ראובן אלדר
 | |
| לידה |
27 בנובמבר 1926 אוסייק, ממלכת יוגוסלביה  |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 2015 (בגיל 88) תל אביב, ישראל  |
| תאריך עלייה | 1948 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1955–1972 (כ־17 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנהל בית החולים רמב"ם | |
ראובן אלדר (27 בנובמבר 1926, אוסייק, ממלכת יוגוסלביה - 15 באפריל 2015, תל אביב, ישראל) היה רופא וקצין רפואה ראשי. אלדר ניצל מהשואה ביוגוסלביה בעזרת הצבא האיטלקי. לאחר עלייתו לישראל למד רפואה, התגייס לצה"ל ושירת במספר תפקידי רפואה עד למינויו לקצין רפואה ראשי לאחר מלחמת ששת הימים. שינה את תפישת ההפעלה של חיל הרפואה שהייתה עד לתקופתו מבוססת על פינוי מהיר ככל הניתן מהחזית לבתי החולים בישראל לצורך קבלת טיפול, לתפישה של מתן טיפול רפואי צבאי סמוך ככל הניתן לחזית והעברה בהמשך לבתי החולים בישראל.
קורות חייו
ביוגוסלביה
אלדר נולד ב-1926 באוסייק שבממלכת יוגוסלביה בשם רוּבֶּן לֶדֶרֶר (בסרבו-קרואטית: Ruben Lderer), לעורך הדין מירוסלאב-פריץ לדרר וליֶלְקָה לבית זלינגר. סבתו מצד אביו איזבלה לדרר לבית שפיצר הייתה קרובת משפחתם של שמואל שפיצר הרב הראשי של אוסייק והוגו שפיצר מראשי התנועה הציונית ביוגוסלביה. ב-1931 עברה המשפחה לנובי סאד מסיבות כלכליות. אביו כיהן כיו"ר סניף התנועה הציונית, ואמו כיהנה כמנהלת סניף ויצו בנובי סאד. ראובן אלדר רכש השכלה יסודית בעירו והחל בלימודים תיכוניים. עם הפלישה ליוגוסלביה במהלך מלחמת העולם השנייה, החליט אבי המשפחה לעזוב את נובי סאד ולשוב לאוסייק. בדרך, הופצצה הרכבת בה נסעו והם נמלטו לווינקובצי. בהמשך, בגבור רדיפות היהודים נמלטו לשאמאץ, ממנה לסלבונסקי ברוד ולבסוף הגיעו לעיירה מוֹדְרִיצָ'ה(אנ') ובה הסתתרו בביתו של מוסלמי-בוסניאקי. לאחר מספר ימים, עזבו לזאגרב. כאשר החלו האקציות ויהודי זאגרב נשלחו לידובנו וליאסנובאץ עלה בידי המשפחה להימלט בעזרת תעודות מזויפות לדלמטיה שהייתה תחת שליטת האיטלקים.
בהגיעם לדלמטיה נעצרו "לכאורה" על ידי הצבא האיטלקי ביחד עם עוד 250 פליטים יהודים מקרואטיה, נכבלו והועברו לטריאסטה. האיטלקים העבירו את הפליטים בקבוצות קטנות ליישובים קטנים בצפון איטליה וראובן ומשפחתו הועברו בדצמבר 1941 לכפר קוֹקוֹנָאטוֹ(אנ'). בספטמבר 1943, לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה, פלשה גרמניה הנאצית לאיטליה. בני המשפחה נמלטו מאיטליה לשווייץ, נעצרו על ידי המשטרה והועברו למחנה עבודה הסמוך לעיירה לָאוּפֶן(אנ') ובו התגוררו בתנאים נוחים. בראשית 1945 זכה ראובן אלדר למלגת לימודים מהשלטונות השווייצריים והחל בלימודי תיכון בבזל. עם סיום מלחמת העולם השנייה הורשתה המשפחה לחזור ליוגוסלביה והשתקעה בנובי סאד. בנובי סאד פגש את אווה לבית סְמֶטָנָה ניצולת שואה מאושוויץ שהפכה לימים לרעייתו. אלדר עבר לבלגרד ושם החל לימודי רפואה. בשלהי 1948 עזב את לימודיו, ועלה לישראל.[1]
בישראל
למד רפואה במחזור הראשון של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה וסיים בהצטיינות. התגייס לצה"ל ב-1955 ושירת כרופא בחיל השריון, תחת פיקודו של חיים בר לב שהיה מפקד החטיבה. השתתף במלחמת סיני בתפקיד רופא חטיבתי. לאחר המלחמה מונה לתפקיד בכיר בפיקוד הצפון. לאחר השתלמות מחוץ לישראל שב ומונה למפקד מערך הרפואה הפיקודי. ערב מלחמת ששת הימים מונה לסגן קצין הרפואה הראשי, ולאחר מכן לתפקיד קצין רפואה ראשי, תפקיד שמילא בזמן מלחמת ההתשה, בה במשך שנה וחצי נהרגו 127 אזרחים ישראלים ו-594 חיילים, מהם 260 בחזית הדרומית.
