בוצ'אץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיירה אוקראינית, בגליציה ההיסטורית. אם התכוונתם לעיירה רומנית בחבל מולדובה, ראו בוצ'צ'אה.
בוצ'אץ'
Бучач
מראה כללי
מראה כללי
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אובלסט מחוז טרנופולמחוז טרנופול טרנופול
תאריך ייסוד 1260
שטח 9.98 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ צפיפות 1,253.60 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות 49°05′00″N 25°24′00″E / 49.0833333333333°N 25.4°E / 49.0833333333333; 25.4
אזור זמן UTC +2
אתר העיר

בוּצ'אץ' או בוטשאטש (באוקראינית וברוסית: Бучач; בפולנית: Buczacz; ביידיש: בעטשאָטש[1]) היא עיירה במחוז טרנופול שבאוקראינה, בחבל ההיסטורי גליציה המזרחית. היא נמצאת למרגלות הרי הקרפטים, כ-135 ק"מ דרומית-מזרחית ללבוב, על גדת הנהר סטריפה, מיובליו של הדנייסטר. במפקד האוכלוסין ב-2001 מנתה אוכלוסייתה כ-12,500 תושבים.

עד לשואה חלק ניכר מתושביה היו יהודים. הקהילה, שהתנהלה כעיירה יהודית טיפוסית, תועדה בידי ש"י עגנון. במהלך השואה היה בעיירה גטו גדול. בוצע בה טבח נוסף באחרוני היהודים השורדים שיצאו מן המחבוא, בידי כוחות צבא גרמניה הנסוגים. תחת השלטון הגרמני שרדו ככל הידוע 65 יהודים בלבד ותחת השלטון הסובייטי עוד כ-400 מתוך למעלה מ-1000 יהודים שהוגלו לגולאגים סיביר לפני מלחמת העולם השנייה[2].

גאוגרפיה

בוצא'ץ שוכנת על גדות נהר הסטריפה, בדרום-מזרח חבל גליציה, בסמוך לחבל פודוליה.

יתרון המיקום: בוצ'אץ' התפתחה כאחת מ"ערי הגשר" באזור, כלומר יישוב שהתפתח כתוצאה ממיקומו בסמוך למעברת נהר. יישובים הוקמו במקום בו הטבע הקל על התגוננות מפני התקפה של אויב. במקרה של בוצ'אץ', נהר הסטריפה מהווה מגן הן מדרום והן ממזרח. ממזרח לסטריפה נמצא נחל נוסף, אולחובייץ', ומסביבו ביצות ובריכות המהוות מכשול אף הן. לחיזוק ההגנה ממערב ומצפון הוקמו בעיר שתי מצודות: ה-Zamek וה-Podzammeczek.

היסטוריה

בוצ'אץ' באמצע המאה ה-19

במקום בו שוכנת בוצ'אץ' היה יישוב נאוליתי ומאוחר יותר יישוב קלטי.

הכפר בוצ'אץ' נמנה עם אחוזותיה של משפחת האצילים הפולנית, בוצ'אצ'קי (יש הסבורים שמשמה נגזר שם היישוב[3], ויש הסבורים ששם העיר נגזר משמו הלועזי של עץ האשור - "בּוּק", שגם חבל בוקובינה הסמוך קרוי על שמו[4]). הידיעות הראשונות על משפחת אצילים זו הן משנת 1260 ו-1379 והיא שבנתה לראשונה את הארמון והמבצר. ערים פרטיות כדוגמת בוצ'אץ' עברו ממשפחת אצולה אחת לשנייה כתוצאה מקנייה, קשרי נישואין וירושה. בוצ'אץ' הייתה בראשיתה בידי משפחת בוצ'אצ'קי ולאחר מכן עברה לידי משפחת פוטוצקי.

העיר בוצ'אץ' נוסדה מחדש לאחר האיחוד בין פולין לליטא בסוף המאה ה-16.

בתקופת מרד חמלניצקי נכבשה העיר בידי כוחות המדינה הקוזקית.

הכיבוש העות'מאני

בשנת 1672 הכתיב הסולטאן העות'מאני מהמט הרביעי למלך פולין מיכל קוריבוט וישניובייצקי תחת עץ התרזה הענק שמאחורי הארמון בבוצ'אץ', תנאי כניעה מחפירים וחוזה שלום. פולין ויתרה לעות'מאנים על פודוליה והתחייבה לשלם מס שנתי. בוצ'אץ' נותרה בידיים עות'מאניות למשך 27 השנים הבאות, עד שבהסכם קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 שבה לידיים פולניות.

עד תום מלחמת העולם הראשונה

בתקופתו של סטפן אלכסנדר פוטוצקי הוקם בבוצ'אץ' מנזר של המסדר הבזיליאני(אנ') של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של אוקראינה(אנ'). לאחר פטירתו של סטפן ב-1727, שלטה על ענייני בוצ'אץ' אשתו יואנה מבית סיאניאבסקי עד מותה בשנת 1733, אז ירש בנו מיקולאי בזילי פוטוצקי(אנ') את העיר והוא זה שבנה את בניין העירייה בסגנון גותי (בית המועצות)[5] וכן ייסד את הגימנסיה הראשונה, שנבנתה מחדש בשנים 1899–1905.

