יהדות גליציה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גליציאני)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצבות בבית העלמין היהודי בבוצ'אץ', (צולם ב-2005)
בית הכנסת בברודי, גליציה המזרחית

יהדות גליציה (לעיתים נקראת גאליציה; ביידיש: גאליציע) היא קהילה יהודית אשכנזית ואחת הקהילות היהודיות הוותיקות והחשובות באירופה, אשר שכנה באזור גליציה, בשטחים ששייכים כיום לאוקראינה ולפולין. נהוג לחלק את יהודי גליציה לשני חלקים עיקריים על פי מיקומם הגאוגרפי: גליציה המערבית, שבירתה קרקוב, וגליציה המזרחית, שבירתה לבוב.

בגליציה התפתחה תנועת החסידות, שבדורה השני גרמה להתנגדות רבה. על אף ההתנגדות לחסידות, הייתה זו התנועה השלטת בגליציה ויהודים רבים בגליציה בחרו להשתייך אליה. יהדות גליציה הושפעה רבות גם מתנועת ההשכלה היהודית וערים גליציאניות רבות שמשו מרכזי השכלה. הבולטות שבערים אלו היו לבוב, קרקוב וברודי, ואליהן התלוו ערים רבות אחרות. תנועה נוספת שהייתה בעלת השפעה בגליציה הייתה התנועה הציונית, שאחריה הגיעו לגליציה גם תנועות נוער רבות.[1]

בגליציה התפתחה תרבות יהודית ענפה שכללה את שפת היידיש, מנהגים ומאכלים ייחודיים ליהודי האזור וכן דמותה של האם היהודייה ("היידישע מאמע"). בגליציה פרחה צורת היישוב הטיפוסית של יהדות מזרח אירופה, השטעטל. צורת התיישבות זו נוצרה והתפתחה בגליציה, ומרבית הקהילות היהודיות בגליציה חיו במבנה זה.[1]

תולדות יהודי גליציה

ראשית ההתיישבות היהודית בגליציה

ראשית ההתיישבות של יהודים בגליציה החלה כנראה בין המאה ה-12 למאה ה-13, בתקופת שלטונם של נסיכים אוקראינים בגליציה המזרחית. תהליכי התיישבות נוספים החלו גם בשטחי גליציה המערבית, שנשלטה בידי מלכים פולנים, בעיקר בקרקוב ובז'שוב. היהודים הראשונים בגליציה המערבית היגרו אליה בעיקר מאזורים שהיו קרובים אליה כמו שלזיה, צ'כיה, מוראביה וגליציה המזרחית. לתקופה זו בהיסטוריית הקהילה היהודית בגליציה היו שני מאפיינים עיקריים: הפיאודליזם ופלישות הטטרים לגליציה.[2]

בראשית ההתיישבות היהודית בגליציה, המאות ה12–13, שלט באירופה הפיאודליזם, והיהודים היוו גורם חשוב בהתיישבות עבור בני המעמדות הגבוהים בפולין. רוב היהודים עזרו לבני המעמדות הגבוהים בהתיישבותם ובפיתוח אחוזתם, ובתמורה זכו לקבל מהם חופש דת ופולחן, חופש עיסוק ומסחר והגנה. מרבית היהודים בתקופה זו עסקו במסחר או בחקלאות. יהודי גליציה זכו לקבל מעמד ביניים בין הצמיתים לאדונים, כמו הפולנים העירוניים.[3]

כבר במאה ה-11, טרם החלה התיישבות יהודית בגליציה, החלו הנסיכויות הפולניות להתפורר זו אחר זו ולהסתכסך זו עם זו. מצב זה הקל על הטטרים בפלישתם לגליציה המזרחית בשנת 1240, ובהמשך גם לשלזיה.[4] לעומתם, יהודי גליציה המערבית נפגעו רק מעט מפלישות הטטרים, ולא נגרם נזק רב באזור זה של גליציה כתוצאה מהפלישות.[5]

בעיירות, התיישבו היהודים מסביב למגרש מלבני גדול שבו שכנה אחוזה של אחד האצילים, אשר סביב שטחה התרכזו מרבית חייהם. הבתים שכנו בצמוד לאחוזה, ועל ידם חנויות, מסעדות ובתי מלאכה שהיו רובם שייכים ליהודים. באחת מפינות האחוזה שכנה גם כנסייה, ובצמוד לה היה גם ביתו של הכומר המקומי. היהודים נהגו ללגלג על מבנה זה של העיירות באמצעות פתגם יהודי: ”עגלת איכרים הנכנסת לעיירה ראש היצול בקצה האחד של העיר והאופנים האחוריים בקצה השני”.[6]

התקופה הפיאודלית

הערים והיישובים בגליציה בתקופה הפיאודלית התחלקו לשלושה סוגים עיקריים: ערים "פרטיות" - ערים בעלי שלטון פיאודלי, ערים "מלוכניות" - ערים בעלי שלטון מונרכי, וערי כמורה - ערים שנשלטו בידי הכמורה והכנסייה הקתולית. מרבית הערים והיישובים בגליציה היו בעלי שלטון פיאודלי מבוסס ויציב במשך כל התקופה עד לחלוקת פולין, שבו ניתנו ליהודים זכויות על פי רצונם של בעלי העיר. היהודים יישבו את הערים הפיאודליות וטיפחו אותן תמורת הגנה, שכר ומקום מחיה שקיבלו מבעלי העיר, והיו בעלי זכויות שוות לזכויות המקומיים.

על אף שהפיאודליזם שלט בגליציה, בחלק מהערים והיישובים הונהג שלטון מונרכי (לעיתים ייקרא שלטון מלוכני או שלטון מלכותי). בערים אלו הוגדרו הקהילות היהודיות על ידי המונרך השלט בעיר, באמצעות כתב זכויות שנחתם על ידו.[3][7] בנוסף לערים אלו, בגליציה היו ערים אחדות שהיו ערי כמורה - ערים אשר נשלטו בידי הכמורה והכנסייה הקתולית.[8] אוכלוסיית יהודי גליציה הלכה וגדלה לאורך השנים וקהילות יהודיות חדשות קמו בגליציה.[3] הקהילות הלכו והתרחבו גם לערים מונרכיות, שיחסן ליהודים היה פחות טוב מאשר היחס שניתן להם בערים הפיאודליות. לעומת זאת, בערי הכמורה, ישבו יהודים אחדים בלבד.

באופן כללי, יחסם של השלטונות בגליציה המזרחית ליהודים היה טוב יותר מאשר יחסם של השלטונות בגליציה המערבית. מספר בני האצולה בגליציה המערבית היה נמוך יותר בהשוואה למספרם בגליציה המזרחית, ואותם בני אצולה שהתגוררו בגליציה המערבית אף העניקו זכויות פחותות יותר ליהודים מאשר מקביליהם בגליציה המזרחית. אף על פי כן, בעיני השלטונות לא היה כלל הבדל בין גליציה המערבית למזרחית בתקופה הפיאודלית, שכן כל בעלי האחוזות היו אצילים פולניים, קתוליים רומיים.[9]

לכל אורכה של התקופה הפיאודלית סבלו היהודים מפרעות, גזירות ועלילות דם.

גליציה המזרחית

גם בתקופה זו היוו יהודי גליציה המזרחית את רוב היהודים בגליציה, ומקום מושבם של יהודים אלו זכה לשם 'רוסיה האדומה' (RUS CZERWONA).[3] גליציה המזרחית עברה באופן מוחלט לידי שלטון פולני רק בשנת 1387, לאחר 200 שנה שבהן הבעלות עליה גרמה למחלוקת בין נסיכים רותנים מקומיים, פולין והונגריה. הטטרים לא הטילו על אזור זה מס, אבל גדודות וקבוצות טטריות פשטו על גליציה כמעט בכל שנה, שדדו רכוש וחטפו יהודים לסחור בהם.[4]

שלא כמו בשאר האזורים בפולין, מרבית הערים והעיירות בשטחי גליציה המזרחית היו ערים "פרטיות" (ערים שהשיטה המדינית שהונהגה בהן הייתה פיאודליזם): עד שנת 1648 היו בגליציה המזרחית 96 ערים פיאודליות, 6 ערים שנשלטו בידי הכמורה והכנסייה הקתולית, ו-54 ערים מונרכיות. עד חלוקת פולין עברו ערים נוספות לידיהם של אנשים פרטיים או של בני אצולה. בערים המלכותיות שבגליציה הופלו היהודים לרעה על פי כתבי הזכויות שניתנו להם והם סבלו מהגבלות בחופש המגורים והתנועה ובחופש העיסוק והמסחר וכן נאלצו לשלם מיסים גבוהים יותר ביחס לאוכלוסייה המקומית. בין המיסים שמחירם הוגבר בעבור היהודים היו מס אוצר המלוכה (מס למונרך של העיר או העיירה), מס מסחר בגילדות הסוחרים, מס לבעלי מלאכה נוצריים ומס שנגבה בעבור הכמורה והכנסייה הקתולית. כתבי הזכויות לא דאגו להסדיר את ביטחונם של היהודים, ואלו סבלו מרדיפות, התנכלויות ופרעות על רקע דתי. המחקרים שנעשו על יהודי גליציה מכילים מידע על התקופה שעד חלוקת פולין בעיקר בערים ועיירות פיאודליות, בעוד המידע על קהילות יהודיות בערים מונרכיות כמו לבוב, האליץ' ופשמישל לוטה בערפל.[8]

בין המאה ה-14 לשנות ה-20 של המאה ה-16 קמו כ-20 קהילות יהודיות חדשות בערים ועיירות שונות בגליציה, רובן בערים מונרכיות.[8] בשנת 1485 הוציא השלטון המקומי בקרקוב צו כנגד יהודי העיר שאסר עליהם לעסוק במסחר או בחקלאות, ובכך מנע מהם את תמיכם של בני האצולה הפולנים (ללא אמצעי הייצור והחקלאות המתקדמים של היהודים, לא היה לבני האצולה צורך ב"ברית" שנכרתה עם היהודים). במהלך המאה ה-15 יצאו צווים נוספים בנוסח דומה, בערים נוספות בגליציה.[10] בין 1520 לבין 1620 קמו כ-100 קהילות יהודיות נוספות בגליציה, אך הפעם רובן היו דווקא בערים פיאודליות. מגמה זו הייתה תוצאה של העצמת ההשפעה של בני האצולה הפולנים בגליציה המזרחית, ורצונם באכלוס הערים שלהם בידי מתיישבים יהודים, שדרשו מעט זכויות ביחס לקבוצות אתניות אחרות שהתגוררו בגליציה, דוגמת הגרמנים או הארמנים.[8]

