אנטונין סקאליה
 | |
| לידה |
11 במרץ 1936 טרנטון, ניו ג'רזי |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 2016 (בגיל 79) הפארק הלאומי ביג בנד, טקסס |
| השכלה |
אוניברסיטת ג'ורג'טאון (תואר ראשון) בית הספר למשפטים בהרווארד |
| תקופת כהונה |
בית המשפט העליון של ארצות הברית: 26 בספטמבר 1986 – 13 בפברואר 2016 בית המשפט לערעורים של מחוז קולומביה : 17 באוגוסט 1982 - 26 בספטמבר 1986 |
| תפקידים בולטים | שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית |
אנטונין גרגורי סקאליה (באנגלית: Antonin Gregory Scalia; 11 במרץ 1936 - 13 בפברואר 2016) היה שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1986–2016. נחשב לעוגן האינטלקטואלי של העמדה הטקסטואליסטית והאוריגינליסטית באגף השמרני בבית המשפט העליון. בפסיקותיו מיצב עצמו כאחד מדובריה החריפים והנחרצים ביותר של השמרנות האמריקאית.
ראשית חייו ומשפחתו
סקאליה נולד בטרנטון שבניו ג'רזי, למשפחה קתולית, בן יחיד לקתרינה ולפרופסור יוג'ין סקאליה. אביו התמחה בחקר השפות הרומאניות, והיגר לארצות הברית מאיטליה. סקאליה למד בבית הספר התיכון הקתולי של חאוויר, במנהטן, ניו יורק ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון די. סי., בה סיים הראשון בכיתתו. את התואר במשפטים קיבל מבית הספר הרווארד למשפטים ב-1960. במהלך לימודיו היה עורך ההערות של ביטאון האוניברסיטה. ב-1967 היה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה.
ב-1971 הצטרף לממשלו של הנשיא ריצ'רד ניקסון והתמחה בהסדרת ענייני הטלוויזיה בכבלים. הוא שירת בתפקידים משפטיים שונים גם בממשל ג'רלד פורד. ב-1977 שב לאקדמיה, לאוניברסיטת שיקגו, וערך את כתב העת Regulation[1].
ב-1982 מינה אותו הנשיא רונלד רייגן לשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה. ב-1986 מינה אותו רייגן לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, מינוי שאושר בסנאט פה אחד. הוא היה לשופט הראשון בבית המשפט ממוצא איטלקי.
היה קתולי אדוק, אב לתשעה ילדים שאחד מהם הוא כומר. בנו יוג'ין סקאליה מכהן כמזכיר העבודה של ארצות הברית.
הוא נפטר בשנתו ב-13 בפברואר 2016, במהלך נופש באזור הפארק הלאומי ביג בנד שבטקסס. בנובמבר 2018 העניק לו הנשיא דונלד טראמפ את מדליית החירות הנשיאותית.
בבית המשפט העליון
עמדותיו
מאז מינויו נחשב סקאליה לדוברה הנחרץ ביותר של השמרנות בבית המשפט העליון. השנינות והחריפות שבהן נהג לכתוב את חוות הדעת שלו, לעיתים קרובות בדעת מיעוט, הפנו אליו את תשומת הלב, אף יותר מאשר אל נשיא בית המשפט ויליאם רנקוויסט, שנחשב למעט מתון ממנו. עם מינויו של השופט קלרנס תומאס ב-1991 מצא לעצמו סקאליה "תאום משפטי". לאורך השנים הסתמנו הבדלי דגשים קלים בין השניים, אך על פי רוב היו פסיקותיהם דומות מאוד. סקאליה היה זהיר מעט יותר מתומאס ביחס להפיכת תקדימים עתיקים של בית המשפט, ופחות קיצוני בעניין הזכויות של מדינות ארצות הברית. כשנה לאחר מותו מינה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את השופט ניל גורסץ' לתפקיד שופט בית המשפט העליון במקומו של סקאליה. בהודעה על מינויו הבהיר טראמפ כי חיפש במשך חודשים מחליף ברמתו ובהשקפותיו של סקאליה ולכך כיוון כשמינה את גורסץ' לתפקיד.
פרשנות חוקתית ומשפט סטטוטורי
כאוריגינליסט (אנ') מאסכולת המשמעות המקורית, ביסס את פרשנותו לחוקה על הטקסט שלה והאופן המקורי שבו התפרש עם כתיבתה, והסתייג נמרצות מכל קריאה מרחיבה יותר שלה. הוא התנגד גם לפרשנות החוקה על פי כוונות מנסחיה וסבר שיש לפרשה רק על פי 'המשמעות הרגילה של לשון החוקה, בעת חקיקתה'. לגישה זו תומכים נוספים בבית המשפט העליון של ארצות הברית אך הוא היה לראש דובריה בבית המשפט. כטקסטואליסט (אנ'), הבליט את ההיצמדות לטקסט – במשמעותו 'הרגילה' – כמקור לפרשנות משמעותו של חוק. זאת תוך דחיית האפשרות של הסתמכות על כוונות המחוקקים וגורמים אחרים – שאינם החוק החרות – לצורך פרשנות.