בשנת 1772, כאשר בוצ'אץ' הייתה תחת שליטתו של מיקולאי, סופחה גליציה לאימפריה האוסטרו-הונגרית כתוצאה מחלוקתה הראשונה של פולין. עד לתחילת מלחמת העולם הראשונה הייתה בוצ'אץ' חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. במהלך המלחמה עברה מספר פעמים מיד ליד, בקרבות בין רוסיה ואוסטרו הונגריה. במהלך התקופה שרפו הרוסים את מרכז העיר ובמיוחד את בתי היהודים, בזזו ועינו.

להרף עין היסטורי (בין נובמבר 1918 ואמצע שנת 1919) הייתה בוצ'אץ' לחלק מהרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, ישות מדינית אוקראינית קצרת ימים, שהוקמה בשטחי גליציה המזרחית, בוקובינה וטרנסקרפטיה.

תחת שלטון פולני

בשנת 1921, וכתוצאה של הסכם ריגה שסיים את המלחמה הפולנית-סובייטית, סופחו שטחי אוקראינה המערבית (ובכללם בוצ'אץ') לפולין[6].

בשנים 1921–1939 הייתה בוצ'אץ' תחת שלטון פולין כחלק מגליציה המזרחית.

ב-17 בספטמבר 1939 נכנס הצבא האדום לבוצ'אץ' כחלק מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב וכונן שלטון סובייטי. ב-22 באוקטובר 1939 התקיימו בחירות לאספה הלאומית של אוקראינה המערבית. כאשר התכנסה האספה החדשה הנציגים ביקשו מהסובייטים לספח את אוקראינה המערבית ולהפוך לרפובליקה הסובייטית של אוקראינה, שלטון שנמשך עד יולי 1941. החל בפברואר 1940 גורשו מקצת מתושבי בוצ'אץ', בעיקר פולנים ויהודים, לקזחסטן, לסיביר ולאזורים בצפון מזרח רוסיה.

בין יולי 1941 ליולי 1944 שלטו הגרמנים בבוצ'אץ', להוציא עשרה ימים במרץ 1944, עת חדרו הסובייטים לעיר.

תחת שלטון סובייטי

בשנים 1944–1991 הייתה בוצ'אץ' תחת שליטת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה בגילגולה השני. ב-1991, עם התמוטטות ברית המועצות, הייתה בוצ'אץ' לחלק מאוקראינה העצמאית.

מקורות מידע היסטורי

חלק מהמידע ההיסטורי הנוגע לבוצ'אץ' מגיע מחיבורו של הנזיר הארמני, פרופסור סדוק בארונץ'(אנ'), "זכרונות מבוצ'אץ'"[7].

מידע נוסף מגיע מ"ספר בוצ'אץ'"[8].

הנוסע והדיפלומט אולריך פון ורדום(גר') ערך מסע לפולין בשליחותו של הנסיך שארל פריז, ששאף להיבחר כמלך פולין, אולם שליחות זו לא התממשה בשל טביעתו של הנסיך במהלך מלחמת הולנד–צרפת. פון ורדום העלה על הכתב את חוויותיו מהמסע ובהן את התרשמותו מהעיר בוצ'אץ'.

יהודי העיירה

עד מלחמת העולם הראשונה

יהודים היו בבוצ'אץ' עוד בהיותה אחוזה, ומספרם גדל לאחר שהוכרזה כעיר. בתעודות רשמיות נזכרת הקהילה היהודית משנת ה'ר"ס (1500) ואילך. בסקר שנערך בתחילת שנות התש"ס (2000) בבית הקברות הישן של בוצ'אץ' (בבית הקברות החדש נקברו יהודים החל מסוף המאה ה-19) תועדו ארבע מצבות יהודיות משנת 1587[9] העיירה הופיעה בספרות ההלכה במסגרת השמות העבריים הנכתבים בשטרות גיטין[10].

בספרו "יוון מצולה" מספר ר' נתן הנובר, עד הראייה למאורעות ת"ח ות"ט (1648 ו-1649), על מלחמות הקוזאקים, העות'מאנים, הוואלכים והטטרים באצולה ובכמורה הפולנית ושלוחיה - החוכרים היהודיים - על יהודים שנטלו חלק פעיל בהגנה ובקרב על ערים רבות בספר הפולני על גבול ערבות הפרא האוקראיניות ובהן בוצ'אץ', בה לפעמים אף תחזקו את התותחים.

בשנת 1699 אשרר המגנאט[11] (הגרף) סטפן פוטוצקי את זכויותיהם של היהודים תושבי בוצ'אץ', השווה אותן לאלו של הנוצרים ואף יצר אפליה מתקנת לטובת היהודים. הם הורשו להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל מקצוע ולהיבחר למוסדותיה, וחויבו להשתתף בהגנת העיר. תחת להישפט בבתי הדין העירוניים, עניינים משפטיים בהם מעורבים יהודים הובאו בפני נציגו של פוטוצקי בעיר. פוטוצקי אף פטר את היהודים ממספר היטלים עקב הנזק הרב שנגרם לרכושם בתקופות המלחמה עם הקוזקים, הטטרים והעות'מאנים.

