ג'ון גרלנד פולארד
.jpg) | |||||||
| לידה | מחוז קינג אנד קווין, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות הוליווד, ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ון גרלנד פולארד (באנגלית: John Garland Pollard; ) היה עורך דין ופוליטיקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי ה-21 של מדינתו בשנים 1914–1918, כראש עיריית ויליאמסבורג בשנים 1928–1929, וכמושל וירג'יניה ה-51 בשנים 1930–1934.
ראשית חייו
ג'ון גרלנד פולארד נולד במחוז קינג אנד קווין שבווירג'יניה כילד הרביעי וכבן השני של הכומר הבפטיסטי ג'ון פולארד ושל רעייתו וירג'יניה באגבי. בילדותו חיה המשפחה בבולטימור, לפני שעברה לשכונת צ'רץ' היל שבריצ'מונד. פולארד התגאה במוצאו הנורמני-אנגלי, והתחקה אחר אבותיו ממושבת וירג'יניה.[1] הוא למד בריצ'מונד קולג' (כיום אוניברסיטת ריצ'מונד), אך בריאותו הרופפת אילצה אותו להשעות את לימודיו. בהמשך הוא החל ללמוד בקולומביאן קולג' (כיום אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון), שם הוא למד משפטים, ועבד במכון סמית'סוניאן כדי לפרנס את עצמו עד שקיבל את התואר ב-1893. פולארד גם כתב את "האינדיאנים משבט פמונקי של וירג'יניה", סקר אנתרופולוגי שפירט את השפה והמסורות הנכחדות של השבט מראשית ימי וירג'יניה.[2]
ב-1897 נשא פולארד לאישה את גרייס פיליפס מפורטסמות', וירג'יניה, ויחד נולדו לשניים ארבעה ילדים עד למותה של גרייס ב-1931. ביולי 1933, בעת כהונתו כמושל, נישא פולארד בשנית למזכירתו ילידת קנדה, ויולט א. מקדואל.
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-1893 התקבל פולארד ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה והצטרף למשרד עורכי הדין של דודו, הנרי רובינסון פולארד, בריצ'מונד. הוא גם החל להיות מעורב בפוליטיקה, ותמך במועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ויליאם ג'נינגס ברייאן במסעות הבחירות שלו והתנגד למנגנון הפוליטי הדומיננטי של הסנאטור מווירג'יניה, תומאס ס. מרטין (אנ').
ב-1901 נבחר פולארד כנציג ריצ'מונד לוועידת החוקה של וירג'יניה של 1902-1901. הוא הציע ללא הצלחה למחוק את המילה "נוצרי" מהמבוא לחוקה, ויחד עם 12 דמוקרטים ו-15 רפובליקנים הצביע נגד כל הסעיף שדן בזכות ההצבעה, אשר שלל את זכות הבחירה מאפרו-אמריקאים ומעניים לבנים, ואף על פי כן עבר. פולארד גם הצביע בעד קבלת החוקה ללא משאל עם.
ב-1904 פרסם פולארד את "החוק של פולארד" (Pollard's Code), ביאור של ספר החוקים של וירג'יניה. הוא גם היה לנשיא של אגודת בית הילדים של וירג'יניה (Children's Home Society of Virginia), תפקיד במשרה חלקית שהוא החזיק במשך שני עשורים. ב-1911 הוא ניהל מערכה לטובת קרטר גלאס ולטובת חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ויליאם אטקינסון ג'ונס (אנ') בניסיונותיהם להחליף את הסנאטורים המכהנים תומאס ס. מרטין וקלוד סוואנסון, אך ללא הצלחה. הוא עבד עבור מטה הבחירות של המועמד לנשיאות יליד וירג'יניה וודרו וילסון, שאליו התנגדו מרטין וסוואנסון, אך לאחר שנבחר לנשיאות, התיר וילסון לידידיו של מרטין לחלק תפקידים במסגרת הפטרונות הפוליטית.