בשנים 1648–1665, תקופת המבול (כינוי לתקופת הפלישה השוודית, "המבול השוודי", ומלחמות נוספות בפולין) ופרעות ת"ח ות"ט, חל משבר גדול בקרב יהדות גליציה המזרחית, שתוצאותיו באו לידי ביטוי אף יותר ממאה שנה לאחר מכן, בתקופה שלאחר חלוקת פולין והסיפוח לממלכת הבסבורג (שבהמשך הפכה לאימפריה האוסטרית ומאוחר יותר לאימפריה האוסטרו-הונגרית). במהלך הפרעות הוכחדו קהילות יהודיות רבות בגליציה המזרחית, וקהילות אחרות נאלצו להגן על עצמן באמצעות מכירת חלקים מהאוכלוסייה היהודית לשבי ולעבדות. הקהילות היהודיות נקלעו למשבר כלכלי עצום, שנפתר רק כעבור יותר מ-30 שנה.[11] המשבר פחות בא לידי ביטוי בערים הפיאודליות לעומת ביטויו בערים המלכותיות משום שבערים אלו מעמדם של היהודים היה זהה למעמדם של המקומיים, כך שליהודים הייתה השפעה גדולה יותר, כוח פוליטי גדול וכן קשרי חוץ מפותחים.[11] כתוצאה מכך פחתה עוצמתה הכלכלית והפוליטית של לבוב, בעוד עוצמתן של הקהילות היהודיות בערים פיאודליות עלתה. הדבר ניכר במיוחד בערים פיאודליות שבהן הייתה קהילה יהודית גדולה ובראשן ז'ולקייב, טארנופול, קומארנו, ברודי ובוצ'אץ' אשר פרחו ושגשגו מבחינה כלכלית גם במהלך תקופה זו,[10] כאשר ברודי אף הפכה למרכז של פליטים יהודים מגליציה כולה שחיפשו מקום מבטחים מפני הפרעות.[12]

בשנים 1580–1764 פעל בגליציה המזרחית ועד ארבע ארצות, אשר היה הנציגות הארצית הראשונה של יהודים באזור.[13] הארצות שהרכיבו את הוועד היו פולין גדול, פולין קטן, רוסיה האדומה, ווהלין, ליטא ווילנה.[10] במאה ה-18 הקהילות היהודיות המשיכו להתפשט ברחבי גליציה המזרחית על אף המלחמה הצפונית הגדולה שהתרחשה אז וגרמה לפגיעה בכלכלה הפולנית. על פי מפקד אוכלוסין שהתקיים בגליציה המזרחית בשנת 1764 כרבע מיהודי גליציה המזרחית התיישבו בכפרים, והשאר בערים ובעיירות. ערב חלוקת פולין הראשונה והסיפוח לאימפריה הרומית ה"קדושה", היו בגליציה המזרחית בין 60 אלף ל-80 אלף יהודים, אשר היוו חלק גדול מיהדות פולין, ועשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה בגליציה המזרחית.[11]

גליציה המערבית

על פי רישומים מן המאה ה-14 והמאה ה-15, בתקופה זו כבר היה בגליציה המערבית מספר גדול יותר של קהילות יהודיות מבוססות, למשל בערים יאסלו, טארנוב, יארוסלאב, זאטור, דמביצה וז'מיגראד. לאור המחאות כנגד התיישבות היהודים בגליציה המערבית שאורגנו על ידי התושבים המקומיים, במיוחד הגרמנים ואנשי הכנסייה הקתולית, העניק המלך אישור מיוחד בשם "דה נון טוליראנדיס יודיאוס" למספר ערים, שאסר על היהודים להתגורר בערים שלהן ניתן אישור זה, ואף בפרוורי ערים אלו ובכפרים השכנים להן. בין אותם ערים ועיירות ניתן לציין את בוחניה, אשר נאסרו בה מגורים של יהודים כבר בשנת 1605, אך האיסור הופר על ידי קבוצה של יהודים שבחרו לעקוף את החוק וכן על ידי קבוצות סוחרים מתחלפות שהגיעו לעיר ב"ימי שוק" או ב"ימי יריד", ואת וייליצ'קה, שבפרבריה קמה קהילה יהודית ובשטחה אף התגוררו חוכרי מלח יהודים אחדים, באישור המולך. בעיר גורליצה הותרה התיישבות יהודית בפרבר העיר בלבד עד שנת 1765, ובבייץ' קמה קהילה יהודית רק לקראת סוף המאה ה-18.[2] בערים המלכותיות, סבלו היהודים בעיקר מעוינות המקומיים, ואלו ניסו לדחוק את היהודים אל מחוץ למרכז העיר על מנת להגביל את כוחם הפוליטי, הכלכלי והתרבותי. ניכר שמצב זה התקיים בבירת גליציה המערבית, קרקוב, וכן ביארוסלאב, בלז'איסק ובערים נוספות.[2] בגליציה המערבית היה מספר קטן של ערים פיאודליות בהשוואה לגליציה המזרחית. בערים אלו היה מצבם של היהודים טוב יותר, בדומה למצבם בגליציה המזרחית. הם היו בעלי זכויות יסוד מפותחות יותר, ניתן להם חופש מגורים מלא, והם הורשו לעבוד כחוכרים, סוחרים או בעלי מלאכה.[14]

יהודי גליציה המערבית סבלו מפורענות ועוינות המקומיים לעיתים קרובות אף יותר מאשר יהודי גליציה המזרחית. הפרעות שהתרחשו בקהילה היהודית השפיעו עליה גם לאחר יותר מדור שלם. בגליציה המערבית הפורעים עשו זאת דווקא מתוך מניעים דתיים. בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-15 הגיע נזיר בשם יוהאן קאפיטראנסו לקרקוב הילל את האדיקות הדתית והטיף כנגד כפירה. נאומו השפיע מאוד על תושבי קרקוב, עד כדי כך שגרמו לפריצתן של פרעות באזור ובשנת 1454. בשנת 1499 שדדה קבוצת "נושאי הצלב" את יהודי גליציה המזרחית וטבחה בהם. בתקופת פרעות ת"ח ות"ט צבאו של בוגדן חמלניצקי לא הגיע לצידה המערבי של גליציה, אך הקהילות היהודיות חששו מאוד מתרחיש זה ונתמלאו בפליטים יהודים מצידה המזרחי של גליציה. אף על פי כן, הסכנה הבאה של יהודי גליציה המערבית לא בוששה לבוא, ובשנים 1655–1656, זמן קצר לאחר סיום תקופת "המבול", פלשו לגליציה המערבית השוודים, שדדו את רכושי התושבים וטבחו בהם. עד חלוקת פולין האזור היה שדה קרב בין רוסיה לפולין.[15]

עלילות הדם בגליציה המערבית נחשבו כאירועים שחרגו מהגבולות המקומיים, וגרמו להשלכות בעבור כל יהודי גליציה, בין אם הקורבן נאלץ להודות באשמה על לא עוול בכפו ולסבול מעינויים אכזריים ומהוצאה להורג, בין אם לא הודה אך בכל זאת הייתה העלאה על המוקד, ובין אם העלילה הופרכה והקורבן הוכרז כזכאי. עלילות דם בעלות השפעה גדולות התרחשו בבירת גליציה המערבית קרקוב בשנים 1407, 1542, 1539, 1631, 1633, 1635, ו-1662. בנובי-סונץ' היו שתי עלילות דם מרכזיות בשנים 1751 ו-1761.[16] בעלילות הדם בלבוב בתקופה זו, בשנים 1710 ו-1728 הועלו על המוקד כמה מבני המשפחות היהודיות המכובדות של העיר.[3] בשנת 1912 נעלם ילד נוצרי בדוברה, וגרם לעלילת דם שבה הקורבן היה כלל היהודים בדוברה. המקומיים התקהלו ורצו לחסל את הקהילה היהודית במקום כנקמה, אך הילד נמצא טרם הספיקו לעשות זאת.[16]

השלטון האוסטרי

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה
לבוש מסורתי של יהודי גליציה

בתקופה זו התעצבה דמותם של יהודי גליציה, כפי שתוארה בתרבות. דוד הורוביץ (לעיתים הורוויץ) תיאר בספרו "האתמול שלי" את תקופה זו מבחינת התנועות הרוחניות והקהילתיות שקמו בגליציה:

בין זרועות המלקחיים של שני העמים הנכרים הללו נשחקו הקהילות היהודיות בעיירות הדלות... תנועות רוחניות, חובקות זרועות עולם, כאילו ביקשו לחפות על הדלות החומרית בעושר הרוח והמחשבה, הידע והתורה. החסידות וההשכלה, כזרמי מים חיים, הזינו את חדוות חיי היצירה הרוחנית במסתרי החוויה מזה ובשכלתנות מפוכחת מזה. שכבת האינטליגנציה הצעירה, ששורשיה מעורים בקרקע של הווי העם... פנתה להתבוללות מזה ולכיסופי תחיה לאומית-ציונית מזה. בתסיסתה היו משמשים בערבוביה גישושי התעיה בעולם זר ובסביבה נכרית, ניצני מחשבה שהולידו תנועות רבות השפעה וזרמי רעיונות קיקיוניים

— דוד הורוביץ, האתמול שלי, ירושלים ותל אביב, (תש"ל) ע' 12

בימי השלטון האוסטרי חלו תהליכי מודרניזציה בקרב כלל תושבי גליציה, ואלו גרמו לא רק לשינוי בסדר החברתי-פוליטי-מדיני באזור, אלא גם להתעוררות של תנועות לאומניות בקרב היהודים, האוסטרים והפולנים. היהודים פיתחו את זהותם ותרבותם, יכלו לבחור לאמץ לעצמם את הזהות היהודית-גליצאית, את הזהות היהודית-פולנית, יהודית-צ'כית, יהודית-אוסטרית או יהודית-גרמנית (זהות שנקשרה בזהותם של השכנים ליהודים, תלוי במקום מגורם), או את הזהות האוסטרו-הונגרית.[17]

עד אביב העמים

בשנים 1772–1795 סופחה גליציה כולה לשטחי ממלכת הבסבורג, אשר שכנה בתוך האימפריה הרומית הקדושה, במסגרת חלוקת פולין.[18] החלפת השלטון גרמה לתמורות מפליגות בחיי היהודים - שלטון האימפריה הצהיר על "רפורמה" בחייהם של היהודים, מתוך כוונה לעשותם נאורים יותר. תחילה בוטלו בהדרגה המעמדות הפיאודליים, והיהודים איבדו את יתרון המעמד שלהם לעומת האוקראינים ובני המיעוטים. לאחר מכן הוטל פיקוח על היהודים, על ידי צווים שהוצאו על ידי קיסרי האימפריה. עד שנת 1785 המשיכו הקהילות היהודיות להתנהל כפי שהתנהלו טרם חלוקת פולין, אך אז כפה עליהם השלטון לפתוח 6 ארגוני גג לקהילות היהודיות - ארגון גג לכל אזור של קהילות בגליציה. ארגוני הגג שימשו לצורך שיפוט וניהול המרשם האזרחי. בשנת 1789 פרסם יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה "צו סובלנות" ליהודי גליציה, שהסדיר את "רפורמת היהודים", אותה רפורמה שהצהיר עליה בתחילת הסיפוח. על פי צו הסובלנות הותר ליהודי גליציה לעסוק במסחר ובמלאכה, אך הם נאסרו לעסוקות במקצועות שנחשבו אז למסורתיים: חכירת אדמות וטחנות קמח, מזיגת משקאות (עבודה כברמנים) או שיווק של משקאות.

