וייק (אי)
 | |
| תצלום אוויר של האי וייק | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | 2,300 ק"מ מערבית להונולולו ו-2,430 ק"מ מזרחית לגואם |
| קואורדינטות | 19°18′N 166°38′E / 19.300°N 166.633°E |
| סוג | אטול אלמוגים |
| שטח | 7.37 קמ"ר |
| גובה מרבי | 6 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | ארצות הברית |
| אוכלוסייה | 0 |
| מגלה | אלווארו דה מנדאניה דה ניירה |
| תאריך גילוי | 20 באוקטובר 1568 |
|
לחצו כדי להקטין חזרה   | |
האי וייק או אטול וייק (באנגלית: Wake Island או Wake Atoll) הוא אטול אלמוגים הנמצא באוקיינוס השקט.
האי וייק נמצא 2,300 ק"מ מערבית להונולולו ו-2,430 ק"מ מזרחית לגואם, והוא מהווה טריטוריה של ארצות הברית המנוהלת על ידי משרד הפנים של ארצות הברית. הכניסה לאי מוגבלת ומנוהלת על ידי חיל האוויר של ארצות הברית.
גאוגרפיה
האי וייק הוא אטול המורכב ממספר איונים (האיונים וייק, וילקס ופיל) המקיפים לאגונה.
שטחו של האי וייק 7.4 קמ"ר ולו קו חוף באורך 19.3 ק"מ. אקלימו של האי טרופי והוא נפגע לעיתים מסופות טייפון. גובה הנקודה הגבוהה באי - 6 מטרים מעל פני הים.
היסטוריה
גילוי האי
ב-20 באוקטובר 1568 גילה מגלה ארצות ספרדי - אלווארו דה מנדאניה דה ניירה את האי, וקרא לו "סן פרנסיסקו". בהמשך שונה שם האי לשמו של רב החובל סמיואל וייק שביקר באי בשנת 1796.
ב-20 בדצמבר 1840 הגיעה לאי משלחת בפיקוד צ'ארלס ווילקס מטעם ממשלת ארצות הברית ומיפתה את האי.
טביעתה של הלייבל
האי זכה לתשומת לב בינלאומית לאחר שב-4 במרץ 1866, אוניית מפרשים מסוג בארק בת 650 טון, בשם "לייבל" מברמן בגרמניה, עלתה על שרטון על חופי האי, במהלך סופה, בדרכה מסן פרנסיסקו להונג קונג. בין הנוסעים הייתה זמרת האופרה הבינלאומית אנה בישוף, בעלה מרטין שולץ - יהלומן ידוע, וכן שלושה מזמרי האופרה האנגלית.
לאחר 21 ימים באי החליטו 30 הניצולים להפליג מהאי בסירה מסוג לונגבוט ובסירת הצלה, בניסיון להגיע לאי גואם שהיה אז בשליטת ספרד. סירת הלונגבוט, בה היו זמרת האופרה, בעלה והזמרים הגיעה לגואם ב-8 באפריל 1866. סירת ההצלה ובה רב החובל טבעה.
בספינה שעלתה על השרטון היו 1,000 בקבוקי כספית במשקל 34,500 ק"ג. בקבוקים אלה וכן מטבעות ואבני חן ששווים כ- 150,000 דולר אמריקאי נקברו באדמת האי. חמש משלחות חיפוש מצאו לאחר מכן חלקים ממטמון זה.
השתלטות ארצות הברית על האי
האי וייק סופח לארצות הברית ב-17 בינואר 1899. בשנת 1935 הוקם באי כפר בשם "פאאוויל" (פאן אמריקן איירליין ויל - עיר חברת התעופה פאן אמריקן) על ידי חברת התעופה פאן אמריקן, אשר שימש כתחנת ביניים בטיסות מארצות הברית לסין. הכפר היה היישוב הראשון באי, ונותר בשימוש עד למתקפה היפנית על האי.
ההכנות למלחמת העולם
החל מינואר 1941 החזיק צי ארצות הברית בסיס על האטול, ובו 449 חיילים. מלבדם היו באי 1,221 אזרחים.
מלחמת העולם השנייה
הקרב על האי וייק
ערך מורחב – קרב האי וייק
ב-8 בדצמבר 1941 (יום המתקפה על פרל הארבור, אולם למעשה יום אחד מאוחר יותר, בשל היות האי בצדו השני של קו התאריך הבינלאומי), תקפו 16 מפציצים יפניים לטווח בינוני את האי וייק, והשמידו 8 מתוך 12 מטוסי ה-F4F ויילדקט שהיו בשדה התעופה באי.
ב-11 בדצמבר הצליח הכוח המוצב באי, בעזרת ארבעת המטוסים שנותרו למנוע את גל התקיפה היפני, הכולל 450 נחתים יפניים מלנחות באי. הכוח הצליח, באמצעות תותחי 127 מ"מ, להטביע שתי משחתות יפניות - ה"היאטה" וה"קיסאראג'י". ההיאטה היה כלי השייט היפני הראשון שהוטבע במלחמת העולם השנייה. הכוח היפני נסוג מבלי לנחות באי. היה זה הכישלון הראשון של הצבא היפני במלחמת העולם השנייה, והמקרה היחיד בו נהדפה מתקפה של כוחות נחתים על ידי תותחים יבשתיים.