התובע הכללי של וירג'יניה
ב-1913 התמודד פולארד בבחירות על תפקיד התובע הכללי של וירג'יניה מול המועמדים שהתמודדו מטעם המנגנון של מרטין, ס. ו. ויליאמס וס. ג. קמינגס. שניים אלו פיצלו את הצבעת תומכי הארגון, ופולארד, שדחף לביצוע רפורמה בחוקי הבחירות, בהגדלת תקצוב החינוך הציבורי, וביטול פיצויים על בסיס השכר של פקידי הממשל, ניצח בהפרש קל בבחירות המקדימות של הדמוקרטים. לאחר מכן הוא ניצח בקלות בבחירות הכלליות בנובמבר, לצד המושל הנרי קרטר סטיוארט וסגן המושל ג'יימס אליסון. בינואר 1914 הוא החל לכהן בתפקידו וחודש לאחר מכן הוא היה לנשיא הליגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית של וירג'יניה. פולארד ניהל מערכה לקידום חוק היובש, ובספטמבר אותה שנה הפכה וירג'יניה למדינה "יבשה". הוא גם חיסל את ההימורים ואת הפריצות בנורפוק, בהופוול ובקולוניאל ביץ'. התוצאה המוצלחת שלו בתביעה נגד וירג'יניה המערבית בקשר לחוב שלפני מלחמת האזרחים והקבלה בחזרה של הצוואה של מרתה וושינגטון מידי אחוזת ג'. פ. מורגן, הקנו לפולארד אהדה ציבורית.
פולארד הכריז על מועמדותו למשרת מושל וירג'יניה ב-1915, אך בבחירות המקדימות של הדמוקרטים התמודדו שלוש מועמדים, כשתומכי חוק היובש תמכו באליסון, בשל תמיכת המנגנון בו על אף תמיכתו הפושרת בחוק היובש, וכך אפשרו למתנגד חוק היובש וסטמורלנד דייוויס לנצח. דייוויס ניצח בבחירות המקדימות עם 44 אחוזים מקולות הבוחרים, ואליסון זכה ב-27,811 קולות מול 22,436 הקולות של פולארד. כשהוא היה מאוכזב וחשש שמסע הבחירות שלו יחבל בעיסוקו בעריכת דין, אך ללא יכולת להבטיח לעצמו מינוי בממשל הפדרלי, התנדב פולארד לימק"א וב-1918 עבר לאירופה. הוא דיבר על מטרות המלחמה וסייע לחיילים האמריקאים מעבר לים במשך 18 חודשים. בשובו לוושינגטון די. סי. בקיץ 1919 השיג פולארד לעצמו מינוי מהנשיא וודרו וילסון כחבר לזמן קצר בנציבות הסחר הפדרלית (אנ').
המשך פעילותו הפוליטית
ב-1921 עבר פולארד לוויליאמסבורג, וירג'יניה, שם הוא היה לדקאן בית הספר מרשל וייט לאזרחות ולממשל קולג' ויליאם ומרי, וכן פרופסור למשפט חוקתי והיסטוריה. פולארד היה גם מעורב במאמצים לשחזור העיירה הקולוניאלית יחד עם הכומר ו. א. ר. גודווין, כולל הבנייה מחדש של הטברנה של ראלי והמאמצים הראשונים להקמה מחדש של ויליאמסבורג הקולוניאלית. ב-1928 נבחר פולארד כראש עיריית ויליאמסבורג. הוא גם שימש כיושב ראש הוועדה הדמוקרטית האזורית, לימד בבית ספר של יום ראשון בכנסייה הבפטיסטית המקומית, ופיתח את "גן פולארד" (אנ'), מיזם פיתוח קטן שבוא הוא יישם את רעיונותיו לתכנון עירוני, ובהמשך נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[3]
לאחר שהסנאטור מרטין נפטר ב-1919, השלים פולארד עם המנגנון הדמוקרטי המקומי, תמך באלברט לי טרינקל לתפקיד המושל ב-1921 ובקלוד סוואנסון בהתמודדותו לסנאט של ארצות הברית ב-1922. טרינקל מינה את פולארד כחבר בוועדה לפישוט הממשל, שם הוא חתם על דוח חשוב בנוגע למבנה מערכת המיסוי המדינתית. ב-1925, כאשר נבחר הארי פ. בירד כמושל, סייע פולארד להעביר כמה תיקוני חוקה שנויים במחלוקת שאלמלא כן היו מקבלים תמיכה מצומצמת במזרח וירג'יניה. פולארד גם סירב לנטוש את המפלגה הדמוקרטית כאשר היא בחרה באל סמית', שהיה קתולי והתנגד לחוק היובש, כמועמד לנשיאות ב-1928. הכומר המתודיסטי ג'יימס קנון הבן ארגן את הדמוקרטים מתנגדי סמית' בווירג'יניה, וגרם לפיצול במדינה הדמוקרטית, וכתוצאה מכך, זכה המועמד הרפובליקני לנשיאות, הרברט הובר בקולות האלקטורים שלו.