באותה תקופה יהודי גליציה נאלצו לשלם מיסים גבוהים יותר לעומת שאר האוכלוסייה, כמו "מס הסובלנות", אשר החליף את "מס הגולגולת" (מס על כל נפש חיה) ששאר האוכלוסייה התבקשה לשלם, ולעיתים אף נאלצו לשלם מיסים ששאר האוכלוסייה כלל לא התבקשה לשלם, כמו "מס בשר כשר" או "מס חתונות".[11] יהודים שלא שילמו את מס הסובלנות (לשעבר מס הגולגולת) נחשבו ל"יהודים קבצנים" (Betteljude), וגורשו מגבולות גליציה. בעל ואישה יהודים אשר לא שילמו "מס חתונות" גורשו יחד עם הוריהם מגבולות גליציה, ורכושם הוחרם על ידי השלטון.[19] המס שהכי הזיק ליהודים והעיק עליהם היה "מס הנרות" שהוטל על נרות שבת ויום טוב החל משנת 1797. על אף שהמס העיק מאוד על היהודים, גם הייתה לו השפעה חיובית: משלמי המס יכלו לבחור או להיבחר לתפקידים בוועד הקהילה המקומית. הדבר גרם לקשרי הון-שלטון, ואפשרו רק לעשירים שביהודי גליציה להיבחר או להשפיע על וועדי הקהילות. לרוב התמנו חוכרי המס היהודים, אשר החזיקו בהון רב, לתפקידים מרכזיים בוועד.[11] כחלק מהרפורמות, בתקופה זו גם גויסו יהודים רבים לצבא.[20][21] כך למשל, בשנת 1790 השתתפו 1070 יהודים מגליציה במלחמה העות'מאנית-רוסית.[14]

עם סיום מלחמות נפולאון, ולאחר קונגרס וינה שבא אחריהן, הופסקו ה"רפורמות" של הקיסר יוזף השני. הרפורמות הנאורות נעלמו, אך ההגבלות והמיסים נשארו - עם מטרה "פחות נאורה" - לספק את רצונה של האוכלוסייה הכללית ולמנוע או להפחית את היקף התחרות הכלכלית שהיוו היהודים על שאר האוכלוסייה. מצבן הכלכלי הרע של הקהילות היהודיות בגליציה החריף בשל אי שינוי ההגבלות (כל זמן שמצב זה התמשך החריף המצב עוד יותר), אך הן זכו בחזרה באוטונומיה הדתית והניהולית שהייתה להן בתקופה שלפני הסיפוח האוסטרי, תחת השלטון הפולני.[20] התפרצויות האיכרים בשנת 1846 "הכינו את הקרקע" לקראת מהפכות אביב העמים והיוו את הסמן הראשוני בדרך לחזרתה של יהדות גליציה לגדולתה.[21]

מאביב העמים עד מלחמת העולם הראשונה

מוזיקאים ונגנים יהודים ברוהטין, 1912

אביב העמים בשנת 1848 היה ההתחלה של תקופה חדשה בעבור יהדות גליציה. בית הבסבורג שב לשלוט באוסטריה, והיהודים היו בעלי עמדה פרו-אוסטרית לראשונה מאז תחילת הכיבוש האוסטרי. אף על פי כן, רוב היהודים בחרו לתמוך בצד הפולני במאבקם של הפולנים כנגד השלטון האוסטרי, מתוך תקווה לחזור למעמד שהיה להם בתקופה הפיאודלית. על אף תמיכת היהודים בפולנים, תקוותם לא התגשמה, להפך - רוב הפולנים היו חסרי עמדה פרו-יהודית במקרה הטוב, ובעלי עמדה אנטי-יהודית במקרה הרע. מהפכות אביב העמים גרמו להם לנקוט עמדה ברורה כנגד היהודים, והם אף ניסו לטבוח בהם מספר פעמים. לרוע מזלם של הפולנים, בתקופה זו עלתה וצמחה הכלכלה היהודית בגליציה והם צברו כוח פוליטי וכלכלי עצום.[22] דוגמה בולטת לכך ניתן לראות כבר בתחילת תקופה זו, עוד בשנת 1848, כשיהודים השתתפו לראשונה בבחירות פוליטיות ארציות.

בתקופה זו יהודים רבים בגליציה התבוללו ונטמעו בקרב העמים שבקרבם. התבוללות נעשתה ליותר פופולרית בתקופה זו, במיוחד בקרב יהודים שהיו חלק מאליטות. ארגון בשם "The Jewish progressive intelligentsia", שנוסד במאה ה-19, היה לאחד הארגונים היהודים הבולטים שתמכו בתהליך ההתבוללות, ואנשיו ייצגו מספר זרמים. תחילה, הייתה "ההתבוללות הגרמנית" לזרם הפופולרי ביותר בקרב היהודים, במיוחד במזרח גליציה. התומכים ב"התבוללות הגרמנית" העריכו והעריצו את התרבות הגרמנית ואת תנועת ההשכלה היהודית הגרמנית בפרט. בצמרת הארגון הייתה נוכחות דומיננטית של יהודים מגליציה. בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, השלטון עודד ותמך בגרמנופיליה בקרב היהודים, ונעזר בהם כדי לגרום לשאר תושבי המדינה לאהוב את גרמניה. בשנת 1792 נוסדו בגליציה כ-100 בתי ספר יהודים-גרמנים בחסות השלטון האוסטרי. על פי צו משנת 1810, כל יהודי שרצה להצביע באותה שנה בבחירות המוניציפליות היה חייב להוכיח שהוא מדבר וכותב גרמנית.[23]

מאביב העמים ועד שנת 1860 בוטלו מספר מיסים מיוחדים שהוטלו על היהודים. בשנת 1860 בוטל גם האיסור הרשמי על התיישבות קבועה של יהודים בגליציה, שעל אף שלא נאכף ולא מנע מיהודים רבים להתיישב בגליציה, הסרתו נחשבה לצעד משמח בעבור יהודי גליציה. כמו כן, היהודים הורשו לרכוש אדמות חקלאיות, אך בתנאי שיעבדו את אדמות אלו בעצמן ולא יישכרו חקלאיים לשם ביצוע המלאכה. שינויים רבים אלו נבעו מהתנגשות האינטרסים הפולנים והאוקראינים.[21]

במלחמת העולם הראשונה

ערב מלחמת העולם הראשונה היו בגליציה קרוב ל-1,000,000 יהודים, כ-75% מהם בגליציה המזרחית.[24] במלחמת העולם הראשונה גליציה הייתה חלק מהחזית המזרחית, והתקיים בה קרב בין הצבא האוסטרו-הונגרי לבין צבא האימפריה הרוסית. בשטחה התרחש קרב גליציה, שהתסיים בניצחון רוסי ובכיבוש שטחים משמעותיים בידי הרוסים. כחלק מהמערכה בגליציה התרחשו באזור מספר קרבות: קרב קרשניק, קרב קומרוב, קרב גנילה ליפה, קרב רווה והמצור על פשמישל. מלבד קרב קומרוב וקרב קרשניק, כל הקרבות הסתיימו בניצחון רוסי. המערכה באזור לא אופיינה במלחמת חפירות, ולכן הייתה לא יציבה ביחס למערכה במערב. גליציה עברה מיד ליד כמה פעמים וההגירה היהודית מגליציה גברה בתקופה זו. יהודים אשר בחרו שלא לעזוב את גליציה נרצחו, עונו, נשדדו או שבתיהם נהרסו בידי חיילי הצבא הרוסי או בידי הצבא הפולני. בפוגרום בלבוב ב-1918, נרצחו כ-100 יהודים בידי הצבא הפולני,[25] ונפצעו מאות.[3] גם רעב ומגפות לא חסרו באותה התקופה, ואלו גרמו למותם של יהודים נוספים. ראשי הקהילות הקימו ארגונים שסייעו לפליטים שהגיעו אליהם והגישו להם עזרה - הם סיפקו להם מזון, תרופות, מוצרי היגיינה ומקום מגורים.
רוב העיירות, הכפרים והערים שבהן היו קהילות יהודיות מפותחות עברו לשלטון פולני (הרפובליקה הפולנית השנייה) ואחרים עברו לידי שלטון אוקראיני (הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה), אשר לא החזיק מעמד זמן רב ונכבש בהמשך על ידי השלטון הפולני.[26] המלחמה פגעה רבות באוכלוסייה היהודית בגליציה המזרחית, וערערה את חוסנה של האוכלוסייה מבחינה דמוגרפית משתי חזיתות: ירידה באוכלוסייה היהודית הן בערים והן בכפרים.[3]

ש. אנ-סקי, כתב בספרו "חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה" על המלחמה כחלק מתולדות יהדות גליציה:

בגליציה נעשה מעשה שערורייה שאין השגת אנוש יכולה להשיגו. חבל ארץ גדול של מיליון יהודים, שעוד אתמול נהנו מכל זכויות האנושיות והאזרחיות, מוקף שרשרת-אש של דם וברזל, מובדל ומופרש מן העולם ומסור לכוח שלטונם של פריצי חיות בדמות קוזקים וחיילים. דבר זה עשה עלינו רושם כאילו הולך ונכרת שבט שלם מישראל

— ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט-1929, עמ' 14

בין המלחמות

השכונה היהודית של לבוב, 1930

בין מלחמות העולם הייתה גליציה תחת שלטון הרפובליקה הפולנית. המעבר לשלטון הפולני הזיק עוד יותר ליהודי גליציה, כי בעוד שהשלטון האוסטרי העניק להם שוויון זכויות כאחד מהמיעוטים הרבים שבו, השלטון הפולני לא דאג למיעוטים. יהודי גליציה המזרחית סבלו יותר מיהודי גליציה המערבית בתקופה זו, בגלל ההבדלים הדמוגרפיים בין האזורים. בתקופה זו התקיימו חרמות והסתות כנגד חברי הקהילה היהודית. למשל, בחלק מהערים הוגבלה כניסם של יהודים למקומות לימוד אקדמיים ולתיכונים.[3] ראשי השלטון הפולני פיטרו את היהודים שעבדו בשירותים הממשלתיים, אך עשו זאת רק לאחר שביססו את שלטונם בגליציה. היו גם תפקידים ממשלתיים שכל היהודים שעבדו בהם פוטרו. למשל, כל יהודי שעבד כפקיד דואר פוטר עד שנת 1920.[27] עם זאת, התחזק מעמדה של הקהילה היהודית כארגון עצמאי ואוטונומי, כשמוסדות הקהילה, ובמיוחד ארגוני הסעד, הרחיבו את שירותיהם וניתנה עזרה ותמיכה כלכלית לקהילות שהיו זקוקות לכך. עובדי המלאכה היהודים הקימו לעצמם ארגונים, וכך גם הסוחרים הקימו ארגון סוחרים יהודי (כמו האוקראינים והפולנים). היהודים התפתחו גם מבחינה פוליטית ומפלגות יהודיות נוספות קמו.[3]

ש"י עגנון תיאר את תחושות היהודים בשנים שאחרי המלחמה בספרו "אורח נטה ללון":

היהודים בשבוש (היא בוצ'אץ') נשמתם מפרכסת לצאת ואין בהם כוח של כלום. תחילה באה המלחמה ותלשה אותם ממקומם ולא נשתלו במקומות אחרים. אחר כך ניטלו מהם מטלטליהם. אחר כך ניטל כספם. אחר כך ניטלו בניהם. אחר כך ניטלו בתיהם. אחר כך נטלו מהם פרנסתם. אחר כך הטילו עליהם עול מיסים וארנוניות. ומהיכן יהא להם כוח לישראל

