תורת המלך
 | |
| כריכת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | ספר הלכה |
| הסכמות | הרבנים יצחק גינזבורג, יעקב יוסף, זלמן נחמיה גולדברג (חזר בו מההסכמה[1]), דב ליאור |
| הוצאה | |
| הוצאה | המכון התורני שעל-יד ישיבת עוד יוסף חי |
| תאריך הוצאה | תש"ע (2009) |
| מספר עמודים | 230 עמ' |
תורת המלך הוא ספר הלכתי מאת הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מישיבת עוד יוסף חי שביצהר.
הכרך הראשון של הספר, שפורסם בשנת 2009, עוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים, בזמן שלום ובזמן מלחמה. חלק זה פותח באיסור העקרוני על הריגת גוי וממשיך לדיון בסיטואציות שבהן מותר ולעיתים אף רצוי להרוג גויים, כענישה על אי קיום שבע מצוות בני נח ובזמן מלחמה.
הכרך השני יצא לאור כשש שנים לאחר מכן, בסוף שנת 2016, והוא עוסק בהלכות ציבור ומלכות. חלק זה עוסק בחיוב להקים שלטון, במחויבות הפרט כלפי השלטון ובסמכותו של השלטון לסכן את חייו של הפרט בשליחתו למלחמה. בסוף הספר נסקר דין כיבוש והמשמעות ההלכתית-קניינית של כיבוש מדינה.
הספר עורר פולמוס ציבורי רחב, כשמבקריו טוענים כי הוא מהווה הסתה לגזענות ולאלימות. כותביו נחקרו במשטרה, אך לא הועמדו לדין בגינו. עם זאת, בג"צ מתח ביקורת חריפה על כותביו וקבע ש"קשה לפקפק בגישתם הגזענית של המחברים".[2]
מבנה הספר
חלק א': "בין ישראל לעמים"
בספר ישנם שישה פרקים:
- פרק א' - איסור הריגת גוי: בפרק זה נטען כי מקור איסור הריגת גוי מהתורה אינו בציווי ”לֹא תִּרְצָח”, העוסק ברציחת יהודי בלבד,[3] אלא בציווי ”שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ” (בראשית, ט', ו') שנאמר לאחר המבול, והוא אחד משבע מצוות בני נח. מובאים דברי הרמב"ם הכותב כי גוי עובד עבודה זרה אסור להורגו, אך גם אין להצילו במקרה ואובד (לדוגמה, טובע בנהר). המחברים מסיקים מדבריו שכל גוי שאינו גר תושב ואינו במצב מלחמה עם ישראל נכלל בהגדרה זו ('לא מעלים ולא מורידים').
- פרק ב' - הריגת גוי שעובר על שבע מצוות בני נח: בפרק זה דנים המחברים בתנאים בהם מותר להרוג גוי שעובר על אחת משבע מצוות בני נח, שהעונש עליהן הוא מיתה. נאמר בפרק כי "כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר", אולם ההריגה מותרת רק בעקבות פסק דין. הם מביאים דעות שונות ללא הכרעה, אך כותבים שלכל הדעות אין להרוג גוי כאשר המעשה הוא "השחתה", כגון כאשר הגוי חוזר בתשובה או כאשר קיימת מערכת משפטית מתוקנת שאחראית על ענישתו.
- פרק ג' - מסירות נפש על רציחה בין בני נח: בפרק זה דנים המחברים בשאלה האם מותר לגוי להרוג גוי אחר (שאינו מאיים לפגוע בו) כדי להציל את חיי עצמו. מסקנתם היא שבמקרים מסוימים הדבר מותר לכל הדעות (למשל: כאשר רוצח מחזיק בן ערובה ויורה לעבר אנשים אחרים, מותר לירות ברוצח אף שגם בן הערובה עלול להיפגע), ובמקרים אחרים - ההיתר שנוי במחלוקת (למשל: כאשר אומרים לאדם הרוג את פלוני או שנהרוג אותך - נחלקו הדעות האם מותר למאוים להרוג כדי להינצל).
- פרק ד' - נפש יהודי מול נפש הגוי: בפרק זה טוענים המחברים ש"בכל מקום שבו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל - מותר להורגו (גם אם מדובר בחסיד אומות העולם והוא לא אשם בכלל במצב שנוצר)". בהערה בסיום הפרק (עמוד קסט) מעירים המחברים ש"למעשה יש סברות לאסור את העניין מצד איבה שתגרום לפיקוח נפש".