מושל וירג'יניה
ב-1929 התמודד פולארד על תפקיד מושל וירג'יניה. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית הוא זכה ב-76 אחוזים מהקולות, והביס את תומך חוק היובש ג'. וולטר מאפ ואת רוזוול פייג'. בבחירות הכלליות הוא נבחר לאחר שזכה ב-62.78 אחוזים מהקולות והביס את מתנגדו של בירד בתוך המפלגה הדמוקרטית שהפך לרפובליקני, ויליאם מוסלי בראון, את הסוציאליסט ג'ון ג'. קפקה, ואת המועמד העצמאי ו. א. ראו.
בינואר 1930, כאשר השפל הגדול כבר היה עובדה מוגמרת, הושבע גרלנד כמושל. הוא ניצב בפני הכנסות המדינה שפחתו, ובשל מצב כלכלת המדינה, קוצץ בהתאם שכר עובדי המדינה וקוצצו השירותים שניתנו על ידי הממשל. פולארד קיווה ליצור ממשל מבוסס תשלומים, אך מחוזות המדינה לא נדרשו לקבל את הרפורמות שלו. בסיועו של בירד, העביר בית המחוקקים את חוק הפיצויים לעובדים כפי שהפציר בהם פולארד ב-1930, וכן ביצע רפורמות בחוקי הבחירות ובחוקי הדיג. באופן כללי הוא נכנע לבעלי בריתו של בירד, מבקר המדינה א. ר. קומס ונציב המס סי. ה. מוריסט. באותו קיץ, ייבשה בצורת קשה את יבול הטבק, דלדלה את יבול החוות, איימה להשמיד את המטעים, והורידה את מחירי הבקר. פולארד מינה את בירד כיושב ראש הוועדה להקלה מנזקי הבצורת, וניסה להשתמש במחלקת הכבישים כסוכנות בהקלה, כאשר הוא לווה 2.4 מיליון דולר כדי להתאים את ההקצאות הפדרליות לכבישים עתידיים. נציב העבודה של וירג'יניה, ג'ון הופקינס הול, טען בתחילה כי התעשייה המגוונת של המדינה הפחיתה את השפעות השפל. בזכות נוכחות צי ארצות הברית, נראה היה שנורפוק לא חוותה את המשבר, ושיעור האבטלה בווירג'יניה היה מתחת לממוצע הלאומי.[4]
ב-29 בספטמבר 1930, עזבו 4,000 עובדים שנתמכו על ידי ארגון עובדי הטקסטיל המאוחדים של אמריקה את מקום עבודתם במפעל דאן ריבר בדאנוויל, עיירה שכבר נפגעה מסגירת מפעלי כותנה ורהיטים. במקום לחזור על שפיכות הדמים בשביטות מפעלי הטקסטיל בקרוליינה הצפונית, לאחר שבעלי המפעל סירב להצעתו לתיווך, ולאחר מהומות בנובמבר לתמיכה בשביתה של עובדי 40 מפעלי טקסטיל שהואשמו בהתכנסות בלתי חוקית, נענה פולארד לבקשת הרשויות המקומיות לשיגר את כוחות המשמר הלאומי לשלושה מפעלים כדי לשמור על הסדר עד לסיום השביתה ב-29 בינואר 1931.[5] יותר מכך, הרחבת היקף העוני ברחבי המדינה הפחית את השפעת התנודות הכלכליות. ב-1929 הייתה וירג'יניה מדורגת במקום ה-36 מבין מדינות ארצות הברית בהכנסה לנפש, אם כי בהכנסה הכוללת היא הייתה מדורגת במקום ה-19. רבים מהאפרו-אמריקאים, עובדי מפעלים וחקלאים, חיו בעוני.[6] הכנסתם של עשירית מבין 170,000 החוואים של וירג'יניה עמדה על יותר מ-2,500 דולר ב-1929, אך גם בשנה זו שניים מכל חמישה חוואים הרוויחו פחות מ-600 דולר. שיעור החוות בחכירה היה גבוה בשטחי גידול הכותנה והטבק, אף על פי שווירג'יניה הייתה גם מדורגת במקום הלפני אחרון מבין המדינות שבהן החוות היו משועבדות למשכנתאות, כך שעיקולים לא היו בעיה משמעותית.[7] פולארד ביקש מהנשיא הובר להמשיך את המקדמות הפדרליות לכבישים, וש-5 מיליון דולר יוחזרו תוך 10 עד 15 שנים. הוא הצליח שוב לאזן את תקציב המדינה, אף על פי שהוא מינה וועדה להקלה מהאבטלה בראשות איש סודו של בירד, ויליאם ט. ריד, שגם התנגד לתוכנית נרחבת לתעסוקה, אך דחק בעסקים לאמץ שבוע עבודה של חמישה ימים ולהתחיל במיזמי בנייה חדשים.[8]