על היחס בין טקסטואליזם לאוריגינליזם אמר:
הגישה האוריגינליסטית מתייחסת לחוקה כאל חוק, ומעניקה לה את המשמעות שהייתה למילותיה כפי שהובנו בתקופה שבה הוכרזו. לפעמים מתארים אותה כגישת הכַּוונה המקורית. אף פעם לא תשמעו אותי מדבר על כוונה מקורית, כי כמו שאני נוהג לומר, אני קודם כל טקסטואליסט ורק לאחר מכן אוריגינליסט. אם אתה טקסטואליסט, לא אכפת לך מהכוונה, ולי לא אכפת אם למנסחי החוקה הייתה איזו משמעות סודית בדעתם כשאימצו את מילותיה. אני מקבל את המילים כפי שהן הוכרזו לעם האמריקאי, ובהתאם להבנה ההוגנת של משמעותן.
זכויות המדינות
כעמיתיו השמרנים תמך סקאליה בצמצום כוחו של הקונגרס של ארצות הברית ובהגדלת כוחן של המדינות, לפי המבנה הפדרלי המקורי שאותו ראו כותבי החוקה לנגד עיניהם. כשהחליט הרוב, שאליו הצטרף, להתערב בפסיקת בית המשפט של מדינת פלורידה להמשיך את ספירת הקולות בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, החלטה שהבטיחה את ניצחונו של ג'ורג' בוש הבן על אל גור, הותקף כצבוע. לדברי המתנגדים, ההחלטה סתרה את השקפתו לפיה אל לממשל הפדרלי להתערב בענייני המדינות. כבר בצו הביניים שנתן עורר סקאליה את חמת זעמם של תומכי המפלגה הדמוקרטית. הוא קבע שיש לעצור את הספירה לאלתר פן התמשכותה תפגע בלגיטימיות של ניצחון בוש, אם יזכה בעתירה לבסוף.
התנגדותו למציאת היתר בחוקה להפלה מלאכותית הייתה נחרצת. בשאלה זו, המפלגת את הציבור האמריקני ביחסו לבית המשפט יותר מכל, שלל סקאליה כל הכרעה שתתבסס על החוקה: הוא הדגיש שכפי שאין בחוקה היתר להפלות, גם אין בה איסור להן – השאלה צריכה להיוותר לשיפוטן של המדינות. לגבי המתות חסד, הוא ניסח את עמדתו ביובש במילים ”אין זכות חוקתית למות”.
השקפתו הייתה שאפליה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות אינה חוקתית וסותרת את ההבטחה לשוויון לפני החוק. הוא צמצם את הפרדת הדת מהמדינה.
סקאליה פסק בעקביות בזכות עונש המוות, גם נגד מפגרים וקטינים. על אף התנגדותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני לעונש זה, הביע סקאליה את אמונתו כי אין בו סתירה להשקפה הקתולית. לדעתו, שופט קתולי שדתו מביאה אותו להתנגד לעונש מוות חייב לפסול עצמו מלשבת בדין. בהקשר זה, התנגד לשימוש במשפט בינלאומי בפרשנות החוקה והתפלמס על כך עם עמיתו סטיבן ברייר, מייצג ההשקפה ההפוכה.
החלטתו שלא לפסול עצמו בדיון בעניינו של סגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני עוררה מחלוקת, לאחר שנודע שהשניים יצאו יחד לציד ברווזים. סקאליה הסביר שלא הייתה הצדקה לפסילה מאחר שהעתירה שבאה לפני השופטים כוונה נגד צ'ייני בתוקף תפקידו בממשל, ולא באופן אישי. התשובה "קווה קווה" שהשיב בלעג לשאלה בנידון צוינה בתקשורת בתימהון.[2]
לעיתים נדירות קרה שהיצמדותו לחוקה ולכוונתה המקורית הביאה אותו לתמיכה בהשקפה ליברלית. כך אירע כשסבר ששריפת דגלים מוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה, המבטיח את חופש הביטוי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ טרי איסטלנד, אנטונין סקאליה: שופט עליון מזן אחר באתר מידה, 15.01.2016
- ^ רחביה ברמן, קוואק קוואק, אמר כבוד השופט העליון, וואלה! חדשות, 19 בפברואר 2004
29457329אנטונין סקאליה