ויליאם ברנץ' ג'יילס
 | |||||
| לידה | מחוז אמיליה, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מחוז אמיליה, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | חלקת הקבר המשפחתית של משפחות ג'יילס וגוויין, מחוז אמיליה, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
ויליאם ברנץ' ג'יילס (באנגלית: William Branch Giles; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, ולאחר מכן המפלגה הדמוקרטית. הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1798–1800, בשנים 1816–1817 ובשנים 1826–1827; כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1790–1798 ובשנים 1801–1803; כסנאטור מטעם מדינתו בשנים 1804–1815; וכמושל וירג'יניה ה-24 בשנים 1827–1830.
ראשית חייו
ויליאם ברנץ' ג'יילס, בנם של ויליאם ואן ג'יילס, נולד במחוז אמיליה שבמושבת וירג'יניה, שבה בנה את ביתו, "אחוזת ויגוואם" (Wigwam). הוא למד באקדמיית הנסיך אדוארד (כיום המפדן-סידני קולג' (אנ')) ובקולג' ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון). ככל הנראה הלך בעקבותיו של סמואל סטנהופ סמית' (אנ'), כאשר זה מונה ב-1779 לנשיא קולג' ניו ג'רזי בעת שלימד באקדמיית הנסיך אדוארד. לאחר מכן למד ג'יילס משפטים בהדרכתו של ג'ורג' ויית' (אנ') בקולג' ויליאם ומרי, וב-1786 התקבל ללשכת עורכי הדין. במהלך הדיונים על אשרור חוקת ארצות הברית ב-1788 תמך ג'יילס בחוקה החדשה, אך לא היה חבר בוועידת האשרור של וירג'יניה.
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית
בבחירות מיוחדות שהתקיימו ב-1790 נבחר ג'יילס לבית הנבחרים של ארצות הברית במקומו של תאודוריק בלנד (אנ') לאחר שזה נפטר. מקובל לחשוב שהוא חבר בית הנבחרים הראשון שנבחר בבחירות מיוחדות. לאחר מכן הוא נבחר לשלוש תקופות כהונה נוספות בבית הנבחרים, עד התפטרותו באוקטובר 1798 על רקע בעיות בריאות ועל רקע הסלידה שחש כלפי חוקי הזרים וההמרדה.
במהלך תקופת כהונתו הראשונה בבית הנבחרים תמך ג'יילס בנשיאים בני וירג'יניה ג'יימס מדיסון ותומאס ג'פרסון מול אלכסנדר המילטון ורעיונותיו בנוגע לבנק הראשון של ארצות הברית (אנ'), בהעדיפו את הרעיון של ג'פרסון לאגרריות. בעבודתו עם ג'פרסון ומדיסון, הוא הגיש ב-1793 שלוש סדרות של החלטות, שניסו להוקיע את "המנהל הפיננסי" של המילטון כמזכיר האוצר, והאשים אותו בהתנהלות גרועה בתפקידו במסגרת חוק המימון של 1790 (Funding Act of 1790), שאילץ את ארצות הברית לשלם לצרפת את חובותיה לאחר המהפכה הצרפתית.[1] לצורך מטרה זו, הוא התנגד להסכם ג'יי הפרו-בריטי, והתנגד להקצאת המימון לצי ארצות הברית לצורך פעולות נגד צרפת במהלך המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת. באותה שנה הוא הצביע בעד החלטות קנטקי ווירג'יניה (אנ') שהכריזו על חוקי הזרים וההמרדה כנוגדים את החוקה.
סנאטור
לאחר תקופת כהונה נוספת בבית הנבחרים בשנים 1801–1803 מונה ג'יילס ב-1804 לאייש את המושב של וירג'יניה בסנאט של ארצות הברית, שהתפנה לאחר התפטרותו של וילסון קרי ניקולס. ב-1810 נבחר ג'יילס לתקופת כהונה נוספת בסנאט, עד התפטרותו במרץ 1815. הוא קידם את הדחתו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית סמואל צ'ייס לאחר הליך ההדחה שעבר, בטענה שעל הסנאט לשקול את ההחלטה כפוליטית (בשאלה אם לאזרחי ארצות הברית צריך להיות אמון בצ'ייס), ולא כהחלטה שיפוטית.