- פרק ה' - הריגת גויים במלחמה: לפי כותבי הספר, במצב מלחמה מותר להרוג את לוחמי האויב, את המסייעים ללוחמים ואף את התומכים ומעודדים אותם, משום שכל אלה מוגדרים כרודפים. מותר, לתועלת הלחימה, לפגוע במטרות אויב גם אם עלולים להפגע אזרחי האויב שהם חפים מפשע, כגון להפציץ מטרות צבאיות של צבא האויב, אף שאנשים חיים בסמוך למטרות אלה והם עלולים להפגע.
- פרק ו' - פגיעה בחפים מפשע: בפרק זה נטען כי מותר לשלטון לכוף את בני עמו לצאת למלחמה ולסכן את חייהם, ואף להרוג את המסרבים להילחם או את הבורחים מן המערכה. קל וחומר שמותר להרוג את אזרחי האויב אם הדבר נצרך לתועלת המלחמה. בחלק זה מובאות סברות שלפיהן מותר, בזמן מלחמה, להרוג גם ילדי גויים, לדוגמה כאשר ברור "שהם יגדלו להזיק לנו".[4]
חלק ב': "ציבור ומלכות"
- פרק א' - מחויבות למדינה: עוסק בארבעה סוגי מחויבות הדדית בין המדינה לאנשיה, המחויבים לשאת בנטל הציבורי וכפופים להחלטות הציבור: בני שיירא, שכנים, בני העיר ואזרחי המלכות.
- פרק ב' - מינוי מלך: עוסק במצוות מינוי מלך ובסמכותו של המלך לדאוג לעצמו לפי התורה, מתוך תפיסה שטובתו היא טובת המדינה. הפרק כולל ליבון השאלה האם מינוי המלך הוא לכתחילה או רק כתוצאה מדרישת העם ובשאלה האם למינוי המלך נדרשת השתתפות של נביא.
- פרק ג' - נבחרי ציבור: עוסק במקומם של נבחרי הציבור לצד המלך וביחס בין ממשלה בכפייה למלכות ברצון.
- פרק ד' - מעמדו המשפטי של המלך: עוסק בשאלה האם הדין של 'דינא דמלכותא דינא' תקף גם על מלך ישראל.
- פרק ה' - סמכות המלך: עוסק בסמכותו של המלך לדאוג לצביון המלכות ובסמכותו לקיים אפליה על רקע זה.
- פרק ו' - בני נח: עוסק במקומו של בן נח במלכות ישראל ובזכות ההצבעה של נכרים במדינה יהודית.
הסכמות לספר
בראש הספר נדפסו הסכמות של ארבעה רבנים (לפי סדר קבלתן):
- הרב יצחק גינזבורג, נשיא ישיבת עוד יוסף חי. על פי ההקדמה לספר, הרב גינזבורג גם עבר על חלקים ניכרים מהספר וחלק מהערותיו שולבו בו.
- הרב יעקב יוסף, ראש ישיבת חזון יעקב ורב שכונת גבעת משה בירושלים. לאחר שזומן לחקירה משטרתית בעקבות מתן ההסכמה, אמר הרב יוסף שיש להעניק למחברי הספר את פרס ישראל, כשם שפרס זה הוענק לאביו, הרב עובדיה יוסף, על ספריו.[5]
- הרב זלמן נחמיה גולדברג (הגרז"ן), מחשובי הפוסקים, לשעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול. מאוחר יותר חזר בו הרב גולדברג מהסכמתו וטען כי הספר מכיל דברים ש"אינם נכונים מכח הדין וגם אין להם מקום בשכל האנושי". עם זאת, הוא ציין כי ידוע שלעיתים נהוג לכתוב הסכמה לספר גם מבלי לעיין בתוכנו ולכן אין בכך הטעיית הציבור.[1][6]
- הרב דב ליאור, רב העיר קריית ארבע-חברון, וראש ישיבת ניר קריית ארבע.