בשבת חזון בשנת 1865 עלה באש מרכז העיר, תופעה שהייתה שכיחה בערי גליציה הבנויות עץ. הקהילה היהודית שישבה במרכז העיר נפגעה קשות. 300 בתים עלו באש וכאלף משפחות נותרו ללא קורת גג. 'בית הכנסת הגדול' 'בית המדרש הישן' ובתי מדרשיות נוספים על אוצרותיהם הספרותיים וביניהם כרכי תלמוד בבלי וירושלמי בהוצאות שונות, לצד ספרי מדרש, פירוש והלכה, לצד ספרי פילוסופיה מתקופת ספרד, ספרי דקדוק, תכונה והנדסה וכתבי יד ישנים וחדשים, שטרם ראו אור, נשרפו[12].

יהודים בחזית בתי הכנסת בבוצ'אץ'

היהודים היוו כ-70% מאוכלוסיית בוצ'אץ'. בשנת 1879 נבחר בריש (ברנרד) שטרן לראש העירייה, וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1921. החל במחצית השנייה של המאה ה-19, כחלק מההגירה היהודית אל מעבר לים, היגרו יהודים רבים מבוצ'אץ' לארצות הברית. מהגרים אלו הקימו עמותות רבות הן לעזרה הדדית והן לתמיכה ביהודים שנשארו בבוצ'אץ'[13].

בין השנים 1907-1905 יצא לאור בסטניסלבוב (לימים איוונו-פרנקיבסק) ובבוצ'אץ' "דער יודישע וועקער" (המעורר היהודי), כתב עת שבועי ביידיש בעריכתו של אליעזר רוקח. סגן העורך היה שמואל יוסף צ'אצ'קס (לימים ש"י עגנון).

במלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה

במלחמת העולם הראשונה עברה בוצ'אץ מיד ליד מספר פעמים. בספטמבר 1914 נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי. החיילים הרוסים, ובמיוחד הקוזאקים, עשו פוגרומים ביהודים, שרפו בתים יהודיים רבים, וביצעו מעשי אונס ושוד. רבים מיהודי העיר נמלטו לווינה ולערים אחרות באוסטרו הונגריה ובמקביל, הגיעו אל העיר פליטים יהודים מהמזרח שנסו מפני הצבא הרוסי. גם חלק ניכר מהפליטים המשיכו במסעם מערבה. ביוני 1915, כחלק ממתקפת גורליצה-טרנוב כבשו האוסטרים מחדש את העיר, כיבוש שהיה מלווה שוב בחורבן חלקים מהעיר.

במתקפת ברוסילוב, ביוני 1916 הופצצה העיר קשות וחלק גדול ממרכז העיר חרב. הצבא הרוסי השתלט שוב על העיר ב-10 ביוני, אולם ב-1917 השתלט עליה שוב הצבא האוסטרו הונגרי.

עם תום מלחמת העולם הראשונה, סופחה העיר לרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, שהחזיקה בה לסירוגין עד סיפוחה לפולין ביולי 1919, בעקבות מלחמת פולין-אוקראינה. בהמשך, במלחמה הפולנית-סובייטית נכבשה העיר לתקופה קצרה (אוגוסט ספטמבר 1920), על ידי הצבא האדום. רוב הפעולות האלה לוו בפוגרומים ביהודי העיר.

קבוצת ה"תחייה"

הועידה הארצית של "השומר הצעיר" באביב 1920 בלבוב הולידה זרם עלייה גדול של מאות חלוצים וביניהם קבוצת ה"תחיה" של בני בוצ'אץ'. ב 9.6.1920 החפו ליפו על סיפון ה"איביצה" חברים בקבוצת ה"תחייה" בראשותו של זאב און (איסרזון, ממקימי קיבוץ תל יוסף) ובהם יונה בודינגר (ילידת צ'ורטקוב ולימים אשתו של און), יוסף הלד, חנה שופלר ושמואל הלר ששם נפשו בכפו ב"ליל השימורים", הלילה בו סולק מאיר יערי מקרב אנשי ה'שומר הצעיר' במחנה 'גדוד שומריה'. קבוצת 'השומר הצעיר' מבוצ'אץ' נוסדה בשלהי 1918 ע"י צעירים בני 18 בתקווה לעלייה מהירה לארץ ישראל. הקבוצה הכשירה עצמה בעבודות החקלאות (ראו מסמך מצורף משמאל), תחילה על-ידי נטיעת גן ירק בגנו של יהודי ציוני בשם וויסר בבוצ'אץ' עצמה ומאוחר יותר בגן הירק של החלוץ השומרי בעיר צ'ורטקוב כ 30 ק"מ מבוצ'אץ'. ביולי 1920 הקבוצה של און נאלצה להבריח את הגבול הפולני צ'כי לאחר שהמשטרה הפולנית גילתה ברשותם ספרות אסורה בנושאים סוציאליסטיים וכן על מנת להמנע מחובת ההתגייסות לצבא הפולני. לאחר שהסתתרו שבועות מספר בפרסבורג הסלובקית (ברטיסלבה של היום) ונעזרו בקהילה היהודית המקומית, הועברו לוינה לשם סידור ניירות העלייה.

