ג'רלד בלילס
 | |||||||
| לידה | סטיוארט, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | שארלוטסוויל, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'רלד לי בלילס | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | פארק הזיכרון מונטיצ'לו, מחוז אלבמארל, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'רלד לי בלילס (באנגלית: Gerald Lee Baliles; ) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1976–1982, ולאחר מכן ועד 1985 כתובע הכללי של וירג'יניה. בשנים 1986–1990 הוא כיהן כמושל וירג'יניה ה-65.
ראשית חייו
ג'רלד בלילס נולד ליד העיירה סטיוארט שבמחוז הכפרי פטריק שבווירג'יניה. לאחר שהוריו התגרשו, גדלו בלילס ואחיו לארי אצל סבם וסבתם, ואחיו סטיוארט גדל אצל דודם ודודתם. הוא למד בבית הספר הצבאי פישברן שבוויינזבורו, וירג'יניה, וב-1963 סיים תואר בוגר אוניברסיטה באוניברסיטת וסליאן שבקונטיקט. ב-1967 קיבל בלילס תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה.
ראשית הקריירה הפוליטית
לאחר קבלתו ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה, מונה בלילס לתפקיד עוזר התובע הכללי של וירג'יניה בבירת המדינה ריצ'מונד, שם הוא התמחה בחוקי איכות הסביבה. הוא קודם לתפקיד סגן התובע הכללי וכיהן בתפקיד בשנים 1972–1975. לאחר התפוררות המנגנון הפוליטי המפלגתי של הסנאטור הארי פ. בירד, סיים בלילס את תפקידו ופתח משרד עורכי דין פרטי. ב-1971 הוא היה למזכיר הוועדה של הדמוקרטים בריצ'מונד. ב-1975 התמודד בלילס על המושב של ריצ'מונד ושל מחוז הנריקו בבית הנבחרים של וירג'יניה ונבחר. הוא נבחר מספר פעמים נוספות וכיהן בבית עד בחירתו ב-1981 כתובע הכללי. בבית הנבחרים, שימש בלילס כחבר בוועדות התאגידים, הביטוח והבנקאות ובוועדת החקלאות. הוא גם היה פעיל בלשכת עורכי הדין של ארצות הברית, בלשכת עורכי הדין של וירג'יניה, ובלשכת עורכי הדין של ריצ'מונד, וישב בראש תוכנית משפטית לדוגמה בשנים 1975 - 1977. הוא גם עסק בייצוג מול בית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארצות הברית ומול בית המשפט העליון של ארצות הברית.
התובע הכללי של וירג'יניה
ב-1981 נבחר בלילס כתובע הכללי של וירג'יניה וכיהן תחת המושל צ'אק רוב. במהלך תקופת כהונתו הוא נבחר על ידי עמיתיו לתפקיד ממדינות ארצות הברית האחרות כתובע כללי מצטיין.[1] הוא כיהן בתפקיד בשנים 1982–1985, כאשר הוא התפטר כדי להתמודד על תפקיד המושל, והוחלף בסגנו, ויליאם גריי ברודוס, עד לבחירתה של מרי סו טרי כתובעת כללית במינוי קבוע.
מושל וירג'יניה
מאחר שחוקת וירג'יניה לא מאפשרת למושל לכהן בתפקידו לא יותר מתקופת כהונה רצופה אחת, לא היה יכול צ'אק רוב להתמודד בבחירות של 1985, ובלילס התמודד וניצח הן בבחירות המקדימות והן בבחירות הכלליות. בבחירות הוא התמודד כשלצידו התמודדו דאגלס ויילדר לתפקיד סגן המושל (האפרו-אמריקאי הראשון בתפקיד), ומרי סו טרי כתובעת הכללית (האישה הראשונה בתפקיד). הם הביסו את מועמד המפלגה הרפובליקנית וייט דורט לאחר שבבחירות למשרת המושל זכה בלילס ב-55.2 אחוזים מקולות הבוחרים.