המרחק הרב בין החזית לבתי החולים העורפיים חייב היערכות מחודשת של חיל הרפואה ואלדר יסד את המערך של חיל הרפואה בשדה. בין השאר הגה והקים את יחידת הגר"פ (גדוד הרפואה) הראשון, וכן את הפלכ"ר (פלוגה כירורגית). בכך שינה אלדר את תפישת הפעולה של חיל הרפואה בשדה הקרב מפינוי מהיר לבית חולים וטיפול רפואי שם, לטיפול רפואי מתקדם בשטח או בסמוך לו ואז פינוי לבית חולים. במסגרת תפישת הפעלה זו נבנו חדרי ניתוח צבאיים מתקדמים בחצי האי סיני, כאשר ביחד עם פרופסור רוני רוזין הקים את מערך בית החולים ברפידים, הוקמו צוותי טיפול נמרץ מוסקים והוקם בנק דם בלונדון כגיבוי למערך בישראל.[1]
אלדר השתחרר מצה"ל בשנת 1972. נמנה עם צוות התכנון של המרכז הרפואי כרמל. בשנים 1975 – 1979 ניהל את בית החולים רמב"ם בחיפה. בשנת 1979 יצא לשליחות בפיליפינים מטעם ארגון הבריאות העולמי ובהמשך, ב-1992 לשליחות בקרואטיה. הוא המשיך בפעילותו בקרואטיה במשך מספר שנים לצד עבודתו בישראל. ב-2006 הוענק לו עיטור "Order of Danica Hrvatska" על ידי נשיא קרואטיה סטייפן מסיץ' כהוקרה על פעילותו לשיקום ופיתוח מערכת הרפואה במדינה. בנאום שנשא בעת קבלת העיטור ציין כי מקבל אותו ברגשות מעורבים. מחד סיפוק על ההוקרה לה זכה בארץ הולדתו, ומאידך אינו שוכח את שעבר עליו ועל משפחתו בתקופת השואה בקרואטיה.[2] בישראל, מונה בהמשך למנהל היחידה לחקר הנכות ע"ש פליישמן במכון לבריאות העובד ושיקומו, בבית לוינשטיין וכן ניהל את המרכז הרפואי "לין" בחיפה. עסק בנושא איכות הטיפול הרפואי במערכת הבריאות בישראל.[1]
ראובן אלדר הלך לעולמו ב-2015 והוא בן 88 שנים.
קישורים חיצוניים
- ראובן אלדר, באתר makabijada.com (בבוסנית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ראובן אלדר, "קטעים מתוך עדות ליד ושם של פרופ' ד"ר ראובן אלדר, תת-אלוף במילואים", יד ושם, באדיבות מירי דרמן התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל.
- ^ A Personal Narrative of Prof. Reuben Eldar, Laureate of Croatian National Decoration for Humanitarian Work, באתר www.ncbi.nlm.nih.gov, דצמבר 2006 (באנגלית).
| קציני רפואה ראשיים (קרפ"ר) | |
|---|---|
|
25243664ראובן אלדר