בארץ הצטרפה הקבוצה לגדוד שומריה בהנהגתם של אבא חושי ומרדכי שנהבי, סללו את כביש חיפה-ג'דה, פרקו פחם בנמל חיפה ועסקו בעבודות ציבוריות נוספות. חברי הקבוצה ובהם צבי נוימן, שמואל הירשהורן, (נפל במלחמת השחרור בקרב על רמת יוחנן), יהושע הניג (קיבוץ גן שמואל) ויעקב בלויקופף נמנו על מקימי קיבוץ בית אלפא, חלקם עברו בעקבות הפילוג (1940) לקיבוץ רמת יוחנן ומילאו תפקידים בכירים במשק ובחברה של היישוב ומדינת ישראל. כמה מחברי "התחייה" שלא נתערו בא"י (זליג אנדרמן, נויברגר, סגל, סאמט, נירנברג) חזרו לבוצ'אץ'. חלק מהחוזרים שנתפס לרוח השמאל האנטי ציוני הוציא את דיבת הארץ למרחוק ונדרשה עבודה חינוכית רבה כדי למנוע מגל עכור זה מלעכב התארגנויות ציוניות נוספות בבוצ'אץ'.

במלחמת העולם השנייה והשואה

בין ספטמבר 1939 ליולי 1941, הייתה בוצ'אץ' תחת שלטון סובייטי.

צילום אווירי של מרכז בוצ'אץ' על ידי הלופטוואפה, מרץ 1944 ומראי מקום שהוספו על ידי טום וייס
ציון מקום בור הירי על גבעת הפדור שמעל בוצ'אץ', לתוכו נפלו כ-400 קורבנות ה'רגיסטרציה השנייה' באוגוסט 1941
מצבת הזיכרון לקהילת בוצ'אץ' בשדרת הקהילות, בית העלמין בחולון

כפועל יוצא מן הנספח הסודי בהסכם ריבנטרופ מולוטוב לחלוקתה של פולין בין הסובייטים לגרמנים, נכנסו הסובייטים לבוצ'אץ' בתחילת מלחמת העולם השנייה, ב-17 בספטמבר 1939.

תקופת הכיבוש הסובייטי אופיינה בשקט יחסי לעומת הסערה שהתרגשה ממערב. הסובייטים פתחו בהגלייה של קבוצות אידאולוגיות מתחרות - לאומנים אוקראינים ופולנים, יהודים בעלי נטיות ציוניות, ובעלי הון ואחוזות - לגולאגים שבתוככי ברית המועצות. בדיעבד ניצלו כך חלק מן המגורשים מההשמדה של הכיבוש הנאצי, אך רבים מביניהם לא שרדו[14].

בתקופה זו של השלטון הסובייטי נוונו בהדרגה היוזמות והעסקים הפרטיים והוחלפו בשיטה הקואופרטיבית. מחד פורקה נציגות הקהילה היהודית ומאידך זכו נאמני הקומוניזם מקרב האוכלוסייה היהודית במשרות בכירות במנגנון הסובייטי המקומי. מחד נסגרו בתי הספר היהודיים ("תלמוד התורה" ו"תרבות") ומאידך נפתח בית ספר ששפתו יידיש והוסרו מגבלות הנומרוס קלאוזוס שכפה השלטון הפולני על החינוך העל-יסודי. באופן רשמי חופש הפולחן הדתי נשמר לכאורה, אך למעשה הוטלו מסים על מוסדות הדת, ותלמידי ישיבות ורבניהם שניסו להמשיך לעסוק בלימודי דת נרדפו ונאלצו לברוח לארצות אחרות או לקיים את הלימוד בהסתר[15]. עם זאת הביטחון האישי היה בגדר הסביר.[דרוש מקור]

הגרמנים כבשו את העיר ב-5 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה שהיה הפרתו של הסכם ריבנטרופ מולוטוב. את זמן הדמדומים בין נסיגת הסובייטים לבין הקמתו של ה"סדר החדש" ההיטלראי ניצלו הכנופיות האוקראיניות הלאומיות למסע של רצח ושוד שקורבנותיו היו יהודים ברובם.

באוגוסט 1941 הורו הגרמנים על הקמתה של מנהלת היהודים - היודנראט, הזרוע הביצועית שלו - המשטרה היהודית, ו"לשכת העבודה". כלפי הגרמנים היה היודנראט מחויב לספק כוח עבודה לעבודות שונות בעיר ובמחנות עבודה בסביבה: גברים נשלחו לבורקי ווילקי ונשים ליגלניצה. כן נדרש היודנראט לערוך קונטריבוציות - החרמות של כסף, מטלטלין ונכסי דלא ניידי מן האוכלוסייה היהודית לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. כלפי היהודים היה היודנראט מחויב בפעולות של מנהלה עירונית על כל אגפיה.