— אורח נטה ללון

במלחמת העולם השנייה

ב-1 בספטמבר 1939, שבוע בלבד לאחר החתימה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פלשה גרמניה הנאצית לפולין, ובכך החלה את מלחמת העולם השנייה. עם פרוץ המלחמה, פלש צבא גרמניה הנאצית לחלקה המערבי של גליציה המזרחית.[2] תוך עשרה ימים הצליח הצבא הגרמני להגיע לאזור גליציה המזרחית. הוא גבר על הצבא הפולני וגרם להתפוררות מהירה שלו. הגרמנים כבשו, בין היתר, את הערים: פשמישל, סאמבור, דרוהוביץ' וסטרי. הצבא הגרמני התעלל באוכלוסייה היהודית בערים שכבשו.[28] לאחר ימים אחדים נסוג הצבא הגרמני משם, וב-17 בספטמבר 1939 פלש לגליציה המזרחית צבא ברית המועצות. גליציה המזרחית סופחה לברית המועצות, וגליציה המערבית לגרמניה,[2] כפי שסיכמו גרמניה הנאצית וברית המועצות בהסכם ריבנטרופ–מולוטוב.[3] נהר הסאן שימש גבול בין השטח שנכבש בידי הרוסים לבין השטח שנכבש בידי הגרמנים.[27]

יהדות גליציה המזרחית

השלטון הסובייטי

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגוררו בגליציה המזרחית כ-570,000 יהודים. אליהם הצטרפו 130,000 יהודים פליטים שברחו מאזורים שכבשו הגרמנים. בגליציה המזרחית היהודים זכו להצלה זמנית מהגרמנים, אך בו בזמן נדרשו לסבול ממדיניותו של השלטון החדש.[3] השלטון הסובייטי חיסל באופן סופי ומוחלט את הפיאודליזם בגליציה המזרחית, כשאדמות של פולנים בעלי אחוזות הולאמו בידי המשטר הסובייטי. תקופה זו התאפיינה בהרעה נוספת במצב הכלכלי של יהודי גליציה (להרחבה בנושא).[27] במקביל אסרו הסובייטים את קיומה של פעילות פוליטית יהודית. כדי למנוע את קיומה של פעילות מסוג זה, אסרו הסובייטים את מנהיגי המפלגות היהודיות, ובמסגרת המאסרים שבוצעו נאסרו הן מנהיגי המפלגות הציוניות והן מנהיגי מפלגת הבונד שהתנגדה לציונות.[3]

גורל יהודי הקהילה בשואה

לאחר נסיגת הסובייטים מגליציה הצליחו להימלט כמה אלפי יהודים מזרחה ואחרים ניצלו בשל גיוסם לצבא האדום. עם השלמת כיבוש גליציה המזרחית בידי גרמניה, היו בגליציה המזרחית כ-620 אלף יהודים.[29] את שואת יהודי גליציה המזרחית ניתן לחלק לשישה שלבים:[30]

  1. הממשל הצבאי (מכיבוש גליציה המזרחית בידי גרמניה הנאצית ועד ה-1 באוגוסט 1941) - בימים הראשונים שלאחר כיבוש גליציה המזרחית בידי גרמניה ביצעו התושבים המקומיים, ברובם אוקראינים, פרעות ביהודי גליציה. האוקראינים הצדיקו את מעשיהם בכך שהאשימו את היהודים בתמיכה במשטר הסובייטי שלו התנגדו נחרצות. מלבד האוקראינים המקומיים, גם פולניים מקומיים השתתפו בפרעות כנגד היהודים,[3] וכן חיילי הוורמאכט.[30]
  2. אוגוסט 1941 עד אוקטובר 1941 - גליציה המזרחית כונתה "דיסטריקט גליציה" וסופחה לגנרל גוברנמט. בתקופה זו נאלצו היהודים לסבול מעבודות כפייה, שודים ופרעות מצד האוכלוסייה המקומית ומהוצאות להורג של יהודים משכילים, של אנשי ציבור יהודים וכן של יהודים שתמכו במשטר הסובייטי בגליציה. בתקופה זו הוקמו היודנראטים.
  3. סתיו 1941 עד מרץ 1942 - התקופה בה החלה הקמת מחנות עבודה וגטאות בגליציה המזרחית. בתקופה זו החריפו הרעב והמחלות ששרו בקרבם של היהודים, והקהילות היהודיות הגבירו את מאמציהן לתמוך בחבריהם.
  4. מרץ 1942 עד דצמבר 1942 - יהודי גליציה גורשו באופן המוני למחנה ההשמדה בלז'ץ במקביל לרציחות שמתקיימות במקום בידי חיילי הוורמאכט. מרבית הקהילות היהודיות הקטנות בגליציה המזרחית חוסלו עד לתקופה זו, והגדולות רוכזו בגטאות.
  5. דצמבר 1942 עד קיץ 1943 - המשך הרציחות בגטאות, והפיכת גטאות מסוימים למחנות עבודה.
  6. סתיו 1943 עד קיץ 1944 - היהודים ששרדו עד לשלב זה הסתתרו מפני הנאצים, בעיקר ביערות, ורבים מהם בחרו להצטרף אל הפרטיזנים. הנאצים ועוזריהם ניהלו מצוד אחרי אותם יהודים, ואליהם הצטרפו קבוצות של אוקראיניים מקומיים.

יהדות גליציה המערבית

בתקופת השואה נכללה גליציה המערבית תחת "דיסטריקט קרקוב". ניתן לשים לב ל-5 שלבים עיקריים בשואת יהודי גליציה המערבית:[31][32]

  1. ספטמבר 1939 עד אביב 1940 - חיילי הוורמאכט והמשטרה הגרמנית התעללו ביהודי גליציה המערבית, חטפו אותם לצורך עבודות כפייה והטילו עליהם גזירות כלכליות. כמו כן, יודנראטים הוקמו בכל קהילות גליציה המערבית, על פי הוראת הגרמנים.
  2. אביב 1940 עד קיץ 1941 - גירוש יהודים שהתגוררו בקרבת שטחים צבאיים, אזורי גבול או אזורי קייט ושליחת יהודים למחנות עבודה.
  3. קיץ 1941 עד אביב 1942 - הגברת השילוחים למחנות העבודה.
  4. אביב 1942 עד קיץ 1943 - שילוחים המוניים למחנות ההשמדה.
  5. סתיו 1943 עד סוף 1944 - חיסול ורדיפת המסתתרים ביערות.

יהודי העיר קרקוב וסביבתה הושפעו מהעובדה שמשרדי שלטון הגנרלגוברנמן היו בקרקוב, ולכן הוטלו עליהם גזרות ואיסורים כשהמלחמה הייתה עוד בתחילתה. בין האיסורים והגזירות שהוטלו על יהודי האזור (וזאת עדיין במסגרת השלב הראשון של שואת יהודי גליציה המערבית) היו צו שהורה על עבודות כפייה (ב-26 באוקטובר 1939), צו להקפאת חשבונות הבנק של היהודים (ב-20 בנובמבר 1939) ואיסור על החלפת מקום מגורים ללא אישור השלטונות (ב-11 בדצמבר 1939). כמו כן, החל מ-23 בנובמבר 1939 נדרשו יהודי גליציה המערבית לשאת עליהם סרט ועליו מגן דוד, והחנויות שהיו בבעלות יהודית סומנו.[32]

עוד בתקופה הראשונה גורשו יהודים תושבי גליציה המזרחית לאזורים אחרים, בעיקר לגליציה המזרחית, במקביל לגירוש יהודי שלזיה לגליציה המזרחית. במקביל לגירוש יהודים מגליציה המערבית, היה גם גירוש של יהודים אל גליציה המערבית, מאזורים אחרים שסופחו על ידי גרמניה הנאצית.[32]

לאחר מלחמת העולם השנייה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

כיום

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

דמוגרפיה

מפקד האוכלוסין הראשון שנעשה בגליציה בצורה מודרנית ומתקדמת היה בשנת 1785. המספרים שנרשמו עד אז, היו לא רשמיים וכן הרבה פחות מדויקים. המפקד הרשמי הראשון נעשה בשפת היידיש, בניב מקומי. יהודים, שנחשבו ל"פלג דתי" במסמכים רשמיים של השלטון, היו צריכים לבחור שפה כשפתם הרשמית לצורך מפקדי האוכלוסין, והשפה שנבחרה הייתה היידיש בניב מקומי, דבר שגרם לטעויות במפקד. לעיתים קרובות התעלמו היהודים ממפקדי האוכלוסין, ולא רשמו את ילדיהם במפקדים אלו. מספר היהודים בגליציה בשנת 1772 נתון לוויכוח, כאשר היו שטענו שבשנה זו היו בגליציה 224,981 יהודים[חילוקי דעות 1] אשר היוו 6.5% מכלל האוכלוסייה בגליציה, וישבו באלפי כפרים וב-280 ערים ועיירות,[33] והיו שטענו שהיו בה 171,851 יהודים.[34] בשנת 1774 היו בגליציה 171,851 יהודים, בשנת 1776 היו בה 144,200 יהודים, בשנת 1780 היו בה 151,302 יהודים ובשנת 1782 היו בה 172,424 יהודים.[19]

המפקד הראשון שנעשה בשנת 1772 נעשה בקרב העם, באופן מיטבי יותר מאשר המפקדים שבאו אחריו עד שנת 1785. אותם מפקדים לא נעשו בקרב העם, אלא בהתבסס על המפקד שנעשה בשנת 1772, על פי הערכת פקידי האוכלוסין - למעשה, לא בוצעו בשנים אלו מפקדי אוכלוסין אמיתיים וניתנה רק הערכה בוטה של מספר היהודים בגליציה. כמו כן, עלו טענות על רשלנות ועצלנות של פקידי האוכלוסין, וכן על מעילות בכספים שלכאורה בוצעו על ידם. טענה נוספת שעלתה בתור סיבה לאי הדיוק במפקדים הייתה שניתן דיווח לא נכון מצד היהודים לגבי מספרם בפועל מכיוון שממילא מס הגולגולת (מס על כל נפש בבית, שבהמשך הומר ל"מס הסובלנות") היה גבוה, ודיווח על גדילה של האוכלוסייה היה מאלץ את היהודים לשלם מס גבוה אף יותר.[19] בשנת 1785 שוב נעשה מפקד האוכלוסין בקרב העם, אך בצורה מודרנית ומתקדמת יותר, כיאה לתקופה. על פי תוצאות המפקד בשנת 1785 היו בגליציה בין 212,000[19] ל-215,000 יהודים[23][חילוקי דעות 2] (9% מכלל האוכלוסייה בגליציה) ועד שנת 1821 גדלה האוכלוסייה היהודית בגליציה ב-3,000 תושבים, כך שבשנה זו היו בה 218,00 יהודים (5.5% מכלל האוכלוסייה). בשנים שלאחר מכן קצב גידול האוכלוסין היה מהיר יותר: בשנת 1830 היו בגליציה 250,000 יהודים (6% מכלל האוכלוסייה), בשנת 1850 - 333,000 יהודים, בשנת 1857 - 449,000 יהודים (9.6% מכלל האוכלוסייה בגליציה)[35] ובשנת 1869 היו בה כ-576,000 יהודים (כ-10.6% מכלל האוכלוסייה). לפני מלחמת העולם הראשונה היו היהודים הקבוצה האתנית החמישית בגודלה באימפריה הרומית ה"קדושה", אחרי הגרמנים, הצ'כים, הפולנים והאוקראינים. הם היוו 4.68% מכלל האוכלוסייה במדינה.[36] בתקופה שקדמה למפקד האוכלוסין הראשון, האוכלוסייה היהודית בגליציה הייתה במגמה של גידול יחסי, אך מגמה זו הלכה וקטנה, בעיקר במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19.[23]


