איסור הסתכלות בערווה
איסור הסתכלות בערווה הוא איסור הלכה על גברים ביחס לכל מראה שעלול לעורר מחשבות אסורות ('הרהור עבירה'). עיקר הביטוי לאיסור זה הוא איסור על הסתכלות בנשים שאסורות על הגבר (עריות), שנעשית על מנת ליהנות מיופיין או למטרת חשק, האיסור מכונה גם "הסתכלות אסורה" והשמירה העצמית של האדם מאיסור זה מכונה "שמירת עיניים" או "קדושת עיניים".
מקור האיסור בציווי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", הלב והעיניים הם "סרסורי עבירה", כלשון חז"ל ולכן עיקר האזהרה היא ללכת אחר תאוות הלב שהעיניים מסייעות לכך להתממש.
מקור האיסור
ערך מורחב – לא תתורו
מקור האיסור הכללי להרהור עבירה הוא מהפסוק בספר במדבר בסוף פרשת ציצית: ”ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלוקיכם”[1].
בספרי פירשו את הפסוק: "'ולא תתורו אחרי לבבכם' - זו מינות, ...'ואחרי עיניכם' - זו זנות, שנאמר '[וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו], אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי' (שופטים יד, ג)"[2]. פרשנות דומה קיימת בתלמוד ירושלמי שבו נאמר: "'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' - אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי כג) "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" - אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי (=אם נתת לי את לבך ועיניך, אני יודע שאתה שלי)."[3]. דהיינו שמראה העיניים הוא המוביל לחטא עריות, כפי שמובא גם במסכת נדרים: "כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה"[4].
מקור נוסף בתורה שבו תולים חז"ל עניין זה הוא: ”כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ - וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע”[5] ממקור כללי זה לומדים חז"ל הלכות רבות בעניינים מגוונים הנכללים בהגדרת 'רע'. בין היתר "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת"[6]. מקור זה לחלק מהדעות אינו אלא אסמכתא, ולחלק מהדעות דרשה גמורה[7] שכן לא פורש בו האיסור באופן קונקרטי, ופשטו של הפסוק הוא כפרשנות הספרי (קי"ט) ובעקבותיו הרמב"ן והמלבי"ם, שמדובר בעבירות חמורות הקשורות בעיקר לשדה הקרב[8].
בתלמוד ובספרי הקבלה, המוסר והחסידות הושם דגש נרחב על איסור הסתכלות והרהור על אישה שיכול להביא לגוף העבירה ולהוצאת זרע לבטלה.
הגדרת האיסור
ראייה במקומות מוצנעים
קיים איסור להביט באופן מכוון במקומות המכוסים בגוף האישה, כפי שאמרו חז"ל: "טפח באישה ערווה...שוק באשה ערוה...שיער באשה ערוה".[9][10]
מאותו טעם נדרש בתלמוד על האדם להישמר בעת מעברו במקומות בהם ישנה סבירות גבוהה להימצאות נשים שחלק מגופן גלוי, לדוגמה בסמוך לנהר בשעה שהנשים מכבסות בו ומגלות את רגליהן. אולם אם אין דרך אחרת למעבר, אין האדם צריך להימנע מלעבור במקום רק בגלל החשש למראות לא צנועים, שכן הוא נחשב אנוס. אך אם הייתה לו דרך אחרת לעבור בה, עליו להשתמש בדרך האחרת. אם האדם העדיף לעבור בדרך הראשונה בכוונה במקום שישנה דרך אחרת, אף אם לא הסתכל הוא נקרא רשע[11]. וכן נפסק ברמב"ם: "וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. אפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה אסור, שלא יבוא לידי הרהור"[12].
הסתכלות שלא במקומות מוצנעים
איסור נוסף הוא להסתכלות על כל מקום שבאישה, אם הכוונה היא כדי ליהנות מכך. האיסור אינו על ראייה סתמית, אלא דווקא הסתכלות ממושכת המביאה הנאה או חשק. כדברי התלמוד, "תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערווה"[13].