במהלך יולי-אוגוסט נוספו לאוכלוסיית העיר אלפי פליטים יהודיים הונגרים מהקרפאטרוס ומניין היהודים בעיר צמח לכדי 15,000 נפש. במשך שהותם בעיר זכו הפליטים למחסה, מזון וביגוד מן הקהילה, ביוזמת היודנראט. כעבור כחודשיים נאספו הפליטים על ידי המשטרה האוקראינית והוצאו אל מחוץ לעיר. ייתכן שהוטבעו במי נהר הדנייסטר[16][17][18].

בדצמבר 1941 נלקחו צעירים יהודיים למחנות עבודה בסביבות טרנופול כדוגמת בורקי-ווילקי. קבוצת צעירות נשלחה למחנה יאגלניצה. באותו החודש נדרשו היהודים למסור את הפרוות שברשותם. באותו חורף של 1942–1943 גבר הרעב במחנה ופרצה מגפת טיפוס. בעקבות הרעות תנאים חוזרים ונשנים התפטר ראש היודנרט מנדל רייך ובמקומו נכנס לתפקיד ברוך קרמר, שהתנהגותו הייתה קשוחה יותר ומשתפת פעולה עם המשטר הגרמני[19].

הגטו וחיסולו

ב-22 ביוני 1941, עם תחילת פלישת גרמניה לברית המועצות, במבצע ברברוסה תוך הפרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ניסו יהודים רבים להימלט אל הצד הסובייטי אך נאלצו לשוב לבוצ'אץ' בעקבות טורי הצבא הגרמני שסגרו בפניהם את המעבר[19].

בחודשים האחרונים של שנת 1942 הגטו בבוצ'אץ' הוקף בחומות וגדרות. עד אז הגטו נוהל במתכונת "פתוחה" על פי צו שאסר על הימצאות יהודים דרומית לרחוב קוליובה והרחובות הממשיכים אותו עד לגשר השחור המוביל מזרחה. אל גטו זה צורפו שרידי יהודי העיירות והכפרים סביב: באריש, מונצסקה זסלוביץ', פוטוק-זלוטי וקורופיץ. הצפיפות הגיעה לכדי עשרה איש בחדר, ובין עשרים לשלושים איש מתו בכל יום ממחלת הטיפוס.

בשבת פרשת נח, ו' חשון תש"ג, 17 באוקטובר 1942, החלה האקציה הראשונה, בביצוע קבוצת חיילים גרמנים מאיינזצגרופה d - ובסיוע אנשי משטרת מתנדבים אוקראינים. באותה תקופה לעיירה הועברו גם יהודים מאושצ'יה ז'יילונה הסמוכה. הגברים היהודים מגיל 18 עד 50 רוכזו בכיכר שלפני בית המשפט העירוני. בחיפוש דקדקני בבתים נורו כ-200 יהודים מסתתרים. לאחר התעללות בכיכר שוחררו רוב הגברים ונותרו 350 יהודים בעלי השכלה גבוהה או בשכבת ההנהגה, וביניהם חלק מחברי היודנרט הנבחר זה עתה. אלו הוצעדו כשני קילומטר אל "גבעת פדור" ושם נורו במקלע. במהלך היום בהמשך נעצרו שוב כ-1600 יהודים והובלו לתחנת הרכבת, משם נשלחו אל מותם בקרונות מסע חתומים למחנה הריכוז והמוות בלזץ, שם נרצחו מיד עם ירידתם מהרכבת בתא גז[19].

בערב שבת י"ח בכסליו תש"ג 27 בנובמבר 1942, כונסו כ-2500 יהודים ונשלחו למחנה המות בלזץ. יהודים ניסו להימלט אך האוקראינים בני המקום הסגירו אותם לידי הגרמנים וסייעו להם בחיפושיהם. כתוצאה מכך, בתום היום נאספו כ-250 גופות יהודים ברחובות העיירה וסביבתה.

ביום שני, 1 בפברואר 1943, (כ"ו בשבט תש"ג) ובמשך יום נוסף, הובלו 2000 יהודים מגטו בוצ'אץ' לגבעת פדור, ושם נורו אל תוך בורות מוות. לאחר טבח זה, "המתאימים לעבודה" נלקחו למחנה עבודה פודהייצקה הסמוך לבוצ'אץ'.