בשנת 1900 חיו בגליציה 811,000 יהודים. בתקופה זו רוב יהודי גליציה התרכזו במלוכת הבסבורג (כ-66.9% מכלל היהודים). מדובר בחלק הגדול ביותר של יהודים באזור שהתרכזו במקום אחד.[37]

לכל אורך ההיסטוריה, היה מספר היהודים בגליציה המזרחית גדול מאשר מספר היהודים בגליציה המערבית, וכך היה גם לגבי החלק של היהודים מתוך כלל האוכלוסייה. על פי מדגם האוכלוסין הרשמי שנעשה בשנת 1880, בגליציה המערבית היו באותה התקופה 196,684 יהודים, אשר היוו 8% מכלל האוכלוסייה באזור. לעומת זאת, בגליציה המזרחית היו 516,912 יהודים, אשר היוו 13.4% מכלל האוכלוסייה באזור. 30 שנים מאוחר יותר, בשנת 1910, גדל הפער המספרי בין אוכלוסיות היהודים במזרח גליציה ובמערב גליציה: במערב גליציה היו 213,173 יהודים, בעוד שבמזרח גליציה היו 658,722 יהודים. לעומת זאת, הפער בחלק של היהודים מתוך האוכלוסייה הכללית דווקא הלך וקטן - היהודים היוו 7.9% מכלל האוכלוסייה במערב גליציה, בעוד שבמזרח גליציה הם היוו 12.3% מכלל האוכלוסייה.[36]

המצב הביטחוני הקשה בגליציה (פלישות של קוזקאקים וטטרים, מלחמות שהתרחשו מדי פעם באזור) חייב כוננות קבועה של כלל התושבים מפני תקיפה. על מנת להגן בצורה המיטבית על התושבים בכל עת, כל עיר או עיירה הוקפה במספר כפרים, כך שאם הייתה פלישה של קוזאקים או טטרים, הכפרים היו נפגעים לפני העיר וניתן היה להתכונן בצורה טובה יותר לתקיפה. בני האצולה העדיפו ליישב בעיירות ובערים שלהם יהודים, שכן דרישותיהם היו פחותות ביחס להרבה קבוצות אתניות אחרות. מסיבה זו היה ריכוז גבוה של אוכלוסייה מקומית כפרית-חקלאית בכפרים, בעוד היהודים התרכזו בעיקר בעיירות ובערים, כמו מרבית יהודי מזרח אירופה.[38] למשל, על פי מפקד האוכלוסין שנעשה עבור השנים 1764–1765, רק רבע מיהודי גליציה התיישבו בכפרים.[11] ההבדל העיקרי מבחינה דמוגרפית בין יהודי גליציה לשאר יהודי מזרח אירופה הוא שיהודי גליציה היוו את רוב האוכלוסייה בערים אלו, או חלק גדול מאוד המתקרב לרוב. ניתן לראות ביטוי בולט של מגמה זו בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה (ראשית המאה ה-20). ניתן לראות דוגמאות רבות לביטוי זה בשנת 1900, כאשר 72% מהאוכלוסייה בברודי היו בני הקהילה היהודית של העיר,[39] בין 48.3% ל-52.7% מהאוכלוסייה בסאנוק היו יהודים,[40][36][חילוקי דעות 3] וכך גם 51.2% מהאוכלוסייה בגורליצה, 57.3% מהאוכלוסייה בבוצ'אץ' ו-51.3% מהאוכלוסייה בסטניסלב.[36] בתקופה מוקדמת יותר, בשנת 1772, עת חלוקת פולין וסיפוח גליציה לאוסטריה, היו היהודים מיעוט במרבית העיירות והערים, ורק ב-15 מתוכן הם היו הרוב.[33]

רוב יהודי גליציה המערבית רוכזו בחלק המזרחי והמרכזי של גליציה המערבית. ניתן לראות זאת בבירור על פי מדגם אוכלוסין שנעשה בשנת 1910: בערים ששכנו במערב גליציה המערבית כמו קרקוב (21.3% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית), ביילסקו-ביאלה (14.7% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית), ודוביצה (17.7% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית), וייליצ'קה (16.1% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית), בוכניה (19.2% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית) ונובי סונץ' (32% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית) היה אחוז נמוך של יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית ביחס לערים ששכנו במזרח או במרכז גליציה המערבית, כמו טרנוב (41.2% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית), ז'שוב (31.7% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית), יאסלו (22.3% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית) וגורליצה (51.2% יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית), שבהם היה אחוז גבוה של יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית, והם היו פעמים לא מעטות רוב האוכלוסייה.
לעומתם, היהודים בגליציה המזרחית התיישבו בכמעט כל חלק בגליציה המזרחית.[36] במספר מחוזות בגליציה, במיוחד בצפון גליציה המזרחית, היו אוכלוסיות היהודים, הפולנים והאוקראינים שוות בגודלן. במחוזות אחרים בגליציה, במיוחד במחוזות בדרום גליציה המזרחית, אוכלוסיות היהודים ואוכלוסיות הפולנים היו שוות זו לזו, בעוד שהאוקראינים היוו את רוב האוכלוסייה.[23]

צפיפות האוכלוסייה היהודית השתנתה בין עיר אחת לאחרת, ובין כפר אחד למשנהו, אך באופן תמידי הייתה הצפיפות של היהודים בערים הפיאודליות גבוהה יותר מצפיפיות היהודים בערים המלוכניות.[41]

מנתונים דמוגרפיים שנאספו ניתן להסיק כי במאה ה-19 התרחשו בגליציה מספר התפרצויות של מגיפות כולרה אשר גבו את חייהם של יהודים רבים, בשנים 1831, 1848-1849, 1855 וכן בשנת 1866.[42][43]

הגירה

הגירה של יהודים מגליציה הביאה לירידה באוכלוסיית היהודים בגליציה וכן לירידה באוכלוסייה הכללית. המצב הכלכלי הרע בתעשייה ובערי גליציה, בנוסף לרצונם של היהודים להגביר את כוחם ואת מעמדם, גרם ליהודים רבים להגר מגליציה. רק בשנים 1891–1910 היגרו 236,504 יהודים מגליציה אל ארצות הברית, כ-7.6% מתוך כל המהגרים מאדמות אוסטרו-הונגריה, 85% מתוך כל המהגרים היהודים מאדמות אוסטרו-הונגריה ו-30.1% מתוך כל המהגרים בגליציה.[44] חלקם היחסי של היהודים מקרב כלל המהגרים מגליציה היה גדול פי 3 לעומת חלקם מכלל האוכלוסייה. הגירה של יהודים גליציאנים, בשונה מהגירה של פולנים או אוקראינים, לא גברה או פחתה בעונות מסוימות, אלא התקיימה במשך כל השנה בכמות דומה. בעשור הראשון של המאה ה-20 היגרו 152,811 יהודים. עבור כל 10,000 תושבים באותן שנים, היגרו 105 יהודים, 47 פולנים ו-71 אוקראינים.[23]

בשנים 1880–1910 התרחשה הגירה המונית ממערב גליציה אל ארצות מערביות יותר, בעיקר בגלל המצב הכלכלי הרע שממנו סבלו יהודי האזור.[16] גם 200 אלף יהודים תושבי גליציה המזרחית נאלצו להגר ממנה אל ארצות מערביות יותר, והיו ברובם חסרי בית וכסף, שסימלו את הדלות בארצות שאליהן היגרו.[21] הגירה המונית נוספת התרחשה הן בגליציה המערבית והן בגליציה המזרחית בשנות מלחמת העולם השנייה, ואז רוב ההגירה נעשתה דווקא מגליציה המזרחית (בשנים אלו הייתה ירידה של 15% בכמות היהודים בגליציה המזרחית, לעומת 5% בגליציה המערבית). בשנים שבין המלחמות שוב עיקר ההגירה נעשתה מגליציה המערבית,[16] אך ממדי ההגירה קטנו בשל הטלת הגבלות על ההגירה למערב, כמו גם ההגבלות שהוטלו על עלייה לארץ ישראל.[3] התופעה ההפוכה, של הגירה של יהודים אל גליציה, הייתה נדירה יחסית, וזאת בשל הגבלות מתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי אשר אסרו על אזרחי חוץ ממוצא יהודי להתיישב בגליציה.[21]

כלכלה

בתקופה הפיאודלית

בתקופה הפיאודלית, שנמשכה בגליציה עד אמצע המאה ה-18, עסקו מרבית היהודים במסחר ובחקלאות. הם היו בעלי נכסים ואמצעי ייצור חשובים בעבור בני אצולה ובעלי המעמדות הגבוהים, ונכסים אלו סייעו להם להתקרב אל בני האצולה ולנהל עמם מערכת של יחסי גומלין. הם חכרו משרפות, מבשלות בירה, טחנות קמח, ומנסרות. התוצרת החקלאית של היהודים שווקה ונמכרה בעבור בני האצולה. יהודים מעטים היו גם בעלי תפקידים רשמיים ושימשו כפקידי בנק, מייבאי סחורות, מתווכים או היו אחראים על גביית מיסים. במחצית השנייה של המאה ה-16 החליטו בני האצולה להרחיב את זכויות היסוד של היהודים בעירם ולצמצם את הגבלות המסחר, המלאכה, חופש המגורים וחופש התנועה, על מנת לפתח משק כלכלי מפותח בערים הפיאודליות. היהודים נחשבו לחרוצים וצנועים שהסתקפו במועט, כך שבני האצולה יכלו לתת להם תשלום מועט בעבור עבודתם ובמקביל לבקש שכר דירה גבוה מהמקובל, מבלי שהיהודים היו מתלוננים. בתקופה הפיאודלית התרחשו גם פרעות ת"ח ות"ט שכתוצאה מהם נפגעה כלכלת יהודי גליציה באופן קשה, וזו השתקמה רק כעבור יותר מ-30 שנה.[11] השפעתם הכלכלית של היהודים בגליציה המערבית הייתה קטנה יותר בהשוואה להשפעתם בגליציה המזרחית, שכן המקומיים ניסו לדחוק את היהודים אל מחוץ למרכז העיר, ופעמים רבות אף הצליחו בכך, בתמיכת השלטון.[2] יהודי גליציה זכו לקבל בתקופה הפיאודלית מעמד ביניים בין הצמיתים לאדונים, כמו הפולנים העירוניים.[3] כמו כן, ידוע כי כלכלת יהודי גליציה המזרחית הייתה טובה ומוצלחת יותר מאשר כלכלת יהודי גליציה המערבית. הסיבה לכך טמונה בחופש הכלכלי הרב (באופן יחסי לאזורים אחרים בפולין או באוקראינה) שניתן ליהודי גליציה המזרחית.[21] דב בר-בירקנטל, סוחר יינות יהודי מבולחוב תיאר את מסחר היהודים בתקופה זו בספר זכרונותיו:[45]

