רבי יעקב לורברבוים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רבי יעקב מליסא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יעקב לורברבוים
האנדרטה שנבנתה לציון מקום בית הקברות היהודי בסטרי, שם נקבר רבי יעקב לוברבוים
האנדרטה שנבנתה לציון מקום בית הקברות היהודי בסטרי, שם נקבר רבי יעקב לוברבוים
לידה 1770
ה'תק"ל
זבארוב שבגליציה
פטירה 25 במאי 1832 (בגיל 62 בערך)
כ"ה באייר ה'תקצ"ב
סטרי (Stryi) שבגליציה
מקום קבורה ק״ק סטריא
חיבוריו נתיבות המשפט, תורת גיטין, ועוד

רבי יעקב בן יעקב משה לורברבוים מליסא, נודע גם בכנוי: החוות דעת - על שם ספרו שעל שולחן ערוך חלק יורה דעה, או הנתיבות על שם ספרו "נתיבות המשפט" שעל שולחן ערוך חלק חושן משפט או הגאון מליסא או הרב מליסא (ה'תק"ל[1] - כ"ה באייר ה'תקצ"ב). רב, פוסק הלכה, ורבהּ של העיר ליסה שבפולין. הוא בין הבולטים בין האחרונים, וספריו נלמדים הן במסגרת לימוד עיוני ישיבתי והן במסגרת לימודי הלכה.

ביוגרפיה

רבי יעקב היה בנו של הרב יעקב משה[2] (- כ"ד שבט התק"ל), צאצא למשפחת רבנים מיוחסת, ונינו של רבי צבי הירש אשכנזי מחבר הספר "חכם צבי". אביו, ר' יעקב משה לוברבוים (בן ר' נתן, בנו של בעל "חכם צבי"[3]), נפטר בטרם נולד, והוא גדל בבית רבי יוסף תאומים אב בית דין בורשטיין , בעל הפרי מגדים[דרוש מקור]. בהמשך הוא למד אצל רבי משולם איגרא מטיסמניץ.  

בתחילה כיהן כרב במונסטריץ'[דרושה הבהרה], ובשנת ה'תקנ"א התמנה לרב בקאלוש שבמזרח גליציה[4], בה כתב רבים מספריו. היה אב בית הדין של קאלוש ובשנת ה'תקס"ט התמנה לרבה של ליסא. בתקופת כהונתו גדלה הישיבה בעיר במאות תלמידים.

בשנת ה'תקפ"א עזב בפתאומיות את ליסא, ונסע לגליציה. השערות רבות נאמרו בעניין, החל מבעיות עם פרנסי העיר, ועד המלחמה ברפורמה. אך מתברר כי נסע על מנת לגרש את אשתו, ומאחר ומכר את נכסיו לא יכול היה לשוב לליסא מכיוון והיה נחשב נתין זר, בשל כך חזר שוב לקאלוש, משם נסע ללבוב[5]. בשנת ה'תקפ"ח התקבל לרב בסטרי (Stryi) שבגליציה (כיום אוקראינה), שם נפטר בכ"ה באייר ה'תקצ"ב.  

רבי יעקב נודע במלחמתו חסרת הפשרות נגד היהדות הרפורמית. במלחמתו שיתף פעולה עם רבי עקיבא איגר מפוזנא, ורבי משה סופר ה"חת"ם סופר" מפרשבורג, עמם היה בקשרים חמים.  

פרסומו לדורות בא מספריו ההלכתיים, ובעיקר מספריו "חוות דעת" ו"נתיבות המשפט". לאחר שפרסם את "נתיבות המשפט" בו הוא משיג על דברי הספר קצות החושן, פרסם רבי אריה לייב הלר - בעל ה"קצות החושן", קונטרס בשם "משובב נתיבות", בו הוא משיב על השגותיו של רבי יעקב. רבי יעקב כתב מהדורה חדשה בה הוא משיב על השגותיו של בעל "קצות החושן" על ספרו. מהדורה זו נקראה לאחר פטירתו "יאיר נתיב"[6]. ספרים אלו, ובעיקר שני הראשונים, התקבלו כספרי יסוד בעולם התורני כולו.

משפחתו

על פי המסופר, היו לרבי יעקב שלש נשים, ומשלשתן התגרש[7]. אשת נעוריו הייתה בתו של הגביר ר' נפתלי הירץ מסטאניסלב. אשתו נוספת הייתה מרת שיינדל בתו של ר' יעקיל מרימנוב. היא נפטרה בבראדי ח' ניסן תקצ"ח. מאשתו זו, ידוע כי נולדו לפחות שנים מילדיו. יש הכותבים שהיה נשוי לבתו של רבי אריה לייבוש אוירבך, אך לפי חשבון השנים אין זה מסתבר[8].

ילדיו:

  • הרב מרדכי יהודה [לייב] לורברבוים - גר בקאליש, לאחר מכן, בשנת ת"ר בערך, עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. נפטר תמוז תרל"ד.
  • הרב יוסף משה לורברבוים

מלבדם היו לו עוד שלוש בנות.

מתלמידיו

ספריו

מרבית חיבוריו נערכו על פי סגנונו של רבי יהונתן אייבשיץ[דרושה הבהרה].

לקריאה נוספת

  • רבי צבי יחזקאל מיכלסון, תולדות יעקב, ורשה תרע"ד.
  • רבי אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, חלק י"ב - הגאון רבי יעקב לורברבוים מליסא, בעל "חות דעת" ו"נתיבות המשפט".
  • שמעון ואנונו, אורות הגאון מליסא - ילקוט חידושים וביאורים מכל ספריו וחיבוריו של רבינו יעקב אב"ד ליסא ה"נתיבות", ירושלים תשס"ג.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יש המקדימים את שנת לידתו לה'תק"ח, ראו אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ג, עמ' 431
  2. ^ שם אביו היה משה, הוא חלה והוסיף לעצמו את השם יעקב כשם בנו.
  3. ^ שער ספרו, "מעשה נסים", ורשה, ה'תרנ"ד, באתר היברובוקס.
  4. ^ אין להחליפה בקאליש הפולנית כפי שעשו כמה מכותבי תולדותיו.
  5. ^ וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ג', עמ' 432-433.
  6. ^ הרב דוד מצגר (עורך), משובב נתיבות עם יאיר נתיב... לבעל נתיבות המשפט, ירושלים תשנ"ז, באתר אוצר החכמה.
  7. ^ על אחד מגירושין אלו ראו אצל צבי יחזקאל מיכלזון, תולדות יעקב, באתר היברובוקס.
  8. ^ נחלת אריה, בני ברק: נחלת צבי, תשנ"ט, עמ' ר"ג, הערה י
  9. ^ ספרו חסד לאברהם, באתר היברובוקס
  10. ^ פירוט מובא בספר "תולדות יעקב" מאת הרב צבי יחזקאל מיכלסון עמוד 15
  11. ^ ראו עליו עוד: אור ישראל, גיליון י (שנה ג, ב), עמ' קנג.
  12. ^ ראו גם: עוד תלמידים, אצל רבי אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, חלק י"ב עמ' כ"ו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0