רבי דוד שלמה אייבשיץ
 | |
| תמונת מצבתו יחד עם רבי אברהם דוב מאבריטש | |
| לידה |
ה'תקט"ו אוז'רין |
|---|---|
| פטירה |
כ"ב בחשוון ה'תקע"ד (בגיל 58 בערך) צפת, ארץ ישראל |
| רבותיו | רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה, רבי משולם פייבוש הלר |
| חיבוריו | ערבי נחל, לבושי שרד |
רבי דוד שלמה אייבשיץ (תקט"ו, 1755 - כ"ב בחשוון ה'תקע"ד, 15 בנובמבר 1813) היה אדמו"ר, פוסק ורב בכמה קהילות בגליציה ובבסרביה. חיבר ספרים בהלכה, דרוש וחסידות שזכו לפרסום, בהם לבושי שרד על השולחן ערוך וערבי נחל - ספר דרשות חסידיות על סדר חמישה חומשי תורה. עלה לארץ ישראל בשנת תקס"ח והתיישב בעיר צפת.
ביוגרפיה
רבי דוד שלמה נולד בעיר אוז'רין לרבי ירחמיאל אייבשיץ, בסביבות שנת ה'תקט"ו. בצעירותו נודע כעילוי. רבי מאיר מרגליות רב הערים אוסטראה ולבוב, האיץ בבן אחיו רבי יחיאל מיכל מרגליות רבה של לשקוביץ - עיירה קטנה בסמיכות לאוז'ירן, לקחתו לחתן עבור בתו.
לאחר חתונתו, דר תקופה בלשקוביץ, סמוך על שולחן חותנו. באותה תקופה ערך והביא לדפוס את כתבי סבו - אבי חמיו - רבי משה אברהם אבוש בן רבי צבי הירש מרגליות רבם של הקהילות הורודנקה וזביא הסמוכה לה. את מלאכתו של רבי דוד שלמה סיים רבי בצלאל מרגליות, שבשנת תקפ"א הביא את הכתבים לדפוס באוסטרהא, ונקראו בשם צילותא דאברהם -חידושי מהרמ"א. (עבודתו בעריכה, מאוזכרת בשיר פתיחה ארוך, שהקדים רבי בצלאל מרגליות). אל הספר הוסנפו גם כמה דרושים מפרי רוחו של החתן הצעיר.
כבן עשרים ויותר, התבקש לבוא לקהילת נדבורנא, שבה התמנה ראש ישיבה והעמיד תלמידים רבים. באותה תקופה החל לעסוק בפרישות, בתעניות וסיגופים, וביותר בתעניות חלום.
עוד בטרם מלאו לו עשרים ושבע שנים, החל להעלות את חידושיו על הכתב במטרה להוציאם לאור. בכתביו עסק בתלמוד ובפסקי הלכה, לצד עיון מעמיק בקבלה שבה הגיע להשגים ניכרים. פרי ביכוריו הוא החיבור "מגילת סתרים", ספר מוסר וביאור על פרק הראשון שבתהילים. ספרו השני, הוא הספר "משוש כל המתאבלים", שנכתב בשנת תקמ"ג, פירוש על מגילת איכה, ובו שני חלקי ביאור: האחד "משוש" – בדרך שמחה ונחמה, והשני "המתאבלים" – בדרך יגון ואנחה. בשער הספר הוקדם שיר תהילה, שבו רמז את שמו ושם אביו. את כתב היד, העתיק רבי משה בן רבי יקותיאל מנמירוב וסידרו לדפוס. כתב היד היה גנוז במשך מאתיים שנה, עד שבשנת תשמ"ט נמצא ונדפס בירושלים.
באותו פרק נבחר לכהן ברבנות קהילת חורוסטקוב (עיר בגליציה, בין הוסיאטין וקופיטשניץ). בבואו, החלה הקהילה היהודית להתייסד ולהתמסד, ובהשפעתו אף הוקם בה בית עלמין, וכל צרכיה תוקנו על הצד היותר טוב. אף עמד בראשות 'חבורה קדושה' שחבריה הוסמכו לפקח על ענייני העיר. (גם לאחר שעזב את העיר, המשיך לסייע לניהולה, ואף חתם על הסכם בחירות לצד רבי יוסף חיים יעבץ מקופיטשניץ.