במהלך מרץ ואפריל יחידות גרמנים בסיוע אוקראינים סגרו אזורים שונים של העיירה, בכל פעם קבוצת בתים קטנה, רוקנה אותם מיהודים, שנשלחו לבית הכלא המקומי. משם הוצעדו לגבעת פדור, ושם נורו ונרצחו וגופותיהם נוספו לקבר האחים הענק. ביום שלישי 13 באפריל (ח' בניסן תש"ג) בוצעה אקציה נוספת, במהלכה היה ניסיון של התנגדות יהודית מאורגנת, שלא צלח. שוטר אוקראיני אחד נהרג במהלך הטבח שבוצע באותו יום בגבעת פדור, אך שאר הקושרים לא הצליחו להגיע לעמדותיהם. בעקבות זאת עזבה קבוצת ההתנגדות את העיירה ויצאה ליערות. במהלך חודשים אלו, לחטופים מהבתים ולנרצחים האחרים נוספו גם 400 צעירים יהודים מהעיירה שנבחרו לעבודה במחנה ביאגלנציה, ובמקום זאת נשלחו ישירות אל מותם. כ-3000 יהודים נרצחו בבוצ'אץ' במעשי הטבח במשך חודשיים אלו.

ב-12 במאי 1943 (ז' באיר תש"ג), החל גרוש אחרוני יהודי בוצ'אץ', רגלית ועם עגלות יד, לגטאות ומחנות העבודה בצ'ורטקוב, טלוסטה וקופישניץ. מעט מהמגורשים הועברו למחנה העבודה פודהייצקה הסמוכה לעיירה. ב-15 במאי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין - "נקיה מיהודים".[דרוש מקור]

באמצע יוני 1943, הועברו שרידי היהודים שנותרו בבוצ'אץ' יחד עם עובדי הכפיה ממחנה העבודה פודהייצקה אל בית הקברות היהודי, ושם נורו. החיפושים אחר יהודים מסתתרים המשיך עוד זמן רב, בסיועם של המתנדבים האוקראינים וכן איכרים אוקראינים. מדי פעם, משנמצאו, הם הובלו לבית הקברות היהודי ושם נורו[19].

טבח השרידים

ב-23 במרץ 1944 (כ"ח אדר תש"ד) הצליחו הסובייטים להבקיע את הקווים הגרמניים וכבשו מידיהם את העיר. בין 800 ל-1,000 יהודים שרדו, במידה רבה, הודות לקבוצות ההתנגדות שפעלו בעיר וסביבתה, והם יצאו ממחבואם.

אך לא חלפו עשרה ימים והגרמנים, בניסיון להיחלץ מהכיתור הסובייטי, כבשו את העיר שוב. עם כניסתם המחודשת לעיר ולמרות מצבם הנואש בחזית קילומטרים ספורים ממנה, הגרמנים המשיכו בחשיפת מקומות המסתור של היהודים וחיסולם כך שביום השחרור הסופי ב-27 ביולי 1944 התברר ששרדו רק 65 יהודים מתוך קרוב ל-16,000 אלף יהודי בוצ'אץ' והמחוז.

העיר נותרה בשליטה גרמנית שלושה וחצי חודשים נוספים עד לשחרור הסופי ב-27 ביולי 1944 (ז' באב תש"ד)[20].

תנועת המרי היהודית

קבוצה של 15 צעירים מאורגנים לקראת תקיפת הגרמנים הצליחו להסתתר ולהתחמק ממשלוח למחנות עבודה, החל בדצמבר 1941 ובמשך למעלה מחצי שנה[21].

מיד לאחר האקציה הראשונה בשנת 1942 החלו צעירים יהודים, בייחוד חברי תנועות הנוער הציוניות לשעבר, שפורקו תחת שלטון ברית המועצות, לחפש דרכים להגנה עצמית ולהשגת נשק. מפקד כוחות ההתנגדות בבוצ'אץ' היה א' בזאן-וורמן. אלו יצרו קשר עם היודנראט (הראשון) שהסכים לשתף אתם פעולה ואף לממן השגת נשק, וחלק מן השוטרים היהודים שיתף פעולה אף הוא. לקבוצה היה מקלט רדיו, והוא הפיץ את החדשות מן העולם בין תושבי הגטו. הם גם יצרו קשר עם עיירות יהודיות אחרות בניסיון לתאם פעולות. עד פברואר 1943 הקבוצה השיגה מספר אקדחים רובים ומעט תחמושת. הם יצרו קשר עם פרטיזנים יהודים דוד פרידלנדר וויינזינגר אך הפרטיזנים הפולנים לא הסכימו לסייע או לשתף פעולה[21].

במרץ 1943, הוחלט להעמיד כוח ביער הסמוך לגבעת פדור במקרה של אקציה נוספת, על מנת לפגוע ברוצחים הגרמנים והאוקראינים ולאפשר בריחה של יהודים. אך, כאמור, ב-13 באפריל בעת אקציה פתאומית, רק אחד הקושרים הצליח להגיע לעמדתו ולהרוג שוטר אוקראיני בעודו משתתף בטבח היהודים. בעקבות הכישלון הוחלט לחמוק מן העיר אל היער ולהמשיך ולהילחם משם[21].

שיתוף הפעולה של האיכרים האוקראינים והמחסור במזון החזירו חלק מן הקבוצה לעיר ועם גירוש תושבי בוצ'אץ' המשיכו בהתנגדות במקומות האחרים לשם הגיעו[21].

