ברכת שהכל נהיה בדברו

ברכת שהכל
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ

"על החלב... אומר שהכל". למרות שהחלב נוצר על ידי אכילת ירק של בעל חיים, אין הוא נחשב ש"גידולו מן הארץ"

ברכת שהכל נהיה בדברו היא אחת מברכות הנהנין והנפוצה מבניהם. ברכת שהכל נתקנה על כל מאכל שאינו מהצומח, כגון חלב וביצים וכן מאכל שאינו ניכר כלל שהוא מהצומח, כגון פרי שנטחן היטב וכן על כל המשקים מלבד יין ושמן זית.

מהות הברכה ודיניה

ברכה זו היא ברכה ראשונה, כלומר אומרים אותה לפני האכילה ואסור להפסיק בינה לבין האכילה. הברכה אינה כוללת בתוכה פירוט מסוים בדומה לברכות האחרות המפרטות את סוג המזון, כגון לחם, תבשיל או פרי, אלא משמשת כהודאה כללית "שהכול נהיה בדברו" ולכן היא פוטרת את כל סוגי המאכלים שאין עליהם ברכה ספציפית, ובדיעבד, גם אם עשו ברכה כזו על כל סוג אוכל אחר – היא פוטרת. בנוגע לדין אם בירכה על לחם ויין ראו להלן.

המאכלים שברכתם שהכל

שהכל מברכים על מאכלים שאין גידולם מן הארץ, כגון מאכלים שמקורם בבעלי חיים - בשר דגים וביצים, או שמקורם אינו מהקרקע, כגון מלח ומים, החורגים מן הכלל הזה הן הפטריות שאפילו שהן גדלות בקרקע ברכתן שהכל, מכיוון שמבואר בתלמוד שיניקתן היא מהאוויר והן אינן יונקות מהקרקע. מאכלים שברכתם המקורית אינה שהכל והתקלקלו או שהשתנתה צורתם עד שאין נכרת צורתם המקורית, כגון פירות שנטחנו, ברכתם שהכל.

נוסח הברכה

בנוסח הברכה ישנן גרסאות שונות, יש שגרסו שהכול "נהיָה" בדברו, וסבורים שגם כאשר היו"ד מנוקדת בקמץ המשמעות היא שהכול נהיה באופן תמידי על ידי דבר השם וכוחו המחיה את הנבראים, וכך היא ההגייה המקובלת וכנדפס בסידורים, אך יש הנוהגים לומר "נהיֶה" כשהיו"ד מנוקדת בסגול, וסבורים שזה הוא אופן ההגייה הנכון.

המקור במשנה

עַל דָּבָר שֶּׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהִיא מִין קְלָלָה - אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:

— משנה, מסכת ברכות, פרק ו', משנה ג'

בברייתא המובאת בתלמוד נאמר: "תנו רבנן: על דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון בשר בהמות חיות ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו. על החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר שהכל".

בהמשך הברייתא מפורט, כי לא רק על אוכלים שאינם מיני מזון (בורא מיני מזונות או המוציא לחם מן הארץ) או יין או פירות העץ או הארץ - מברכים "שהכול", אלא גם על מהמינים המנויים, אם נתקלקלה צורתם ואינם במעלה הרגילה של לחם, פרי העץ או האדמה, כמו הפת שעפשה, יין שהקרים, או תבשיל שעבר צורתו, גם עליהם אומר שהכל. כמו כן, על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר שהכל, למרות שהם בוקעים מתוך הארץ או גדלים עליה (פטריות), אין הם יונקים ממנה.

לחם ויין

בתלמוד נחלקו רבי יוחנן ורב זירא האם ברכת שהכל פוטרת בדיעבד גם לחם ויין או שמא משום חשיבותם של מאכלים אלו הנם צריכים דווקא את ברכתם המיוחדת. לדעת ר' זירא לא פטר ולדעת ר' יוחנן פטר. להלכה נפסק כר' יוחנן ואף מאכלים אלו נפטרים בברכה זו.

בירך על שני מאכלים ואחד מהם ברכתו שונה

אם היו לפניו שני מאכלים שברכתו של אחד מהם שהכל וברכתו של השני שונה, ונתכוון לפטור בברכת שהכל גם את השני, נחלקו בדין זה בראשונים, ובשולחן ערוך כתב שפטר גם את המאכל השני והשערי תשובה פוסק שאין לחזור ולברך משום ספק ברכות להקל.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26369946ברכת שהכל נהיה בדברו