אבי עסק שמה במסחר יינות הונגריים וציווה לחפור ולבנות שמה מרתף יפה להניח בו היינות. ומכרם מדי שנה ליפריצ'ים שישבו בנכסיהם הסמוכים... ובגלל שבנכסי ההרים אין להם הרבה שדות ראויים לזריעה, הוצרך אבי להתחיל משא ומתן אחר עם הערלים המשועבדים שלו והגיע להסכם עם חוכר תעשיית המלח בעיר בולחוב לספק לו עצים מן היער, ובעד עגלת עצים שיביא למפעל המלח יתן לו חבית אחת מלח משובח, ועשו כן כל ימי החורף. ובהגיע הקיץ הלכו כל הערלים מן הכפרים בעגלותיהם ולקחו כל אחד על עגלתו עשר חביות מלח, והלכו לשלום לדרכם לגלות פודוליה והחליפו המלח בעד תבואות דגן... ומהתבואות נעשה יין שרף, שקנו הרבה והוליכו לארץ הונגריה בכמות גדולה, והרוויחו בזה

— זכרונות ר' דוב מבולחוב, מהדורת מ' ווישניצר, ברלין, תרפ"ב, עמ' 27

בשלטון האוסטרי

תחת שלטון אוסטריה, הכלכלה הגליצאית נפגעה קשות. היסטוריונים וכלכלנים רבים של אותה התקופה טענו כי מגמת ירידה זו חלה כתוצאה מניהול לקוי של השלטון המרכזי, בעוד אחרים ייחסו את המגמה לחוסר ההבנה של השלטון את הפקידות המקומית. אף על פי שתיאוריות אלו נתמכו בידי אנשים רבים בני התקופה, שני הגורמים המוזכרים בתיאוריות אלו לא היוו את הגורמים המרכזיים למגמת הירידה - הגורם המרכזי היה דווקא המס הגבוה שהוטל על סחורות שיובאו מצפון לדרום ומנע מסחר חופשי וזול. גורם מרכזי נוסף למגמה, לא פחות חשוב, היה התפתחות התעשייה בארצות השכנות לגליציה. כמו כן, הייבוא לארצות אחרות צומצם.[9] בנוסף לגורמים אלו, גם הגבלות חופש העיסוק שהוטלו על היהודים מנעו מהם לפתח את הכלכלה היהודית בגליציה. כמעט ניסיון לעקוף את אותן הגבלות נחשף, והיהודי שניסה לעשות זאת נקנס בהתאם. בין אותן הגבלות בלט האיסור בסחר בתרופות אשר הוטל על היהודים בשנת 1802.[21] ניתן לשים לב כי הקהילה היהודית בברודי דווקא שגשגה תחת השלטון האוסטרי - בשל קרבתה של ברודי לגבול היא נחשבה לעיר גבול ולכן זכתה למעמד של "עיר חופשית" החל משנת 1799 - מה שאפשר לתושבי העיר לסחור עם כל מדינות אירופה, ואפשר לברודי לשגשג במשך כ-75 שנה, עת בוטל המעמד שלה כ"עיר חופשית".[9][46] פרט לכמה עיירות נוספות שהצליחו לשגשג גם במהלך תקופה זו, רוב הקהילות היהודיות איבדו מגדולתן הכלכלית.[3]

בתקופה זו ניהלו יהודי גליציה מבאבק על זכויות בסיס מורחבות בערים מלוכניות אשר נזנח ככל שחלפו השנים. מאבק זה עסק בעיקר בהרחבת חופש המגורים וחופש העיסוק של יהודי האזור, והתרחש בעיקר בגליציה המערבית. גילדות הסוחרים ובעלי המלאכה ניסו לדחוק את היהודים מהעיסוק במקצועות אלו, או לפחות בדחיקתם אל מחוץ למרכזי ערים, כך שיהוו גורם תחרותי עם השפעה נמוכה בהרבה. ההגבלות שהוטלו על היהודים בידי השלטון האוסטרי מנעו פעמים לא מעטות את הצלחתם של היהודים בתחום עיסוקם. עם זאת, היהודים ידעו לנצל את התקופות שבהן הגבלות אלו הוסרו או שעוצמתן פחתה: הם הקימו קהילות יהודיות בערים חדשות אשר תרמו רבות לכלכלה היהודית בגליציה, רכשו נדל"ן (בדרך כלל מגרשים או בתים), ופיתחו את עסקי הייצוא והייבוא שלהם. יהודים אחדים שהיו בעלי מלאכה אף הקימו מפעלים מרוויחים מאוד. דוגמה לכך היא משפחת הרמלין אשר הייתה בבעלותה מפעל מצליח לעיבוד פרוות בברודי ובית מסחר גדול בפרוות בלייפציג, גרמניה.[47][48][14] אחרי מהפכות אביב העמים של שנת 1848, הופחת עול המיסים שהוטל על היהודים, והכלכלה היהודית החלה לפרוח מחדש.[21] גם תחת השלטון האוסטרי רבים מיהודים גליציה בחרו לעסוק במסחר, והם היוו את רוב הסוחרים בגליציה. בשנת 1800, 75% מכלל הסוחרים בגליציה היו יהודים, וב-1910 עלה נתון זה ל-83%.[49] בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, עלתה התחרות בין סוחרים יהודים לבין סוחרים לא יהודים. לשם השוואה, מספר החנויות הקואופראטיביות הלא יהודיות בשנת 1910 היה 889, ועד שנת 1912, תוך שנתיים בלבד, הוא טיפס ל-2,000. כמו כן, בגליציה המזרחית נוסדו ארגונים של חנויות פולניות ושל חנויות אוקראיניות, וזה גרם לתחרות נוספת.[50][51]

בתקופה זו יהודים עסקו פחות בחכירת מיסים, והעדיפו לחכור טחנות קמח או מכונות אחרות הקשורות למלאכה. המחקר בתחום לא הצליח לגלות מה הסיבה לשינוי בתחום החכירה הספציפי של היהודים, אך עולה טענה כי יש קשר בין שינוי זה לבין המהפכה התעשייתית.[52]

תהליך האמנציפציה בגליציה עבר בצורה "חלקה" יותר מאשר בחלקים אחרים במזרח אירופה. תהליך זה, יחד עם המדיניות שבה דגל השלטון האוסטרי, אפשרו מתן אישור ליהודים להחזיק באחוזות, אם כי בפועל רק יהודים מעטים יכלו לרכוש ולהחזיק באחוזה. ואכן, משנת 1848 יכלו היהודים להיות לבעלי אחוזות.[53] בשנת 1853 הוטלו מגבלות על קניית אחוזות בידי יהודים, אם כי בשנת 1855 היו 19 משפחות יהודיות שהחזיקו באחוזה בגליציה. בשנת 1860 נעשו שינויים נוספים בחוק, והחזקה באחוזות הותרה רק לאליטה יהודית מצומצמת, בה נכללו קצינים ובוגרי אוניברסיטה או בית ספר למסחר בלבד. מספר בעלי האחוזה היהודים דווקא עלה בשנים אלו, וצמח ל-38 בשנת 1861.[54] עם זאת, העוני של יהודי גליציה לא נתן לכלכה היהודית לפרוח, והמצב הכלכלי של יהדות גליציה היה דומה למצב הכלכלי של יהדות רוסיה.[55] כדי להתגבר על המצב הכלכלי הרע, נעזרו רוב הקהילות היהודיות בארגונים וקהילות יהודיות מבוססות ממערב אירופה ומארצות הברית.[56]

מלחמת העולם הראשונה עד מלחמת העולם השנייה

במלחמת העולם הראשונה נפגעה הכלכלה היהודית בגליציה באופן קשה. המלחמה ערערה את התשתית הכלכלית של יהודי גליציה, כשהשליטה על גליציה עברה מיד אל יד. עם סיום המלחמה, גליציה חזרה לשלטון הפולני שהיה בה בעבר. הכלכלה היהודית לא הצליחה להשתקם במהלך התקופה שבין המלחמות, והתפקיד הכלכלי שמילאו היהודים בגליציה כסוחרים נתפס על ידי אוכלוסיות אחרות, בעיקר על ידי הפולנים. מדיניות המס של פולין גרמה לנזק נוסף לכלכלה היהודית, והתאגדויות של סוחרים פולנים ואוקראינים המשיכו לקום. בשנות השלושים, קם כנגד העסקים היהודים חרם כלכלי, שגרם להרעה נוספת במצבה של הכלכלה היהודית בגליציה.[3]

השלטון הסובייטי בגליציה המזרחית

השינוי במצבה של יהדות גליציה במעבר לשלטון הסובייטי היה שינוי כלכלי ברובו, כאשר חלה הרעה נוספת במצב הכלכלי של יהדות גליציה. עם פלישת הצבא האדום לגליציה המזרחית, חיילי הצבא התנפלו על החנויות ורכשו כל מוצר שמצאו, עד ריקון החנויות מסחורות.[27]

הסובייטים התנגדו לכל יוזמה פרטית בתחום המסחר, וכך פגעו יהודים רבים שעסקו במסחר (אחוז היהודים שעסקו במסחר היה גבוה). הסובייטים פעלו גם כנגד קמעונאות, אך הפעולות שלהן כנגד המסחר הקמעונאי היו מצומצמות יותר. על מנת לחסל את המסחר הפרטי, דרשו הסובייטים שכל החנויות ייפתחו מיד, ושכל הסוחרים ימכרו את סחורותיהם במחירים שמלפני המלחמה. בשל העובדה שלא היו לסוחרים מקורות שמהם יכלו להשיג אספקה נוספת, דרישה זו של הסובייטים למעשה פעלה לטובת מכירת כל המוצרים שהיו ברשותם של אנשים פרטיים, ובכך חיסול המסחר הפרטי.[27] בדומה לכך, בעלי מלאכה אורגנו באיגודים ובעלי מקצועות חופשיים נאלצו לשנות את עיסוקם. אולם, על אף שהכלכלה היהודית ככלל ניזוקה כתוצאה מהשלטון הסובייטי בגליציה המזרחית, עבור התומכים בשלטון החדש נפתחה האפשרות להשתלב בשירות הציבורי.[3]

חינוך

בשנת 1787 הוחלט להקים בתי ספר של כיתה עד שתי כיתות אשר ישרתו את הילדים היהודים בגליציה, תחת פיקוחו של הרץ הומברג, אשר הגיע ללבוב על מנת לפקח משם על החינוך היהודי בגליציה. הומברג החל להקים כמאה בתי-ספר מתוקנים שלמדו בהם בגרמנית, בתמיכת השלטון האוסטרי שחינך את היהודים לגרמנופיליה.[23] עוד מן ההתחלה נתקל בהתנגדות מצד היהודים במקום: איש לא הסכים להשכיר לו דירה מאחר שנחשב לאפיקורס, והוא לא מצא מורים מקומיים לבתי הספר שהקים ונאלץ להביא מורים מחוץ לגליציה. הוא נחשב בעיני היהודים לנטע זר ומושחת. תוכנית הלימודים בבתי ספר אלו, אשר כללה לימוד דקדוק עברי, גרמנית ומדעים כלליים "הכשילה מראש" את הניסיון להעניק להם השכלה. עד שנת 1792 הקים הומברג כ-100 בתי ספר קטנים כאלו, ברובם היו תלמידים אחדים בלבד. בשנת 1806 נסגרו כל בתי הספר היהודיים של הומברג, על פי צו הקיסר.[11]