ביערות סביב בוצ'אץ' הסתתרו כ-300 יהודים וביניהם קבוצה גדולה של פרטיזנים יהודים, אשר פגעו במשתפי פעולה אוקראינים. עם הצטמצמות השטח הגרמני והתקרבות החזית, החלו הגרמנים בפעולות חריפות נגד פרטיזנים, וביום שלישי, 18 בינואר 1944 (כ"ב טבת תש"ד) הם הקיפו בכוחות גדולים את היערות סביב העיר, והחלו בסריקות שיטתיות של האזור. כל היהודים המסתתרים ביערות נתפסו ונרצחו[19].

ההתנגדות הפולנית לכיבוש הנאצי

הנצחה

ההתנגדות לשלטון הגרמני החלה מיד עם תחילת הכיבוש. כוח ההתנגדות העיקרי היה "צבא המולדת" (בפולנית "ארמייה קריובה" או AK) הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון ואנטי סובייטי בבסיסו. עיקר כוח האדם בארגון זה היה חיילים יוצאי הצבא הפולני, ומתנדבים שרק חלקם הקטן היו יהודים. ליהודים היה קשה להשתלב בארמייה קריובה הן בשל מגמות אנטישמיות של חלקים נרחבים בחברה הפולנית במהלך שנות ה-30 והן בשל הדעה שנפוצה באוכלוסייה הכללית לפיה היהודים היו משתפי הפעולה העיקריים עם המנגנון הקומוניסטי במהלך הכיבוש הסובייטי בשטחי מזרח פולין בשנים 1939–1941. דוד פרידלנדר, ויהודים קומוניסטים אחרים, חברי המפלגה הקומוניסטית הפולנית הפרו-סובייטית (החוק הפולני אסר על פעילותה ורדף עד חורמה את פעיליה), התנדבו עם כניסת הסובייטים לבוצ'אץ' להצביע עבורם על גורמים אנטי-סובייטיים באוכלוסייה כלאומנים פולנים ואוקראינים, והללו גורשו מזרחה, לגולאגים בתוככי ברית המועצות. חלק ניכר ממנגנון השלטון הסובייטי המקומי בבוצ'אץ', החל בניהול הכלכלה ועד ראשות העיר, נמסר לידי היהודים הקומוניסטים. בין היתר ולמשך זמן קצר, דָוִד אייזיק סגל מונה בידי הסובייטים לראש העיר[22][23].

יהודים בתנועת המרי הפולנית

למרות תנאי הפתיחה שהקשו על קבלת יהודים ל-AK, כללה קבוצת ה-AK שפעלה בגזרת בוצ'אץ' בפיקודו של Nedzwiecki מספר יהודים למשך תקופה מסוימת ובהם האחים פריץ (בניו ויאנק) ומשה (מוניו) וייזינגר[24]. וייזינגר, טכנאי רדיו במקצועו, תפקד על תקן של קשב לשידורי ה-BBC מלונדון והיה למעשה הקשר היחידי של בוצ'אץ' לנעשה בעולם. ביולי 1943 התרסק/הופל מטוסו של ולדיסלב שיקורסקי ראש הממשלה הפולנית הגולה. בתגובה, ועל פי הנחיות הממשלה הגולה, הוחלט ב-AK להיפטר מכל האלמנטים החשודים באהדה לקומוניזם, ובראשם היהודים. האחים פריץ הוזהרו מבעוד יום שעומדים לחסלם וברחו. בניו נהרג בניסיון הבריחה ואחיו יאנק הצטרף לקבוצת פרידלנדר כשבגופו שישה כדורים. נאמנותו של וייזינגר היהודי לא הוטלה בספק, (שיתוף הפעולה שלו עם הפולנים החל עוד בתקופת השלטון הפולני בבוצ'אץ' ונמשך בתקופה הסובייטית), והוא המשיך לשרת בקבוצה הפולנית.

נאמר שהרופא רטלסקי מבוצ'אץ' היה איש הקשר של קבוצת Nedzwiecki עם המפקדה של ה-AK.[דרוש מקור]

חסידי אומות העולם

מנקו סבירצ'ק הסתיר קבוצת יהודים במערכת מנהרות שנחפרו בבית הקברות הנוצרי. אף על פי שנתפס והוכה פעמיים לא הסגיר את היהודים, ועל כך זכה להכרה כחסיד אומות העולם בידי יד ושם[25].

לאחר מלחמת העולם השנייה והטבח בפולנים

לאחר תום המלחמה בוצע בעיר טיהור אתני באוכלוסייה הפולנית.[דרוש מקור]

יהודים מעטים חזרו לעיירה אך נדדו ממנה בעקבות תחושת תלישות ואיום[16]. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 לא נותרו יהודים בעיירה.

אישים בולטים

הקהילה היהודית בבוצ'אץ' גידלה בתוכה אישים מפורסמים רבים, ובהם

בישראל קיים ארגון יוצאי בוצ'אץ' והסביבה, שהקים בין היתר מצבת הנצחה בשדרת הקהילות בבית העלמין בחולון, שם מתקיים טקס הנצחה ביום השואה.

