דפוסי התלמוד הבבלי

עמוד מתוך מהדורת וילנא של התלמוד

התלמוד הבבלי, ספר היסוד של הספרות הרבנית, הודפס במהדורות רבות למן שלהי המאה ה-15, זמן לא רב לאחר תחילת מהפכת הדפוס, ועד ימינו.

צורתו היסודית של התלמוד המודפס, הבנויה מטקסט התלמוד במרכז ופירושי רש"י ותוספות משני צדדיו נקבעה כבר בדפוס השלם הראשון של התלמוד שנדפס בוונציה בשנים ר"פ-רפ"ג (1520–1523). כמעט כל הדפוסים שאחריו שמרו על מסגרת זו, כשהם מוסיפים פירושים וביאורים בשולי הדפים ובסוף כל מסכת, אך גם סובלים מטעויות חדשות והשמטות הצנזורה.

אחד משיאי הדפסת התלמוד היה דפוס וילנא שבהוצאת האלמנה והאחים ראם בסוף המאה ה-19, מהדורה שנחשבה מפוארת ומדויקת במיוחד. מהדורה זו מהווה יסוד לכל המהדורות שבאו אחריה, כשרובן הן למעשה דפוס צילום, לעיתים עם שיפורים, של מהדורה זו.

בתקופת הרנסאנס

מהדורות של מסכתות יחידות מן התלמוד הודפסו בספרד ובפורטוגל לפני גירוש ספרד ולאחר מכן בפאס שבמרוקו. מהדורות אלו היו מבוססות על הענף הספרדי של כתבי היד של התלמוד, ורק שרידים מעטים מהן נשמרו. בשנת רמ"ד (1484) הודפסו בדפוס של משפחת שונצינו מסכתות יחידות על פי ענף הנוסח הצרפתי-אשכנזי. המהדורה המלאה הראשונה של התלמוד, ש"ס ונציה, הודפסה בשנים ר"פ-רפ"ג (1520–1523) בבית הדפוס של דניאל בומברג בוונציה. במהדורה זו נקבעה לראשונה חלוקת הדפים של התלמוד המקובלת עד היום, שבה התלמוד מחולק לדפים - כל מסכת מתחילה בדף ב' (כנראה בגלל שהשער נספר כדף א'), וכל דף מחולק לשני עמודים: א' וב'. בדפוס יושטיניאן (1546-1551) המבוסס על המהדורה השנייה של דפוס ונציה, נוספו לראשונה מדורי "מסורת התלמוד" (לימים, בעקבות הצנזורה, שונה שמה למסורת הש"ס), "עין משפט" ו"תורה אור" מאת הרב יהושע בועז. כן נקבעה, בעקבות דפוס שונצינו, צורת הדף של התלמוד כאשר פירוש רש"י בצד הפנימי של הדף, פירוש התוספות בצד החיצוני ונוסח התלמוד עצמו במרכז.

באמצע המאה ה-16 הורה האפיפיור יוליוס השלישי על שרפת התלמוד, ובשנת 1559 כלל האפיפיור פאולוס הרביעי את התלמוד ברשימת הספרים האסורים. האפיפיור פיוס הרביעי התיר להדפיס את התלמוד, אך תוך צנזורה. עקב כל זאת עברה הדפסת התלמוד לבזל, שם הדפיס אותו בשנים 1578–1580 אמברוסיוס פרובן לפי הזמנה של שמעון גינצבורג, מוכר ספרים מפרנקפורט. מהדורה זו עברה צנזורה, ובין השאר הושמטה ממנה כליל מסכת עבודה זרה (היא הודפסה בנפרד בקרקוב בשנת 1580 בערך).

במאות 17-19

במאות השנים הבאות הודפסו מהדורות רבות בערים שונות באירופה (לובלין, קראקא, ברלין, דיהרנפורט (גר'), פיורדא, אמסטרדם, פראג, זולצבאך ורשה ועוד).

החל ממהדורת אמסטרדם ה'תקט"ו נדפסו בסוף כל כרך פירושי המהרש"ל, המהרש"א והמהר"ם מלובלין.

בתי הדפוס שהדפיסו את התלמוד היו כפופים לשליטי הארצות שבהם נמצאו, והוטלו עליהם מגבלות חמורות של צנזורה, שכללו התערבות של הצנזורים (בהם יהודים משומדים שהכירו היטב את התלמוד) בנוסח התלמוד והשמטות של קטעי תלמוד שנחשבו מנוגדים לנצרות.

ראוי לציון דפוס סלוויטא (נקרא גם דפוס האחים שפירא) שהיה דפוס מפואר במיוחד שבעקבות מחלוקות פנים יהודיות כמעט ונכחד.

ציון העמודים ומראה מקומות

החל ממהדורת דיהרנפורט, רבי ישעיה פיק ברלין הוסיף מראה מקומות. וכך כתב בהקדמת "יש סדר למשנה" על הדרך בה הוסיף מראה מקומות - כאשר נקודה אחת מציינת עמוד א' ונקודתיים מציינות עמוד ב': 'הצבתי לך ציונים, כל דף ודף וגם העמודים ע"א או ע"ב, והיה נקודים זכרך, נקודה אחת יורה ע"א ונקודים שתים יורה ע"ב'. בשנת תק"ס אימצו מדפיסי דיהרנפורט את הרעיון, ואחריהם דפוסים נוספים שמצאו שהחידוש הזה חוסך מקום בגליון.