פולמוס סביב הספר
הוצאת הספר לאור עוררה ביקורת של כמה רבנים שסברו שהספר אינו תואם את ההלכה. בין השאר התנגדו לספר הרב שלמה אבינר,[7] הרב זלמן נחמיה גולדברג (אשר, כאמור, חזר בו מהסכמתו לספר)[1] והרב יעקב מדן שהתבטא "זה ספר מאתגר שנכתב על ידי תלמידים ברמה, ודווקא בגלל זה יש לשרוף אותו ואפילו לפסול את הרב שפירא מלהורות הלכה בישראל".[8] לעומתם הרב אליקים לבנון אמר[7] שהוא עצמו לא היה מפרסם את הספר "אך יש דעות כאלה בהלכה והרב שפירא מבסס את דבריו עליהן" ו"אם מישהו חושב להעמיד אותו לדין, אז קודם שיעשה זאת לפרופ' שטרנהל שקרא בפועל להרג מתנחלים ולא רק ברמה התאורטית." הרב יואל קטן כתב שזהו "ספר תורני הלכתי קלאסי, שיש למדוד אותו במבחנים למדניים-הלכתיים... [ו]שלעיתים יש הפרש בין ההלכה העקרונית-תאורטית - לבין ההלכה למעשה...".[9]
קבוצת ארגונים דתיים וחילוניים, שהתאגדו תחת הכותרת "ברית חושך לגרש" כדי להיאבק בספר ובכותביו, הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור את הפצת הספר ולהעמיד את מחבריו לדין.[10] בג"ץ דחה את העתירה על הסף באומרו שעל העותרים להמתין תחילה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה.[11] מעורבותם של ארגונים דתיים אורתודוקסיים בהגשת העתירה לבג"ץ ובקריאה להעמדת הרבנים לדין עוררה ויכוח נוקב בחברה הדתית על גבולות השיח ההלכתי, והשאלה האם לגיטימי להעמיד לדין פוסק שפסיקתו מנוגדת לחוקי המדינה. בוויכוח היו גם רבנים שטענו כי על אף שאינם מסכימים עם הספר ועם עמדותיו, הם אינם סבורים כי ראוי להעמיד לדין פוסק בשל פסיקות ההלכה שלו, וכי חוסר הסכמתם צריכה להשאר במסגרת הדיון ההלכתי.[12] בתגובה לביקורת אמר הרב יצחק שפירא כי הספר מסכם את המקורות ההלכתיים בנושא ואין לו שום משמעות בתנאי שלום או כהוראה ליחידים.[13]
חניכי תנועות הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים קיימו קמפיין נגד הספר וקראו להעמדת כותביו לדין. בדצמבר 2010 פרסם אריאל פינקלשטיין חוברת בשם "דרך המלך" ובה תגובה עיונית לספר.[14] בראש החוברת נדפסה הסכמת הרב יעקב אריאל.[15]
באוקטובר 2011 הורה רב החטיבה המרחבית שומרון של אוגדת איו"ש להוציא עותקים של הספר מבתי הכנסת שבבסיסי החטיבה.[16]
חקירה משטרתית
ביולי 2010 נעצר הרב יצחק שפירא ונלקח לחקירה משטרתית בחשד להסתה.[17] במקביל פשטה המשטרה על ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר והחרימה עותקים מהספר.[18] רבנים רבים, בהם כאלו הנחשבים מתונים, גינו את מעצרו של הרב שפירא.[19] האגודה לזכויות האזרח שיבחה את המשטרה על "שפתחה בחקירת מקרה חמור זה" אך גינתה את המעצר.[20]
הרב יצחק גינזבורג זומן לחקירה בעקבות הסכמתו לספר, והגיע לתחנת המשטרה כשהוא מלווה בעשרות מתלמידיו.[21] בהמשך זומנו גם הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף לחקירה, אולם הם הודיעו שעמדת הרבנים המסכימים הובהרה כבר בידי הרב גינזבורג ושאין בדעתם להגיע. בגילוי דעת שפרסמו כתבו: "תורתנו הקדושה אינה עומדת לחקירה. הניסיון למנוע מרבני ישראל להביע את דעתם, דעת תורה, על ידי הפחדות ואיומים – הינו מעשה חמור ביותר והוא לא יצלח".[22] גם הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, מתח ביקורת על הזמנת הרבנים לחקירה. הוא תמה על ההבדל בין רבנים לפרופסורים ושאל מדוע לא יינתן חופש ביטוי גם לרבנים.[23] הרב יעקב מדן גינה אף הוא את המעצרים, באומרו "הפרקליטות עשתה רק נזק כששמה לרב שפירא אזיקים". עם זאת, הדגיש כי לדעתו "הוצאת דברי תורה מהקשרם חמורה יותר מזלזול של הפרקליטות בכבודם של רבנים".[24]
ביוני 2011 נעצר לחקירה הרב דב ליאור, ושוחרר לאחר שעות אחדות. כתוצאה מכך נערכו מספר הפגנות מחאה וחסימת כבישים ברחבי ישראל, שבהן נעצרו למעלה מ-20 איש. בעקבות זאת פורסמה התנגדותם לספר של הרב יוסף שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף.[25] כמה ימים מאוחר יותר עוכב לחקירה דומה גם הרב יעקב יוסף, ותומכיו מחו גם הם בעצרת מחאה ובהפרות סדר.
