סמואל בלאצ'פורד
 | |||||||||
| סמואל בלאצ'פורד | |||||||||
| לידה | אוברן, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ניופורט, רוד איילנד, ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות גרינווד, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
סמואל בלאצ'פורד (באנגלית: Samuel Blatchford; ) היה עורך דין ושופט אמריקאי, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1882 ועד מותו.
ראשית חייו
סמואל בלאצ'פורד נולד באוברן שבמדינת ניו יורק כבכור מבין חמשת ילדיהם של ג'וליה אן (לבית ממפורד) בלאצ'פורד ושל ריצ'רד מילפורד בלאצ'פורד (אנ'), עורך דין ידוע וידיד של דניאל ובסטר, שכיהן כחבר האספה המדינתית של מדינת ניו יורק ב-1855, כשגריר ארצות הברית למדינת האפיפיור בשנים 1862–1863 וכנציב הפארקים של ניו יורק ב-1872.[1][2][3] לאחר מות אמו ב-1857, נישא אביו של בלאצ'פורד בשנית לאנג'ליקה המילטון, בתו של ג'יימס אלכסנדר המילטון, ונכדתו של אלכסנדר המילטון, מזכיר האוצר הראשון של ארצות הברית. אנג'ליקה נפטרה ב-1868 ובלאצ'פורד האב נישא בפעם השלישית לקתרין הון.[4][5] סבו של בלאצ'פורד (אנ'), שנקרא גם הוא באותו שם, נולד באנגליה והיה הנשיא הראשון של המכון הפוליטכני ע"ש רנסלר.
בלאצ'פורד הצעיר למד בקולומביה קולג', שם הוא הצטרף לחברה הפילולקסיאנית (Philolexian Society), וסיים את לימודיו כאשר היה בן 17. ב-1840 הוא שימש כמזכירו האישי של מושל ניו יורק ויליאם סיוארד.
קריירה משפטית
בלאצ'פורד למד משפטים בהדרכתו של סיוארד ולאחר מכן החל לעבוד בעריכת דין עם אביו ודודו. ב-1854 הוא עבר לניו יורק ופתח משרד עורכי דין בשם "בלאצ'פורד, סיוארד וגריזוולד", שכיום ידוע כ"קראוות', סוויין ומור" (Cravath, Swaine & Moore).[6][7] הוא בלט בהכנת תקצירים לתיקים שנדונו בבתי המשפט הפדרליים המחוזיים, שימש לזמן מה כרשם בבית המשפט הפדרלי המחוזי של ניו יורק, ופיתח עיסוק מכניס בתחום המשפט הימי.
על סמך מידע שבלאצ'פורד סבר שהוא מידע פנימי, הוא מכר את תיק המניות שלו ערב קרב פורט סאמטר ונפילת מחירי המניות שהתרחשה ערב מלחמת האזרחים, וכך הוא הציל את הונו האישי.[8]
שופט בבתי המשפט הפדרליים
ב-3 במאי 1867 מונה בלאצ'פורד על ידי הנשיא אנדרו ג'ונסון במינוי פגרה כשופט בבית המשפט הפדרלי של המחוז הדרומי של ניו יורק, שהתפנה בעקבות התפטרותו של סמואל בטס. ב-13 ביולי הוגש המינוי באופן רשמי ושלושה ימים לאחר מכן אושר רשמית על ידי הסנאט של ארצות הברית.
ב-15 בפברואר 1878 מונה בלאצ'פורד על ידי הנשיא רתרפורד הייז כשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים בסבב השני, בית משפט בערכאה גבוהה יותר מבין בתי המשפט הפדרליים, שסמכות השיפוט שלו משתרעת על מדינות ניו יורק, ורמונט וקונטיקט, במקומו של השופט אלכסנדר ג'ונסון שנפטר. ב-4 במרץ אושר המינוי על ידי הסנאט.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
ב-13 במרץ 1882 מונה בלאצ'פורד על ידי הנשיא צ'סטר ארתור כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של וורד האנט שפרש מכהונתו. הוא מונה לתפקיד לאחר ששני מועמדים קודמים, הסנאטור ג'ורג' אדמונדס והסנאטור לשעבר רוסקו קונקלינג, דחו את ההצעה. ב-22 במרץ אושר המינוי על ידי הסנאט. כך היה בלאצ'פורד לאדם הראשון שכיהן על כס השיפוט בכל שלוש הערכאות של בתי המשפט הפדרליים. בעת מינויו הוערך הונו האישי ב-3 מיליון דולר (מעל 78 מיליון דולר בערכים של 2021), רובו בהשקעות במקרקעין.[1]
בלאצ'פורד היה מומחה למשפט ימי ולחוקי הפטנטים, וכתב את הספר "תיקי המשפט הימי של בלאצ'פורד והאולנד" (Blatchford and Howland's Admiralty Cases), שנחשב למקור המקיף ביותר בתחום. במהלך 11 שנותיו על כס השיפוט, הוא כתב 430 חוות דעת רוב ושתי חוות דעת מיעוט. חוות הדעת הבולטות ביותר שלו, "חברת הרכבת של שיקגו, מילווקי וסנט פול נגד מינסוטה" (Chicago, Milwaukee & St. Paul Railway Co. v. Minnesota) ו"באד נגד מדינת ניו יורק" (Budd v. People of New York), ספגו ביקורת קשה בשל המסקנות הסותרות שלהן לכאורה בנוגע לזכות להליך הוגן על פי התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית.
חיים אישיים
ב-1844 נשא בלאצ'פורד לאישה את קרוליין פרנסס אפלטון, בתם של איבן אפלטון ושרה (לבית פטרסון) אפלטון. לזוג נולד בן אחד, סמואל אפלטון בלאצ'פורד, שהיה גם הוא עורך דין.
ביוני 1893 נתקף בלאצ'פורד בשיתוק בעת שהיה בביתו בניופורט, רוד איילנד.[9][10] סמואל בלאצ'פורד נפטר בביתו שבניופורט בגיל 73 ב-7 ביולי 1893. הוא נטמן בבית הקברות גרינווד שבברוקלין.
קישורים חיצוניים
- סמואל בלאצ'פורד באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- סמואל בלאצ'פורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סמואל בלאצ'פורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Justice Blatchford Dead: Passes Peacefully Away at His Home in Newport". The New York Times. July 8, 1893. p. 1
- ^ "Richard Milford Blatchford". Office of the Historian: Department History. Bureau of Public Affairs, U.S. Department of State. Archived from the original on March 13, 2013.
- ^ "Richard Milford Blatchford (1798–1875)". The Political Graveyard.
- ^ אנג'ליקה המילטון בלאצ'פורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ^ Catherine Blatchford (Hone) - Seward Family Digital Archive
- ^ In Memoriam: Samuel Blatchford. Washington, DC: United States Supreme Court. 1893. p. 19
- ^ Cravath, Swaine & Moore LLP.- Our Story
- ^ Nevins, Allan (1959). The War for the Union. I, The Improvised War, 1861–1862. New York, NY: Charles Scribner's Sons. p. 66.
- ^ "JUSTICE BLATCHFORD STRICKEN.; Attacked with Paralysis at Newport -- His Death Expected". The New York Times. June 20, 1893.
- ^ "QUAINT CLUB IN NEWPORT.; Entertained at the Ocean House -- Justice Blatchford's Condition". The New York Times. June 26, 1893.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] סמואל בלאצ'פורד31402047