ויליאם קמרון
 | |||||||
| לידה | פיטרסבורג, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מחוז לואיזה, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ויליאם אוולין קמרון | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות לנדפורד, פיטרסבורג, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ויליאם אוולין קמרון (באנגלית: William Evelyn Cameron; ) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש "מפלגת המתאמים מחדש" (Readjuster Party), ובהמשך המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל וירג'יניה ה-39 בשנים 1882–1886.
ראשית חייו
ויליאם קמרון נולד בפיטרסבורג, וירג'יניה, כבנם של סוחר הכותנה ווקר אנדרסון קמרון, ושל רעייתו, אליזבת פייג' ווקר. הוא התחנך בבתי ספר פרטיים, ולאחר מכן נשלח ב-1858 להילסבורו שבקרוליינה הצפונית כדי ללמוד במכון הצבאי של קרוליינה הצפונית. בשנה שלאחר מכן הוא למד בוושינגטון קולג' בסנט לואיס, ולאחר מכן היה פקיד באוניית קיטור בנהר המיסיסיפי. כמי שהיה חניכו של קפטן ג'ון פ. ריינולדס, קיבל קמרון המלצה ללמוד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, אך ויתר על כך ובחר להתגייס לצבא הקונפדרציה ולהילחם נגד צבא ארצות הברית.
מלחמת האזרחים
עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, מונה קמרון כמאמן טירונים במחנה בקמפ ג'קסון בסנט לואיס. ב-9 במאי 1861 לכד קפטן נתניאל ליון (אנ') קבוצה של תומכי פרישת מדינות הדרום, במה שנודע כפרשת קמפ ג'קסון (אנ'), ובמהלכה נלכד גם קמרון, אך עד מהרה שוחרר.
בשובו לווירג'יניה ב-14 ביוני, מונה קמרון כלוטננט משנה בפלוגה D של רגימנט הרגלים ה-12 של וירג'יניה, לשעבר יחידת מיליציה בעיר הולדתו. בעת הארגון מחדש של היחידה הוא לא נבחר שוב לתפקידו, ותחת זאת, ב-1 במאי 1862 הוא קודם לדרגת לוטננט ראשון ומונה לשליש הרגימנט. בקרב בול ראן השני (אנ') ב-30 בספטמבר אותה שנה הוא נפצע קשה. עם שובו לשירות ביוני 1863, הוא קודם באופן זמני לדרגת קפטן ועוזר השליש הכללי. הוא שירת תחת פיקודו של בריגדיר גנרל ויליאם מהוני (אנ') עד תום המלחמה, וב-2 בנובמבר 1863 אושרה דרגתו.[1]
לאחר המלחמה שב קמרון לפיטרסבורג, ובאוקטובר 1868 נשא קמרון לאישה את לואיזה קלרינדה אגרטון, ולשניים נולדו שלושה ילדים.
עורך דין ועיתונאי
קמרון למד משפטים בקריאה עצמית בהדרכתו של שופט בית המשפט העליון של וירג'יניה, ויליאם ט. ג'וינס והתקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה. אף על פי שהוא החל לעסוק בעריכת דין, הוא החל במקביל קריירה עיתונאית, וערך את העיתון Petersburg Index ולאחר מכן את העיתונים Richmond Enquirer ו-Richmond Whig.
ב-1869 השתתף קמרון בדו-קרב נגד רוברט ויליאם יוז (אנ'), לאחר שקמרון מתח ביקורת על יוז בעיתונו על היותו אופורטוניסט, כאשר הוא שינה את השקפתו הפוליטית מלפני המלחמה כתומך הפרישה לרפובליקני שלאחר המלחמה. השניים נפגשו בתחנת הרכבת צ'סטר שעל מסילת הברזל של פיטרסבורג, אך לפני שהחל הירי, הופיעו שם שוטרים והם נמלטו מהמקום. הם עברו לקרוליינה הצפונית, שם ב-12 ביוני הם ירו זה בזה באקדחים. קמרון נפגע בחזהו בתחילת הירי, והקליע פגע באחת מצלעותיו. יוז דרש שיתבצע ירי נוסף, אך הרופא הכריז שקמרון לא מסוגל לירות שוב, והפרשה הסתיימה "לשביעות רצון שני הצדדים".[2]
קריירה פוליטית
קמרון היה פעיל ב"מפלגת המתאמים מחדש" (Readjuster Party) בהנהגתו של מפקדו לשעבר ויליאם מהוני. בשנים 1876–1882 הוא כיהן כראש עיריית פיטרסבורג.