במאי 2012 הודיעה פרקליטות המדינה על סגירת החקירה נגד מחברי הספר, הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור, ונגד נותני ההסכמות לספר, הרבנים דב ליאור ויצחק גינזבורג, מחוסר ראיות.[26] בנובמבר 2013 הוגשו לבג"ץ שתי עתירות נגד סגירת התיקים,[27]
עתירת הארגונים נדחתה בדצמבר 2015 בדעת רוב של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין, מול דעת מיעוט של השופט סלים ג'ובראן.[2] השופט רובינשטיין מתח בפסק דינו ביקורת על הספר וכתב: "עסקינן בספר לובש כסות יהודית ולאמיתו הוא אנטי יהודי, כי הוא מוציא דיבת היהדות רעה"... "קשה לפקפק בגישתם הגזענית של המחברים". עם זאת, אין לדבריו תשתית ראייתית מספקת לקבוע שנתקיימו בפרסום יסודות הסעיף המתייחס להסתה לגזענות.
שופטת בית המשפט השלום בפתח תקווה, אליאנא דניאלי, הרשיעה את אחד המחברים, הרב יוסף אליצור, בהסתה לאלימות בגין שני פרסומים אחרים שפרסם בחודש מאי 2013 באתר האינטרנט "הקול היהודי". היא התייחסה להסתייגות בית המשפט העליון מהספר וציינה שניתן ללמוד ממנו על האידאולוגיה ועל כוונותיו של אליצור.[28]
ראו גם
- ברוך הגבר - ספר זיכרון לד"ר ברוך גולדשטיין, מבצע טבח מערת המכפלה, ובו גם מאמר בנושא "בירור הלכות הריגת גוי".
- שיטת הממשל ביהדות
לקריאה נוספת
- משנה תורת המלך: קובץ מאמרים בעקבות הספר "תורת המלך", כולל תקציר הספר ונספחים / עורך: יוסף פלאי. יצהר : המכון התורני שע"י ישיבת עוד יוסף חי, בשיתוף תנועת דרך חיים, כסלו תשע"א.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: תורת המלך |
- סיכום הספר תורת המלך, אתר ישיבת עוד יוסף חי
- "משנה תורת המלך", קובץ מאמרים בעקבות הספר
- דברי הערכה על הספר (בהדפסתו הראשונה), בכתב העת "המעין"
- דברי הערכה על הספר (בהדפסתו השנייה), בכתב העת "המעין"
- לחזור למוסר היהודי - הרב יעקב יוסף
- מכתב בעניין הספר תורת המלך - הרב ישראל אריאל
- האם זו תורת המלך?- ביקורת הלכתית על תורת המלך בשיעור מצולם של הרב שמואל אריאל
- יהודה באואר, תורת הגזע של הימין הקיצוני, באתר nrg, 11/3/2011
- מכתב מהרב גינזבורג לרב דב ליאור בעניין הספר
- הרב אליעזר מלמד, רדיפה אידאולוגית באצטלה משפטית, פורסם במדור 'רביבים', בעיתון בשבע, גיליון 449
- שלמה פיוטרקובסקי, הרב שמואל אריאל: מוחה על "תורת המלך" שקראתי, באתר ערוץ 7, 4 ביולי 2011
- רועי שרון, ספר שמופץ בימין מסביר מתי מותר להרוג "גויים", באתר nrg, 9 בנובמבר 2009
- 'The King's Torah', תוכנית ששודרה במסגרת "Inside Story " בערוץ אל-ג'זירה ב-11 בנובמבר 2009 (באנגלית)
- אריאל פינקלשטיין, דרך המלך : גזענות ואפליית גויים בהלכה – אלטרנטיבה הילכתית ומטא-הלכתית לספר 'תורת המלך'(הקישור אינו פעיל), הוצאת ישיבת "אהבת ישראל", נתיבות, תשע"א
- ישי ברג מענה ל"דרך המלך", אתר ישיבת עוד יוסף חי
- פולמוס תורת המלך, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- הרב יוסף אליצור, הריגת חפים מפשע, עוד יוסף חי (גיליון 14, אדר תשס"ט, עמ' 21–24).