מחורוסקוב עבר לכהן ברבנות בודזאנוב, שבה עשה לכל הפחות עשר שנים. לחם ברוחות השכלה שהחלו לנשב בקהילה והירבה לייסר את בני הקהל בדרשות חוצבי להבות. בספרו ערבי נחל נדפסו כמה פלפולים ארוכים שאותם נשא בפני בני הקהילה. בני הקהילה, הפכו להיות לו מעריצים מושבעים, אלו אף סיפרו אודותיו שזכה לגילוי אליהו הנביא. בבודזאנוב, נקשר בו תלמידו המובהק רבי אריה ליב מרגליות, שלימים, טיפל בכתביו והוציאם לאור בהידור.
מבודזאנוב הגליציאנית, עקר לסורוקה שבמחוז בסרביה, ובכך היה לאחד מראשוני נושאי דגל החסידות ברומניה. ככל הנראה, היה רבי דוד שלמה הרב הראשון בעיר, הוא שקוממה וייסד את ענייני היהדות בה. שם העיר נקרא עליו, שכונה בפי כל: "הרב מסורוקה".
עם התיישבותו בסורוקה, החל בפעולות לרומם את קרן התורה בעיר ולהרבות בה תלמידי חכמים שוקדים על דלתי תורה. הקים ישיבה לתלמידים, אותה ישיבה הייתה הראשונה במחוז בסרביה כולו, ומכל קצוי המדינה החלו נוהרים תלמידים מצוינים לפתחה.
בית הכנסת שבו קבע רבי דוד שלמה את לימודו ובו לימד את תלמידיו, קיים היה עוד שנים רבות לאחר פטירתו, וגם השולחן והכיסא אשר ישב עליהם ניצבו ולא הרהיב איש עוז לישב עליהם גם כעבור מאה שנים ויותר מפטירתו[1].
רבותיו החסידים
כפי המקובל, נמנה רבי דוד שלמה על חבורת תלמידי רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ואף הביא שמועה משמו בספרו ערבי נחל (פרשת כי תשא). כן מקובל שהסתופף בצלו של רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה. רבו המובהק הוא רבי משולם פייבוש הלר מזבריז, מחבר הספר "יושר דברי אמת". את רבו זה מזכיר רבי דוד שלמה בספרו לבושי שרד (בחלק אורח חיים סימן קסח ובסוף חלק יורה דעה).
לבד מרבותיו אף בא בדברים עם גדולי החסידות רבי יעקב שמשון משיפיטובקה, רבי ברוך ממז'יבוז', רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, רבי אריה לייב מוואלטשיסק ורבי חיים מצ'רנוביץ, שהעריכוהו והסכימו על ספריו.
עלייתו לארץ ישראל
עם שהייתה פרנסתו מסופקת לו בריוח גדול, השתוקק לעלות לארץ הקודש ולדור בה. בדרכו הפליג באוניה אחת עם רבי מנחם מנדל משקלוב, שעלה לארץ בשנת תקס"ח במסגרת עליית תלמידי הגר"א והתיידד עמו, למרות היותו מייצג עליית תלמידי הבעש"ט, על פי מקורות אחרים, נמסר כי נסע רק בשנת תקס"ט, ובהפלגתו פגש ברבי לייב חסיד מסלונים זקינו של המהרי"ל דיסקין מבריסק, שהיה גם הוא מתלמידי הגאון מווילנא. כפי המסופר, בדרך ההפלגה, נזדמן להם עותק יחיד של גמרא, ושניהם הגו בו יחדיו משך כל הנסיעה.
בארץ הקודש, קבע את מושבו בצפת שבה דרו העולים החסידים שעלו זה מכבר. בצפת לא נהג במנהגי רבנות ואדמו"רות, ונהג כאחד מפשוטי ישראל. הסתתר במסווה של 'מלמד תינוקות' וממשרה זו הייתה פרנסתו מצויה לו בדוחק. שכיניו תושבי צפת, לא ידעו על מעלתו ולא נהגו בו יתר כבוד.
לאחר כחמש שנים ששהה בארץ ישראל, נפטר ביום כ"ב לחודש חשוון שנת תקע"ד, כבן שישים היה בפטירתו. ונטמן בבית העלמין שבצפת, במערת קבורה של כמה צדיקים, ביניהם רבי אריה לייב מוולטשיסק, ורבי אברהם דב מאבריטש. המערה, הייתה למקום קדוש ולמוקד עליה לתפילה.