חיי הדת

כחלק משגרת היום-יום של תושבי גליציה היהודים, היהודים קיימו מצוות, כמתואר בתורה. על חיי הדת פיקחו רבני וחכמי גליציה, אשר פתרו בעיות, מחלוקות ושאלות שעלו ברבות השנים בידי יהודי גליציה, על פי ההלכה. בערים מסוימות ניתנה ליהודים אוטונומיה משפטית, והרבנים שימשו במקרים אלו גם כשופטים במקרה הצורך, ופסקיהם היו כמעט תמיד מחייבים. העונש החמור ביותר שיכלו הרבנים להעניש בו את היהודים שנשפטו היה גירוש מקהילת היהודים (באנגלית: excommunication). יהודי שגורש מהקהילה היהודית כבר לא היה עוד חלק מן החברה היהודית המקומית, ומשם הדרך לעוני ולמוות הייתה קצרה (ללא ההגנה והתמיכה של הקהילה היהודית, התקשו היהודים המגורשים לשרוד). בקהילות היהודיות בגליציה פעל קהל אשר היה אחראי על טבילות, בריתות מילה, חתונות, גירושין, קביעות מזוזות והלוויות. הקהל הורכב מרב, גבאי, סופר סת"ם, חזן ומספר אנשי דת נוספים. חברי הקהילה היהודית הקפידו על קיום מצוות ומקומות העבודה היהודיים נסגרו מוקדם בשישי, כך שהיהודים יכלו לתהארגן כשורה לקראת ליל שבת.[56]

תנועת החסידות, תנועת ההשכלה והאורתודוקסיה בגליציה

תנועת החסידות החלה להתפשט בגליציה בשנים 1772–1848, בתקופה שבין תחילת הסיפוח האוסטרי לבין אביב העמים של שנת 1848. המצוקה הכלכלית[דרושה הבהרה] ששררה בקרב יהודי גליציה אפשרה לתנועה להתפשט במהירות בקרב הקהילות היהודיות בגליציה, כך שתוך עשורים אחדים היא הייתה התנועה השלטת בקרב הקהילות הקטנות והבינוניות בגליציה. ככזו, היוותה תנועת החסידות הגורם המשפיע ביותר על ההווי הרוחני, החברתי, הכלכלי והדתי של הקהילות היהודיות בגליציה בתקופה זו.[20] בגליציה פעלו מספר חצרות חסידיות, אשר הסתעפו מכמה בתי חסידות: בית רוז'ין, בית זלוטשוב, בית פרמישלאן, בית רופשיץ ובית צאנז. במשך תקופה ארוכה נודעו יהודי גליציה בקפדנות הדתית שלהם, ובכך שתנועת החסידות פרחה באזורם. אולם, תהליכי המודרניזציה שהתרחשו בקרב יהודי מרכז אירופה ומזרח אירופה כתוצאה מפעילותה תנועת ההשכלה היהודית התרחשו גם הם בגליציה.[57] מנהיגי תנועת ההשכלה בגליציה, אשר ברובם הגיעו מהקהילות הגדולות יותר בגליציה (כמו לבוב וברודי), ראו בתנועת החסידות אויב, וניסו להילחם בה.[20] יוסף פרל, שהיה אחד מבין אותם המנהיגים של תנועת ההשכלה, נודע מאוד בשל פעילותו זו כנגד תנועת החסידות בגליציה, ובמסגרת פעילות זו פתח מספר בתי ספר מודרניים לפי תוכניתו של הקיסר האוסטרי יוזף השני.[58]


בתי כנסת

בתי כנסת רבים שהוקמו בגליציה היו בנויים כמצודה לאור צורכי ההגנה של יהודי המקום מפני המצב הביטחוני המאתגר: אי-אהדה מצד רוב הקבוצות האתניות השכנות, פלישות מתמשכות של הטטרים והקוזאקים ומלחמות על השליטה בגליציה.[38]

חיי הרוח והחברה

מוסדות הקהילה

מוסדות הקהילות היהודיות בגליציה דאגו לחבריהן, והיו למוסדות בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על מי שהיה תחתם. המוסדות היהודיים דאגו לכלל האוכלוסייה היהודית בגליציה, כולל לחלשים, באופן בולט בהרבה לעומת המוסדות הנוצריים המקומיים.[56]

ספרות גליציה

גליציה הייתה מרכז חשוב של הספרות העברית, במיוחד מאז תקופת הסיפוח האוסטרי. כתבי עת עבריים שונים הופיעו בגליציה והתפתחו בה.[59]

גרשון בדר, יהודי תושב קרקוב שהיגר לניו יורק, סקר חלק גדול מחכמי וסופרי גליציה בספרו "מדינה וחכמיה" שיצא בשנת 1934. הספר תוכנן לצאת בשני ספרים, אך למעשה יצא רק בסקר אחד בלבד שסוקר רק את חכמי וסופרי גליציה שמופיעים עד האות ל' (על פי סדר הא"ב בשמות משפחתם של המופיעים בספר).[60]

יחסים עם אוכלוסיות אחרות

בגליציה התיישבו שלוש אוכלוסיות עיקריות: יהודים, פולנים ואוקראינים. בגליציה המזרחית, בנוסף ליהודים שהתיישבו במקום, רוב האוכלוסייה הייתה ממוצא אוקראיני, והפולנים היו מיעוט באוכלוסייה. לעומת זאת, בגליציה המערבית היו הפולנים רוב מוחלט, ובחלק זה של גליציה שכנו אוקראינים אחדים בלבד. בגליציה התגוררו גם בני מיעוטים נוספים: קוזאקים, יוונים, ארמנים, גרמנים וקתולים.

דב סדן, בן הקהילה היהודית בלבוב, סיפר על זכרונותיו ועל זיכרון אבותיו כפי שסופר מדור לדור מאותן אוכלוסיות בספרו "ממעגל הנעורים":

אצילים פולנים, וסוחרים גרמנים וארמנים שנתערבו בהם, בנו לעצמם בתים מרווחים ומפוארים, ואילו בשכנותם, בסימטאות הסמוכות לשוק, שהתפאר עוד עתה בשרידי-קדם, ישבו צפופים ודחוקים אבות-אבותי, בית נשוך בחברו, קצות הגגות מזה ומזה מאפילים על מעט האור הנופל על רצועת הרחוב הצרה וכל קמצוץ אויר נקנה בדמים... וראה, גם בסימטאות הללו... נשתמרו זעיר פה זעיר שם שיירים, שאתה למד מהם כי גם במיצר הזה רבו הכיסופים לטעם ולנוי... יפים וחמודים בעיני שערים על כתבותיהם הלטיניות, יפות צורות הננסים ואנדרטאות-הבארות - אך ללבי חביבים וקרובים מכיתות נוי שנשתיירו בגטו, דלת, ידית, סמל ודומיהם, וביותר כל אותה אוירה של מיצר שאותות אלה הן בה כצעקות לאור ולאוויר

— דב סדן, ממעגל הנעורים, תל אביב (תש"ן), עמ' 179-178

פולנים

תושבי גליציה הפולנים העירוניים התחלקו לשתי קבוצות עיקריות: האחת – קבוצה של בני אצולה מהמעמד הגבוה אשר השתייכו לכנסייה הקתולית ונקראו מגנאטים,[8] והשנייה – קבוצה של בני המעמד הבינוני שנוצר בגליציה, שהיה מעמדם של היהודים. בשל היותה של יהדות גליציה קהילה מפותחת ועשירה יחסית, נקשר קשר הדוק וחשוב בין יהודי גליציה לבין בני אצולה הפולנים. בין בני האצולה הפולנים בלטו מספר משפחות אצולה: בגליציה המזרחית - משפחת פוטוצקי, משפחת שנייאבסקי, משפחת סובייסקי (אנ') ומשפחת ז'ולקייבסקי,[11] ובגליציה המערבית - משפחת לובומירסקי (אנ') ומשפחת טיצ'ינסקי (אנ').[14] הפולנים העירוניים לעומתם, הפגינו עוינות רבה ליהודים בשל כך שהשתייכו לאותו המעמד שאליו התיישכו היהודים, ולעיתים אף למעמד נמוך מזה של היהודים. הם סברו כי היהודים היו נחותים מהם, וכי הם צריכים לקבל מעמד ביניים נוסף, גבוה מזה של היהודים. בני האצולה ניצלו את היהודים מבחינה כלכלית, ובתמורה הגנו עליהם מפני זעמם של העירוניים ומפני הכנסייה הקתולית.[3] ריבוי של יישובים יהודיים בגליציה תאם לרצונותיהם של הפולנים בני המעמד הגבוה: היהודים יישבו והפריחו אזורים דלי-אוכלוסייה שסופחו לפולין כערים מונרכיות. הסיפוח של אותן קהילות היה קל ביחס לסיפוח של עיירות גרמניות או ארמניות שקמו בגליציה מכיוון שהיהודים דרשו פחות זכויות מאשר הגרמנים והארמנים שהתיישבו בגליציה.

אוקראינים, קוזאקים ובני מיעוטים

בתקופה הפיאודלית השתייכו האוקראינים, יחד עם הקוזאקים, היוונים והקתולים, למעמד הנמוך, מעמד הצמיתים. הם היו נחותים במעמדם לעומת היהודים, ובשל כך התעוררה עוינות בין הקבוצות האתניות, שגררה גם מרידות ופרעות מצד האוקראינים והקוזאקים, ולרדיפות מצד אנשי הכנסייה הקתולית. האוקראינים נקראו "רותנים" בפי יהודי גליציה. באמצע המאה ה-17, ימי פרעות ת"ח–ת"ט, התקיימו פרעות גם על אדמת גליציה. היהודים זכו להגנה מפני הפרעות בזכות המערכת הפיאודלית שהייתה בגליציה, כך שעל אף ההשפעות הכלכליות והביטחוניות של הפרעות, גדלו הקהילות היהודיות בגליציה באופן משמעותי לקראת סוף המאה.[3] ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה ויהודי יליד העיירה בוצ'אץ' (אשר שכנה במזרח גליציה) סיפר על הקשר בין יהדות גליציה לקוזאקים בספרו "עיר ומלואה":[61]

לאחר ששקטה הארץ קצת מן המהומות והמרידות וההריגות והשיבושים חזרו קצת משרידי חרב לעריהם ולמקומותיהם. כמותם כן עשו פזורי ביטשאטש (בוצ'אץ'). בנו להם בתים וחנויות וקודם לכל בתים לתורה ולתפילה. ישבו להם כמה דורות בהשקט ובמנוחה, חוץ מן השנים של מלחמות ומרידות. תחילה בצלה של מלכות פולין, אחר כך בצלה של אושטרייך. אחר כך חזרה פולין ונטלה מלכות ועשתה כבישות וחרמים, עד שבא האויב וכילה את כולם

— ש"י עגנון, עיר ומלואה, ירושלים ותל אביב, תשל"ג, עמ' 13

ארמנים וגרמנים

בשונה משאר בני המיעוטים, חלק לא קטן מאוכלוסיית הארמנים ומאוכלוסיית הגרמנים בגליציה לא היו צמיתים, אלא בני המעמד הבינוני - מעמדם של היהודים והפולנים המקומיים. הרחבת זכויותהם של אוכלוסיית הגרמנים נעשתה לאחר פלישות הטטרים לגליציה, כשבני אצולה רבים נדרשו להקים את אחוזותיהם מחדש לאחר שנהרסו בידי הטטרים. לשם כך נדרשו בני האצולה לקבל תמיכה של מתיישבים רבים שייסעו להם במלאכה, והגרמנים השתכנעו לעזור בכך תמורת הרחבת זכויותיהם. בני האצולה נאצלו לעשות זאת בלית ברירה, וסבלו מחוסר אהדה מצד הפולנים המקומיים לאור המעשה.[5] המתיישבים הגרמנים נטמעו בתוך אוכלוסיית הפולנים עד סוף ימי הביניים, אך הובדלו מהם בזכויותיהם המורחבות אשר נשתמרו גם לאחר מכן.[62] בין הקבוצות האתניות לא התעוררו יחסים מיוחדים, אך הגרמנים והארמנים היוו תחרות ליהודים בענף המסחר. כמו כן, גרמני גליציה המערבית שחיו בה בתקופה הפיאודלית התנגדו להתשפטות היהדות באזור.[2]