ג'יילס היה מאוכזב קשות מזיכויו של צ'ייס. בבחירות לנשיאות של 1808 הוא תמך בג'יימס מדיסון בהעדיפו אותו על פני מועמד המפלגה הפדרליסטית, צ'ארלס קוטוורת' פינקני. בווירג'יניה הוביל ג'יילס את התמיכה במדיסון. עם זאת, לאחר הבחירות, הוא חבר לסנאטור ממרילנד סמואל סמית' ולאחיו, מזכיר המדינה רוברט סמית', בהטחת ביקורת על מדיסון. ראשית בשל חולשתו מול בריטניה, ולאחר מכן, ב-1812, על חפזונו לצאת למלחמת 1812. אף על פי כן, הוא הצביע בעד הכרזת המלחמה. הוא סלד מאלברט גלטין, מזכיר האוצר, שהיה האחראי העיקרי למניעה ממנו לקבל את המינוי לתפקיד מזכיר המדינה, והוא הפיל את הצעת החוק של גלטין ב-1811 להקמת הבנק החדש של ארצות הברית.
חבר בית הנבחרים של וירג'יניה ופרישתו הזמנית
סירובו של ג'יילס לקבל את הנחיות האספה הכללית של וירג'יניה הוביל לאי בחירתו לתקופת הכהונה הבאה כסנאטור (באותה תקופה בחרו בתי המחוקקים של המדינות את הסנאטורים). בשנים 1816–1817 הוא כיהן תקופת כהונה שלא הייתה רצופת אירועים מיוחדים בבית הנבחרים של וירג'יניה, ולאחר מכן פרש לזמן מה מהחיים הפוליטיים. הוא פרסם מאמרי דעה וטורים, בעיקר בעיתון Enquirer בריצ'מונד, שבו הוא הביע את חוסר שביעות רצונו מעידן התחושה הטובה (אנ') כתחושת שגשוג מוטעית בנוגע לבנקים, למחירים ולהונאה שהייתה קשורה לעבודות הציבוריות. אלה הובילו לדעתו לממשלה ריכוזית מושחתת והמיטו חורבן על החקלאים. הוא תקף את ג'ון קווינסי אדמס ואת הנרי קליי כפי שהוא תקף את המילטון, וכינה אותם אנגלופילים מושחתים.
ג'יילס גם פרסם מאמרים שבהם מתח ביקורת על תוכנית אנשי סיעת הג'פרסונים לחינוך הציבורי. הוא טען שאין זה צודק להטיל מס על אדם אחד כדי לממן את חינוכם של ילדיו של אדם אחר, ושהמורים שמועסקים על ידי הממשלה צריכים להיות בעלי עניין מיוחד ומוכנים להצביע בעד הגדלת מסים ובעד הוצאות הממשלה. בנוסף, הוא אמר שמתן שלוש שנות לימוד לכל ילד בווירג'יניה יהיה בעל תועלת מעשית מוגבלת, ישלול מהחוות המשפחתיות את כוח האדם שכה היה נחוץ להן, ויותיר את האדם המשכיל הטיפוסי בלתי מתאים לשוב לעבודה הקשה שהמתינה לו.
כאשר פרש ג'יימס ברבור מהסנאט ב-1825 ניסה ג'יילס לשכנע את בית המחוקקים למנות אותו כמחליפו. תחת זאת הם בחרו בג'ון רנדולף (אנ'). ב-1826 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת בבית הנבחרים המדינתי.
מושל וירג'יניה
ב-1827 נבחר ג'יילס למושל וירג'יניה. הוא כיהן בתפקיד עד מרץ 1830. כמושל, הוא עודד את הסנאטור מווירג'יניה, ליטלטון וולר טאזוול, לארגן התנגדות של מדינות הדרום ל"שיטה האמריקאית" (American System) של הנרי קליי, שהתמקדה בהחרמת מפעלי התעשייה של הצפון. טאזוול צבר תמיכה מועטה לתוכניתו בקרב הסנאטורים הדרומיים.
בסוף תקופת כהונתו כמושל היה ג'יילס חבר בוועידת החוקה של וירג'יניה של 1829–1830 (אנ'), שבה תמך בהתלהבות בחלוקת מחוזות הבחירה של בית הנבחרים המדינתי שהייתה קיימת אז, שנתנה למחוזות במזרח המדינה, שמספר הבוחרים בהם היה דליל, שליטה בבית המחוקקים. עם זאת, הוא תמך ברפורמה בדרישות לקבלת זכות בחירה. הוא גם התנגד למגמה שהסתמנה בוועידה לחזק את סמכויות המושל. הוא אמר שתפקידי המושלים במדינות אחרות, כמו מדינת ניו יורק, היו במרכז המנגנון הפוליטי, ושאבו את כוחם ממערכת הפטרונות וממגמות מושחתות, והסיבה שווירג'יניה לא סבלה מחוליים אלו הייתה שמשרת מושל המדינה הייתה חלשה דיה מכדי שאנשים יאבקו עליה. במקום להעדיף ללכת בעקבות הדוגמה של ניו יורק, עם המנגנון המפלגתי שלה, היה לדעתו טוב יותר עבור וירג'יניה להמשיך ולהחזיק בדפוס הניהולי של ג'ורג' מייסון. החלטת הוועידה הייתה מנוגדת בסופו של דבר להשקפתו של ג'יילס. בעוד שמשך כהונת המושל נותרה קצרה, ועדיין היה על המושל לתת דין וחשבון בפני האספה הכללית, ביטלה חוקת 1830 את קיומה של מועצת המושל, וכך הפכה את התפקיד לעצמאי יותר.