בלילס כיהן כמושל וירג'יניה בשנים 1986–1990, ונודע כמי שקידם את הפיתוח התחבורתי, החינוכי והכלכלי של המדינה. הוא גם מינה את אליזבת ב. לייסי, האישה הראשונה שכיהנה בבית המשפט העליון של וירג'יניה, הרחיב את מערכת הכליאה המדינתית, ושאף לחזק את ההגנות הסביבתיות של המדינה, כולל ניקוי מפרץ צ'ספיק.
במהלך תקופת כהונתו כמושל, שאף בלילס לבצע רפורמות בתשתית התחבורה של וירג'יניה. ב-1986 הוא הוביל חבילת הכנסות של 422 מיליון דולר במושב מיוחד של בית המחוקקים לצורך שיפור מערכת התחבורה, ואף העז להעלות את המיסוי על הדלקים וקידם את הפעלתם של כבישי אגרה. מאוחר יותר היו שכינו את בלילס "מושל התחבורה" בשל סדרי העדיפות שהוא נתן לתחום.[2] נושא נוסף שהיה לו עדיפות גבוהה מבחינתו של בלילס היה הבטחת יכולתה של המדינה להשתתף ולהתחרות בשווקים העולמיים, ובמהלך תקופת ממשלו גדל הסחר הבינלאומי של וירג'יניה באופן משמעותי. הגדלת ההכנסות הייתה גם היא להישג חשוב.
בלילס הדגיש במשך זמן רב את הצורך שהעובדים ירכשו באופן תמידי מיומנויות חדשות במהלך חייהם והקריירות שלהם. ממשלו הגדיל את שכר ההוראה, והפך את שכר המורים בחינוך הגבוה בווירג'יניה לגבוה ביותר בדרום ולגבוה ב-400 דולר בהשוואה לממוצע הלאומי. הוא החל לכנס פגישות שנתיות של מחנכים ושל בכירים במערכת החינוך למטרת בניית מערכת חינוך מדינתית גמישה שתהיה נגישה לכל תושבי וירג'יניה מכל רקע כלשהו ומכל גיל, כולל מהאזורים הכפריים שמחוץ לרצועה שבין ריצ'מונד לבין וושינגטון. ב-1989 הוא אירח את כל מושלי המדינות בשארלוטסוויל במסגרת הפסגה של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש. במהלך תקופת כהונתו של בלילס כמושל, נוספו בווירג'יניה 300,000 משרות, ושיעור ההכנסה לנפש בה היה לגבוה בכל מדינות הדרום והתשיעי בכל ארצות הברית. על אף המיתון הלאומי בשנת כהונתו האחרונה, הפופולריות של בלילס סייעה להבטיח את בחירתו של ויילדר כמושל בבחירות של 1989 בהפרש קל.
שנותיו האחרונות
בעוד שרבים החשיבו את בלילס כמועמד אטרקטיבי למשרה ציבורית בדרג גבוה יותר לאחר סיום כהונתו כמושל, המושבים של וירג'יניה בסנאט של ארצות הברית אוישו על ידי הדמוקרטי צ'אק רוב, קודמו של בלילס בתפקיד המושל, והרפובליקני הפופולרי ג'ון וורנר. בלילס גם פסל אפשרות של התמודדות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות של 1992.
לאחר תום כהונתו כמושל ב-1990, שב בלילס לעיסוקו כעורך דין פרטי כשותף במשרד עורכי הדין הלאומי הנטון וויליאמס (אנ') שבסיסו היה בריצ'מונד. הוא התמחה במשפט תעופתי ובינלאומי, ניהל משא ומתן על הסכמים בין חברות תעופה לבין נמלי תעופה, עבד על בריתות אסטרטגיות בין מובילים, והוביל קואליציות להרחבת הגישה לשוק והגנת התקנים הסביבתיים. הוא גם קיבל כמה משימות לשירות ציבורי, כולל כיושב ראש הוועדה להבטחת תעשיית התעופה כענף תחרותי חזק עבור הנשיא ביל קלינטון והקונגרס. בראשית שנות ה-90 שימש בלילס כיושב ראש מועצת המשנה לתשתיות ציבוריות של המועצה למדיניות התחרותיות. בלילס גם ישב במועצות של חברת הרכבות הדרומית נורפוק ושל חברת אלטריה. הוא גם שימש בשתי תקופות כהונה כיושב ראש מועצת המנהלים של PBS.[3]
כמי שעסק בדיג, סייע בלילס במשך רוב הקריירה המקצועית שלו לשימור מפרץ צ'ספיק. ב-1995 הוא פרסם את הספר "לשמר את מפרץ צ'ספיק".[4] ב-2004 הוא שימש כיושב ראש פאנל הסרט הכחול לגיוס כספים עבור ניקוי המפרץ, וב-2005 הוא זכה בתואר המשמר של השנה על ידי מוסד מפרץ צ'ספיק. הוא גם ייסד את המוסד לחינוך של מחוז פטריק ושימש כיושב ראש הוועדה לנשיאות אקדמית ושל כוח המשימה לחינוך גבוה עבור איגוד המועצות המנהלות של האוניברסיטאות והקולג'ים. בלילס קיבל 11 תוארי כבוד, כולל פרס הארי פ. בירד לשירות ציבורי מטעם המוסד הצבאי של וירג'יניה ב-2006.
