פרחה
פְרֵחָה הוא כינוי גנאי בסלנג הישראלי לתיאור נערה או אישה המונית, קלת דעת, גסה ולעיתים אף בריונית. הכינוי מוכר לרוב כתיאור משפיל של נשים מזרחיות.
בספר "מילון עולמי לעברית מדוברת" (1982) בעריכת דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה מוגדרת הפרחה כ"בחורה פשוטה, גסה, חסרת השכלה ועידון המתלבשת ומסתפרת לפי צו האופנה האחרונה".
הכינוי משמש כיום לעיתים גם ביחס לנשים שמוצאן אינו מארצות המזרח, בצירוף "פרחה אשכנזייה" (המתאר את הצירוף פרחה ואשכנזי, יוצא אירופה), המעיד על כך שהביטוי פרחה מיוחס לרוב לנשים מזרחיות.
היסטוריה של המושג
נשים מזרחיות רבות נקראו בשם פרחה (בערבית: فرحة, שפירושה "שמחה"; להבדיל מ-فرخة פרח'ה, שמשמעותה "פרגית"; באוזניהם של דוברי ערבית נשמעות שתי המילים שונות, אך באוזניהם של מי שאינם דוברי שפה המבדילה בין ח ל-ח' הן, כלומר המילים, נשמעות הומופוניות).
תאוריה אחת[דרוש מקור] ביחס למקורו של המונח ושימושו הראשון היא הטענה שהוא החל לשמש ככינוי גנאי עם העלייה ההמונית בשנות החמישים, שהביאה עימה עולים מזרחים רבים מארצות ערב. שיא הנצחת המושג באשר לנשים מזרחיות, היה בשנות השבעים של המאה ה-20. השם "פרחה" היה שם נשי מקובל בקרב יהדות מרוקו ובקרב יהדות עיראק. ועם הזמן הפך לכינוי גנאי לתיאור נשים מזרחיות ועל פי הסבר זה התנהגותן של נשים אלה הייתה מנוגדת לתפיסות התרבותיות של מי ששלטו בימים ההם במוקדי הכוח החברתיים, האשכנזים, מה שהביא ליצירת כינוי הגנאי.
תאוריה שונה[דרוש מקור] היא שהכינוי צמח ועשה את צעדיו הראשוניים בזירה בעיקר בתוך העדה המרוקאית, החל באמצע שנות השישים (עיקר העולים ממרוקו הגיעו לישראל בין 1957- 1963) וכוון ראשית לכל ומעל לכל להתנהגות נשית שהייתה מנוגדת ל"תפישות התרבותיות" המסורתיות והשמרניות של ראשי משפחות יוצאי מרוקו באותה עת. הפרחה הייתה צעירה שלא התחתנה בגיל מוקדם עם אדם כבחירת הוריה, והעדיפה במקום זאת לצאת לבלות עם בחורים שהיא בחרה בהם. מרידה זו זכתה לגינוי, שהבליט את ההבדל בין הנערה ה"טובה" (לבוש והתנהגות צנועה, עושה כמצוות הוריה) והנערה ה"רעה" (מתלבשת בלבוש מושך, בעלת דעה משלה).
תאוריה נוספת מתייחס לביטוי היידי פָּרֶח (או פרך) שמיוחס למילים העבריות "ארחי פרחי" או "פרחח" וממנו נגזר כנראה הביטוי "פרנק פָּרֶח". הטיית המילה לנקבה יוצרת את המילה "פרחה".
תאוריה נוספת שואבת את הביטוי מהמילה הגרמנית Frechheit (נהגית fʀɛçhaɪ̯t) שמשמעותה "חוצפה" או "זלזול", ומתייחסת בעיקר להתנהגות יהירה וחצופה. עולי גרמניה האמונים על סדר ונימוס שנתקלו בהתנהגות שנראתה להם לא הולמת הפטירו את ביטוי הגנאי פרחייט וממנו נגזר פרחה.
סוציולוגים רבים טוענים[דרוש מקור] כי הכינוי פרחה משקף עמדות שיש בהן שוביניזם גברי וגזענות. הפרחה, ובדומה לה הצ'חצ'ח, הם על-פי ביקורת זו ביטוי לעמדתם של יוצאי מדינות מזרח אירופה ביחס ליוצאי מרוקו, המציגה אותם בסטריאוטיפ שממנו משתקפת נחיתות, המוניות והיעדר חינוך ותרבות. על פי תפישה זו משמשים הסטריאוטיפים הנלעגים כלי המאפשר להדיר את רגליהם של חברי הקבוצות אשר להן לועגים מהשיח החברתי הלגיטימי בחברה הישראלית. הפיכתן של קבוצות אלו ל"אחר", ל"שונה" באמצעות פרקטיקות פוסטקולוניאליות, המרחיקות אותן מכניסה אל מוקדי הכוח וההשפעה בחברה.
המושג בעולם הבידור
סטריאוטיפ הפרחה הונצח רבות בטלוויזיה ובקולנוע הישראלים. הפרחה לרוב מתוארת כבחורה ממעמד סוציו אקונומי נמוך, שידיעותיה בהליכות העולם דלות, שטחית וצרת אופקים. הפרחה מתעניינת בעיקר בעולם הזוהר (רכילות, ידוענים, אופנה ומוזיקה), בבילויים ובהתרועעות עם בני המין השני. הפרחה נוהגת בצעקנות וגסות, לבושה באופן המוני, מדברת במשלב לשוני נמוך ונוטה לקלל לעיתים קרובות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- "ערסים ופרחות", הכיוון מזרח 16, 2008 (כתבה ב"עכבר העיר")
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פרחה |
- עבודה של גלעד סרי-לוי על מושג ה"פרחה" במסגרת הקורס "מבוא לסוציולוגיה" באוניברסיטה העברית
- ענבר מיכלזון דרורי, על ההיסטוריה הפוליטית של הפרחה, באתר "העוקץ", 18 בנובמבר 2019
- אבירמה גולן, פרחה גאה, באתר הארץ, 29 ביולי 2009
אילון גלעד, בא לי לצעוק אני פְרֵחָה, אבל מהי בכלל פְרֵחָה?, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2018- מילות השיר "שיר הפרחה", באתר שירונט ביצוע: עפרה חזה, מילים: אסי דיין, לחן: צביקה פיק
31855002פרחה