- עוזי ברוך, כך נסגר תיק "תורת המלך", באתר ערוץ 7, ב' בתשרי תשע"ג, 18 בספטמבר 2012
יותם ברגר, יאיר אטינגר, תורת המלך 2: ספר ההמשך מדריך איך ממנים מלך ומה לעשות עם נתיניו הלא יהודים, באתר הארץ, 21 במרץ 2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 קובי נחשוני, הגרז"ן: חוזר בי מההסכמה ל"הלכות הריגת גוי", באתר ynet, 13 בדצמבר 2009
- ^ 2.0 2.1 בג"ץ 2684/12 י"ב בחשוון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה
- ^ כך כנראה פירש הרמב"ם שכתב: "כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תרצח" - תחילת הלכות רוצח לפי נוסח כתבי היד, בדפוס הושמטה המילה מישראל בגלל צנזורה. יש שפירשו שאיסור לא תרצח מתייחס גם לגוי, למשל ראב"ן בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ג עמוד א'
- ^ בעמ' רז, לומדים המחברים מפירוש רבנו בחיי (לספר דברים, פרק כ', פסוק י') "שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר גם הם ניזוקים)". ובהערה מ"ו: "ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם (בדומה לבן סורר ומורה שנידון על שם סופו)... – הילדים הללו לא יהיו עם קיום, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו".
- ^ מוטי לוי, בנו של הרב עובדיה: פרס ישראל למחבר "תורת המלך", באתר וואלה!, 16 בפברואר 2011
- ^ הגרז"ן על "תורת המלך", אתר פורום י"ב בחשוון
- ^ 7.0 7.1 קובי נחשוני, "להרוג גוי סתם? אין דעה כזו בהלכה!", באתר ynet, 9 בנובמבר 2009
- ^ אורי פולק, לשרוף את "תורת המלך", באתר כיפה, 29 באוגוסט 2010
- ^ יואל קטן, נתקבלו במערכת, המעין כרך נ, גיליון ב, טבת תש"ע, עמ' 116; יואל קטן, נתקבלו במערכת, המעין תשרי תשע"א
- ^ ברית חושך לגרש
- ^ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בג"ץ 10143/09 י"ב חשון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך ואחרים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-19 בינואר 2010 - ^ חגית רוטנברג, איגוף שמאלי, באתר בשבע - ערוץ 7, 5 באוגוסט 2010
- ^ ראיון בעיתון בשבע אוגוסט 2010
- ^ אריאל פינקלשטיין, דרך המלך: גזענות ואפליית גויים בהלכה – אלטרנטיבה הילכתית ומטא-הלכתית לספר 'תורת המלך', הוצאת ישיבת "אהבת ישראל", נתיבות תשע"א.
- ^ צופיה הירשפלד, נגד הגזענות ב"דרך המלך", באתר ynet, 14 בדצמבר 2010
- ^ מי לא רוצה את תורת המלך בבסיסי צה"ל?, אתר "הקול היהודי", 24 באוקטובר 2011
- ^ עוזי ברוך, הרב יצחק שפירא נעצר, באתר ערוץ 7, 26 ביולי 2010
- ^ החרמת ספרי 'תורת המלך' ב"ישיבת עוד יוסף חי" ביצהר
- ^ קובי נחשוני, "הרב שפירא נעצר בגלל יצירה הלכתית-אקדמית", באתר ynet
חגית רוטנברג, רב במעצר שווא, באתר בשבע - ערוץ 7 - ^ האגודה לזכויות האזרח מגנה את מעצר הרב שפירא
- ^ יוני קמפינסקי, הרב גינזבורג רקד בתום חקירתו במשטרה, באתר ערוץ 7, 2 באוגוסט 2010
- ^ עוזי ברוך, הרבנים זומנו לחקירה אך לא הגיעו, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2010
- ^ עוזי ברוך, "פרופסורים מוגנים ורבנים לא?", באתר ערוץ 7, 16 באוגוסט 2010
- ^ אורי פולק, לשרוף את "תורת המלך", י"ט אלול תש"ע, באתר כיפה
- ^ הרב אלישיב: "תורת המלך - משחק באש", באתר ynet, 29 ביוני 2011
- ^ תומר זרחין, נסגרה החקירה נגד מחברי "תורת המלך", באתר הארץ, 28 במאי 2012
- ^ בג"ץ 2684/12 י"ב בחשוון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי ואחרים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-20 בנובמבר 2013 רויטל חובל, בג"ץ לווינשטיין: נמק למה מחברי "תורת המלך" לא הועמדו לדין על הסתה לגזענות, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2013
- ^ ת"פ 30993-06-17 מדינת ישראל נ' אליצור, ניתן ב-2 בפברואר 2021
30718770תורת המלך