המצור הממושך על האי והמתקפות האוויריות היפניות עליו נמשכו, והכוחות האמריקניים לא הצליחו לשלוח אספקה לאי.
כוח פלישה יפני שני הגיע אל האי ב-23 בדצמבר, ובו 1,500 נחתים. הנחיתה החלה בשעה 02:35 לפנות בוקר, לאחר מתקפה אווירית חזקה. בעקבות הלוחמה הקשה נאלצו כוחות האמריקאים להיכנע אחר הצהריים באותו יום. ב-15 ימי המצור נהרגו 49 נחתים אמריקאים ו-70 אזרחים. היפנים איבדו בין 700 - 900 לוחמים, וכן היו להם כ-1,000 פצועים.
עיטור מיוחד - עיטור האי וייק הוענק על ידי צבא ארצות הברית לאלה אשר נלחמו בהגנה על האי.
הכיבוש היפני
ב-24 בפברואר 1942 תקפה נושאת המטוסים אנטרפרייז את הכוחות היפניים באי. כוחות ארצות הברית הפציצו את האי משנת 1942 ועד כניעת הכוחות היפניים ב- 1945. במטוסים שהפציצו את האי היה גם הנווט ג'ורג' הרברט ווקר בוש.
ב-5 באוקטובר 1943 לאחר מתקפה אווירית קשה במיוחד על האי, שבוצעה על ידי מטוסים מנושאת מטוסים יורקטאון, ומחשש לניסיון לכיבוש האי, הורה תת-אדמירל שיגמאטסו סאקאיבארה להוציא להורג את 98 השבויים האמריקאים באי שהוחזקו בו לצורך ביצוע עבודות כפייה. השבויים נלקחו לצפון האי, ונורו במכונות ירייה. אחד השבויים (שמו אינו ידוע) נמלט, ורשם על קבר האחים שכרו היפנים את מספר ההרוגים ואת התאריך בפחם. הוא, כנראה, נתפס מספר ימים לאחר מכן, וסאקאייברה כרת את ראשו באמצעות חרב.
ב-4 בספטמבר 1945 נכנעו כוחות היפנים באי.
לאחר המלחמה נידון סאקאיבארה למוות בשל פשעי המלחמה שלו (קצינים יפניים שנשבו עמו נתנו תצהירים על מעשיו). בשנת 1947 הוא הוצא להורג בתלייה.[1]
לאחר מלחמת העולם השנייה
במהלך המלחמה הקרה שימש האי כנקודת הגנה אסטרטגית שנוהלה על ידי מפקדת הגנת החלל וההגנה מפני טילים של צבא ארצות הברית.
ב-15 באוקטובר 1950 נפגשו באי נשיא ארצות הברית הרי טרומן והגנרל דאגלס מקארתור, מפקד כוחות ארצות הברית במזרח הרחוק, לדיון על ניהולה של מלחמת קוריאה.
מאז שנת 1974 משמש שדה התעופה למטרות צבאיות וכן כשדה תעופה לנחיתות חירום.
מאז שעזב צבא ארצות הברית את האי אין בו תושבים. האי משמש לעריכת ניסויים בטילים נגד טילים.
לקריאה נוספת
- בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: יבנה, 2007.
קישורים חיצוניים
- פרטים על שדה התעופה באי וייק
- האי וייק, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- היסטוריית האי וייק
- ירי טילים באי וייק
- ההגנה על האי וייק במלחמת העולם השנייה אתר חיל הנחתים של ארצות הברית
- הכניעה באי וייק של הכוחות היפניים
- פרטים על מערכת ההגנה מפני טילים
הערות שוליים
 מדינות וטריטוריות ארצות הברית
| |||
|---|---|---|---|
| מדינות | אוהיו • אוקלהומה • אורגון • איווה • איידהו • אילינוי • אינדיאנה • אלבמה • אלסקה • אריזונה • ארקנסו • ג'ורג'יה • דלאוור • דקוטה הדרומית • דקוטה הצפונית • הוואי • וושינגטון • ויומינג • ויסקונסין • וירג'יניה • וירג'יניה המערבית • ורמונט • טנסי • טקסס • יוטה • לואיזיאנה • מונטנה • מיזורי • מיין • מינסוטה • מיסיסיפי • מישיגן • מסצ'וסטס • מרילנד • נבדה • נברסקה • ניו ג'רזי • ניו המפשייר • ניו יורק • ניו מקסיקו • פלורידה • פנסילבניה • קולורדו • קונטיקט • קליפורניה • קנזס • קנטקי • קרוליינה הדרומית • קרוליינה הצפונית • רוד איילנד | 
| |
| מחוז פדרלי | מחוז קולומביה | ||
| אזורים מבודדים | איי הבתולה של ארצות הברית • איי מריאנה הצפוניים • גואם • סמואה האמריקנית • פוארטו ריקו
| ||