חיים אורון

חיים אורון

חיים אורון, 2006
לידה	26 במרץ 1940 (גיל: 84) ט"ז באדר ב' ה'ת"ש גבעתיים, פלשתינה (א"י)
מדינה
סיעה	מפ"ם מרצ מרצ-יחד מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר התנועה החדשה מרצ
שר החקלאות ופיתוח הכפר ה־20 5 באוגוסט 1999 – 24 ביוני 2000 (46 שבועות ו־3 ימים) → אהוד ברק אהוד ברק ←
חבר הכנסת 21 בנובמבר 1988 – 25 בפברואר 2000 (11 שנים) כנסות 12 - 15
17 בפברואר 2003 – 25 במרץ 2011 (8 שנים ו־5 שבועות) כנסות 16 - 18
יו"ר ועדת האתיקה ה־7 4 באוגוסט 1992 – 17 ביוני 1996 (3 שנים ו־45 שבועות) → יצחק לוי יהודה לנקרי ←
5 ביוני 2006 – 24 בפברואר 2009 (שנתיים ו־37 שבועות) → אריה אלדד שלי יחימוביץ' ←

חיים אורון, המכונה "ג'וּמֵס", (נולד ב-26 במרץ 1940) הוא יושב-ראש החברה להגנת הטבע, יו"ר מפלגת מרצ לשעבר, מטעמה כיהן כחבר הכנסת ושר החקלאות.

ביוגרפיה

אורון נולד בתל אביב להורים שעלו מפולין, אביו היה פועל במפעל טקסטיל ואמו עקרת בית. למד בתיכון חדש, והתחנך בקן רמת גן של השומר הצעיר. את הכינוי "ג'וּמֵס", שהוא שמו הערבי של פרי השקמה, קיבל בהיותו חניך בתנועה. בשנת 1958 התגייס לגרעין נח"ל. את פרק המשימה ביצע בקיבוץ להב, ובפרק הצבאי שירת בנחל מוצנח. עם סיום שירותו הצבאי נשאר בקיבוץ.

ב-1964 מונה למזכיר תנועת "השומר הצעיר", וב-1968 למזכיר הקיבוץ הארצי, הצעיר ביותר שמונה לתפקיד זה. עם סיום כהונתו ב-1971 חזר לקיבוץ להב. בקיבוץ עסק בחקלאות, וכן שימש כמחנך בבית הספר התיכון "מבואות הנגב" וכמנהל מפעל "דולב" לייצור מכלי פלסטיק, שבבעלותם המשותפת של הקיבוצים להב ודביר. במהלך עבודתו בקיבוץ פיתח שיטה להשקיית חיטה, עליה זכה בפרס נמיר. במקביל המשיך בפעילות פוליטית, ונמנה עם מייסדיה של "שלום עכשיו". ב-1984 שב לעמוד בראש הקיבוץ הארצי.

לקראת הבחירות להסתדרות הכללית ב-1994, הצטרף אורון להתארגנות של חיים רמון ועמיר פרץ, שהקימו את סיעת "חיים חדשים בהסתדרות". התארגנות זו חוללה מהפך וניצחה את רשימת מפלגת העבודה בראשות חיים הברפלד. אחרי הבחירות מונה אורון לגזבר ההסתדרות. בין השאר ניהל בתפקיד זה את הפרדת קופת חולים כללית מההסתדרות, כחלק מיישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

פעילות בכנסת

בשנת 1988 נבחר אורון לכנסת ה-12 מטעם מפ"ם. הוא כיהן כחבר בוועדת הכספים ובוועדה לענייני ביקורת המדינה. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה התמזגה מפ"ם עם רצ וחלק מ"שינוי", והקימו את מרצ. אורון נבחר לכהונה נוספת, מטעם המפלגה המאוחדת, והיה חבר בוועדה לביקורת המדינה ובוועדת הכספים, שבה שימש כרכז הקואליציה. בתפקיד זה הוביל יחד עם חיים רמון את חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ועמד בראש ועדת המשנה שטיפלה בהליכי החקיקה וקבעה את סל הבריאות המובטח על פי החוק. בנוסף, שימש באותה הכנסת כיושב ראש ועדת האתיקה, וכן כיהן בוועדת הכנסת.