על כך אמרו חז"ל: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף[14]", וכפירוש הרמב"ם ונתכוון ליהנות - "כמי שנסתכל במקום התורף".
בחז"ל מובאת דוגמה לאיסור כדרשה לפסוק "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע" - "המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם". עוד אמרו חז"ל: "העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות" וש"אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה"[15], שיש בכך הוצאת שכבת זרע לבטלה שנאסרה.
על בסיס הפסוק: "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה" (איוב לא א)[16], הרמב"ם והשולחן ערוך בעקבותיו אוסרים גם להסתכל על פנויה ב"דרך זנות" - כלומר ראייתה כמושא של סיפוק יצרי[17].
הליכה אחר אשה
איסור נוסף המבואר בתלמוד הוא ללכת אחרי אשה. "לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א עמוד א'). אימרה נוספת בהקשר שם היא "אמר רבי יוחנן: אחורי ארי ולא אחורי אשה" (ברכות סא א); כלומר, עדיף ללכת מאחורי אריה מאשר ללכת מאחורי אישה. בעקבות התלמוד פסק הרמב"ם: "מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו, וכל המהלך בשוק אחרי אשה הרי זה מקלי עמי הארץ..."[18]; כלומר, הוא צריך למהר ולהשיג או להקדים את האישה, כך שהוא לא ילך מאחוריה; מי שהולך מאחורי אישה הרי הוא מוגדר כעם הארץ.
בטעם איסור זה יש שכתבו משום הרהור עבירה המתעורר כשרואה את תנועות האישה.[19] ויש שכתבו, שהחשש הוא שיבוא לידי מעשה עבירה בפועל. ויש שכתבו שהטעם הוא משום חשד הרואים, שיחשבו שהוא הולך אחריה בשביל לעשות איתה עבירה.[20]
נחלקו פוסקי ההלכה בגדרי האיסור. יש שכתבו שגם בריחוק יש איסור אם מבחין באישה ובתנועותיה.[19] ויש שכתבו שהאיסור הוא רק ללכת בתוך ד' אמות של האישה, אבל אם הוא רחוק יותר, אין איסור אף על פי שרואה את האישה.[21]
יש מהפוסקים האחרונים שכתבו שכשם שאסור ללכת אחרי אישה, כך אסור לעמוד ולשבת אחרי אישה שיושבת או עומדת, כיוון שרואה אותה.[22] ויש שכתבו שהאיסור בהליכתה בלבד.[23]
פוסקי הלכה אחרונים כמו הרב אליעזר יהודה ולדנברג והרב שלמה זלמן אויערבך לא החמירו בדבר, בעקבות פסיקת "לקט יושר" בשמו של רבו רבי ישראל איסרלין מהמאה ה-15, שבמקרים כמו כבוד אמו או לחלוק כבוד לאשת חבר - מותר. "ואמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין אנו מוזהרים כל כך מלילך אחר אשה"[24]. הרב שלמה זלמן אויערבך[25] בחליפת מכתבים עם הרב ולדנברג, הסתמך על דבריו, וכתב כי בשעת הדחק ניתן לסמוך על דבריו להקל ללכת אחרי אשה. נימוק נוסף שהוא מעלה שכיום שנמצאות הרבה נשים ברחוב, לא יועיל לו להסתלק מאחורי אשה, שכן תופיע אשה אחרת, בעוד הגמרא מדברת על מציאות שבה אשה ההולכת ברחוב היא מראה לא מצוי.
היתרים
איסור זה נדחה מפני פיקוח נפש, וחז"ל אף כינו את הנמנע מהגשת עזרה לאישה טובעת מטעמי צניעות בשם "חסיד שוטה"[26]. כמו כן, חז"ל גינו אדם שהולך עצום עיניו מלראות נשים ומתוך כך חובט את ראשו בקירות עד שהוא שותת דם וכינוהו "פרוש קיזאי" ש"מכלה עולם"[27].
כמו כן הותרה ואף חויבה הסתכלות במפגשים לצורך נישואין, היות ש"אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה"[28].