קהילות יהודיות אחרות

בסביבתה של גליציה התגוררו גם קהילות יהודיות גדולות אחרות: יהדות ווהלין ויהדות בוקובינה. אמנם אלו היו קהילות יהודיות קטנות בהרבה מאשר יהדות גליציה, אך בין הקהילות היה קשר הדוק שהתבטא בשיתוף פעולה מסחרי ודתי.[3] היחסים בין הקהילות היהודיות בגליציה לבין אותן אוכלוסיות השפיעו לא מעט על כלכלת הקהילות, ישירות (מסחר ישיר) או בעקיפין (צווים שהוטלו על היהודים כתוצאה מלחץ של הקבוצות האתניות האחרות).[63]

גרשון בדר, מחבר הספר "מדינה וחכמיה", טוען במבוא לספר שלו כי בין יהדות רוסיה לבין יהדות גליציה שררו יחסים של זלזול מצד יהודי רוסיה, וכי משכילי רוסיה בזו למשכילי גליציה: ”מפני סיבות שאינן מובנות לי, יש אשר היו משכילי גליציה ללעג בעני משכילי אחרות. קשה אמנם לדעת, מי היה הראשון שהתחיל בזלזול משכילי מולדתנו. אבל נראה הדבר, שהזלול שנהגו לפנים משכילי אשכנז במשכילי פולין, העבירו אחר כך משכילי רוסיה על משכילי גליציה.” עם זאת, הוא מזכיר בספרו אישים שדווקא חיבבו וכיבדו את משכילי גליציה, עדי כדי כך ש"”נתגלצו”".[64]

בתרבות

הכינוי "גליצאי" (לעיתים גם "גליציאנר" או "גליציאנער") משמש לעיתים בתרבות ובשפת היום-יום ככינוי גנאי.[65] כך למשל, רווח בעבר הביטוי "גליציאנר גנב". זכור גם הביטוי "הגליצאית מתימן" שבו השתמש ראש ממשלת ישראל לשעבר מנחם בגין כנגד חברת הכנסת גאולה כהן. התבטאות זו של בגין אף הביאה את גצל קרסל, ביבליוגרף, סופר, היסטוריון וחוקר יליד גליציה המזרחית, לפרסם בעיתון מעריב התבטאות כנגדו בפינת "מעריב מארח", תוך שימוש בידע ההיסטורי המקצועי שצבר בחייו.[66][67]

לקריאה נוספת

  • דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית, תש"ם
  • אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה, תש"ם
  • ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט-1929.
  • אברהם יעקב ברור, גליציה ויהודיה: מחקרים בתולדות גליציה במאה השמונה־עשרה, ירושלים, תשכ"ה
  • מאיר וונדר, תרומתה של יהדות גליציה לעולם ההלכה, בתוך: שמחה רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, ירושלים תשנ"ט
  • רחל מנקין, הברית החדשה: יהודים אורתודוקסים ופולנים קתולים בגליציה 1879–1883, ציון, סד, תשנ"ט
  • רחל מנקין, צמיחתה וגיבושה של האורתודוקסיה היהודית בגליציה חברת "מחזיקי הדת" 1867–1883, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשס"א
  • רחל מנקין, "דייטשן", "פולנים" או "אוסטרים"? דילמת הזהות של יהודי גליציה (1848–1851), ציון, סח, תשס"ג
  • רחל מנקין, יהודי גליציה והחוקה האוסטרית: ראשיתה של פוליטיקה יהודית מודרנית, מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2015
  • חיים גרטנר, הרב והעיר הגדולה: הרבנות בגליציה ומפגשה עם המודרנה 1815-1867, מרכז זלמן שזר, 2012
  • מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, מכון להנצחת יהדות גליציה, ירושלים תשל"ח-תשס"ה
  • גרשום בדר, מדינה וחכמיה, הממכר הרש״י נתאנל בווכסללרס, 1934

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 2)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה (עמ' 12), תש"ם
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 3.17 3.18 3.19 3.20 ישראל ברטל, בין שלוש אומות: היהודים בגליציה המזרחית
  4. ^ 4.0 4.1 אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 16
  5. ^ 5.0 5.1 אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 17
  6. ^ אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 36
  7. ^ דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 11), תש"ם
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 12), תש"ם
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 20
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 7)
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 11.8 דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 13), תש"ם
  12. ^ ברודי, באתר האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין
  13. ^ ישראל היילפרין, פנקס ועד ארבע ארצות: לקוטי תקנות, כתבים ורשומות, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ה, עמ' 17
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה (עמ' 13), תש"ם
  15. ^ אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה (עמ' 14), תש"ם
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה (עמ' 15), תש"ם
  17. ^ Rank Dominika, From political settlement to the self-identification with the Polish nation. History of the Jewish community of the city of Lviv from 1873 till 1914 (abstract) (אוקטובר 2012)
  18. ^ אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה (עמ' 10), תש"ם
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 30
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 9)
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 21.6 21.7 דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 14), תש"ם
  22. ^ עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 10)
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 23.5 Piotr Wrobel, Jews of Galicia Under Austrian-Polish Rule 1867-1918, p.5
  24. ^ ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט–1929. עמ' 107
  25. ^ לבוב (Lwów), באתר יד ושם
  26. ^ עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 12)
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 27.4 אהרן וייס, מבעיות הכלכלה והחברה של יהודי גאליציה המזרחית בתקופת השלטון הסובייטי (1939–1941), עמ' 73
  28. ^ דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 20), תש"ם
  29. ^ דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 23), תש"ם
  30. ^ 30.0 30.1 דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 24), תש"ם
  31. ^ אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה (עמ' 20), תש"ם
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שלישי - גאליציה המערבית ושלזיה (עמ' 21), תש"ם
  33. ^ 33.0 33.1 עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 8)
  34. ^ יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), לוח א'
  35. ^ רחל מנקין, Galicia, The Yivo Encyclopedia of Jews in Eastern Europe (באנגלית)
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 36.3 36.4 Piotr Wrobel, Jews of Galicia Under Austrian-Polish Rule 1867-1918, p.4
  37. ^ P. G. J. Pultzer, The Austrian Liberals and the Jewish Question 1867-1914, p.23
  38. ^ 38.0 38.1 אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 18
  39. ^ עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 35)
  40. ^ קהילת יהודי סאנוק, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
  41. ^ אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 33
  42. ^ דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין ואהרון וייס, פנקס הקהילות, פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית (עמ' 9), תש"ם
  43. ^ עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 38)
  44. ^ Arieh Tartakower, Jewish Migratory Movements in Austria in Recent Generations, p.287
  45. ^ זכרונות ר' דוב מבולחוב, מהדורת מ' ווישניצר, ברלין, תרפ"ב, עמ' 27
  46. ^ קהילת ברודי, באתר זכור - אמונה בימי השואה
  47. ^ אביב מלצר (עורך ראשי), נר תמיד - יזכור לברודי
  48. ^ משפחת הרמלין, באתר JewAge
  49. ^ רפאל מאהלר, יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם, עמ' 121-125
  50. ^ אהרן וייס, מבעיות הכלכלה והחברה של יהודי גאליציה המזרחית בתקופת השלטון הסובייטי (1939–1941), עמ' 71
  51. ^ אהרן וייס, מבעיות הכלכלה והחברה של יהודי גאליציה המזרחית בתקופת השלטון הסובייטי (1939–1941), עמ' 72
  52. ^ אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 32
  53. ^ שמחה פלדמן ואליה יפה, התמודדות פוסקי ההלכה בגליציה במאה התשע עשרה עם מציאות משתנה, נטועים כב, הוצאת מכללת הרצוג — תבונות, עמ' 2
  54. ^ שמחה פלדמן ואליה יפה, התמודדות פוסקי ההלכה בגליציה במאה התשע עשרה עם מציאות משתנה, נטועים כב, הוצאת מכללת הרצוג — תבונות, עמ' 3
  55. ^ Wojciech Saryusz-Zaleski, Dzieje przemyslu w b. Galicji 1804-1914, קרקוב, 1930 (עמוד 126)
  56. ^ 56.0 56.1 56.2 Piotr Wrobel, Jews of Galicia Under Austrian-Polish Rule 1867-1918, p.9
  57. ^ מנחם קרן-קרץ, שקיעת האורתודוקסיה בגליציה במפנה המאה העשרים בראי העיתונים החרדיים מחזיקי הדת וקול מחזיקי הדת, קשר 49, 2017, עמ' 126
  58. ^ יהדות גליציה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  59. ^ ד"ר אילנה שמיר (עורכת ראשית), אביב חדש - האנציקלופדיה הישראלית לנוער, מהדורה מעודכנת, ג, גימל - דלתון, ג'ון
  60. ^ מורשת יהדות גליציה: מחקרים ותשתיות מחקר, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:38:24)
  61. ^ ש"י עגנון, עיר ומלואה, ירושלים ותל אביב, תשל"ג, עמ' 13
  62. ^ פון מיזס, התפתחות היחסים בין בעלי האחוזות והאיכרים בגליציה, עמ' 2-3
  63. ^ עמנואל אליסף, "שרשרת הדורות", כרך כ"ו, גליון 2, סיוון תשע"ב, יוני 2012 (עמ' 6)
  64. ^ מורשת יהדות גליציה: מחקרים ותשתיות מחקר, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:38:24)
  65. ^ אתר למנויים בלבד מאיר שלו, עורו הרומנים, באתר "ידיעות אחרונות", 18 בנובמבר 2021
  66. ^ גצל קרסל, מבריסק לגליציה - באהבה, מעריב, 21 בנובמבר 1978
  67. ^ מורשת יהדות גליציה: מחקרים ותשתיות מחקר, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:38:24)

חילוקי דעות בין מקורות

  1. ^ ע"פ: יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 30: המפקד נעשה בשנת 1773.
    ע"פ: יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), נספח - לוח ב': המפקד נעשה בשנת 1772.
    הלוח משמש כמקור לאורך כל הספר, ולכן כנראה נפלה טעות בספר ולא בנספח
  2. ^ ע"פ אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 30: בגליציה היו 212,000 יהודים בשנת 1785.
    ע"פ Piotr Wrobel, Jews of Galicia Under Austrian-Polish Rule 1867-1918, p.5: בגליציה היו 215,000 יהודים בשנת 1785
  3. ^ ע"פ אתר בית התפוצות: היהודים היוו 48.3% מכלל האוכלוסייה
    ע"פ Piotr Wrobel: היהודים היוו 52.7% מהאוכלוסייה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34644078יהדות גליציה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהדות_גליציה&oldid=2692748"