ב-1881 נבחר קמרון כמועמד מפלגת המתאמים מחדש למשרת מושל וירג'יניה לאחר שהביס בבחירות את מועמד הסיעה שתמכה בתשלום חובות המלחמה של וירג'יניה, ג'ון ו. דניאל (אנ'), בהפרש של 6 אחוזים מקולות הבוחרים. במהלך תקופת כהונתו של קמרון כמושל בשנים 1882–1886, הוא ניסה ליישם את תוכניות צמצום החובות של מדינתו וליצור שילוב גזעי בתחומים מסוימים. ב-1882 הוא הוביל את העברת החקיקה להקצאת קרקע לקולג' עבור האפרו-אמריקאים, במה שכיום ידוע כאוניברסיטת המדינה של וירג'יניה בעיירה אטריק שליד פיטרסבורג.
ב-17 בפברואר 1882 הוביל קמרון באופן אישי משלחת מוצלחת נגד שולי צדפות פיראטיים של שתי אוניות וכוח מיליציה חמוש במסגרת מלחמת הצדפות (אנ') במפרץ צ'ספיק, ולכד שבע ספינות. המדינה ניסתה להסדיר ולשלוט בשליית המאכל הפופולרי, אך 5,800 סירות לשליית צדפות התעלמו מהחוקים שהיו קשורים לניסיון לשמר את היבול.[3] ניסיון לחזור על הפשיטה בשנה שלאחר מכן הסתיים ברדיפה בלתי מוצלחת של הספינות של קמרון אחרי הספינה הפירטית Dancing Molly.[4] המבוכה נעשתה מורכבת יותר בשל העובדה שאף אחד מהפיראטים לכאורה לא נלכד ולא נשפט בפשיטה השנייה, אך קמרון התמיד בדרכו וסייע להקים את מועצת צ'ספיק כדי לאכוף את חוק הצדפות.[3]
לאחר תום כהונתו כמושל, עזב קמרון לזמן קצר את וירג'יניה. הוא שב וחידש את הקריירה הפוליטית שלו, והפעם כאיש סיעת השמרנים של המפלגה הדמוקרטית. הוא ייצג את פיטרסבורג בוועידת החוקה של וירג'יניה של 1901–1902. באותה תקופה, בית המחוקקים של וירג'יניה, שנשלט אז על ידי הדמוקרטים, יצר חוקה ששללה למעשה את זכות ההצבעה מהשחורים. המפלגה הרפובליקנית, ששבה לזמן קצר למרכז הבמה הפוליטית לאחר נפילת המתאמים מחדש, חדלה להיות כוח של ממש בווירג'יניה.
בשנים 1906–1919 ערך קמרון את העיתון Norfolk Virginian-Pilot (אנ').
מותו
ויליאם קמרון נפטר בביתו של בנו במחוז לואיזה שבווירג'יניה ב-25 בינואר 1927. הוא נטמן בבית הקברות לנדפורד שבפיטרסבורג.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1650-1651
קישורים חיצוניים
- ויליאם קמרון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם קמרון באנציקלופדיה של וירג'יניה (באנגלית)
- ויליאם קמרון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם קמרון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Robert E. Leitch. William Evelyn Cameron: A biography. Richmond, 1939
- ^ Matt McKinney, Meet 3 former Virginian-Pilot editors who fought in duels, The Seattle Times, December 24, 2017.
- ^ 3.0 3.1 Moore, James Tice (July 1982). "Gunfire on the Chesapeake: Governor Cameron and the Oyster Pirates, 1882–1885". The Virginia Magazine of History and Biography. 90 (3): 367–377.
- ^ Goodall, Jamie L. H. (24 February 2020). Pirates of the Chesapeake Bay : From the Colonial Era to the Oyster Wars (Paperback ed.). History Press US. pp. 118–119.
39913495ויליאם קמרון