ש"ס וילנא - מהדורת ראם

ערך מורחב – ש"ס וילנא

למהדורה מפוארת ומלאה במיוחד נחשבת מהדורת התלמוד השלישית שהודפסה בדפוס רׇאם, בשנים תר"ם-תרמ"ו (1880–1886) בווילנה, הידוע בשם "ש"ס וילנא". מהדורה זו הצטיינה במבחר רב של פירושים, בהגהה קפדנית של הנוסח ובאיכות הדפסה גבוהה. על מהדורה זו מבוססים רוב הדפוסים של התלמוד שהודפסו במאה ה-20.

מהדורות מאוחרות

בזמן מלחמת העולם השנייה הודפסה מהדורה של התלמוד בהונגריה בשנת 1941 (ה'תש"א), וזאת לאור המצב בפולין ובליטא, ועקב חוסר בספרי תלמוד בהונגריה, שבה מצב היהודים היה עדיין סביר. בשאנגחאי שבסין הודפס כל התלמוד, מלבד מסכת יבמות, על ידי ישיבת מיר, על מנת למלא את המחסור בספרים לפליטים שברחו מאירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה הודפסה מהדורה של התלמוד במינכן, על ידי ועד ההצלה, בעזרת מימון של הצבא האמריקאי באזור הכיבוש. כל המהדורות הללו התבססו על מהדורת ש"ס וילנא.

בשלהי המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21 הודפסו מהדורות מודרניות של התלמוד, חלקן כוללות פירושים חדשים. העיצוב של מרביתן מבוסס גם הוא על דפוס וילנה, עם שיפורים שונים כגון הדגשת ראשי הקטעים ברש"י. אחדות ממהדורות אלה: מהדורת טל-מן (תשמ"א), מהדורת וגשל, מהדורת ארץ ישראל (ה'תשנ"ט, נקראת גם מהדורת בלום לפי שם ההוצאה), מהדורת עוז והדר (מהדורות שונות בין השנים 1990–2016, תש"ן-תשע"ו), ומהדורת "וילנא החדש" (2007, תשס"ז).

מהדורה מנוקדת ומבוארת

”	הואיל ואנו חיים בדור פרוץ לכל מיני תרגומים שונים של קלי הדעת הפושטים ידם בקדושת התלמוד ובתורה שבע"פ, לכן לדעתי אין לך עת לעשות לה' גדול מזה, ומצוה גדולה להמשיך במפעל זה	“
– הרב יוסף שלום אלישיב בהסכמתו לתלמוד בבלי "מהדורת שוטנשטיין"

במשך השנים הודפסו גם מהדורות מפוסקות ומנוקדות של התלמוד, וכן תרגומים שלו לגרמנית ולאנגלית. דוגמה למהדורות של התלמוד הכוללות ניקוד, ביאור ותרגום לעברית, הם מהדורת שטיינזלץ, מהדורת שוטנשטיין, מהדורת "מתיבתא" של מכון עוז והדר, מהדורת "לובלין" של מכון המאור, מהדורת "חברותא" ועוד. בדרך כלל הניקוד מתבסס על המסורת הרווחת בישיבות האשכנזיות. לספרדים ישנה מסורת אחרת בניקוד מלים מסוימות, למשל: סומא בסגול, וכן לתימנים ישנן מסורות נוספות.

מהדורה מדעית

מלבד פרקים מעטים במסגרת מחקרים, לא נדפסה עדיין מהדורה מדעית של התלמוד. רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ פרסם חילופי נוסח על פי כתבי יד (בעיקר לפי כתב יד מינכן 95) בחיבורו "דקדוקי סופרים", אך חלקים גדולים מהתלמוד, בפרט סדר נשים, לא זכו להיכלל בעבודתו. מכון התלמוד הישראלי השלם פרסם 14 כרכים של "דקדוקי סופרים השלם" על סדר נשים, כהשלמה של עבודתו של רבינוביץ.

לקריאה נוספת

• רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, מהדורת א"מ הברמן, ירושלים תשי"ב
• הרב עזריאל לוי והרב יצחק מאיר ליכטשטיין, מבוא לתלמוד בבלי מהדורת עוז והדר - נדפסה בכרך ראשון של תלמוד בבלי עוז והדר, ירושלים תשס"ה
• הרב יעקב לויפר משׂונצינו ועד וילנא - תולדות הדפסת התלמוד, הוצאת המודיע, ירושלים תשע"ב

קישורים חיצוניים

• מהדורת ונציה ר"פ-רפ"ג, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• א"מ הברמן, תורה שבע"פ בתקופת כתבי היד ובתקופת הדפוס, באתר דעת
• Printing the Talmud: From Bomberg to Schottenstein, אתר על הדפסת התלמוד כולל מדיה ומאמרים, בעקבות תערוכה ב-Yeshiva University Museum

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32729682דפוסי התלמוד הבבלי