באמצע 1931 היו רשומים בווירג'יניה בין 50,000 ל-60,000 מובטלים. שיעור התעסוקה בתעשייה ירד ב-14 אחוזים והשכר ירד ב-24 אחוזים מאז 1929.[9] העודף בתקציב המדינה בהיקף של 4 מיליון דולר הפך לגירעון, תפוקת התעשייה יחדה ב-17 אחוזים, מחירי הטבק והצמר ירדו ב-60 אחוזים, ומחירי התירס ב-26 אחוזים. סבלה של נורפוק היה עתה ברור, כמו לינצ'בורג וריצ'מונד. אפילו חוואים ואנשי עסקים אמידים חיו מהיד לפה. ב-1932 אימץ פולארד שוב את השקפתו של בירד לצמצום ההוצאות ולא העלה מיסים. הוא קיצץ 10 אחוזים משכרו האישי והמליץ לשאר עובדי המדינה לעשות כן במשך שנה אחת. הוא דחה את בקשתו של המפקח הראשי על החינך לתוספת תקציב של 2 מיליון דולר, ואת בקשתה של המשלחת מנורפוק להסיט הכנסות ממיסוי לכלי רכב לבתי הספר. בכל אופן, המנגנון של בירד נענה לדרישות אלו להקלות במיסים באמצעות מתן אפשרות למדינה להשתלט על תחזוקת הכבישים במחוזות.[10] לאחר מפקד האוכלוסין של 1930 איבדה וירג'יניה מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, ומהלך לחלוקה מחדש של המחוזות על ידי בית המחוקקים שהיה בשליטתו של בירד נפסק כנוגד את החוקה. עם המשך השפל הגדול, הגיע שיעור האבטלה במדינה לשיא של 145,000 איש ביולי 1932 (19 אחוזים מכוח העבודה), והכנסות המדינה צנחו ל-32 אחוזים בהשוואה לאלו של 1929. בכמה מחוזות, שיעור עבריינות המס הגיע ל-20 אחוזים, כך שפולארד קיצץ בהוצאות ב-1932 וב-1933. על כל פנים, הקלה כלשהי הגיעה עם הרחבת תאגיד השיקום הפיננסי (Reconstruction Finance Corporation) ביולי 1932. הקונגרס אישר מתן 300 מיליון דולר בהלוואות למדינות ו-322 מיליון דולר נוספים בעבודות ציבוריות, כך שפולארד ביקש 4.5 מיליון דולר ומינה ועדה להקלת חירום, בציינו ששיעור האבטלה היה הגבוה ביותר בערים ריצ'מונד ובהופוול, וכן במחוזות וייז, פולאסקי, פיטסילבניה, ברנזויק, לוננברג והליפקס (כולם יצרני טבק או מחוזות תעשייתיים).[11]
בבחירות לנשיאות של 1932 תמכה וירג'יניה בפרנקלין דלאנו רוזוולט ביותר משני שלישים של קולותיה, ומבין נציגיה בבית הנבחרים של ארצות הברית היא לא בחרה לתקופת כהונה נוספת ברפובליקני היחידי שכיהן עד אז. עם בחירתו של רוזוולט השתפרו סיכוייה הכלכליים של המדינה. על כל פנים, הסנאטור קרטר גלאס דחה עקב בעיות בריאות הצעה לכהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית, תפקיד שבו הוא כיהן תחת הנשיא וודרו וילסון כמעט שני עשורים קודם לכן. בשל כך מינה רוזוולט סנאטור אחר מווירג'יניה, קלוד סוואנסון, לתפקיד מזכיר הצי של ארצות הברית. לאחר שהקונגרס אישר את המינוי, מינה פולארד למושב בסנאט שהתפנה את בירד. מהלך זה הידק את אחיזתו של בירד במנגנון המפלגה בווירג'יניה, ויצר לו מעמד לאומי. בתחילה, תמכה משלחת וירג'יניה לקונגרס ברפורמות מאה הימים של רוזוולט, כולל הקמת רשות עמק טנסי, חוק ההתאמה החקלאית (אנ') וחיל השימור האזרחי.[12] עד מהרה השלים פולארד את המכסה הראשונית של חיל השימור האזרחי ל-5,000 בחורים צעירים לעבודות שימור, והקים את קמפ רוזוולט ביער הלאומי ג'ורג' וושינגטון שליד לוראי. באותה שנה הוא גם קיבל מענקים להקמת הפארק המדינתי הראשון, פארק קרב ריצ'מונד, אך מאחר שלרשות וירג'יניה לא היו כספים לפיתוחו, הוא הוחזר במרץ 1936 לשירות הפארקים הלאומיים.[13]