היתר נוסף להסתכל בגוף האישה, אף במקומות מוצנעים, הוא כאשר זהו עסקו של האדם, ובשעה שהוא טרוד במלאכתו, מחמת ההתרכזות בעיסוקו, לא יבוא להתגרות. היתר זה נקרא בלשון התלמוד "בעבידתיה טריד" ומטעמו מותר להרביע בעלי חיים[29] ולרופא לטפל בחולה.
מסופר בתלמוד[30] על אדם שנחלה מתשוקתו לאשה וחכמים אסרו לו לראותה בכל אופן אף אם הדבר יגרום למיתתו, ונחלקו הפירושים אם זה דוקא באשת איש, או אף בפנויה.
בתלמוד מסופר על רבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים נאה ביותר ואמר "מה רבו מעשיך ה'", וכן מסופר על רבי עקיבא שראה את אשת טורנוסרופוס ובכה על יופיה הרב שיבלה בעפר. התלמוד מסביר כי מדובר שנפגשו בקרן זווית, ובמקרה כזה אין איסור לאדם, והוא כאנוס[31]. ועוד מסופר בתלמוד על רב גידל שהיה נוהג לעמוד ליד שערי טבילה (מקום שנמצאות שם נשים לצורך טבילתן), כדי להורות הלכות טבילה לנשים, וכאשר שאלוהו חכמים האם אין מפחד מגירוי היצר, ענה שאין חושש לדבר, שכן אין יצרו שולט עליו כלל בנושא[32].
כלל מסייג שקבעו חז"ל בעניין, אגב דיון בהקשר של אישה סוטה, ש"אין יצר הרע שולט, אלא במי שעיניו רואות" - כלומר שהגירוי קונקרטי לאותה אישה שרואה בלבד ואיננו מושלך מאישה לאישה, כך למשל במקרה שהאישה איננה בחיים, לא יחול גירוי לגביה, אף שראה את איבריה המוצנעים[33].
איסור הסתכלות של אשה באיש
במדרש שמואל[34] ובילקוט שמעוני[35] מובאת דעתו של רבי יוסי, הסובר ש"כדרך שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה". יש שפסקו הלכה כך[36], ויש מן הפוסקים שכתבו שהאיסור הסתכלות של אשה באיש הוא רק אם היא מסתכלת על יופיו, אבל אין לאסור הסתכלות סתם[37].
דעות הפוסקים
בין הפוסקים ישנה קשת רחבה של דעות להגבלות ולגדרות שאדם צריך לשים על עצמו בענייני צניעות בכלל ובעניין ההסתכלות בפרט.
על פי רבנו יונה אסור להסתכל באשת איש מן התורה, ובפנויה מדברי קבלה (נ"ך) וכן הוא כותב "וכל המסתכל באשת איש מכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית" - על פי דברי חז"ל ש"כל המסתכל בעריות - קשתו ננערת"[38].
הראבי"ה, מגדולי חכמי אשכנז מייסד את יסוד ה'רגילות'. בעקבותיו הרב יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השולחן[39], והבן איש חי[40] התירו להתפלל ולברך למול ראשיהן המגולים של נשים נשואות, כיוון שרובן הולכות כך, הם נחשבים כמקומות המגולים בגופן, ואין בהן גירוי. עמדה זו התקבלה על ידי חלק מהפוסקים המאוחרים כמו הרב עובדיה יוסף והרב שלמה זלמן אוירבך[דרוש מקור].
הריטב"א, מגדולי חכמי ספרד, לומד שההקפדה על גדרי הצניעות תלויה בכל אדם על פי יצרו, לחומרא ולקולא, כפי שכתב בסוף חידושיו למסכת קידושין (פא ע"ב). לפי שיטה זאת האדם מחויב לעשות כל הרחקה האפשרית ושעולה על דעתו כדי להרחיק את היצר ממנו[41], ולעומת זאת מותר להקל מעט בגדרים וסייגים רק אם אין לו כלל יצר הרע בנושאים אלו[42], דבר שלפי קביעתו - גם בתלמידי חכמים וגדולי ישראל הוא נדיר[43].