כעבוד שנים התכסה הקבר בעפר ולא נודע מקומו. בשנת תר"ב, ביקר במערה השד"ר הירושלמי רבי משה ריישר שתיאר זאת בספרו "שערי ירושלים" (שער ח'). לדבריו " לא היה ניכר שום ציון ומצבה, רק היה קבלה שכאן מקום קבורתו". והוא לקח עמו ארבעה חברים שחפרו ומצאו בעומק הארץ את המצבה הישנה, והקימוה מחדש. אך כבר הוכח למעלה מכל ספק, כי נוסח המצבה שצוטט על ידי ריישר לוקה בשתי טעויות: שם אבי רבינו, שהיה ירחמיאל נכתב בטעות כאביגדור, וגם שנת הפטירה תקע"ד נתחלפה בתק"ע, ואין הדברים הולמים את המציאות. בשנים האחרונות נתגלתה המצבה כולה, ובה נמצא הנוסח המקורי.
השתלשלות הדפסת כתביו
בארץ ישראל, שקד על סיום כתיבת ספרו 'לבושי שרד' על הלכות שמיטת ושבירת העצמות, ריאה, דיני יורה דעה (ר"ת 'שרד') שאותו החל עוד בהיותו בחוץ לארץ ואף נטל הסכמות על הוצאתו לאור. את החיבור, שלח לתלמידו רבי יהודה ליב מרגליות מבודזאנוב, שידפיסם במאהלוב. ברצונו להיוותר באלמוניותו בצפת, הזהירו שלא יכתוב את שמו על החיבור. חיבורו "לבושי שרד" היה החיבור היחיד שהודפס בחייו. הספר נתקבל בקרב גדולי ההוראה, עד שהיו רבים שנמנעו להסמיך להוראה תלמידים שלא היו בקיאים גם בספר 'לבושי שרד'.
לחוץ לארץ נשלחו גם הגהות שכתב על גיליון השולחן ערוך שלו, אלא שההגהות נדפסו רק בשנת תקע"ח לאחר פטירתו. ההגהות שנכתבו על כל חלקי השולחן ערוך כונו כשם הספר לבושי שרד, ובתוך שנים ספורות נקבעו על גיליון השולחן ערוך ברוב מהדורותיו. עוד בטרם הדפיס את 'לבושי שרד', קיווה להדפיס את תשובותיו אגודים בספר ששמו נקבע נאות דשא, אלא שחוסר האמצעים מנעו ממנו להוציאו. את כתבי התשובות, שלח לרבי ישראל נחמן דרוהוביטשר מחבר הספר 'פקודת המלך', - מבאי ביתו של החיד"א - אלא שבסופו של דבר לא הצליח במשימתו והתשובות נותרו בכתב יד.
בשנת תקפ"א, הדפיס דרוהוביטשר בליוורנו שבאיטליה, קונטרס 'אשד הנחלים' שכלל ביאורים לדברי הטורי זהב והמגן אברהם מכתבי רבי דוד שלמה, והדפיסם יחד עם תשובות אחדות מכתב היד 'נאות דשא' שהיה ברשותו, אלא שהדפיסם בעילום שם.
מלאכתו של דרוהוביטשר, הושלמה בשנת תרכ"א, על ידי רבי אברהם בנימין קלוגר מברודי שהדפיס את הספר על קל"ח תשובותיו. (בסוף הספר הוסיף עוד שתי תשובות מאביו רבי שלמה קלוגר). בשנת תרנ"ט נדפסו בפשמישל כ"ד תשובות נוספות שנתגלו מכתב ידו של רבינו -שאת חלקן כתב רבינו ממקום שבתו בצפת- ונקראו בשם 'כד הקמח' על שם כ"ד התשובות. מאוחר יותר התגלו כ"ח תשובות נוספות שהתגלגלו והגיעו לידי רבי ירוחם פישל יהושע ברנשטיין ראב"ד ירושלים ונדפסו על ידי בניו וחתניו בשנת תשכ"ב שכללו את שני החיבורים ביחד וקראו את שמם 'מי מנוחות' שכך היה רצון רבינו.
חיבורים רבים נוספים, נותרו בכתב יד ולא נדפסו, ביניהם חיבור גדול על מסכת גיטין, שכונה 'טיב גיטין', והחיבור כד הקמח על המסכתות בבא קמא, בבא מציעא וחולין ('קמח' – ראשי תיבות קמא מציעא חולין), וחיבור על אבן העזר שאבדו בלא להותיר עקבות.