לפני הבחירות לכנסת ה-14 ב-1996, הודיע יו"ר מפ"ם, יאיר צבן, על פרישתו מהחיים הפוליטיים, ואורון היה לנציג הבכיר של מפלגה זו במרצ. במקביל התפטר מתפקידו בהסתדרות. לאחר הבחירות שבה מרצ לאופוזיציה, ואורון היה ליושב ראש הסיעה. במהלך כהונתו בכנסת ה-14 הגיש שתי עתירות לבג"ץ - האחת הביאה לפסילתו של החוק שהכשיר את פעולתו של ערוץ 7, והשנייה, אותה הגיש עם אמנון רובינשטיין, הביאה לפסילתו של הסדר "תורתו אומנותו".

עם הקמת ממשלת ברק בשנת 1999, התמנה אורון לשר החקלאות. בראשית שנת 2000 הודיע על התפטרותו מהכנסת, על מנת לאפשר למוסי רז להיכנס לכנסת במקומו. בשל כך, לאחר פרישתה של מרצ מהקואליציה באמצע שנת 2000, נותר ללא תפקיד בזירה הציבורית. הוא שב לקיבוץ להב, ומונה ליו"ר מועצת המנהלים של מפעל "דולב". ב-2001 היה ליו"ר הנהלת מרצ.

בשנת 2003 שב לכנסת, וריכז את פעילות האופוזיציה בוועדת הכספים. באותה שנה היה לאחד מראשי יוזמת ז'נבה לפתרון בהסכם קבע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. משלהי 2004 מקיים אורון מגעים רצופים עם מרואן ברגותי הכלוא בישראל, וסייע כמתווך ללשכות ראשי הממשלה, אריאל שרון ואהוד אולמרט, שביקשו לקבל את חוות דעתו של ברגותי על מהלכים המתקיימים ברשות הפלסטינית. בשנת 2005 זכה אורון באות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון, בקטגוריית הרשות המחוקקת.

בכנסת ה-17, כיהן אורון כיו"ר ועדת האתיקה וכחבר בוועדת הכספים. ב-3 בדצמבר 2007 הודיע כי בכוונתו להתמודד על ראשות מרצ. זמן קצר לאחר מכן הודיע יו"ר המפלגה, יוסי ביילין, כי לא יתמודד שוב על ראשות המפלגה, וכי יתמוך באורון. בבחירות שהתקיימו במרצ ב-18 במרץ 2008 ניצח אורון את רן כהן וזהבה גלאון ונבחר לראשות המפלגה.

במהלך כהונתו בכנסת יזם חוקים שונים, ובהם חוק להעמדת העונש המקסימלי על תוקפי צוותים רפואיים על 5 שנות מאסר, תיקון לחוק האזרחות הפוטר את מי ששירת בצה"ל 18 חודשים לפחות מתנאים להתאזרחות, וכן הוראת שעה המקפיאה את הפחתת תשלומי אגרת הרדיו והטלוויזיה בשנים 2008 ו-2009, במטרה למנוע את קריסתה של רשות השידור. מאז 2003 הוא עומד בראש השדולה לבריאות הציבור. אחד המאבקים המתמשכים שלו בנושא הוא למען עדכון קבוע של סל הבריאות. הוא הגיש מספר פעמים הצעת חוק בנושא שעברה בקריאה ראשונה בכנסת ה-17 אולם הליכי החקיקה לא הושלמו עד תום כהונתה, אך הוא הצליח חלקית במאבק כאשר בסוף 2007 ועדת הכספים הגיעה להסכם עם משרד האוצר על עדכון הסל למשך 3 שנים.

לאחר כשלונה של המפלגה בבחירות לכנסת ה-18, בהן זכתה לשלושה מנדטים בלבד, קראו חלק מחברי ממפלגתו לאורון להתפטר מתפקידו כיושב ראש המפלגה, וכמו כן לפנות את מקומו בכנסת לזהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לאחר שהוזזה מהמקום השלישי לטובת נציג "התנועה החדשה", אשר התאחדה עם מרצ, מהלך אותו הוביל אורון. אורון הצהיר כי יממש את אחריותו על המפלגה כיושב ראש שלה. בתחילת 2011 הודיע כי מכיוון שהוא אינו מתכוון להתמודד לקדנציה נוספת כיושב ראש המפלגה ואינו מתכוון להתמודד בבחירות הבאות לכנסת הוא פורש מהכנסת ומפנה את מקומו לגלאון. ב-23 במרץ 2011 הוא הגיש את התפטרותו מהכנסת.

במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם אורון מספר חוקים, ובהם תיקון לחוק זכויות החולה האוסר על אפליה מטעמי גיל בעת מתן טיפול רפואי למעט בנושאים בהם נדרשת הבחנה משיקולים רפואיים; תיקון לחוק עבודת נשים האוסר על פיטורי עובדת או עובד הנמצאים בטיפולי פוריות ללא אישור משרד התמ"ת לתקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת הטיפול (יחד עם שלי יחימוביץ'); תיקון לחוק העונשין המחמיר את הענישה על תקיפת רופאים, אחים ועובדים אחרים בתחום הרפואה (יחד עם יואל חסון, ניסן סלומינסקי ויוחנן פלסנר); תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי הקובע כי קופת חולים או בית מרקחת יספקו למבוטח תכשיר ששיווקו מותנה במרשם, באריזה הקרובה ביותר בכמותה למנת התכשיר המופיעה במרשם, וזאת כדי למנוע תשלום יתר של המבוטח בהשתתפות עצמית, המשולמת בנפרד על כל אריזת תרופה בודדת (יחד עם רחל אדטו ואמנון כהן). בבחירות לכנסת ה-19 הוצב אורון בין המקומות האחרונים ברשימה.

פעילות לאחר הפרישה מן הכנסת

גם אחרי הפרישה מהכנסת המשיך אורון לכהן כיושב ראש מרצ עד לבחירתה של זהבה גלאון לתפקיד בפברואר 2012. בפברואר 2012 נבחר אורון ליושב-ראש הוועד המנהל של החברה להגנת הטבע.

אורון מתגורר בקיבוץ להב. הוא נשוי ואב לארבעה ילדים. אחד מהם, אורי, הוא קצין בכיר בחיל האוויר בדרגת תת-אלוף. בן נוסף של אורון נהרג בגיל 4 כאשר נפל מהטרקטור עליו אורון נהג. נכדו הוא טייס קרב בחיל האוויר.

חיים אורון הוא אחיו הבוגר של חוקר הג'נוסייד, פרופסור יאיר אורון.

קישורים חיצוניים

• הבלוג של חיים אורון (ג'ומס)
• חיים אורון, באתר הכנסת
• חיים אורון, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – חיים אורון, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• גדעון אלון, למה לחבור לעבודה רק בגלל המצוקה של פרץ, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2006
• נעמה לנסקי, אני כן קיצוני, אני כן רדיקלי, באתר הארץ, 11 בינואר 2008
• ארי שביט, אורון: ללא פתרון שתי מדינות, עתיד ישראל יהיה אפרטהייד ושפיכות דמים, באתר הארץ, 6 בפברואר 2009
• גידי וייץ, חיים אורון עוזב את הכנסת ועוצר לסכם. ראיון, באתר הארץ, 19 במרץ 2011
• מיכאל טוכפלד, "אם לא הייתי תמים הייתי מישהו אחר" (ראיון), באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 באפריל 2011, פורסם במקור ראשון
• יאיר בראף, חוזר לקיבוץ, באתר כביש ארבעים, גיליון 116, אפריל 2011
• גידי וייץ, חיים אורון גידל שבט של לוחמים, אבל לימד אותם לא לוותר על השלום. ראיון, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2014
• יעקב בר-און, ג'ומס מסביר למה הוא לא מתגעגע לפוליטיקה: "זה נראה כמו קרקס", באתר מעריב סופהשבוע, 10 בדצמבר 2014
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
  'סוג: בראיון לליאת רגב, 70 פנים בערוץ כאן 11, ינואר - אפריל 2018,' אינו ערך חוקי חיים אורון, בראיון לליאת רגב, 70 פנים בערוץ כאן 11, ינואר - אפריל 2018, באתר יוטיוב

הערות שוליים

הקודם: יוסי ביילין

יושב ראש מרצ

הבאה: זהבה גלאון

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24732393חיים אורון