הרב משה פיינשטיין, חילק בין הסתכלות (התבוננות מעמיקה) שנאסרת בהלכה, לבין ראייה שאיננה נאסרת בהלכה, והתיר בחו"ל לאדם חולה ללכת לשם בריאותו לבריכה מעורבת שאין בה הפרדה מגדרית לנשים וגברים, במקום שאין בריכות נפרדות, וזאת בתנאי שבטוח שלא יבוא לידי הרהור[44].
ביטויים לאיסור זה כיום
דינים שונים נגזרים מהצורך בהרחקה בין גברים לנשים במקומות בהם ישנו לבוש חלקי, כדוגמת רחצה נפרדת בחוף ים ובבריכה. ישנם מקומות בהם ישנה הפרדה או אזור נפרד בחדרי כושר. נושא נוסף הנגזר הוא צינזור תוכן בעל גוון לא צנוע בסרטים המותאמים לציבור הדתי. ביטוי נוסף הוא איסור ריקוד של נשים בפני גברים[45].
ביהדות החרדית קיימים ביטויים שונים ומרחיקים לאיסור זה, דוגמת ההימנעות מהצגת תמונות נשים מעל גיל שלוש בעיתונות חרדית או בשלטי פרסום באזורי מגורים של אוכלוסייה חרדית, וטשטוש חלקים בתמונות המוצגות בעיתונות החרדית בהן מופיעות נשים כחלק מתמונה גדולה יותר. מקורם של נוהגי לבוש שונים לנשים בציבור החרדי, ובהפרדה יתרה בין גברים לנשים הוא בניסיון לגרום לכך שהגברים לא יכשלו בהסתכלות בנשים.
בציבור הדתי והחרדי נפוצה הנזרות משימוש ו/או צפייה באינטרנט ובטלוויזיה, בין השאר בשל התכנים הפרוצים המצויים בהם. בשל השימוש הרחב באינטרנט במאה ה-21 והצורך שבו, נעשה שימוש רחב בציבורים אלו בפתרונות סינון אינטרנט, בכדי לחסום תכנים הכלולים באיסור ההסתכלות ו/או חשיפה לתכנים שאינם בעלי אופי תורני. בציבור הדתי והחרדי נהוג בהרבה תחומים לבצע הפרדה מגדרית, כגון בחתונות, שיעורים, הופעות פומביות ולעיתים בקווי מהדרין, גם כדי למנוע הסתכלות של גברים על נשים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כא הלכה א
- ערוך השולחן, אורח חיים עה
- הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אבן העזר, חלק א סימן נ"ו.
- הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אורח חיים, סימן מ
- הרב ישראל דוד הרפנס, ישראל קדושים, תשס"ז.
קישורים חיצוניים
- טעמה וגדריה של המחיצה בבית הכנסת, אתר רב צעיר
- על הסתכלות בבנות ועל עניינים באמונה, אתר חברים מקשיבים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט.
- ^ ספרי על במדבר טו לט
- ^ ירושלמי ברכות א ה
- ^ מסכת כלה פרק ב, מסכת דרך ארץ רבה פרק א, תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ' עמוד א'. פרשנים מבארים שלא מדובר במאורע חד פעמי אלא שצופה באופן תמידי.