מבחר תמונות

  • בוצ'אץ' בפיתול נהר סטריפה, מראה מגבעת פדור

    בוצ'אץ' בפיתול נהר סטריפה, מראה מגבעת פדור

  • ספרייה בעיר

    ספרייה בעיר

  • אחד מבתיה הישנים של העיר

    אחד מבתיה הישנים של העיר

לקריאה נוספת

  • Omer Bartov, Anatomy of a Genocide: The Life and Death of a Town Called Buczacz, Simon & Schuster, 2018

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוצ'אץ'

הערות שוליים

  1. ^ אופן הגיית שמה וכתיבתה ביידיש שנוי במחלוקת. ר' תרי יוסף בן שמעון מאמרו של מרדכי ירושלמי, פורסם באתר 'למשפחותם לבית אבותם' - לחקר שורשי משפחה, ולעומתו ראו בספר הליכות עולם בעניין דין כתיבת שם העיר בשטרות גט.
  2. ^ בוצ'אץ' במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  3. ^ דן לאור, חיי עגנון, הוצאת שוקן, 1998, עמ' 16
  4. ^ מ. י. ברוור, בוצ'אץ' - רשימה גאוגרפית
  5. ^ ראו עגנון, "עיר ומלואה" עמ' 233-238
  6. ^ על חוויות אישיות וקולקטיביות על האירועים שעברו על יהודי בוצ'אץ' בשנים 1914–1921 כותב דוד חלפן הלוי, בהקדמה לספרו "ספר ילקוט דוד"
  7. ^ Pamiątki buczackie, לבוב 1882
  8. ^ ספר יזכור לקהילת בוצ'אץ'
  9. ^ Nosonovsky, Michael, Hebrew Epigraphic Monuments from East Europe, Includes bibliographical references and index. Text in Russian .Printed in Victoria, Canada. 2002. 171 pages. מסת"ב 1-55395-286-3
  10. ^ שמות ערים לצורך כתיבה בשטר גט (אתר כתבים עבריים (היברובוקס)
  11. ^ המגנאטים הם בעלי האחוזות והערים הפרטיות הפולניים - שכבת האצולה.
  12. ^ עסטרייך, המגיד, 30 באוגוסט 1865
  13. ^ Buczacz Landsmanshaftn
  14. ^ שואה - המציאות ממנה מתעלמים תימותי שניידר, (אתר הניו יורק ריביו אוף בוקס) (באנגלית)
  15. ^ [1] "המדע והחיים, לזכור את הנס", ספרו של הרב חיים אפרים זייצ'יק, רבה של אחת הישיבות שנותרו בבוצ'אץ' תחת הכיבוש הסובייטי
  16. ^ 16.0 16.1 מכתבו של ד"ר אברהם חלפן, ספר היזכור ליהודי בוטשאטש מתורגם לאנגלית, (אתר תולדות היהודים jewishgen). הפדור הוא אזור בבוצ'אץ ליד הנהר בו יש קבר אחים גדול. וראו בתמונות המצורפות לערך זה, התמונה האווירית מסוף המלחמה שצולמה בידי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני), עם הסבריו של טום ווייס, ותמונת המצבה לזכר הנספים בקבר האחים.
  17. ^ פרעות, אלימות המונים, ורצח עם במערב אוקראינה קיץ 1941: גרסאות, הסברים והשוואות, ונדי לוור, ספטמבר 2011 ([http://www.tandfonline.com/toc/cjgr20/current העיתון לחקר רצח עמים). בין היתר המאמר מתאר את הדרשות של כהני הדת בכנסיות באוקראינה שהיללו את המטביעים יהודים בדנייסטר. (באנגלית)
  18. ^ זכרונותיו של תומאס מידזינסקי (אתר צנטרופה לשימור ההיסטוריה היהודית באירופה) (באנגלית)
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 המקום: בוטשאטש מרטין רודנר (במקור ביידיש) (באנגלית)
  20. ^ עדויות אחדות נוקבות בתאריך 21 ביולי 1944, ראש חודש אב, תש"ד, כתאריך השחרור. (יד ושם, סיפורי בוצ'אץ')
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 "המקום בוטשאטש"
  22. ^ עמר ברטוב, אנטומיה של רצח עם, עמ' 358 במהדורה הדיגיטלית
  23. ^ סגל היה קומוניסט, שעלה ארץ ישראל והבריטים גרשו אותו בשנות ה-20 חזרה אל עיירת מוצאו - בוצ'אץ'. פרופ' רוחמה אלבג מזהה את סגל עם דמותו של 'ירוחם חופשי' בספר 'אורח נטה ללון' של עגנון
  24. ^ עדותו של ויזינגר בת 240 העמודים בשפה הפולנית שמורה בארכיון של יד ושם, חטיבה 0.3, תיק 3799.
  25. ^ סבירצ'ק - חסידי אומות עולם, אתר יד ושם (באנגלית)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בוצ%27אץ%27&oldid=2486217"