משפחתו, מותו ומורשתו
ב-1797 נשא ג'יילס לאישה את מרתה פייטון טאב, ובנה עבורה את בית האחוזה ויגוואם, שכלל 18 חדרים. לשניים נולדו שלושה ילדים. לאחר מותה של מרתה ב-1808 נישא ג'יילס בשנית ב-1810 לפרנסס אן גוויין, ולשניים נולדו שלושה ילדים נוספים.
ויליאם ברנץ' ג'יילס מת בעת ששהה בבית המשפט של מחוז אמיליה ב-4 בדצמבר 1830, תשעה חודשים לאחר תום כהונתו כמושל. הוא נטמן בחלקת הקבר המשפחתית של משפחות ג'יילס וגוויין שבמחוז. שני מחוזות נקראו על שמו, האחד בווירג'יניה, והאחר בטנסי.[2] על שמו קרוי גם בניין מעונות סטודנטים בקולג' ויליאם ומרי. אחוזת ויגוואם הוכנסה ב-1969 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[3]
דעות החוקרים בנוגע לג'יילס היו מעורבות. פרדריק סקוט אוליבר (אנ') הגדיר אותו כ"דמות מגוחכת ואגרופנית", שהקריירה שלו עמדה בסימן של "זלזול פזיז באמת", ובסימן "אופיו הגס".[4]
קלוד באוורס (אנ') כינה את תיאורו של אוליבר "קריקטורה עלובה ובלתי הוגנת", ותיאר את ג'יילס באור חיובי, בציינו בין השאר את השבחים שקיבל ג'יילס מפטריק הנרי, מג'ון רנדולף ומאחרים מבני תקופתו.[5]
ג'וזף סטורי, אף על פי שהטיח עלבונות דומים בג'יילס לנוכח ההגזמות הרטוריות שלו לכאורה, ושם לב לרושם העלוב שיצרה הופעתו המרושלת, כתב ש"כאשר הוא מדבר, דעתך משתנה באופן מידי":
התבטאות ברורה ועצבנית, ריכוז של דיבור עוצמתי ומעובד היטב, נותן לשטף המתמשך של מחשבותיו רושם בלתי פוסק. הוא מחזיק בידיו את הנושאים בהם הוא עוסק, וסוקר אותם בעיניים בלתי לאות. הוא מציין את התנגדויותיו באמצעות כוח מחושב, ומחזיק בעמדותיו באמצעות דיון חודרני וזהיר. אין ספק שיש לו תעצומות נפש טבעיות, ואם הוא מנמק את טיעוניו באמצעות עקרונות שקריים או באמצעות התחמקויות מתוחכמות, הוא תמיד מקדיש לנושא הדיון מחשבה רבה, שניתן לערער אותה או לפסול אותה רק באמצעות מתקפה המבוססת על חוכמה עילית.[6]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ויליאם ברנץ' ג'יילס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם ברנץ' ג'יילס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- מסמכי ויליאם ברנץ' ג'יילס בספריית וירג'יניה (באנגלית)
- ויליאם ברנץ' ג'יילס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם ברנץ' ג'יילס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Sheridan, Eugene R. (1992). "Thomas Jefferson and the Giles Resolutions". The William and Mary Quarterly. 49 (4): 589–608.
- ^ Gannett, Henry (1905). The Origin of Certain Place Names in the United States. Govt. Print. Off. p. 137.
- ^ "Virginia Landmarks Register". Virginia Department of Historic Resources.
- ^ Frederick Scott Oliver, Alexander Hamilton: An Essay on American Union, pp.292-293 (London: Archibald Constable & Co., 1906)
- ^ Claude G. Bowers, Jefferson and Hamilton: The Struggle for Democracy in America, pp.192-195 (Boston and New York: Houghton Mifflin 1953).
- ^ William Story, ed., Life and Letters of Joseph Story, Vol.1, pp.158-159 (Boston, Charles C. Little and James Brown, 1851).
39753762ויליאם ברנץ' ג'יילס
- מושלי וירג'יניה
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
- חברי הסנאט של ארצות הברית מווירג'יניה
- סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מווירג'יניה
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
- חברי האספה הכללית של וירג'יניה
- בוגרי אוניברסיטת פרינסטון
- אמריקאים שנולדו ב-1762
- אמריקאים שנפטרו ב-1830