- ^ (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ' עמוד א', וכן ספרי על דברים כג י
- ^ כלומר דאורייתא
- ^ "והנכון בעיני בעניין המצוה הזאת כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה, כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר" (רמב"ן)
- ^ ברכות כד א
- ^ משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ג:"ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבודקה בין בתולה בין בעולה כדי שיראה אם היא נאה בעיניו,יישאנה... אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר "ברית כרתי לעיניי ומה אסתכל על בתולה"(איוב לא,א)
- ^ "'ועוצם עיניו מראות ברע' - אמר רבי חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא. אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא. לעולם דליכא דרכא אחריתא ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה." (בבלי, מסכת בבא בתרא נז ב)
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"ו עמוד א'
- ^ חז"ל ביקרו את איוב על התפארותו ואמרו שאברהם, אפילו באשתו לא הסתכל, על פי הפסוק "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד א'
- ^ ברמב"ם איסורי ביאה כא, ג ובשו"ע אבן העזר כא, ג
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כב
- ^ 19.0 19.1 שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשע
- ^ כך משמע מהמאירי על עירובין דף יח עמוד ב
- ^ באר היטב אבן העזר סימן כא סעיף קטן ב בשם מהרא"י ובה"י
- ^ החזון איש, מובא בחוט שני סעיף קטן ח
- ^ שו"ת ישמח לב אבן העזר סימן קיז
- ^ ה"לקט יושר" (חלק יו"ד סי שעו) בשם רבו ישראל איסרלין (תרומת הדשן), וכן שו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סי' נ)
- ^ שו"ת מנחת שלמה, ח"א סימן צ"א אות כג
- ^ "חסיד שוטה - מפרש בגמרא כגון דטבעה אשה בנהר ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי באתתא ולאצולה" (=אין דרך העולם להסתכל באשה ולהצילה)" ברטנורא על סוטה ג ד
- ^ בקטגוריה של חסיד שוטה ישנם גם "מכות פרושים" שעל פי פירוש התלמוד (בבלי, סוטה כב ב) אלו אנשים שבשל פרישות יתרה גורמים לעצמם חבלות. "ומכות פרושים - שמכה עצמו להראות שהוא עניו וצנוע, כגון שמהלך עקב בצד גודל ואינו מרים רגלו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים, והוא שנקרא בגמרא פרוש נקפי. או מי שעושה עצמו כעוצם עיניו שלא להסתכל בנשים, ומתוך כך מכה ראשו בכותל ויוצא ממנו דם, והוא הנקרא פרוש קוזאי, כלומר שמקיז דם מראשו מחמת פרישותו." (ברטנורא על משנה, מסכת סוטה, פרק ג', משנה ד')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א' וכן רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות ג' י"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ה עמוד א'
- ^ פרשה י"ג, פסקה ח'.
- ^ פרק ט' רמז ק"ח
- ^ הרב שלמה יהודה טבק בשו"ת תשורת ש"י ח"א סי' קכ"ה, הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ה', סימן קל"ב. הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שו"ת דברי יציב, חלק אבן העזר סימן ל"ה, רבי אשר יעקב ווסטהיים ירחון האוצר (כתב עת) גיליון מ"ב עמווד כ'
- ^ רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, בשו"ת דברי יואל חלק א' או"ח סי' י'. הביא את דעתו הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק א', סימן ו, ה.
- ^ דבריו מובאים ב"דרישה", אבן העזר סימן כא סעיף א'
- ^ ערוך השולחן אורח חיים עה ז: "לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות, [=של נשים נשואות] כיון שעתה רובן הולכות כך, והוה כמקומות המגולים בגופה"
- ^ בן איש חי שנה א בא יב: "ובסה"ק מקבציאל העלתי דהנשים בערי אירופא שדרכן לילך תמיד פרועי ראש מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך".
- ^ "הכל לפי דעת יראת שמים, וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו. אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה, ואפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אסור כמו שמוזכר במסכת עבודה זרה
- ^ לשונו שם: "ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל, מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש, והיינו ההיא דר' יוחנן דיתיב אשערי טבילה ולא חייש איצר הרע ור' אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר וכמה מרבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרונייתא"
- ^ "כלשונו שם: ...ולא כל תלמידי חכמים בוטחין ביצריהן"..
- ^ איגרות משה אה"ע א סימן נו
- ^ ילקוט יוסף, חופה וקידושין, פרק יד, סעיפים יג-יד
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • נישואים • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה (לידה) • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה | |
| טהרת המשפחה | נידה • דם בתולים • דם חימוד • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
איסור הסתכלות בערווה33518481Q12403825