באפריל 2006 היה בלילס למנהל החמישי של מרכז מילר, ועד פרישתו בדצמבר 2014 הוא פיתח את תוכנית הטלוויזיה "הפורום האמריקאי", שרצה במשך שש שנים. כמי שנודע באדיבותו ובהיותו דמות דו-מפלגתית, פיקח בלילס גם על פרסום יותר מתריסר כרכים של תמלולי הקלטות הבית הלבן מתקופות הנשיאות של ג'ון פיצג'רלד קנדי, לינדון ג'ונסון וריצ'רד ניקסון, וקידם את תוכנית ההיסטוריה בעל פה, כולל את מיזם ההיסטוריה בעל פה של הנשיאים ג'ורג' הרברט ווקר בוש, ביל קלינטון וג'ורג' ווקר בוש, ושל טד קנדי, שיצאה לאור ב-2015, והניח את היסודות לעבודת ההכנה למיזם ההיסטוריה בעל פה של הנשיא ברק אובמה.[5]
חיים אישיים
בלילס היה נשוי פעמיים. עם אשתו הראשונה ג'ני בלילס נולדו לו שני ילדים. בשנותיו האחרונות, הוא ואשתו השנייה, רובין, העבירו את זמנם בין שארלוטסוויל ובין מחוז פטריק. בנו, ג'ון בלילס, המשיך את המסורת הפוליטית המשפחתית ונבחר למועצת העיר של ריצ'מונד ב-2012.
ג'רלד בלילס נפטר בשארלוטסוויל ב-29 באוקטובר 2019, בגיל 79, לאחר מאבק של ארבע שנים בקרצינומה של תאי הכליה ופיברוזיס ריאתי. הוא נטמן בפארק הזיכרון מונטיצ'לו שבמחוז אלבמארל, וירג'יניה. המושל ראלף נורתם הורה על הורדה לחצי התורן של דגלי וירג'יניה במשך החודש שלאחר פטירתו של בלילס.[6]
בתרבות הפופולרית
במיני-סידרה הרצח של מרי פייגן של רשת NBC מ-1988, שצולמה באזור שוקו בוטום שבריצ'מונד, הופיע בלילס בהופעת קמע, בה הוא אמר את המשפט "אדוני, אני מווירג'יניה, ואני מוחה", בתור עורך הדין של ליאו פרנק שטען נגד הוצאתו להורג על רצח מרי פייגן שהוטל עליו עקב משפט בלתי הוגן ועקב דעות קדומות.
קישורים חיצוניים
- ג'רלד בלילס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'רלד בלילס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'רלד בלילס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "In Memoriam: Remembering Former Gov. Gerald Baliles". UVA Today. October 29, 2019.
- ^ Eric M. Weiss, In Transportation Debate, a Prominent Voice, The Washington Post, December 7, 2006.
- ^ "Current.org - Baliles pushes PBS to confront governance problems, 1995". current.org.
- ^ Gerald L. Baliles, Preserving the Chesapeake Bay, Howell Press, 1996.
- ^ Baliles named Director of the Miller Center Archived January 1, 2007, at the Wayback Machine
- ^ "Commonwealth of Virginia - Flag Orders". www.governor.virginia.gov. Archived from the original on June 16, 2020.
ג'רלד בלילס39979756Q880701