חידושיו על מסכת בבא מציעא נדפסו בקובץ נזר התורה, ירושלים אדר-ניסן תשע"ז, עמ' ט'-ס'; אלול תשע"ז, עמ' ז'-נ"ט.
ערבי נחל
כהשלמה לספר ההלכות, כתב רבי דוד שלמה את הספר ערבי נחל שהיה ליצירה דרושית מונמונטאלית שרבים הוגים בה. הספר מושתת על יסודות החסידות שחידש הבעל שם טוב שדבריו ודברי תלמידיו מצוטטים בספר רבות. הספר בנוי בדרושים ארוכים על סדר פרשיות התורה. מבנה הדרושים כמעט אחיד. בפתיחה מוצגים קושיות בהבנת המקראות, לאחריהם באים הקדמות המיוסדות על יסודי פנימיות התורה מתורת החסידות שלובים באמרי חז"ל ומדרשים, בהמשך מובאים דברי מוסר והתעוררות, ולאחר הצעת ההקדמות והלקחים, מיושבים על פיהם כל הקושיות שהובאו בפתיחה.
שם הספר 'ערבי נחל' נבחר על ידי המחבר עצמו, שלא פירש את טעמו. השערות וטעמים לכך, הועלו במשך הדורות על ידי רבים, אולם לידי וודאי לא באו. ככל ספרי רבי דוד שלמה, גם ספרו זה נפוץ בתפוצה גדולה והודפס במהדורות רבות, עד שבשנת תרט"ז אף נדפס בלבוב כביאור סביב לחומש.
לקריאה נוספת
- יצחק רפאל, "דפים מתוך ספר עלום של בעל "לבושי שרד", בתוך: על חסידות וחסידים, מוסד הרב קוק תשנ"א (1991), עמ' 227–235.
- ישראל אלטר גרובייס, קונטרס תולדות רבינו - בסוף הספר "ערבי נחל" מהדורת "מיר", אשדוד תשס"ו.
- הרב יעקב שלום גפנר, אור הגליל.
- שרגא גוטמכר, הרב דוד שלמה אייבשיץ, בתוך: יצחק זיגלמן (עורך), ספר בודזאנוב, חיפה תשכ"ח, עמ' 40 ואילך (זמין ברשת: ספר יזכור לקהילת בודזאנוב, בספריית העיר ניו יורק תמונה 44 ואילך).
קישורים חיצוניים
- דוד הלחמי, רבי דוד שלמה איבשיץ אב"ד סורוקה (בעל „לבושי שרד” ו„ערבי נחל”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
כתביו
- לבושי שרד, מאהילוב תקע"ב, באתר היברובוקס
- ערבי נחל, באתר היברובוקס
- ערבי נחל, ורשה תרס"ה, באתר היברובוקס
- אשד הנחלים, ליוורנו תקפ"א, באתר היברובוקס
- בגדי שרד, פרעמישלא תרל"ו, באתר היברובוקס
- כד הקמח, פרעמישלא תרנ"ט, באתר היברובוקס
- נאות דשא - א, באתר היברובוקס
- נאות דשא - ב, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ על הדברים מעיד הרב יהודה לייב מימון שהיה מילידי העיר, בזו הלשון: ”אני זוכר עדיין בית מדרש זה ששולחנו וכסאו של הרב רבי דוד שלמה היו עומדים שם, ובחורי החמד שבסורוקי היו יושבים ולומדים מסביב לשולחן זה, אבל על כסאו של הרב לא ישב זר, ואף הרבנים שבאו אחריו וביניהם גדולי תורה לא הרשו לעצמם לשבת על כסאו של רב גאון זה” (סיני ניסן תשי"ג)
- אדמו"רים רומנים
- רבנים גליציאנים
- אנשי עליות קדומות לארץ ישראל
- יהודים הקבורים בבית הקברות בצפת
- נושאי כלים של שולחן ערוך
- מחברי ספרי חסידות
- רבנים ארץ-ישראלים
- אדמו"רים ארץ-ישראלים
- רבנים מולדובים
- רבנים אוקראינים
- תלמידי המגיד מזלוטשוב
- אדמו"רים מולדובים
- צפת: אדמו"רים
- צפת: רבנים
- משפחת מרגליות
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ק - ה'ת"ר