עד מהרה מתח הסנאטור גלאס ביקורת על הניו דיל, וביירד התנגד לביטול של חוק היובש על ידי רוזוולט בראשית 1933. יותר מכך, הכנסות וירג'יניה ממיסים היו נמוכות בהרבה מהמצופה, ובסוף חודש מאי אותה שנה הודיע פולארד על קיצוץ נוסף בשיעור של 5 אחוזים בשכר עובדי המדינה והציע הורדה של 30 אחוזים בתקציבי מחלקות הממשל, צעדים שעוררו מחאות ממחוקקים.[14] כאשר שלח ביירד את עוזרו, חבר הסנאט המדינתי ויליאם טאק, לבקש מפולארד לכנס מושב של בית המחוקקים להפיכת הבירה לחוקית ולגביית מס של סנט אחד לבקבוק, הסכים פולארד, שבעבר תמך בחוק היובש, לכנס את בית המחוקקים לישיבה מיוחדת, שעד מהרה אשררה את התיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית. לאחר מכן הקימה האספה הכללית של 1934 מונופול מדינתי למכירת משקאות אלכוהוליים. בית המחוקקים גם העביר צעדי חקיקה ליישום מנהל השיקום הלאומי (אנ'), זאת על אף הביקורת של גלאס ושל חבר בית הנבחרים מטעם המחוז הרביעי פטריק ה. דרורי, אך יישומו התגלה כקשה, ומעטים מבני וירג'יניה הצטערו על ביטולו על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית במאי 1935, הרבה אחרי תום כהונתו של פולארד כמושל.[15]
בין ההישגים שפולארד היה גאה בהם, היה הקמתו של מוזיאון וירג'יניה לאומנויות יפות (אנ'), הראשון מסוגו בארצות הברית. הוא גייס 100,000 דולר כדי להשוות את התרומה של הנדבן ג'ון ברטון פיין, לשעבר מזכיר הפנים של ארצות הברית, היה לנשיא מועצת המנהלים של המוזיאון והמשיך להיות מעורב בו עד יומו האחרון.
חוקת וירג'יניה לא מאפשרת למושלי המדינה לכהן יותר מתקופת כהונה אחת, כך שפולארד תמך במועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות של 1933, ג'ורג' פירי, שב-1934 החליפו כמושל.
שנותיו האחרונות
לאחר תום תקופת כהונתו כמושל, קיבל פולארד את המינוי של הנשיא רוזוולט כיושב ראש מועצת הפניות לחיילים משוחררים. לאחר אישור הסנאט למינוי, הוא שימש בתפקיד עד מותו.
ג'ון גרלנד פולארד נפטר בוושינגטון די. סי. ב-28 באפריל 1937. הוא נטמן בבית הקברות הוליווד שבריצ'מונד.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1660-1661
קישורים חיצוניים
- ג'ון גרלנד פולארד באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון גרלנד פולארד באנציקלופדיה של וירג'יניה (באנגלית)
- ג'ון גרלנד פולארד באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ון גרלנד פולארד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ John Garland Pollard, Pollard Family in Genealogies of Virginia Families from Tyler's Quarterly, vol. 1, pp. 36-42.
- ^ John Garland Pollard, The Pamunkey Indians of Virginia, U.S. Government Printing Office, 1894.
- ^ "Historic Places Register: Williamsburg"
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 5-8
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 6-7
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 8-9
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) p. 120.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) p. 11.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 12-13.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 13-14.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 16-19.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 45-47.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) p. 65.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) p. 48.
- ^ Ronald L. Heinemann, Depression and New Deal in Virginia (Charlottesville: University of Virginia Press) pp. 49-59.
39951905ג'ון גרלנד פולארד