הזהב: שחקנים
- אמריקאים שנולדו ב-1932
- אמריקאים שנפטרו ב-2021